בפניי כתב תביעה בסדר דין מקוצר שהוגש ע"י התובע כנגד הנתבע בגין יתרת חוב, אשר לטענת התובע חייב לו הנתבע.

רקע כללי:

הנתבע (להלן: "הנתבע") ביקש מהתובע (להלן: "התובע" או "הבנק") לפתוח לו חשבון בנק בסניף מס' 657 לקבלת אשראי, הלוואות ומשיכות יתר וחתם לשם כך על מסמכים לפתיחת חשבון שמספרו 52045 אצל התובע (להלן: "החשבון").

הנתבע לא עמד בהתחייבויותיו, ולכן הגיש התובע תביעה זו, בה הוא מבקש לחייב את הנתבע לשלם לתובע את יתרת החוב ובסך הכול סכום של 96,384 ₪.

תמצית טענות הצדדים:

תמצית טענות הבנק:

הבנק הגיש תביעה זו בסדר דין מקוצר ביום 09.10.16. לטענת הבנק, הנתבע חייב לו בחשבון העו"ש סך של 13,633 ₪ נכון ליום 23.09.16 (נספח 2 לתביעה). כמו כן, ביום 11.05.16 הנתבע קיבל מהבנק הלוואה ע"ס של 80,000 ₪ קרן הלוואה, כנגד התחייבויות להחזיר את הסכומים מעת לעת בהתאם לתנאי התחייבויותיו וספרי הבנק (להלן: "ההלוואה") (נספח 3 לתביעה- עותק מבקשה להלוואה).

הנתבע לא עמד בתנאי פירעון ההלוואה כפי שהתחייב. הנתבע נותר חייב לבנק בגין ההלוואה סך של 82,751 ₪ נכון ליום 23.09.16.

הבנק מבקש לחייב את הנתבע לשלם לו את הסך של 13,633 ₪ נכון ליום 23.09.16 יתרת חוב העו"ש, בצירוף ריבית בשיעור 13.2% לשנה מיום 23.09.16 ועד מועד התשלום בפועל ובהתאם לשינויים של שיעור הריבית המרבית שיהיה נהוג בבנק החל מיום 23.09.16.

כמו כן, לחייב את הנתבע לשלם לבנק סך של 82,751 ₪ נכון ליום 23.09.16, יתרת החוב בגין ההלוואה בחשבון, בצירוף ריבית של 13.2% לשנה מיום 23.09.16 ועד מועד התשלום בפועל ובהתאם לשינויים של שיעור הריבית המרבית שיהיה נהוג בבנק החל מיום 23.09.16.

כמו כן, לקבוע, כי סכומי הריבית שיצטברו יצטרפו לקרן, יהוו חלק מקרן החוב ויישאו אף הם ריבית שתצטבר כל 3 חודשים, ובשיעור שישתנה החל מיום 23.09.16 ובמועדים שיהיו נהוגים אצל הבנק מעת לעת.

כך גם לחייב את הנתבע בתשלום הוצאות משפט בצירוף הפרשי הצמדה וריבית וכן תשלום שכ"ט עו"ד בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.

תמצית טענות הנתבע:

הנתבע הגיש בקשת רשות להתגונן ביום 20.11.16 (להלן: "בקשת רשות להתגונן" או "הבר"ל"). במסגרת בקשת רשות להתגונן זו הנתבע מודה כי קיבל הלוואה מהבנק בסך של 80,000 ₪ (סעיף 1). לעניין חישובי הריבית ציין הנתבע, כי סכומי הריבית שונים ממה שסוכם בינו לבין הבנק.

לטענתו, הוא הסביר לבנק בעת קבלת ההלוואה כי הוא אינו שכיר ואין לו תלושי משכורת, אך הבנק אישר לנתבע את ההלוואה אף מבלי לבקש ערבים, ולכן הבנק התרשל.

היה על הבנק להסביר לנתבע על ההשלכות המשפטיות של קבלת הלוואה ולהסביר לו מהם אחוזי הריבית שעליו לשלם בגין ההלוואה.

הנתבע מבקש מבית המשפט להוריד מסכומי הריבית ולחייב את הבנק לפרוס את החוב לתשלומים כפי שנקבע בהסכם בין התובע לנתבע.

דיון והכרעה:

ביום 21.02.17 התקיים דיון ראשון בתיק (אצל כב' השופט מיכאל תמיר) (להלן: "הדיון הראשון"). לדיון זה הגיעו ב"כ הבנק, ב"כ הנתבע וכן הנתבע בעצמו.

במסגרת הדיון הראשון הוחלט כי הצדדים יסכמו את טענותיהם במסגרת בקשת הרשות להתגונן בעל-פה. כמו כן, ב"כ הנתבע (אשר ביום 05.07.17 שוחרר מייצוג הנתבע) ביקש לתקן את בקשת הרשות להתגונן.

ביום 05.03.17 נתן כב' השופט תמיר החלטה מפורטת לעניין בקשת התיקון של הבר"ל, לפיה בשלב ראשוני חייב את הנתבע בתשלום בסך של 1,500 ₪ ע"ח הוצאות המשיב שישולמו תוך 15 ימים. כך גם נקבע באותה החלטה, כי תוגש הבקשה לתיקון בקשת הרשות להתגונן תוך 15 ימים ותינתן החלטה נוספת לגביה כשאין לשלול תשלום נוסף בהתאם.

ביום 19.03.17 הוגשה בקשה לתיקון הבר"ל. ביום 04.04.17 הוגשה תגובת הבנק לבקשה זו. תשובה לתגובה מטעם הנתבע הוגשה ביום 09.04.17.

ביום 18.04.17 ניתנה החלטה בעניין הבקשה לתקן את הבר"ל (מפי כב' השופט תמיר), לפיה כתנאי לקבלת בקשת התיקון על הנתבע לשלם לתובע סך של 5,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, וכן עליו להפקיד סכום זהה בסך של 5,000 ₪ לקופת ביהמ"ש תוך 30 ימים. כן נקבע, כי בהיעדר ההפקדה תינתן החלטה על יסוד הסיכומים בלבד.

ביום 02.06.17 הוגשה בקשה מטעם הבנק לתת החלטה בבר"ל שהוגשה ביום 20.11.16 ובהתאם לסיכומי הצדדים מיום 21.02.17, שכן לא הופקדו הכספים כאמור בהחלטה מיום 18.04.17, ולדחות את הבר"ל שהגיש הנתבע ולחייבו בתשלום הוצאות.

ביום 04.06.17 ניתנה החלטתי לתגובת הנתבע תוך 7 ימים.

ביום 11.06.17 הוגשה בקשה לשחרור ב"כ הנתבע מייצוג. ביום 05.07.17 ניתנה החלטה המשחררת את ב"כ הנתבע מייצוג הנתבע בתיק זה. ביום 05.07.17 ניתנה החלטה נוספת על-ידי, לפיה טרם מתן החלטה בבקשה למתן החלטה בבר"ל (הבקשה מיום 02.06.17) זימנתי את הצדדים לקדם משפט ליום 12.09.17.

ביום 12.09.17 התקיים קדם משפט, אשר בו נכח ב"כ התובע בלבד. הנתבע (אשר בשלב זה לא מיוצג) לא התייצב לדיון, זאת למרות שזימון לדיון נשלח לכתובת המופיעה בבר"ל ולכתובת שצוינה ע"י בא-כוחו כאשר ביקש להשתחרר מייצוג. כך גם בהודעה בבקשה לשחרור מייצוג ציין ב"כ הנתבע (לשעבר) כי הבהיר לנתבע על חובתו להתעדכן בכל דבר הנוגע לתיק. בנסיבות העניין קבעתי בדיון, כי ניתן לקיים את הדיון גם ללא נוכחות הנתבע.

בדיון מיום 12.09.17 הבהרתי, כי הנתבע לא שילם את ההפקדות בהתאם להחלטת כב' השופט תמיר מיום 18.04.17 ואף לא הגיש תגובות להחלטות ביהמ"ש בעניין זה. כך גם הנתבע לא הגיש תגובה לבקשה למתן החלטה בבר"ל מיום 02.06.17. בנסיבות אלה קבעתי, כי ההחלטה בבר"ל המקורית מיום 20.11.16 תינתן בהתאם להחלטת כב' השופט תמיר מיום 18.04.17. כלומר, בהיעדר ההפקדה האמורה מיום 18.04.17 כתנאי לקבלת בקשת תיקון הבר"ל, תינתן החלטה בבר"ל על יסוד הסיכומים בלבד.

אם כן, מאחר שהנתבע לא מילא אחר החלטת ביהמ"ש מיום 18.04.17 ולא ביצע את ההפקדות האמורות לעיל כתנאי להגשת בקשת תיקון הבר"ל, הרי שעליי להתייחס לבקשת הרשות להתגונן מיום 20.11.16.

לאחר עיון בכתב התביעה ובנספחיו וכן עיון בבר"ל מיום 20.11.16 ולאחר מקרא סיכומי הצדדים מיום 21.02.17 לעניין בקשת הרשות להתגונן, מצאתי, כי יש לדחות את הבר"ל מיום 20.11.16. טעמיי יובאו להלן:

בקשת הרשות להתגונן מיום 20.11.16 כוללת הודאה מטעם הנתבע, כי קיבל הלוואה מהבנק בסך של 80,000 ₪. הוא מציין, כי חישובי הריבית אינם כפי שסיכם עם הבנק, אולם מאידך הוא לא צירף אסמכתא, או סיכום אחר שהיה לו עם הבנק. הוא גם אינו מפרט איזו ריבית כן סוכמה עמו, האם נגרם לו נזק כתוצאה מכך ומהן ההלכות הפסוקות בעניין זה.

לעניין השאלה אימתי יש לתת לנתבע רשות להתגונן בתביעה בסדר דין מקוצר, כבר נפסק בביהמ"ש העליון במסגרת ע"א 248/89 החברה הכללית למוסיקה (1973) בע"מ ואח' נ' Warner Home Video (LTD) U.K , מפי כב' הנשיא (כתוארו דאז) שמגר, כי:

"אין הנתבע יוצא ידי חובתו בהעלאת טענות סתמיות בתצהיר, אלא עליו לטעון את העובדות המבססות את הגנתו. עובדות אלה, אם עברו את מכשול החקירה הנגדית, מוחזקות כנכונות, ובית המשפט בוחן על יסוד הנחה זו, אם קיימת אפשרות שהנתבע יזכה במשפט, אם יתברר המשפט בסדר דין רגיל. אין מדובר בהנחה בעלמא. למשל, אין המדובר בהנחה עובדתית הקורסת לחלוטין בעת החקירה הנגדית של המצהיר או הקורסת אל מול חומר הראיות כולו, כפי שהובא לפני בית המשפט, וזאת כאשר בחינת החומר אינה מצריכה לבחון שיקולי מהימנות וכשאין נדרשים להכריע בין גרסאות נוגדות.

במקרה דנן, היה על המערערות לפרוש בתצהיר את העובדות המבססות טענתן בדבר ההבטחה להאריך את תקופת ההסכם. אין די בטענה סתמית כי ניתנה הבטחה, אלא יש לפרט תוכנה של ההבטחה, מועדי נתינתה, המקום וההקשר הרלוואנטיים וכיוצא באלה. במקרה דנן אכן צירפו המערערות לתצהיר מספר מכתבים, אולם לא ניתן ללמוד מהם על קיום ההבטחה, ובכך התבדתה טענת ההגנה מניה וביה" (עמ' 278 מול האותיות א-ד).

כך גם הנתבע לא מתייחס לטענה נוספת של הבנק בעניין יתרת החוב בחשבון העו"ש.

עוד טוען הנתבע בבר"ל, כי הבנק התרשל בעת שאישר לו את סכום ההלוואה מבלי לוודא האם יש לו משכורת קבועה ומבלי לדרוש ערבים. טענה זו נטענה מבלי כל ביסוס משפטי לצדה ולא ברור על מה היא עומדת אף לאחר שנטענה ע"י ב"כ הנתבע (לשעבר) בדיון מיום 21.02.17.

הנתבע לא הציג גרסה מפורטת להגנתו כפי שמורה ההלכה הפסוקה, לא צירף אסמכתאות שיש בהן לתמוך בטענות הקצרות שפירט בבר"ל, לא פירט איזו ריבית סוכמה עמו, לרבות שיחות עם נציגי הבנק, אימיילים שנשלחו (אם נשלחו), כימות הנזק שנגרם לו וכיו"ב.

מנגד, צירף הבנק את המסמכים לכתב התביעה, שני מסמכים החתומים ע"י הנתבע: בקשה פרטנית להלוואה ובקשה לפתיחת חשבון (נספחים 1 ו-3 לכתב התביעה). כמו כן, צורף שערוך ריכוז יתרות בחשבון העו"ש ע"ש הנתבע (נספח 2), וכן סכום ההלוואה בצירוף שיעור הריבית הנהוג אצל הבנק (נספח 4).

אמנם לא צורפה החוברת הכללית של פתיחת החשבון, הכוללת עמודים רבים, וכך גם התנאים הכלליים בעת לקיחת ההלוואה, אולם הנתבע לא טען, כי לא קוים תנאי כלשהו מהתנאים הכלליים, אלא טען טענות כלליות במסגרת הבר"ל מבלי לצרף כל אסמכתא לחיזוק טענותיו.

יש לציין אף את התנהלות הנתבע בתיק זה, אשר ביהמ"ש התייחס אליה במסגרת החלטותיו השונות ואף נפסקו הוצאות בעניין זה.

סוף דבר:

לאור האמור לעיל, אני דוחה את בקשת הרשות להתגונן מיום 20.11.16 ומקבלת את התביעה במובן זה שעל הנתבע לשלם לתובע סך של 96,384 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. וכן שכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ , וזאת תוך 30 ימים ממועד ההמצאה של פסק-הדין.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י' כסלו תשע"ח, 28 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.