א. הרקע לתובענה

1. ביום 10.10.16 הגישה התובעת (להלן: "מייפארט" או "התובעת"), תביעה בסדר דין מקוצר, כנגד הנתבע גיל נויהאוז בסכום של 972,466 ש"ח (להלן: "התביעה"), יחד עם בקשה לצו עיקול זמני, במעמד צד אחד.

2. התביעה נסמכת על התחייבות, במסגרתה הבטיח הנתבע לפרוע חוב למייפארט, בסך של 250,000 דולר, וזאת בגין שכר יעוץ לשנת 2014 מכוח הסכם יעוץ שנחתם בין חברה בשליטת הנתבע "פלואנט" למייפארט (להלן: "החוב הנטען").

3. התובעת הינה חברה בע"מ הרשומה במרשם החברות בישראל. בזמנים הרלוונטיים לאירועים המתוארים בכתב תביעה זה. שמה של התובעת הינו מייפארט בע"מ.

4. מתן ארז קולנשר מ.ז. 066524448 (להלן: "קולנשר" או "מתן") הינו אזרח ישראלי ותושב ישראל הגר בישוב תקוע בישראל והינו בעל מניות היחיד והדירקטור היחיד בתובעת.

5. ביום 11.10.16 נעתר בית משפט זה לבקשת העיקול הזמני, במעמד צד אחד. ואולם, עד כה לא התקיים דיון בבקשה לביטול העיקולים. שכן, ביום 4.1.17 הודיע הנתבע לבית המשפט, כי הוא אינו מתנגד להותרת צו העיקול על כנו, עד להודעה אחרת, ובית המשפט קיבל בקשה זו, ביום 5.1.17.

6. הנתבע הינו איש עסקים בתחום ההיי טק והינו המנכ"ל, בעל מניות ובעל השליטה, בחברת פלואנט (לעיל ולהלן: "חברת פלואנט") הפועלת בירושלים.

7. בתחילת שנת 2014 התקשר קולנשר עם חברת פלואנט בהסכם ייעוץ שמהותו הינה מתן ייעוץ לחברת פלואנט, בתחום מתן שירות פיתוח עסקי בעל ייחודיות טכנולוגית לבנקים ומוסדות פיננסיים בינלאומיים, במסגרתו נקבעה התמורה שעל חברת פלואנט לשלם בסך 400,000 $ עבור שירותי הייעוץ לשנת 2014.

8. במהלך ינואר- פברואר 2015 שילמה חברת פלואנט לתובעת, סך של 150,000 דולר בגין הייעוץ ונותרה חייבת, לפי טענת התובעת, סך של 250,000 דולר אמריקני בגין השירות שניתן בשנת 2014. לטענת התובעת, היא פנתה מספר פעמים לנתבע לשלם את החוב האמור, אך הוא נמנע מעשות כן. מכאן התביעה.

9. במענה לתביעה, טען הנתבע, כי התובעת, או מתן, קיבלו את כל הכספים המגיעים להם מכח ההסכמים בין הצדדים. כמו כן, נטען כי מתן הציג מצג מטעה אשר הוביל את פלואנט להתקשר עמו בהסכם הייעוץ. כן, טען הנתבע, כי יש לראות בנתבע כערב לחברה שהוא עומד בראשה ומכח דיני הערבות התביעה צריכה להיות מופנית כנגד פלואנט ולא כנגדו אישית.

10. במקביל להליך הנדון בבית משפט זה הגיש המבקש בקשה לעיכוב ההליכים בהליך דנן, לאור קיומו של הליך בוררות המתברר בניו יורק. לפי עדכון הנתבע, בקשה זו תלויה ועומדת.

11. באשר לבוררות המתנהלת בניו יורק, ביום 10.10.16 הגישה מייפארט למוסד הבוררות תביעה כנגד פלואנט ושניים מבעלי מניותיה והנתבע בכלל זה. התביעה הועמדה על סכום של 10 מיליון דולר. הסכום הנתבע בתביעה זו נכלל במסגרת הליך הבוררות.

ב. הבקשה שבפני

1. כאמור, ביום 10.10.16 הגישה מייפארט תביעה בסדר דין מקוצר יחד עם בקשה לעיקול זמני כנגד המבקש. ביום 11.10.16 ניתן על ידי בית משפט זה צו עיקול זמני כנגד הנתבע. יצוין כי העיקול כלל בעיקר, רכב של הנתבע, בשווי מוערך של כ-140,000 ₪.

2. ביום 31.12.16 קבע בית משפט זה דיון בבקשה לביטול העיקול הזמני ליום 9.1.17.

3. ביום 4.1.17 פנו באי כוח הנתבע לבאי כוח מייפארט להגיע להסדר דיוני ולפיו העיקול הזמני יוותר בעינו עד להודעה אחרת וכתוצאה מכך יבוטל הדיון הקבוע בתיק. מייפארט סירבה להצעה ודרשה, כי העיקול יוותר עד להכרעה סופית בהליך וכי בכל מקרה המבקש לא יגיש בקשה לבטלו.

4. לטענת הנתבע, דרישת התובעת להימנע מלבקש את ביטול העיקול היא תמוהה ועומדת בניגוד גמור לזכויות המבקש ולהלכה הפסוקה. לטענת הנתבע, חזרה בה מייפארט מדרישתה, כי המבקש יסכים שלא להגיש בקשה לביטול העיקול בעתיד והודיעה כי היא מסכימה לביטול הדיון ולכך שהעיקול ייוותר בעינו.

5. במסגרת בקשה זו, הנתבע הודיע, כי הוא מבקש לבטל את העיקולים וכן לקיים דיון בבקשה. לטענתו, התנאים למתן צווי העיקול לא התקיימו מלכתחילה וכי בכל מקרה נוכח ממצאים שהתגלו מאז הצו, מן הראוי לבטל את העיקול, או להתנות אותו בהפקדת בטוחות גבוהות משמעותית מאלו שנקבעו.

6. לטענת המבקש, מדובר בבקשה חשובה ודחופה. דחיפות בקשה זו נעוצה בכך שעל הפרק עומדת עסקת השקעה משמעותית בפלואנט. במסגרת עסקה זו צפוי להיערך הליך בדיקות נאותות, ובכלל זאת, בעלי מניות בפלואנט ובכלל זה הנתבע. העובדה, כי מוטלים על המבקש צווי העיקול מכוח ההליך דנן, עלולה לפגוע במבקש בכל מה שקשור להליך בדיקת הנאותות, באופן שאף עלול לסכל את עסקת ההשקעה, ולכן, התעורר הצורך להסיר את צווי העיקול לאלתר.

7. הנתבע המשיך וטען, כי דין העיקול להתבטל, גם משום שלא מתקיים יסוד ההכבדה. כך, מלבד הפרחת סיסמאות והעלאת טענות בעלמא, לא הציגה מייפארט ראיות מהימנות לכאורה לקיומו של יסוד ההכבדה, ובפרט לא הביאה ולו גם בדל של ראיה לטענתה, לפיה, הנתבע עתיד שלא לקיים את הוראות פסק הדין, אם וככל שיינתן פסק דין כנגדו.

8. בבקשה זו, להלן, מתבקש בית המשפט זה לדון בבקשת העיקולים, מלכתחילה (דה נובו), ולהורות על ביטולם לאלתר, הן משום שמלכתחילה לא היה מקום ליתן את הצווים, וודאי לא במעמד צד אחד, שכן מייפארט לא עמדה בתנאים הקבועים בדין למתן הצווים, והן נוכח מצב הדברים כיום. לרבות ממצאים שהתגלו לאחר מתן הצווים, כמו-גם עסקת השקעה בפלאונט שעומדת על הפרק.

9. לטענת התובעת, מנגד, מדובר בבקשה לעיון מחדש בהחלטה על הטלת צו עיקול, ולא בבקשה לביטול צו עיקול. הנטל על המבקש להוכיח כי יש להסיר את צו העיקול הינו נטל כבד ביותר, וודאי לנוכח הסכמתו לפני כשנה, להתיר העיקולים על כנם.

10. כן טענה התובעת, כי העילה המרכזית הנטענת להגשת הבקשה הינה טענתו של המבקש ל"עסקה עלומה" ו"דחופה" של פלואנט עם משקיע והחשש שבבדיקת נאותות לפלואנט ולבעלי מניותיה, יגלה אותו משקיע על העיקולים. ברם, הנתבע לא הציג בדל אסמכתא לאותה עסקה, שהיא לכל היותר משאלת לב ולא יותר. זאת ועוד. המבקש טוען כי "...אנו מנהלים מו''מ במשך 8 חודשים עם אחד הבנקים הכי גדולים בעולם להשקעה של 15 מיליון דולר..." (עמ' 12 ש' 15 ). אין זה ייתכן, כי לא הוצגה כל אסמכתה למשא ומתן בין חברות המתנהל במשך 8 חודשים.

11. לטענת התובעת, הנתבע מבריח נכסים בפועל. הנתבע הוא בעל שליטה בחברה לוקסמבורגית ששווה 100 מיליון דולר לטענתו ואשר לטענתו "רק מינואר 2018 היה לנו הכנסות של למעלה ממיליון וחצי דולר" . אלא שלפי טענת התובע, על חברה לוקסמבורגית זו לא ניתן להטיל עיקול בישראל, או בארה"ב.

12. לעניין יסוד ההכבדה, יש לציין, כי על פי הדין ישנה חשיבות גבוהה מאוד לעובדה כי למבקש אין נכסים בישראל שניתן לתפוס, מלבד רכב שלפני שנה היה שווה כ-140,000 ₪.

דיון והכרעה

ג. האם זכאי הנתבע לדיון מחדש בבקשת העיקול

1. התקנות הרלוונטיות לעניין שבפני הן תקנות 367 ו-368 לתקנות סדר הדין האזרחי 1984 (להלן: "התקנות").

2. תקנה 367 שכותרתה "צו במעמד צד אחד" קובעת כי אם ניתן צו, למעט צו עיקול זמני, במעמד צד אחד, יקיים בית המשפט דיון במעמד הצדדים בהקדם האפשרי ולא יאוחר מארבעה עשר ימים מיום מתן הצו. כן קובעת התקנה כי אם "ניתן צו עיקול זמני במעמד צד אחד, רשאי המשיב לבקש את ביטול הצו בתוך שלושים ימים ממועד המצאתו".

3. תקנה 368 קובעת כדלקמן:

"(א) לבקשת בעל דין רשאי בית המשפט לעיין מחדש בצו זמני שניתן, אם ראה כי הדבר מוצדק בשל נסיבות שהשתנו או עובדות חדשות שנתגלו מאז מתן הצו, או אם ראה כי מלכתחילה לא היתה הצדקה למתן הצו.

(ב) בעיון מחדש רשאי בית המשפט לקיים, לשנות או לבטל, את ההחלטה נושא העיון, או לתת החלטה אחרת במקומה; בין השאר, רשאי בית המשפט להורות כי אם יפקיד המשיב סכום מסוים כעירבון או ימציא ערובה מספקת אחרת להבטחת ביצוע פסק הדין, יפקע הצו הזמני.

(ג) בקשה לעיון מחדש תוגש ותתנהל כאמור בסימן א' של פרק כ'."

4. כעולה מלשון התקנות, תקנה 368 קובעת הסדר מיוחד בנוגע לעיון מחדש בעניין הנוגע לסעד זמני. לפי תקנה זו בית המשפט רשאי, לבקשת בעל דין, לעיין מחדש בצו זמני שניתן, אם ראה כי הדבר מוצדק בשל נסיבות שהשתנו או בשל עובדות חדשות שנתגלו מאז מתן הצו, או אם ראה כי מלכתחילה לא הייתה הצדקה למתן הצו. בעיון מחדש בית המשפט רשאי לקיים, לשנות או לבטל את ההחלטה מושא העיון או לתת החלטה אחרת במקומה; בין השאר, בית המשפט רשאי להורות כי אם יפקיד המשיב סכום מסוים כעירבון או ימציא ערובה מספקת אחרת להבטחת ביצוע פסק הדין, יפקע הצו הזמני. בקשה לעיון מחדש תוגש ותתנהל כבקשה בכתב.

5. בעניין רע"א 2960/15 מיכה הרצנו נ' P-Kama International Limited נאמר, כי תקנה 368(א) מקנה לבית המשפט סמכות לעיין מחדש בצו זמני שניתן, "אם ראה כי הדבר מוצדק בשל נסיבות שהשתנו או עובדות חדשות שנתגלו מאז מתן הצו, או אם ראה כי מלכתחילה לא היתה הצדקה למתן הצו".

6. הנטל לשכנע כי מתקיימות נסיבות המצדיקות שינוי ההחלטה המקורית מוטל על כתפי המבקש, הנדרש להצביע על טעמים מיוחדים המצדיקים זאת, והמקרים בהם ישנה בית המשפט מהחלטתו בהעדר שינוי נסיבות הם נדירים ביותר (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 936, 938 (מהדורה אחת-עשרה, 2013)).

7. בעניין רע"א 8331/12, דר בנימין סגל ואח' נ' בנק איגוד לישראל ואח' (פורסם בנבו, 26/12/2012), נאמר כדלקמן:

"בהתאם לתקנה 368 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, רשאי בית המשפט לעיין מחדש בסעד זמני שניתן אם ראה כי הדבר מוצדק בשל נסיבות שהשתנו, עובדות חדשות שהתגלו, או אם ראה כי מלכתחילה לא הייתה הצדקה למתן הסעד (ראו אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 534 (מהדורה עשירית, 2009)). כלל זה מבטא את סמכותו העקרונית של בית המשפט לעיין מחדש בהחלטות ביניים שנתן (ראו: ע"א 3604/02 אוקו נ' שמי, פ"ד נו(4) 505, 508 (2002); רע"א 4825/08 פרס נ' תם, פיסקה 6 (טרם פורסם, 2.4.2009); רע"א 4472/10 Proneuron Biotechnologies Inc.נ' טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ, פיסקה כ' (טרם פורסם, 6.10.2010)). במקרה דנן, סבורני כי המסמכים עליהם הצביעו המבקשים ואשר נמסרו להם לטענתם במסגרת הליך גילוי המסמכים, כמו גם תצהירו של עובד הבנק שניתן בתשובה לשאלון שהוצג לו, אינם עולים כדי שינוי נסיבות ואף אינם מגלים טעם נדיר אחר המצדיק את הרחבת הסעד שניתן."

8. בעניין רע"א 6520/05 Kirkham Holdings limited נ' Albany Park Limited כתב כבוד השופט אליקים רובינשטיין דברים ברורים ההולמים לענייננו:

"עם זאת, אדרש בקצרה גם לטענה בדבר העיקול והרחבתו. העיקול הזמני המקורי הוטל ב-4.5.04. המבקשים לא ביקשו ביטולו של הצו, כפי שיכלו בהתאם לתקנה 367(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. הבקשה נשוא ההליך דנא הוגשה על-ידי המשיבה 1 ב-3.11.04, ועניינה הרחבת העיקול לנכסים נוספים של המבקשים (בקשה זו עצמה לא צורפה לבקשה הנוכחית). בית המשפט נעתר לכך. המבקשים עתרו ביום 9.11.04 לביטול ההרחבה ואף לצמצום הצו שהוטל מלכתחילה, ונימקו זאת בכך שהבטוחה – הנכס נשוא העיסקה, שלגביו רשומה המשכנתא - עולה בערכה על סכום התביעה, ואין חשש להכבדה על ביצועו של פסק הדין. מן הבקשה לא למדתי מה היקף הנכסים שהיו בצו הראשון, מעבר לנכס נשוא העיסקה, ואף לא מה הנכסים שלגביהם נתבקשה הרחבה. המשיבה 1 הגיבה (25.11.04) הן בטענת איחור במועד – וייחסה את המועד ליום המצאתו של הצו הזמני, 6.5.04, והן לגופם של דברים, ובין השאר בנושא שווי הנכס שבו דובר לעיל. באשר למועד, הרשם המלומד סבר כי בקשת המבקשים הוגשה באיחור, ואף השופטת בגדרי הערעור סברה כי אין העניין נקי מספקות (זאת מעבר להגשתו של הערעור עצמו באיחור). דומני שיש לפצל את ההתיחסות לעניין מועד הגשתה של הבקשה בין חלק הבקשה הקשור בעיקול המקורי, שלגביו בוודאי הוגשה בקשתם של המבקשים באיחור, ובין החלק הקשור בהרחבה, שלגביו אין הדבר כן. לא אוכל לקבל את טענת המבקשים, כי בקשת "הרחבה" באשר לעיקול שלא הוגשה לגביו בקשת ביטול במועדה (תוך 30 יום, לפי תקנה 367(ג)), פותחת מחדש את העיקול כולו; "הזדמנות חגיגית" זו לא לכך נוצרה, משלא הוגשה במועדה בקשה לביטול צו העיקול שניתן במעמד צד אחד, אין בקשה ל"הרחבה" על-ידי מטיל העיקול פותחת את העיקול מחדש. לעניין דיון מחודש קיימת תקנה 368(א) המאפשרת עיון מחדש בצו זמני, כולל עיקול, "בשל נסיבות שהשתנו או עובדות חדשות שנתגלו מאז מתן הצו" או אם "מלכתחילה לא היתה הצדקה למתן הצו". בקשה כזאת, למיטב הידיעה, לא הוגשה בענייננו."

9. ואדגיש את הנקודות האלה: בקשה לביטול העיקול צריכה להיות מוגשת תוך 30 יום מיום שניתנה. במידה ולא הוגשה במועד מוחמצת ההזדמנות. או אז, לעניין דיון מחודש קיימת תקנה 368(א) המאפשרת עיון מחדש בצו זמני, כולל עיקול, והיא צריכה להיות מוגשת בשל נסיבות שהשתנו או עובדות חדשות שנתגלו מאז מתן הצו. או אם מלכתחילה לא הייתה הצדקה למתן הצו.

10. מהכלל אל הפרט; הבקשה שבפני, איננה במהותה בקשה לביטול עיקול זמני המוגשת לפי תקנה 367 וצריכה להיות מוגשת תוך 30 יום ממתן הצו. בענייננו, מאז מתן צו העיקול חלפה שנה ויותר, ועל כן אין עסקינן בגדרה של תקנה 367. אין ממש בטענת המבקש כי הסכמתו להותרת צו העיקול על כנו "ניתנה מבלי להודות במי מטענות המשיבה, ותוך שמירת זכויותיו של המבקש לבקש בכל עת לבטל את העיקול." לפי מיטב שיפוטי, הנתבע או מאן דהו לא יכול להתנות על האמור בתקנות, ובמיוחד לא באופן חד צדדי, ועל כן אין תוקף לאמירה שכזאת. יובהר - מקום שהסכים הנתבע לצו העיקול ללא עוררין, המשמעות היא שהוא הסכים לקביעתו השיפוטית של בית המשפט.

11. ודוק - בית המשפט צריך לקבל החלטה בעניין עיקול זמני, בזהירות רבה, כשלנגד עיניו תנאי חשוב ביותר והוא הוראת תקנה 374(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, לפיה, נדרש מבקש העיקול להציג, כתנאי למתן העיקול, "ראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין". תנאי זה, כמו גם יתר התנאים להטלת עיקול זמני, נבחן על רקע המגמה הכללית שלא ליתן צו עיקול על דרך השגרה, לאור הפגיעה האפשרית בזכות הקניין של הנתבעים (רע"א 6614/06 כפרית תעשיות (1993) בע"מ נ' ICC INDUSTRIES; בש"א 4459/94 סלמונוב נ' שרבני). הנטל הרובץ על מבקש העיקול, אף הוחמר מאז חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ותיקון מס' 6 לתקנות סדר הדין האזרחי (ע"א (ת"א) 2052/01 אלרוב נ' רובנר). מקום שהנתבע מוותר על זכותו לערער, במשתמע הוא מסכים לתוכן ההחלטה על כל משמעויותיה. כאשר לפי טענות הנתבע עצמו, בהיותו נהנה מאיתנות פיננסית, נשמעות טענותיו כי ויתר על ערעור, מטעמים של חיסכון בעלויות ורצון למנוע השחתת זמן, כטענות קלושות, אין מקום להן.

12. כיוון שהנטל לשכנע, כי מתקיימות נסיבות המצדיקות שינוי החלטה המקורית מוטל על כתפי המבקש, הנדרש להצביע על טעמים מיוחדים המצדיקים זאת, ובהינתן כי המקרים בהם ישנה בית המשפט מהחלטתו בהעדר שינוי נסיבות הם נדירים ביותר (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 936, 938 (מהדורה אחת-עשרה, 2013)) – הרי שהמשוכה הניצבת בפני המבקש היא גבוהה ביותר. עליו הנטל לשכנע את בית משפט כי חל שינוי נסיבות מהותי המצדיק בחינה מחודשת של ההחלטה המקורית. או שעליו לשכנע את בית המשפט כי ההחלטה מחמת טעות, והעמדתו של בית המשפט על טעותו תגרום לשינוי ההחלטה.

13. כאמור, לטענת הנתבע, המבקש, מדובר בבקשה חשובה ודחופה. דחיפות בקשה זו נעוצה בכך שעל הפרק עומדת עסקת השקעה משמעותית בפלואנט. במסגרת עסקה זו צפוי להיערך הליך בדיקות נאותות, ובכלל זאת, בעלי מניות בפלואנט ובכלל זה הנתבע. העובדה, כי מוטלים על המבקש צווי העיקול מכוח ההליך דנן, עלולה לפגוע במבקש בכל מה שקשור להליך בדיקת הנאותות, באופן שאף עלול לסכל את עסקת ההשקעה, ולכן, התעורר הצורך להסיר את צווי העיקול לאלתר.

14. לאחר עיון בבקשה סבורני שבדיקת נאותות איננה שינוי הנסיבות המהותי אשר יכול להצדיק שינוי החלטה בעניין עיקול זמני. להלן נימוקי לקביעה זאת;

15. בראש ובראשונה אומר כי בדיקת נאותות, היא בדיקה שנעשית לאדם או לחברה. במהלך בדיקת הנאותות מול חברה, ייעשה בירור מקיף על המצב הכלכלי והיכולות המסחריות, לרוב באמצעות מפגשים עם גורמים בכירים בחברה, ביקור באתרי הפעילות שלה, פגישות עם גורמים מממנים, בדיקת אמצעי הביקורת, ניתוח תחזיות החברה, בדיקת התוכנית העסקית שלה וכיו"ב. מטרת הבדיקה היא לזהות את כלל ההזדמנויות, החשיפות והסיכונים העסקיים של החברה, לפני ביצוע ההשקעה, באמצעות רכישת מניותיה או בדרך של מיזוג, לצורך בחינת כדאיות העסקה. ברוב המקרים מושפע המחיר הסופי של העסקה, ואף עצם קיומה, מתוצאותיה של בדיקת הנאותות. ביסודו של דבר מטרת בדיקת הנאותות היא לחשוף את מצבה של החברה או האדם נשוא הבדיקה. על כך אין לי אלא לומר, שבית המשפט אינו אמור ליתן לנתבע או למאן דהו כסות מפני גילוי האמת. האינטרס העליון של בית המשפט היא שהאמת, כפי שהיא, תיחשף ללא כחל ושרק, כאמור בדבריו של השופט ברנדייס, לפיהם: "אור השמש הוא המטהר הטוב ביותר, ואור המנורה הוא השוטר היעיל ביותר".

16. שנית, הנתבע לא ציין כל מידע, ולו גם פרט אחד, או אסמכתה אחת, בעניין ההשקעה המהותית המתוכננת בחברת פלואנט. בעניין זה אומר כי אין להוציא מכלל אפשרות, כי יש ממש בדברי התובעת לפיהם מדובר בטענה מומצאת אשר נטענת לצורך הדיון ושאין בה כל ממש.

17. שלישית, עיקול על רכב בסדר גודל של כ-140,000 ₪ במהלך דיון משפטי, אינו אמור להוות עניין משמעותי בעסקה בסדר גודל כספי גדול או גדול מאד. לא מן המותר לציין, כי הנתבע ביקש בתחילת הדרך להמיר את העיקול בסכום כספי. נניח שהצעת ההמרה הייתה מתקבלת בסופו של דבר, ברי כי המרת עיקול בסכום כספי, לא הייתה משנה דבר, או חצי דבר מבחינת בדיקת הנאותות.

18. רביעית, לא ברור לבית משפט זה מה יועיל ביטול העיקול המבוקש, כאשר בית הדין בניו יורק נתן צו עיקול כנגד פלואנט והמבקש. כאשר יש לזכור כי התביעה בניו יורק היא בסדר גודל של 10 מיליון דולר, דהיינו כ-35 מיליון ₪.

19. לסיכום עניין זה אומר שלפי מיטב הערכתי, הנתבע לא השכיל לעבור את הרף הגבוה מאד שמציבה תקנה 368. הנתבע לא השכיל להראות כי חל שינוי נסיבות מהותי וכזה אשר יביא את בית המשפט לשנות את החלטתו הראשונית. די להערכתי בקביעה זו כדי לדחות את בקשת המבקש. ואולם, מעל לצורך סבורני שגם אם הייתי שוקל מחדש את הבקשה לביטול העיקול – כי אז הייתי למסקנה שאין כל מקום לביטול העיקול הזמני שהוטל. בהמשך אציג את מסקנותיי בעניין העיקול הזמני ואולם קודם לכך, אצטט מספר אמירות מדברי הנתבע בדיון שהתקיים בבית המשפט.

ד. הדיונים שהתקיימו במסגרת הבקשה שבפני

1. בפני התקיימו שני דיונים: הדיון הראשון התקיים ביום 27.2.18 והדיון השני התקיים ביום 4.3.18. הדיונים התמקדו בעיקר בחקירת הנתבע.

2. להלן ציטוטים מחקירת הנתבע:

א. "באשר לבעלות הנתבע בקשר לחברת טרדיגו השיב הנתבע כדלקמן:

ש. [ב"כ התובעת] אמרת קודם שאתה בעלים של טרדיגו

ת. [הנתבע] כן

ש. מציג לך נסח של טרדיגו, איפה אתה בעלים

ת. אני הבעלים ולא רק אני

ש. תראה לי בנסח. אתה רשום בנסח

ת. מעולם לא הוכחש, בעלי המניות של החברה כולל אני בעצמי בעלים של חברת קריסטל הולינגס, בחברה הזאת יש מספר חברות ולא רק טרדיגו ומבחינה פרקטית במקום לרשום את בעלי המניות של חברת פלואנט על אשכול של 6 או 7 חברות שונות, יש חברת אחזקות למעלה שבה כולנו מחזיקים

ש. אז שיקרת לפני רגע, אתה לא בעלים של טרדיגו

ת. בוודאי שלא

ש. אתה מחזיק מניות בטרדיגו

ת. כן

ש. באופן ישיר

ת. לא".

ב. "ש[ב"כ התובעת]. האם אתה רשום בישראל כבעלים של מניות של חברה ישראלית

ת [הנתבע]. לא מה שידוע לי

ש. עכשיו זה יותר ברור

ת. גם לי

ש. איזה נכסים יש לך בישראל רשומים שהמשיבה יכולה להפרע מהם

ת. רכב, חשבון בנק, פנסיות, ביטוחי מנהלים וכל מיני קרנות

ש. אין שם כמעט כלום

ת. על בסיס מה אתה אומר את זה? היו בחשבון הזה מאות אלפי שקלים, מה לעשות? תפסת את החשבון יום אחרי החג בזמן שהיה לנו הוצאות בריאות כבדות, אחותי היתה מאושפזת תקופה ארוכה בבית חולים ואני מימנתי את הטיפול בה ויום אחרי החג לא היתה שם יתרת זכות"

ג. "ש. למה הסתרת בבית משפט בבקשה החדשה שהטילו כנגדך וכנגד פלואנט צו עיקול לפני שנה שאושרר לפני 3 חודשים ב- 11/2017 בית המשפט בניו יורק אישרר את צו העיקול כנגדך וכנגד פלואנט וזה גם הוגש בתצהיר של מתן אתמול בלילה, מדוע הסתרת מבית המשפט

ת. צו העיקול לא תקף בארה"ב, הוא ניתן בתנאים מסויימים לפני 3 חודשים, תקנות הדין בארה"ב מחייבות להפקיד ערבות וגם לשלוח זימון לאנשים שעלולים להיפגע והדבר הזה לא בוצע. גם חוות הדעת של היועץ המשפטי של החברה וגם עו"ד שמייצג אותנו בבוררות שאין לצו העיקול הזה כל תוקף וגם פנינו לבית המשפט האמריקאי, אציין כי הדרך שקיבלו את הצו בארה"ב זה על בסיס הצו בארץ. רצו לבית המשפט בארה"ב ואמרו שיש צו והבן אדם לא מתנגד והם רוצים צו גם פה.

ש. אז יש צו והסתרת את הצו

ת. לא, עניתי לך"

ה. עילת תביעה

1. תקנה 362 קובעת, כי בית המשפט רשאי ליתן את הסעד המבוקש אם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה כי קיימת עילת תביעה. וכך נאמר: 362. (א) "הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, רשאי בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה"

(ב) בהחלטתו בדבר מתן הסעד הזמני, סוג הסעד, היקפו ותנאיו, לרבות לענין הערובה שעל המבקש להמציא, יביא בית המשפט בחשבון, בין השאר, שיקולים אלה:

(1) הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר;

(2) אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות הענין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש.

2. כפי שהובהר לא אחת בפסיקה, בשלב הבקשה למתן צו עיקול זמני, אין צורך בבדיקה מעמיקה של יסודות התביעה, אלא די בראיות לכאורה בלבד לקיומה של עילת תביעה. כאשר בית המשפט שוקל, האם יש מקום יש מקום להותיר את צו העיקול הזמני על כנו או שמא יש להורות על ביטולו, על בית המשפט לבחון האם מבקש הסעד לעיקול זמני מוכיח "על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של ־ עילת התובענה" (תקנה 362 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי).

3. בכתב ההתחייבות שהינו מאת מייפארט אל קולנשר נאמר כדלקמן:

"הואיל וחברת fluent….. חייבת לכם שכר יעוץ בגין השירות שקיבלנו מכם לשנת 2014 בסכום של 250,000 דולר של ארה"ב (להלן: "החוב" או "חוב החברה") והואיל ולמרות הבטחות חוזרות ונשנות טרם שולם לכם עד כה החוב. אני החתום מטה גיל נויהאוז ת.ז... מרחוב שבזי 14 בירושלים ערב בזאת לחוב הנ"ל של חברת פלואנט אליכם במלואו ומתחייב בזאת לשלם לכם את חוב החברה במידה והוא לא ישולם במלואו עד 22.10.15. מוסכם בזאת שתינתן לי אורכה בביצוע תשלום החוב לידכם של 6 חודשים כדי לאפשר לי להיפרע מנכסי חברת פלואנט לצורך ביצוע התשלום. אך במידה ולא אצליח לגבות את החוב עבורכם מכל סיבה שהיא אני מתחייב לשלם זאת לכם ממקורותי בתום ששת החודשים".

4. מבלי לקבוע מסמרות אומר, כי מדובר בראיה חזקה לכאורה ודי בה כדי לקבוע כי עילת התביעה מוצקה. באשר לעניין טענת הערבות, הרי שהסיפא של ההתחייבות לפיה "במידה ולא אצליח לגבות את החוב עבורכם מכל סיבה שהיא אני מתחייב לשלם זאת לכם ממקורותי בתום ששת החודשים" היא בעלת חשיבות מירבית לענייננו. חשובה גם הודאת הנתבע כי ניתנו למתן הבטחות חוזרות ונשנות וטרם שולם החוב.

ו. יסוד ההכבדה

1. הפסיקה בעניין ההכבדה קובעת כדלקמן:

"ראוי להדגיש, בעניין זה, בי בעל הדין מבקש העיקול אינו צריך לשכנע את בית המשפט כי אין סיכוי לכן שפסק הדין יבוצע. די בכך שישכנע את בית המשפט כי אי הענות לבקשה תכביד על ביצוע פסק הדין, כגון שיהיה צורך בנקיטת הליכי הוצאה לפועל כדי לגבות את סכום פסק הדין, או לעשות פעולות לאיתור רכוש כדי להיפרע ממנו את סכום פסק הדין, וכיוצא בזה. הא ותו לא".

(בש"א (מחוזי חיפה) 4961/98 שלום אוחנה נ' יוסף מזור [פורסם בנבו] (אושר על ידי כב' השופטת דורנר) ברע"א 228/99 שלום אוחנה נ' יוסף מזור) [פורסם בנבו].

2. וכן נאמר:

מצב נפוץ של הכבדה הוא מקרה, בו הנתבע עשה או מתכוון לבצע מעשי הברחה של נכסים או מעשים אחרים, העלולים למנוע או לסכל את מימושו של פסק הדין: "הדגש במתן צו העיקול עבר איפוא מהצורך לייחד נכסים לשם ביצוע עתידי של פסק הדין, לצורך למנוע שינוי מצבו לרעה עד למועד פסק הדין. לעניין זה רלוונטית השאלה אם אמנם עומד המשיב להבריח את נכסיו או לעשות מעשה אחר שיש בו כדי להכשיל את פסק-הדין" (רע"א 8420/96 מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות, פ"ד נא(3) 789, 800 (המשנה לנשיא ש' לוין).

3. לגישת הנתבע, הוא נהנה ממצב פיננסי איתן ועל כן אין כל חשש שפסק דין שיינתן כנגדו - לא ייצא אל הפועל. אכן, לפי גישתו של הנתבע אין כל חשש להכבדה, שכן אין חולק שמצבו הכלכלי של הנתבע מתאפיין באיתנות פיננסית ולא תהיה לו בעיה לפרוע כל חוב. הנה כי כן, לנתבע יש רכב בשווי 140,000 ₪ הוא בעל חשבון בנק שאליו נכנסת משכורת של כ-30,000 ₪ וכן סך של 12,500 ₪ בגין שכרו כדירקטור מידי חודש. לא זו אף זאת; הנתבע מחזיק כמחצית ממניות פלואנט ושווי אחזקותיו בפלואנט נאמד בכ-50 מיליון דולר. יתר על כן, הנתבע מחזיק בשרשור במניות חברת טרדיגו וכי אין חולק שנגד הנתבע לא מתנהלים הליכים משפטיים וכן כי לא אותרו נושים כנגד הנתבע.

4. סבורני, כי אפשר שהנתבע נהנה ממצב פיננסי איתן, אבל אני חושש, כי אם יתקבל פסק כנגדו לא יימצאו מקורות כספיים לעמוד בתשלומו של פסק הדין וזאת בתחומי ישראל. אבהיר; בדיקה שבוצעה על ידי התובעת העלתה, כי לא ניתן להצביע על רכוש ממשי שניתן לביצוע במסגרת הוצאה לפועל. אך עובדה היא שבמסגרת העיקול הנוכחי, הצליחה התובעת להניח ידה על רכבו של הנתבע בלבד, ששוויו כ-140,000 ₪, ולא על כל נכס בר קיימא אחר. חשבון הבנק של הנתבע עומד על סכום 0. כמו כן, לא ניתן להצביע על נכסי נדל"ן שברשותו של הנתבע בישראל. אכן, לנתבע פוליסת ביטוח חיים בסכום של 56,274 ₪, ואולם הכספים בפוליסה לא ניתנים לעיקול. הנתבע לא השכיל לספק הסבר הולם לעובדה ששווי נכסיו בישראל הניתנים למימוש הם מזעריים.

5. לנוכח שווי נכסיו המזערי בישראל, טוען הנתבע, כי הוא בעל חברות כלכליות ששווין הכספי רב מאד. ואולם טענה זו שאפשר כי היא נכונה, איננה עוזרת להפיג את החשש שמא לא יעמוד בתשלום פסק דין לכשיינתן שכן, אין כל אפשרות לזרוע ההוצאה לפועל בישראל לעשות דבר בעניינו של הנתבע, שכן מדובר בחברות שאינן רשומות בישראל. החברה העיקרית בשליטת הנתבע היא פלואנט, אלא שאין מחלוקת שמדובר בחברה הרשומה בלוקסמבורג ואז אין כל אפשרות לתפוס את נכסיה.

6. חברה אחרת שלנתבע יש שליטה בה היא חברת טרדיגו. התנהגותו של הנתבע בעניין טרדיגו מעוררת חשש כבד, שמא הנתבע משקיע מאמץ רב על מנת לשלוט בה, מחד גיסא, אך באופן שלא ניתן יהא לתפוס את נכסיה בישראל, מאידך גיסא. מבדיקה שביצעה התובעת עולה, כי הנתבע היה הבעלים של טרדיגו, אך בשלב מסוים, מחק לכאורה את רישומו כבעלים, כדירקטור וכעובד של טרדיגו. ואולם, במסגרת הסיכומים מודה הנתבע כי הוא מחזיק בשרשור בחברת טרדיגו. הנה כי כן עולה כי הנתבע מחזיק באופן עקיף בטרדיגו באמצעות שליטה על חברה אירית בשם קריסטל הולדינגס גרופ. ואולם, לא מן המותר לציין כי את מניות החברה האירית לא ניתן לעקל. לא בישראל ולא בארה"ב.

7. לא מן המותר לציין בעניין ההכבדה, כי למרות העובדה שהסכום הנכנס מידי חודש למשק ביתו של הנתבע עומד על כ-43,000 ₪, בדרך פלא שאת אורחותיה יודע רק הנתבע, לא נותרים כל כספים בחשבונו השוטף של הנתבע.

8. ניתוח הפרטים לעיל בעניין ההכבדה מגלה, כי גם אם הנתבע הוא בעל נכסים בשווי פיננסי רב ועצום הרי שבפועל אם יינתן פסק דין כנגדו בתחומי מדינת ישראל, לא ניתן יהיה לממשו, באם הנתבע לא יחפוץ בכך. אך עובדה היא שבכל הליך העיקול, למרות העושר הרב לכאורה, לא נתפס דבר מלבד רכב. הנה כי כן, הוכח יסוד ההכבדה.

ז. מאזן הנוחות

1. בבוא בית המשפט לבחון את מאזן הנוחות בין הצדדים עליו לשקול "האם בהערכת מכלול הסיכויים והסיכונים הנלווים לתביעה העיקרית עלול אי מתן הצו להסב נזק גדול יותר למבקש מכפי הנזק העלול להיגרם ממתן הצו למשיב המתנגד לו". בחינת מאזן הנוחות הינו בעיקרו "מעשה של איזון אינטרסים ובענין זה נתון שיקול דעת רחב לערכאה הדיונית לשקול ולהחליט..." (רע"א 5288/07 דוד נפטי עזבון בנימין ושולמית נפטי נ' באר טוביה מושב עובדים; פורסם בנבו).

2. בהלכה הפסוקה נקבע, כי לצורך מתן הסעד הזמני יש לשקול את יחסי הגומלין בין סיכויי הצלחת התביעה, על פני הדברים, אל מול מאזן הנוחות, וככל שבית המשפט מתרשם לגבי סיכויי הצלחת התביעה כך ניתן להקל בדרישות לגבי מאזן הנוחות:

"תובע המבקש לקבל סעד זמני במסגרת תביעה עיקרית נדרש לעמוד בראש ובראשונה בשני תנאים מצטברים. תנאי ראשון הוא קיומה של זכות לכאורה, היינו סיכוי של ממש לזכות בתביעה. תנאי שני הוא כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. היינו, שנזקו, אם לא יינתן הסעד הזמני והוא יזכה בבוא היום בתביעה, יהיה גדול יותר מהנזק שייגרם לבעל הדין שכנגד אם יינתן הסעד הזמני והתביעה תידחה בסופו של דבר. שני התנאים אינם נבחנים במנותק, אלא נשקלים תוך שימת לב לזיקת הגומלין ביניהם, על בסיס מה שמכונה לעתים - מקבילית כוחות. ככל שבית המשפט יתרשם כי סיכויי מבקש הסעד לזכות בתביעתו גבוהים, כך יקל עימו בדרישת מאזן הנוחות. וכן גם להיפך, ככל שיעלה בידי מבקש הסעד להצביע על כך שמאזן הנוחות נוטה לטובתו באופן חד, כך יקפיד פחות בית המשפט על עוצמת הזכות לכאורה עליה הוא נדרש להצביע (ראו, רע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט נ' אמר, פ"ד נו(1)529; רע"א 10066/04 נ.ר. ספאנטק תעשיות בע"מ נ' ד.ס.פ. ספיר אנטרפרייז בע"מ (פורסם בנבו])."

3. סבורני, כי מאזן הנוחות פועל במובהק לטובת התובעת. בהינתן שלתובעת יש עילת תביעה הרי שהנזק שייגרם לה אם יבוטל צו העיקול הוא רב לאין שיעור מהנזק שייגרם לנתבע באם יבוטל צו העיקול. התביעה עומדת על סכום של כ-1,000,000 ₪ והסכום המעוקל בפועל עומד על כ-140,000 ₪ אשר, אם וכאשר, ימומש יעמוד על כ-10% מסכום התביעה. בהינתן שאין כל נכס בר קיימא אחר שניתו לתפסו באם יבוטל העיקול, יש סכנה ברורה כי בהינתן פסק דין תעמוד התובעת בפני שוקת שבורה.

מנגד, הנזק שנגרם לנתבע הוא אפסי. נכסיו העיקריים של הנתבע הינם בחו"ל וכל הסיכון הריאלי שבגדר תביעה זו עומד על כ-140,000 ₪ שזה חלק מזערי מהונו הגלובלי. החשבון פשוט וברור.

ח. הבקשה להגדלת סכום הערובה

1. הנתבע ציין כי ככל שבימ"ש לא יורה על ביטול צו העיקול, מבוקש כי יתנה את תוקפו של הצו בהגדלה משמעותית של סכום הערובה לסכום שלא יפחת מסך של 100,000 ₪. הבקשה נובעת מכך שמצבה של התובעת אינו איתן שכן הוציאה בבוררות סכום של כ-350,000 דולר.

2. אף בקשה זו דינה להידחות. מקום שמצאתי כי אין להיעתר לבקשת הנתבע לדון מחדש בבקשת העיקול, הרי שממילא יש לדחות את הבקשה להגדלת סכום הערובה שכן מדובר בהחלטה חלוטה.

3. ואולם, מעל לצורך, אציין כי דומה שהנתבע אינו שם לבו לכך שהערובה שהופקדה הינה בהתאם לתקנה 364 לתקנות סדר הדין האזרחי, לעניין צו העיקול בלבד, ולא ביחס להליך העיקרי. לשון תקנה 364 מורה כי בית המשפט יקבע "ערבות מספקת, להנחת דעתו, לשם פיצוי בגין כל נזק שייגרם למי שאליו מופנה הצו כתוצאה ממתן הצו, אם תיפסק התובענה או אם יפקע הצו מסיבה אחרת" כן נאמר כי "סכום העירבון לא יעלה על 50,000 שקלים חדשים".

4. בעניין רע"א 3160/08 אליהו מזר נ ' גאון חברה לבנין והשקעות (נבו, 24.10.10) נאמר כדלקמן:

"לעניין דרישת המשיבה לשפותה בגין הוצאותיה המשפטיות ושכר טרחת עורכי דינה בקשר עם הדיון בבקשת רשות הערעור (סעיפים 2(א) ו-(ד) לעיל, ככל שהם נוגעים להליכים בבית משפט זה): ככלל אין זיקה בין הוצאות אלה, הנפסקות בסיום ההליך, שבגדרו בוטל הצו הארעי (תקנות 518-511 לתקנות) לבין הנזקים כתוצאה מכך שניתן סעד זמני מלכתחילה (נזקים הנתבעים ככלל לאחר סיום ההליך, בדרך של בקשה למימוש ערבות, או כתביעה עצמאית). באופן דומה, ערובה לתשלום הוצאות (ראו: תקנה 519 לתקנות) איננה שקולה לערובה להבטחת נזקים כתוצאה ממתן סעד זמני (ראו: תקנה 364 לתקנות)."

סיכום

1. מכל המקובץ דין הבקשה להידחות. יושם אל לב כי בסיכומיו, נטש הנתבע כמעט לחלוטין את הטענה בדבר שינוי נסיבות ועיקר הסיכומים התמקדו בנקודות שעניינן דיון מחדש בצו העיקול.

2. המבקש יישא בהוצאות המשיבה בסך של 8,500 ₪ אשר ישולמו ללא קשר לתוצאה הסופית של ההליך תוך 7 ימים.

ניתנה היום, ו' ניסן תשע"ח, 22 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.