בהליך זה מתבררות שתי תביעות כספיות נגדיות שאוחדו והוגשו על רקע עבודות שביצע המבקש לתובעים ועתה תלויה ועומדת בפני בית המשפט בקשת המבקש מיום 17.12.17 לתיקון כתב תביעתו.

כבר בדיון האחרון שהתקיים ביום 24.10.17 הבהיר ב"כ המבקש כי יש ברצונו ובכוונתו לתקן את כתב תביעתו ובית המשפט בהחלטתו בסיום הדיון הבהיר כי תיקון כתב תביעה צריך שיועלה בבקשה או הודעה סדורה (לפי הענין) שתפרטנה את טיב התיקון ומוקדם ככל הניתן.

אקדים ואציין כי לא בכדי נוסחה ההחלטה הנ"ל כפי שנוסחה, שכן תיקון כתב תביעה יכול וייעשה מכח הסמכות הכללית הנתונה לבקש ולהורות כן ע"פ תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות") או מכח הסמכות הספציפית הנתונה ע"פ תקנה 136 לתקנות הנ"ל לתקן כתב טענות בעקבות הגשתה של חוות דעת מומחה לתיק, לרבות מומחה בית המשפט.

בעוד שהסמכות הכללית הנזכרת מחייבת הגשתה של "בקשה בכתב" בלווית תצהיר כדין וקבלת רשות בית המשפט לתיקון המבוקש והיא ניתנת ליישום "בכל עת", הרי שהסמכות הספציפית אינה מצריכה מעש בתלם זה והיא מאפשרת תיקון כתב הטענות ללא נטילת רשות וזאת תוך 15 ימים ממועד המצאת חוות דעת המומחה. (להבדלים בין התקנות ראה רע"א 1807/04 שרית ביטון רגב נ' "מנורה" חב' לביטוח בע"מ (26.4.04); רע"א 1077/12 פלוני נ' מדינת ישראל (26.6.12)).

יש לפיכך להקדים ולציין כי מסתבר שבקשת המבקש הוגשה, ע"פ תוכנה וע"פ המשתמע מהנטען בדיון הנ"ל, מכח הסמכות הספציפית הנזכרת ולבחון את התנגדות המשיבים בהתאמה, משמע - האם זכאי המבקש להגיש לתיק זה את כתב התביעה המתוקן כניסוחו שהוצג ביום 26.11.17 אם לאו.

לכאורה, אין מקום למחלוקת ולברור משעה שלבעל דין נתונה זכות קנויה לתקן כתב טענותיו מכח ההוראה הספציפית הנזכרת – תקנה 136 לתקנות. דא עקא, לטענת המשיבים, המבקש החמיץ זכותו זו משחלף המועד לעשות כן והם אף מלינים על כי הוא מבקש לערוך מקצה שיפורים והרחבת חזית לתביעתו המקורית אשר הוגשה בבית המשפט לתביעות קטנות ונפרשה עפ"נ שני עמודים בלבד.

לאחר בחינת טענות הצדדים, אציין ואורה כדלקמן:

חוות דעת מומחה בית המשפט נערכה ביום 27.7.17 והומצאה לצדדים. לכאורה, ובשים לב לתקופת פגרת הקיץ, רשאי היה המבקש להגיש כתב תביעתו המתוקן אך עד ליום 20.9.17 (או יום 24.9 משעסקינן בערב חג), אלא שאין חולק שלא עשה כן והשאלה היא האם זכות זו עודנה נתונה ו כטענתו, מקום בו הופנו למומחה שאלות הבהרה בשלב מאוחר יותר ובשים לב למועד מתן תשובותיו.

לשיטת המבקש, המגובה בתצהיר מטעמו, אך ביום 12.11.17 נמסרו תשובות המומחה לשאלות ההבהרה שהופנו אליו מצד המבקשים בעוד כתב תביעתו המתוקן הוגש למעשה ביום 26.11.17, קרי - במסגרת 15 הימים המותרים.

סבורה אני כי יש ממש בעמדת המבקש. אין לקרוא באופן דווקני ומצומצם את הזכות הקנויה לתיקון כתב הטענות ע"פ תקנה 136 לתקנות. תקנה זו נועדה לאפשר את התיקון בעקבות ונוכח ממצאי מומחה אשר יש והם מעוררים צורך זה על מנת לעדכן את חזית המריבה בהתאמה ולמנוע למשל מצב בו בעל הדין נתקל בטענה להרחבת חזית עת הוא נסמך על ממצאי המומחה.

במצב דברים זה, אין ספק כי קיימת חשיבות רבה להמשך ממצאי המומחה כפי שנקבעו בתשובות הבהרה שנתן, תשובות העשויות אף להביא לשינוי מחוות דעתו. סבורתני כי חוות דעת המומחה על הבהרותיה אחת היא לצורך תקנה 136 לתקנות וראוי לאפשר לבעל דין לבחון באופן ענייני למלא את עמדת המומחה וקביעותיו טרם יחליט אם צורך או ענין ישנו בתיקון כתב טענותיו.

לאמור משנה תוקף בענייננו עת שאלות ההבהרה שהופנו מצד המשיבים היו רבות ועת לאלו השיב המומחה בהרחבה רבה.

אוסיף במאמר מוסגר, כי במקרה דנן וע"פ מתווה דיוני מוסכם (שאושר ביום 6.4.17) המשיבים אמורים היו אף להודיע מהי החלופה הנבחרת לתיקון מצידם מתוך האופציות המוצעות ע"י המומחה, נתון שממילא יש בו כדי להשליך על הצורך בתיקון ולו מכח הסמכות הכללית הנתונה.

סיכומו של דבר, סבורה אני כי המבקש רשאי היה להגיש כתב תביעה מתוקן כפי שעשה ומתוקף זכותו ע"פ תקנה 136 לתקנות בסופו של דבר ואת הערות בית המשפט לפניותיו בהקשר זה יש לקרוא בהתאמה, קרי – המבקש הונחה לוודא כי כל תיקון נעשה ע"פ הוראות הדין.

אשר לתוכן התיקון, הרי שהמבקש מבהיר כי כל שהוא מבקש הוא לכמת הפסדיו לאור ועל רקע ממצאי המומחה וקביעותיו ולאור ההוצאות שנוספו למבקש לשיטתו בעקבות זאת תוך הגדלת הסעד הכספי הרלבנטי בהתאמה.

אינני מוצאת כל פסול בכך והדבר אף מתבקש על מנת להעמיד בפני בית המשפט כראוי את המחלוקת הכספית בין הצדדים, אם כי אעיר כי אין הכרח לציין בין הסעדים הכספיים עליהם משולמת אגרה, מרכיבים הכלולים בהוצאות המשפט.

אינני מוצאת אף דופי בעובדה שכתב התביעה המתוקן מרחיב קימעה ביחס לקודמו. ממילא המבקש רשאי לפרט עובדות נטענות במסגרת הגשת התצהירים ואין מקום לדקדק עם שינויי נוסח שאינם חורגים מעילת התביעה המקורית ואינם מהווים מקצה שיפורים בלתי הוגן. כתב התביעה המקורי הוגש לבית המשפט לתביעות קטנות ונוסח בתמצית בהתאמה ואין כל הרחבה ממשית לעומתו עתה. אדרבא, המבקש טרח לייחד כותרת לתוספת – להרחבה הרלבנטית עתה ולקשור אותה לממצאי המומחה וקביעותיו כמתבקש בנסיבות הענין.

נכון הדבר כי התיקון המאושר יאריך דרכו של הליך זה המתנהל בסדר דין מהיר, אולם בכך אין כדי להצדיק לשלול מהמבקש זכות חוקית נתונה כל עוד זו ממומשת כחוק.

עוד אציין כי קיומו של המתווה הדיוני הנזכר אין בו כדי לשלול זכות חוקית נתונה מכח תקנה 136 לתקנות ככל שלא הוסכם מפורשות אחרת ועל פניו הסכמה בענין זה עלולה להוות בעיה.

טענות נוספות הועלו ואינני מוצאת מקום להידרש להן. אדרבא אעיר כי שקלתי אם לחייב מי מהצדדים בהוצאות לטובת אוצר המדינה בשל טיעון יתר: המבקש – בהקדמה לבקשתו שם בחר לשטוח מחדש טענותיו והמשיבים – באריכות תגובתם אשר יש בה כדי לסרבל שלא לצורך בקשה זו.

זו הפעם אמנע מכך, אולם הצדדים ימנעו מכך להבא ויקפידו על כתב טענות ענייני ומצומצם יותר.

כתב התביעה המתוקן יוגש בהתאם לפרוצדורה הרלבנטית לסדר דין מהיר תוך 7 ימים תוך השלמת אגרה כנדרש ויתויק בתיקייה הייעודית וכתב הגנה מתוקן ניתן להגיש כהוראות התקנות.

תשומת לב הצדדים לחובתם להגיש בהמשך תצהירי עדות ראשית כהוראות התקנות. (לתז"פ 60 ימים).

ניתנה היום, ט"ז שבט תשע"ח, 01 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.