עסקינן בתביעה כספית אשר הוגשה בגין טענה להפרתו של הסכם מכר דירה מיום 7.9.10 מצד המבקשת – מוכרת הדירה – וזאת בעצם מסירתה באיחור לידי המבקשים.

המבקשת הגישה בקשה מקדמית למחיקת התביעה בשל ענין הסמכות המקומית ולחילופין – לעיכוב הליכים בשל הסכם בוררות.

לאחר עיון בטענות הצדדים מצאתי מקום ליתן דעתי תחילה וכמתבקש לטענת הסמכות המקומית.

נראה כי אין חולק כי לבית המשפט זה נתונה סמכות מקומית ולו בשים לב למקום מושבה של המבקשת ולמיקומו של הנכס מושא התובענה. הגם שכך, טוענת המבקשת כי יש להעביר הליך זה לבית המשפט המקביל בקרית גת וזאת מפאת קיומה של תניית שיפוט ייחודית בהסכם המכר.

למעשה, אין עוררין מצד המשיבים על קיומה של תנייה זו ועל היותה משום תניית שיפוט ייחודית (סעיף 20 להסכם המכר). כל שטוענים המשיבים בענין זה הוא כי הסכם המכר הופר, אלא שאף אם כך, אין בעצם הפרתו כדי לאיין את תניותיו ולבטלם שלא היו. הסכם המכר בעינו עומד ואין המשיבים מתיימרים לטעון אחרת. משעה שכך, וכמתחייב מהסכמת הצדדים שאותה יש לכבד כהוראת תקנה 5 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984, הנני מורה על העברת הליך זה לבית המשפט שלו סמכות ייחודית, הוא בית משפט השלום בקרית גת.

ניתנה היום, כ"ז שבט תשע"ז, 23 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.