האם הנתבעת אשר עוסקת ביבוא של סירות מחויבת לשלם דמי טיפול ארגוני ללשכת המסחר, והאם חל עליה צו ההרחבה בענף היבוא, הייצוא המסחר והשירותים? אלו הן הסוגיות העומדות להכרעתנו בתיק דנא.

העובדות כפי שעלו מחומר הראיות וטענות הצדדים:

1. התובע הוא ארגון מעסיקים בענף היבוא, היצוא, המסחר והשירותים.
2. הנתבעת מייבאת כלי שיט וציוד ימי. הנתבעת פעילה משנת 2013.
3. על הנתבעת לא חל הסכם קיבוצי.
4. הנתבעת עוסקת בייבוא, יצוא ומסחר סיטונאי (נספח 1 לתצהיר התובע).
5. לטענת הנתבעת, היא איננה נכללת בענפים שצוינו בצו ההרחבה.

לטענת התובע, הנתבעת עוסקת בציוד ספורט (125), ספנות – בעלי וסוכני אניות (126), גנרטורים ומנועים (22), סוכנים ונציגי סחר חוץ (116), ציוד למוסכים ולתחנות שירות וסירה (169), ציוד טכני (165) ותחביבים (227).

1. לטענת הנתבעת, היא איננה מעסיקה 5 עובדים ולכן היא פטורה מתשלום דמי טיפול ארגוני.
2. עוד טוענת הנתבעת כי התובע אינו פועל לטובת המעסיקים אלא עוסק בגביית כספים וניהול הליכים כלפי מעסיקים.
3. התובע עותר לתשלום סך של 16,800 ₪ בתוספת מע"מ בגין דמי טיפול ארגוני לשנים 2010 – 2016.

הכרעה:

1. לאחר ששמענו את עדותו של ירון חותם, סמנכ"ל כספים בתובע, ואת עדות מר תומר בלום, סמנכ"ל בנתבעת, עיינו במסמכים שהוגשו ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל.
2. בית הדין הארצי קבע כי צו הרחבה בענף הייבוא, הייצוא, המסחר בסיטונות והשירותים עוסק למעשה בקטגוריות נפרדות: יבוא, ייצוא, מסחר ושירותים:

"על פי סעיף זה מדובר למעשה בחמש קטגוריות נפרדות יבוא, סיטונות, שירותים, יצוא, סוכני סחר חוץ. על פי סעיף 7 לחוק הפרשנות המלים "או", "אחר" או ביטוי דומה להן - להבדיל מן המפורט שלפניהן הן באות ולא להקיש לו, זולת אם יש עמן המלים "דומה" או "כיוצא בזה" או ביטוי אחר שמשמעו היקש. ברור אפוא גם על פי הוראת חוק הפרשנות שמדובר בקטגוריות נפרדות. על פי פסיקה מקדמת דנא של בית המשפט העליון יש מקרים בהם יש לקרוא את וו החיבור כ-"או" כדוגמת "מכה אביו ואמו מות יומת" ויש מקרים בהם יש לקרוא את המילה "או" כ-וו החיבור. הוא הדין בביטוי ו/או שיכול להתפרש לכאן או לכאן. במקרה הנוכחי, על פי נוסח הכתוב נראה בעליל שלא יכולה להיות מחלוקת ששירותים הם קטגוריה נפרדת ועצמאית שאינה קשורה לחברותיה הכלולות בהסכם"

(ע"ע (ארצי) 2580-03-11 דורון נגר - ליטוס מחשבים בע"מ, ניתן ביום 1.3.15 - פורסם במאגרים האלקטרוניים. שם סעיף 37).

נבחן להלן האם הנתבעת עוסקת באחת הקטגוריות של הצו הנדון.

יבוא:

1. אין מחלוקת לעניין תחום עיסוקה של הנתבעת שהיא חברה אשר מייבאת את מוצריה (ראו לעניין זה ס' 1 לכתב ההגנה) ואף בסעיף 1 לתצהיר הנתבעת הודתה הנתבעת בעובדה זו:

"בתגובה לטענה כי אתר החברה ופרסומים נוספים אודותיה מציינים כי "החברה עוסקת בייבוא ושיווק של כלי שיט וציוד ימי" – מעולם לא כפרנו באמרה הזאת, ויחד עם זאת, לפי עצה משפטית אותה קיבלתי, אין די באמרה הכללית הזאת כדי להקים חבות בתשלום דמי טיפול ארגוני ע"י לשכת המסחר."

1. הנתבעת עוסקת בייבוא של סירות, כפי שהדבר אף משתקף באתר האינטרנט של הנתבעת ("יאכטות וסירות ספורט ופנאי", "בעיקר בסירות פנאי") (עמ' 5 לפ' שורה 2 לעדות חותם). מר בלום העיד כי אתר האינטרנט של הנתבעת מוכר לו והוא אישר אותו לפרסום (עמ' 7 לפ' שורות 22-20 לעדות בלום).
2. מר בלום העיד כי עיקר פעילות הנתבעת היא יבוא סירות:

"ש. אתם מביאים סירות?

ת. כן.

ש. של איזה חברות?

ת. סיריי, בוסטון, קוויק סילבר, שאפרל ועוד, זה עיקר הפעילות שלנו, יש משהו מהולנד בשל וואלי." (עמ' 6 לפ' שורות 30-26 לעדות בלום).

1. על פי ההלכה שנפסקה בע"ע 18/99 יפה אפרימי - לילה עבד (ניתן ביום 9.7.00 – פורסם במאגרים האלקטרוניים), על פי עיקר עיסוקו של המעסיק, תיקבע חלותו של צו ההרחבה.
2. מסקנתנו היא שהנתבעת היא יבואנית.

מסחר סיטונאי:

1. מסחר סיטונאי מוגדר ע"י הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה:

"מסחר סיטוני הוא מכירה חוזרת (ללא טרנספורמציה) של סחורות חדשות ומשומשות, לקמעונאים, למשתמשים מתחומי התעשייה והמסחר, למוסדות או למשתמשים מקצועיים, וכן לסיטונאים אחרים. במסחר סיטוני נכללים גם סוכנים ומתווכים שקונים או שמוכרים סחורות לאותם לקוחות או חברות." (ההדגשה לא במקור – א' ג' כ')

ומכירה קמעונאית מוגדרת:

"מכירה קמעונית היא מכירה חוזרת (ללא טרנספורמציה) של סחורות חדשות ומשומשות, בעיקר לציבור הרחב, לצריכה או לשימוש אישיים או ביתיים, באמצעות חנויות, חנויות כול-בו, דוכנים, בתי עסק להזמנות בדואר, אנשי מכירות מדלת לדלת, רוכלים וסוחרים, קואופרטיבים צרכניים, בתי מכירות פומביות וכו'. למרבית הקמעונאים יש בעלות על הסחורות למכירה, אך יש גם כאלה המשמשים כסוכנים ומוכרים סחורות על בסיס מכר מותנה (קונסיגנציה) או על בסיס עמלה."

(ההדגשה לא במקור – א' ג' כ')

1. לפי ההגדרות הנ"ל, ההבדל בין מכירה סיטונאית למכירה קמעונאית הוא בזהות הקונה. מכירה לציבור הרחב והמשתמש הביתי היא מכירה קמעונאית ואילו מכירה למשתמש מקצועי או מוסדות היא מכירה סיטונאית. אולם לא רק ונסביר.
2. אכן גם על פי הפסיקה ההבדל בין מכירה סיטונאית וקמעונאית הוא סוג הלקוח (לקוח מסחרי או משתמש ביתי) ויפים הם לענייננו דברי חברתי כב' השופטת ויסמן בד"ט 13058-07-14 לשכת המסחר - אחים כהן (ניתן ביום 17.10.16 - פורסם במאגרים האלקטרוניים):

"ואולם אם הדגש באבחנה בין מסחר סיטונאי ומסחר קמעונאי הוא בכמות הנמכרת, אזי יש בסיס לטענת התובעת כי מקום בו מכירת המוצרים אינה נעשית לצרכן הביתי, אלא ללקוח מוסדי, יש לראות גם בממכר זה כממכר סיטונאי, וזאת בשל הכמויות בהן עסקינן."

1. כעולה מאתר האינטרנט של הנתבעת, הנתבעת מספקת את מרכולתה למשרדים ממשלתיים, חיל הים, בתי ספר לשייט, מפעלי ים המלח (נספח 2 לתצהיר התובע).
2. משכך מסקנתנו היא שהנתבעת עוסקת במכירה סיטונאית או למצער לא הוכח על ידה אחרת.
3. הנתבעת צירפה מכתב מרואה החשבון שעִסקהּ הוא עסק קמעונאי (מכתב מרואה החשבון). הנתבעת לא העידה את רוה"ח על מנת שניתן יהיה לחקור אותו בעניין.

שירותים:

1. כעולה מאתר האינטרנט של הנתבעת, הנתבעת נותנת שירותים באופן בלעדי בארץ ליצרנים בינלאומיים באמצעות תחנות שירות ונציג הנתבעת אישר כי הנתבעת היא נציגה של חברות בינלאומיות לצורך מתן שירות למוצרים המיובאים על ידה (עמ' 6 לפ' שורות 32-31 ועמ' 7 לפ' שורות 3-1 לעדות בלום).

סיכום : מסקנתנו היא שהנתבעת עוסקת בייבוא, שירות ומסחר סיטונאי.

האם הנתבעת עוסקת בענפים המצוינים בצו?

1. מאתר האינטרנט של הנתבעת עולה כי עיקר עיסוקה הוא מכירת סירות "פנאי" קרי עסקינן בסירה לצורך תחביביהם של הקונים. משכך הענף הרלוונטי הוא "תחביבים". "תחביבים" מופיע כענף בצו (227). הנתבעת גם מספקת ציוד ספורט (ענף מס' 125 לצו). מסקנתנו היא שהנתבעת עוסקת בענפים המצוינים בצו.

גובה דמי הטיפול

1. על פי תקנה 1 (ג) ו-1 (ד) גובה דמי טיפול ארגוני:

(ג) דמי הטיפול יהיו בשיעור של מחצית האחוז מסך כל שכר העבודה – שממנו מגיעים דמי ביטוח לרבות הסכום העולה על המקסימום הקבוע לתשלום דמי הביטוח על פי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח-1968 – ששילם המעביד לעובדיו בשנת הכספים שקדמה לשנה שבעדה משתלמים דמי הטיפול; הסכום שחושב כאמור יוגדל לפי שלושה רבעים משיעור עליית המדד החדש לעומת המדד היסודי.

(ד) על אף האמור בתקנת משנה (ג), לא יפחתו דמי הטיפול מ-100 שקלים חדשים (להלן – הסכום המזערי), ובלבד שלא יעלו על מחצית מדמי החבר שהיה משלם המעביד לאותו ארגון מעבידים אילו היה חבר בו, כשיעורם ביום תשלום דמי הטיפול; הסכום המזערי ישתנה בשלושה רבעים משיעור עליית המדד החדש לעומת המדד היסודי, ולענין זה, "המדד היסודי" – ממוצע המדדים של שנת 1989.

1. עד הנתבעת העיד כי בשנת 2016 מחזור המכירות עמד על 10,000,000 ₪ עד 14,000,000 ₪ (עמ' 6 לפ' שורות 25-18). אין משמעות למהות המוצרים וערכם, כטענת הנתבעת.
2. בנתבעת עובדים 5 עובדים. הנתבעת צירפה בסיכומיה דוא"ל שקיבלה ממשרד הכלכלה לפיו מעסיק המעסיק פחות מ- 5 עובדים, פטור מתשלום דמי טיפול ארגוני. ברם למדיניות זו לכאורה אין עיגון בתקנות הסכמים קיבוציים (תשלום דמי טיפול ארגוני מקצועי לארגון מעבידים) - 1977. לא צורפה אסמכתא ע"י הנתבעת כי על פי דין מעסיקה המעסיקה פחות מ-5 עובדים איננה מחויבת בתשלום דמי טיפול ארגוני. משכך לא הוכחה טענתה זו של הנתבעת. כמו כן לא הוכחה טענת הנתבעת כי בני משפחה אינם באים במניין העובדים ולא נמצא לכך עיגון משפטי.
3. על פי טבלאות דמי החבר (נספח 7 לתצהיר התובע) ונוכח מחזור המכירות של הנתבעת, הנתבעת נמצאת בדרגה 4. דמי החבר עמדו על סך 7,616 ₪ בתוספת מע"מ ומחצית הסכום היא 3,808 ₪ בתוספת מע"מ. ברם, משהתובע העמיד את תביעתו במסגרת כתב התביעה על סך 2,400 ₪ בלבד לשנה, לא ניתן לחייב את הנתבעת בסכום גבוה יותר (כמופיע בסיכומי התובע).
4. הנתבעת טענה כי היא פעילה משנת 2013 (ס' 1 לכתב ההגנה). באישור רוה"ח שצורף נכתב כי הנתבעת פעילה משנת 2013 (נספח ב' לסיכומים). הנתבעת יכלה להוכיח טענתה בנקל, אולם לא עשתה זאת. אישור רו"ח אינו מהווה ראיה מבלי שניתנה לתובע הזדמנות לחקור את רוה"ח, אולם התובע בסיכומיו לא טען לכך. אי לכך, אנו מקבלים טענתה זו של הנתבעת.
5. התובע פנה לנתבעת בדרישה לתשלום דמי טיפול ארגוני ונוהלה התכתבות בין הצדדים (נספח 2 לתצהיר הנתבעת). אין חובת הידברות בין צדדים בטרם פניה להליך משפטי (כטענת הנתבעת בעמ' 5 סעיף ג' לסיכומיה).
6. משכך, על הנתבעת לשלם לתובע סך של 9,600 ₪ בתוספת מע"מ, בעבור 4 שנים בלבד (4 X 2,400).
7. לא ברורה טענת הנתבעת בסיכומיה לעניין האיחור בהגשת סיכומי התובע. בדיון ביום 10.12.18 ניתנה החלטה כי על התובע להגיש סיכומיו בתוך 45 יום (על פי בקשתו). התובע הגיש סיכומיו ביום 30.1.19 אולם בהיקף גדול יותר ממה שנקבע בהחלטה. בהמשך ניתנה החלטת בית הדין לפיה הסיכומים יוגשו כפי שנקבע עד ליום 5.2.19 ואכן סיכומי התובע הוגשו ביום 30.1.19. משכך התובע נהג כדין ועל פי החלטות ביה"ד.
8. בנוסף על הנתבעת לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 1,000 ₪ והוצאות משפט בסך 100 ₪.

זכות ערעור לצדדים לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין זה.

ניתן היום, ‏כ"ב אדר ב תשע"ט (29 מרץ 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.