רקע עובדתי ודיוני

לפני תביעה בסדר דין מהיר, לתשלום בסך של 6,686 ₪, שעילתה נזקי רכוש שנגרמו, על פי הנטען, לרכב התובעת 1, בעטיה של תאונת דרכים מיום 17.8.15 (להלן: "התאונה"). על-פי הנטען בכתב התביעה, התאונה התרחשה ברחוב החרמון במבשרת ציון, כאשר רכב הנתבע, מ.ר. 73-751-08, נסע לאחור ופגע ברכב התובעת 1, מ.ר 95-733-64, בפגוש קדמי ימני (ראו תמונות נזק לרכב התובעות, אשר צורפו כנספחים לכתב התביעה). בכתב ההגנה, מכחיש הנתבע כל מעורבות בגרימת התאונה. אציין כבר עתה, כי בסעיף 3 לכתב התביעה, התובעות מייחסות לנתבע, אחריות ישירה לגרימת התאונה (בתור מי שנהג ברכב) ולחלופין אחריות עקיפה לגרימתה ולתוצאותיה (בהיות הנתבע הבעלים הרשום של הרכב, במועד התאונה הנטען).

ביום 7.3.18 התקיים לפני דיון הוכחות, במסגרתו נשמעה עדותו של נהג רכב התובעות, מר נמרוד הרץ, וכן נשמעה עדותו של הנתבע. בנוסף, הגישו התובעות, באמצעות מר נמרוד הרץ, תמונות של הרכבים המעורבים, מזירת התאונה, אותן צילם מר הרץ (מוצג ת/1). כאן המקום לציין, כי הנתבע בחר לייצג את עצמו בדיון. אזכיר, כי ביום 19.6.17 הגיש הנתבע בקשה למתן ארכה להגשת כתב הגנה מטעמו, אשר נענתה על ידי בית המשפט, מן הטעם שמונתה לו עורכת דין מטעם הלשכה לסיוע משפטי. חרף האמור, ביום 19.7.17, הגיש הנתבע כתב הגנה בכוחות עצמו, ודבר ייצוג הנתבע בידי עורך דין מטעמו, לא עודכן בתיק.

תביעה זו הינה תביעת תחלוף (שיבוב) של התובעת 2, אשר פיצתה את המבוטחת שלה, היא התובעת 1, בהתאם לתנאי פוליסת ביטוח מקיף שרכשה (ראו נספח א' לכתב התביעה) וכן תביעת הפסדים של התובעת 1. הואיל ומדובר בתביעה בסדר דין מהיר, ינומק פסק הדין באופן קצר ותמציתי, בהתאם לקבוע בתקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

תמצית טענות הצדדים

בכתב התביעה ובטופס ההודעה שמילא מר נמרוד הרץ, יום לאחר קרות התאונה (דהיינו ביום 18.8.15), נטען, כי בעת שעצר רכב התובעות לקראת פניה ימינה לרחוב החרמון במבשרת ציון, רכב הנתבע נסע לאחור ופגע בו בפגוש ימני קדמי, חרף צפירות אזהרה מצד נהג רכב התובעות.

בעדותו בבית המשפט, חזר מר הרץ, באופן עקבי ונחרץ, על גרסתו הראשונית לתובעת 2, כמבואר בטופס ההודעה מיום 18.8.15. בנוסף, מר הרץ הציג תמונות של רכב הנתבע ורכבו, מזירת התאונה, אשר צולמו על ידו (ת/1). מר הרץ שב והדגיש בעדותו כי התמונות צולמו על ידו ביום התאונה ואף הציג בדיון את מכשיר הטלפון הנייד שלו ממנו עולה כי אכן התמונות צולמו ביום 17.8.15. מר הרץ הוסיף והעיד, כי יחד עם הנתבע הייתה ברכב אישה, אשר יתכן כי הינה רעייתו. מר הרץ לא יכול היה לזכור בעדותו עם אותה אישה היא זו שנהגה ברכב, או שישבה לצד הנתבע (ראו עמ' 2 לפרוטוקול, שורות 22-23).

בכתב ההגנה מטעמו (סעיף 3), טען הנתבע, בכוללניות, וללא כל תימוכין, כי במועד התאונה הוא לא היה ברחוב החרמון במבשרת ציון וכי גם רכב מ.ר. 73-751-08, שהינו בעליו, לא הוסע מעולם ברחוב החרמון במבשרת ציון. לטענת הנתבע, במועד התאונה חנה רכב מ.ר. 73-751-08 ברחוב אחלמה בגבעת זאב, והוא לא היה בשימוש עד תחילת חודש ספטמבר 2015. בסעיף 4 לכתב ההגנה, מוסיף וטוען הנתבע, כי ביום 5.8.15 הוא התחתן והשתמש לרגל אירוע החתונה ברכב אחר, לתקופה של חודש ימים. לבסוף טוען הנתבע (בסעיפים 5 ו-6 לכתב ההגנה), כי הוא אינו מכיר את התובעת 1, הוא לא החליף עמה פרטים וכי ככל שיידרש הוא ידאג להביא עדים שיעידו כי רכב מ.ר. 73-751-08 היה מושבת במועד התאונה וכי הנתבע עשה שימוש ברכב אחר, בחודש חתונתו.

בעדותו בבית המשפט, העיד הנתבע, כי במועד התאונה הנטען הוא היה בעיר טבריה ולא באזור ירושלים. לדבריו, הוא נסע לטבריה לאחר חתונתו הנטענת ביום 5.8.15, עם רכב יונדאי של חבר. הנתבע לא הציג כל ראיה לכך ששהה בטבריה במועד התאונה, או לכך שרכב מ.ר. 73-751-08, אשר הוא בעליו, חנה ללא שימוש ברחוב אחלמה בגבעת זאב. לטענת הנתבע, הראיות לא הוצגו משום שלא ידע, כי עליו להגיש ראיות במועד הדיון. הנתבע הוסיף וטען, כי התובעות כי התובעות "בונות תיק" כנגדו והתביעה דנן היא "שקר אחד גדול" (ראו עמ' 4 לפרוטוקול, שורה 15).

דיון והכרעה

לאחר שמיעת עדויות הצדדים בדיון שנערך בפניי, עיון במסמכים שהוגשו לבית המשפט, ובכלל זה בכתבי הטענות, טופס ההודעה מטעם מר נמרוד הרץ, תמונות ממועד התאונה מזירת התאונה ת/1, ויתר הראיות, אני סבורה, כי דין התביעה להתקבל במלואה. להלן אביא תמצית נימוקיי לקביעתי זו.

לטעמי, התובעות הוכיחו בראיות מספיקות, כי רכב מ.ר. 73-751-08, שנמצא בבעלות הנתבע, היה מעורב בתאונה עם רכב התובעת 1, ביום 17.8.15. ראשית, מר הרץ צילם את תמונות ת/1 בזירת התאונה ובמועד התאונה. בתמונות אלה נראה בבירור רכבו של הנתבע, דבר המוכיח את הימצאות הרכב בזירת התאונה. שנית, מר הרץ דיווח לתובעת 2 על קרות התאונה, יום לאחר התרחשותה, וציין בכתב ידו את מספר הרישוי של הרכב, שמו של הנתבע, מספר הטלפון הנייד שלו וכתובתו. פרטים מלאים אלה, שנמסרו לתובעת 2 בזמן אמת, קושרים את הנתבע לתאונה. שלישית, מר הרץ אישר בעדותו, כי הנתבע הציג את עצמו לאחר התאונה, בשם מוטי, ואף מסר לו את מספר הטלפון הנייד שלו. הנתבע לא השכיל לסתור את הנטען. רביעית, מר הרץ זיהה את הנתבע, כמי שהיה מעורב עמו בתאונה, למרות שעברו כשנתיים וחצי ממועד התרחשותה.

עדותו של מר הרץ הייתה מהימנה, עקבית ורציפה וראיתי לקבוע על יסודה ממצא של עובדה לפיו רכב מ.ר. 73-751-08 היה מעורב בתאונה עם רכב התובעת 1 וכי הנתבע היה ברכב (בין כנהג ובין כנוסע) והחליף עם נהג רכב התובעות פרטים לאחר התאונה.

ראיתי לדחות את טענות הנתבע בדבר אי מעורבות רכב מ.ר. 73-751-08, שהיה בבעלותו באותה עת, בתאונה. בנוסף, ראיתי לדחות את טענות הנתבע, לפיהן לא נכח בזירת התאונה ביום 17.8.15. טענות הנתבע לא נתמכו בראיה כלשהי, ולמעשה לא עלה בידו להפריך כהוא זה את ראיות התובעות. עדותו של הנתבע הייתה סתמית ולקונית, והיא לא נתמכה בראיות המלמדות על שהותו בטבריה ביום 17.8.15, על כך שהשתמש בחודש אוגוסט 2015 ברכב אחר, וכן על ההשבתה הנטענת של רכבו בעת התאונה. לא זו אף זו, הנתבע לא הציג ראיות לקיומו של ביטוח תקף לרכב כפי שטען בעדותו . הנתבע אף לא השכיל לסתור את תמונת רכבו מזירת התאונה ת/1, וכן את המפגש בן הצדדים בנסיבות התאונה. אציין, כי הנתבע אישר בעדותו כי "אני מציג את עצמי מוטי או מרדכי" (פרוטוקול, עמוד 3, שורה 12) וכי מקום מגוריו הוא בגבעת זאב, הקרובה גאוגרפית למקום התאונה. הנה כי כן, ניתן לקבוע, במאזן ההסתברות הנוהג בהליך אזרחי, כי התובעות הוכיחו כי רכב הנתבע מ.ר. 73-751-08, היה מעורב עם רכב התובעת 1 בתאונה מיום 17.8.15 וכי הנתבע נכח בזירת התאונה והחליף פרטים עם נהג רכב התובעות, לאחר התאונה.

אשר לנסיבות התרחשות התאונה: אף בנדון זה בחרתי לקבל את עדותו של מר נמרוד הרץ. לא מצאתי טעם טוב מדוע לדחות עדות כנה זו. מר הרץ שב והעיד, כי רכב הנתבע הוסע לאחור, ביום 17.8.15, בסמוך לרחוב החרמון במבשרת ציון, ופגע ברכב התובעת 1 בפגוש קדמי ימני. מר הרץ הטעים בעדותו, כי אין לו אינטרס להעליל על הנתבע סתם וכי הוא צילם את רכב הנתבע במועד התאונה, בזירת התאונה. להווי ידוע, כי לפי תקנה 45 לתקנות התעבורה תשכ"א- 1961 "נוהג רכב לא יסיעו אחורנית אלא אם יש צורך בכך, ובמידת הצורך, ולאחר שנקט באמצעים הדרושים בנסיבות הקיימות כדי למנוע סיכון או פגיעה, הטרדה או הפרעה". נוכח האמור, הנני קובעת, כי הנתבע אחראי לגרימת התאונה ובכלל זה לנזקי הרכוש שנגרמו לרכב התובעת 1 בה.

התוצאה

לאור כל האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה במלואה. הנתבע בחר להכחיש כל מעורבות בתאונה, הנתבע לא הציג גרסה עובדתית כלשהי להֵילך התאונה, ואף לא ערער על סכום הנזק הנתבע, באמצעות הגשת חוות דעת שמאית נגדית או באמצעות חקירה נגדית של שמאי התובעות, מר מאיר ויצמן. בהינתן כל אלה, ומשמצאתי את תביעת התובעת 2 כסבירה וראויה (התובעת 2 לא שילמה לתובעת 1 את מלוא סכום הנזק בהתאם לחוות דעת השמאי ויצמן) וכי תביעת התובעת 1 הוכחה (ראו אישור על גובה ההשתתפות העצמית בסך 1,000 ₪, המצורף לכתב התביעה), אני מחליטה כדלקמן:

אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעות, באמצעות התובעת 2, סכום של 6,686 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה כחוק מיום 9.10.16 ועד למועד התשלום המלא בפועל. כמו כן יישא הנתבע באגרה בסך 375 ₪, שכר עד התובעות, כפי שנפסק בדיון ושכר טרחת עו"ד בסכום של 1,000 ₪. הסכום הכולל ישולם תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

בנסיבות העניין, הנני פוטרת את התובעות מתשלום המחצית השנייה של האגרה.

ניתן היום, ב' ניסן תשע"ח, 18 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.