לפני: כב' השופט צבי פרנקל
התובעת: | לירז נעים, (ת.ז.-205602113) ע"י ב"כ: עו"ד בני עיון |
- | |
הנתבע: | המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ: עו"ד נעמה נוה |
פסק דין
1. התובעת סיימה שירות לאומי בספטמבר 2015. בתובענה זו עותרת לקבל מענק לעבודה מועדפת מכוח סעיף 174 לחוק הביטוח הלאומי בגין עבודתה בעסק בשם דקל 86 בבית מאפה השייך למאפיית אריאל, הנמצא בתוך סניף של רשת אושר עד באשדוד. הנתבע טען שהתובעת אינה זכאית למענק עבודה מועדפת מאחר שהעבודה אינה עבודה נדרשת כהגדרתה בחוק הביטוח הלאומי וכי העבודה במאפייה ליצור עצמי ומקומי אינה בגדר עבודה בתעשיית המזון על כן אין לראות בה כמזכה בעבודה מועדפת.
2. התובעת העידה על אופי עבודתה ואישרה שמדובר בעבודה בתוך סניף של סופר מרקט גדול, כאשר הלקוחות היו פרטיים ועסקיים. לטענתה לפני תחילת עבודתה נאמר לה על ידי בעל המאפייה שהעבודה מוכרת כעבודה נדרשת ואף פנתה לסניף הנתבע באשדוד כדי לברר אם העבודה היא עבודה נדרשת. לטענתה, הפקידה בסניף הנתבע אישרה לה שעבודה במאפיית אריאל מאושרת כעבודה נדרשת. מלבד התובעת העידה אמה שלטענתה התלוותה לבתה לסניף המוסד לביטוח לאומי. כמו כן העיד מר דוד קליין בעלים של דקל 86 שהעסיק את התובעת. מר קליין אישר שבכל משמרת יש ארבעה עובדים, שנמצאים בשירות לקוחות נותנים מענה ללקוחות, נמצאים במטבח, כאשר השיווק העיקרי הוא ללקוחות רשת סופר עד, אך יש למאפייה לקוחות נוספים, הוא אישר שחלק מן המוצרים מתקבלים ארוזים וחלק מהעבודה היא אפייה והכנת מוצרים. כאשר באופן עיקרוני עובדי הרשת מקבלים בצק מוכן, מעצבים אותו ואופים אותו בתנור.
3. כאמור, מהעדויות עלה שהתובעת עבדה אצל זכיין של רשת של מאפיות, כאשר הזכיין פועל בתוך סניף של סופר מרקט ומקבל את הבצק קפוא כאשר לגבי חלק מהמוצרים מבוצע הליך של אפייה ולגבי חלק נעשה עיבוד מסוים. המאפייה משווקת את מוצריה בחנות ומספקת סחורה ללקוחות מסחריים נוספים.
4. הגדרה של עבודה מועדפת, בהתאם לרשימה של סוגי עבודה ומקצועות שהעבודה בהם תענה להגדרה, באשר לענייננו, קובעת: " עבודות בלתי מקצועיות – עבודה בלתי מקצועית בתעשיות הבניה, והמזון והטקסטיל ובתעשיות אחרות, לרבות הפעלת מכונות ועבודת ניקיון, ולמעט עבודה פקידותית".
באשר לפרשנות של הגדרת עבודה כמזכה לקבלת מענק, יש לבחון את תכלית הענקת המענק: הפניית חיילים משוחררים לעבוד בסוגי עבודות, בלתי מקצועיות בעיקר, בשל נחיצותם למשק המדינה וכלכלתה, במקומות עבודה ובענפי עבודה הסובלים ממחסור כרוני בעובדים. בהתחשב בתכלית זו, נפסק כי "בחינת העבודה המועדפת או הנדרשת חייבת להיעשות לא רק בהתחשב בטיב העבודה, אלא גם בהתחשב בטיבו של מקום העבודה, שהרי אין טעם לזכות במענק את החייל המשוחרר העובד אומנם בעבודה מועדפת או נדרשת אך זאת בענף ובמקום עבודה לגביהם לא מתקיימת תכלית החוק" (עב"ל 314/99 המוסד לביטוח לאומי - מיכל גוטמן (היימן), ופסקי דין שצוטטו שם; עב"ל 20165/97 סטניסלב מנביץ - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לה 193,עב"ל 20009/98 המוסד לביטוח לאומי - גבאי.
לצורך הבחינה האם החברה היא "מפעל תעשייתי" - יש להיעזר בכלים שאנשי המקצוע בתחום סיווג משלחי יד וענפי כלכלה העמידו לרשותנו. במקרה שלפנינו - בסיווג האחיד של ענפי הכלכלה 1993 (דב"ע לו/5-6. "מבטחים" מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ - מרדכי סקילי פד"ע ח' 321, 326). ענף "תעשייה (כרייה וחרושת)" מוגדר בספר הסיווג, בהתייחס לעניינו, כך:
"מפעלים העוסקים בהפיכת חומרים או רכיבים למוצרים חדשים, בעזרת תהליכים מכנים או כימיים, בין שהעבודה נעשית במכונה ובין בעבודה ידנית, בין שהיא נעשית בבית חרושת או בבית הפועל ובין שהמוצרים נמכרים בסיטונאות או בקמעונות. כולל גם הרכבת חלקים של מוצרים...".
באשר למאפייה, שלא מייצרת את הבצק, אלא מקבלת אותו קפוא, מעבדת אותו ומעבירה את החומרים לתנור אפייה, ניתן לומר כי יש הפיכת החומר (הבצק) למוצר חדש (דברי מאפה) אך אין מדובר בתהליך "מכני או כימי". התהליך שנעשה שם אינו שונה מזה שמבוצע בחלק מבתי קפה, סופרמרקטים ומכולות, שמקבלים חומר גלם של דברי מאפה ומשלימים את ההליך. לכן, לא ניתן לראות במאפיה כמפעל תעשייה, כהגדרתו בחוק הביטוח הלאומי. אפילו אם הייתי קובע שיש לראות במאפייה כמפעל תעשייה התובעת לא הוכיחה שעיקר עבודתה היה בהליך הייצור. מהמעסיק שמענו שהעובדה כללה עבודה של שירות לקוחות. אין מדובר בעבודה בלתי מקצועית בתעשייה, על התובעת הנטל להוכיח התנאים הדרושים בחוק לזכאותה למענק עבודה מועדפת.
5. אשר לטענת התובעת שהוטעתה על ידי נציגת הנתבע, טענה זו לא הוכחה. התובעת טענה שפנתה לסניף אשדוד אולם היא שייכת לסניף קריית מלאכי. לא ברור האם התובעת הציגה לאותה פקידה את מלוא הנתונים או שמא רק ציינה שהיא מתכוונת לעבוד במאפייה. ממילא כל עוד לא הוענקה הזכות מכח החוק אין לזכות את המערערת במענק, כפי שנקבע בסעיף 16 בעב"ל 55458-09-14, המוסד לביטוח לאומי נגד טליה לוי, פסק דין מיום 30.12.15. באותו פסק דין ניתחה סגנית נשיא בית הדין הארצי לעבודה השופטת ורדה וירט- ליבנה את סוגיית האופי היצרני של מקום העבודה לצורך קבלת המענק וקבעה שנדרש כי בית מלאכה יהיה כזה שעיקר תכליתו הוא לייצור ואין זכאות למענק במקום בו עיקר העיסוק הוא מתן שירות. בסעיף 15 לפסק הדין קבעה סגנית הנשיא השופטת וירט-ליבנה שכאשר באים לבחון זכאות מבוטח למענק יש לתת את הדעת הן על אופי עבודת המבוטח והן על אופי מקום העבודה ובכלל זה יש לבחון האם מקום העבודה עונה על תכלית החוק והאם מתקיים אלמנט יצרני בבית המלאכה.
6. לאור האמור, משקבעתי שאין לראות במקום העבודה כמפעל תעשייה כהגדרתו בחוק, התביעה נדחית. אין צו להוצאות.
7. פסק הדין ניתן בדן יחיד לאור ההחלטה מיום 6.6.17.
8. זכות ערעור כדין.
ניתן היום, י"ג סיוון תשע"ז, (07 יוני 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.