<#2#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה: עו"ד שרית מרום

הנאשם 2 וב"כ: עו"ד ארי שמאי

אשתו של נאשם 2

פרוטוקול

(דיון בעניינו של נאשם מספר 2)

ב"כ נאשם 2:

הנאשם בחר שלא לעמוד על עתירתו לביטול הרשעה. אבקש לטעון לעונש.

נכון שהתסקיר ממליץ על דחיה, אך פנו אליו מאוחר, ביקשו דחיה של 4 חודשים, הוא דיבר עם קצינת המבחן, הוא החליט את שהחליט היום. רק לפני שבוע היא קראה לו. זו זכותו, הנאשם בוגר, הוא יכול לקחת את ההחלטה הזו.

ב"כ המאשימה טוענת לעונש:

הנאשם הודה והורשע בכתב אישום מתוקן, לפני כשנה בדיוק, בעבירה של סיוע לשבל"ר, וכן צירף תיק של הפרת הוראה חוקית, ת.פ 12018-10-16, עבירות מ-9/16. נתפס מחוץ לביתו כאשר היה במעצר בית, בפיקוח.

כתב האישום בתיק העיקרי מייחס לנאשם עבריה מ-5/16, הכל כמפורט בעובדות כתב האישום המתוקן שהוגש לבית המשפט.

לגבי הנאשם 1, שסיים עניינו, בית המשפט השית עליו בין יתר רכיבי הענישה, 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות.

לאור אחידות הענישה, והעבירה המיוחסת לנאשם הזה, שהיא קלה יותר בחומרתה, ומדובר בסיוע, אנו נטען למחצית העונש שקיבל נאשם 1, ועל כן אנו עותרים ל-3 חודשי עבודות שירות, מאסר על תנאי, וקנס. בנוסף נטען לחילוט הרכב, באמצעותו ביצע הנאשם את העבירה. האישה עצמה מעידה על כך, שהוא קנה, הוא משתמש וכן הלאה. הגם, שרשם את הרכב באופן פורמאלי על שם אשתו.

לעניין התסקיר, במסגרת ההסדר הראשוני, הופנה הנאשם לקבלת תסקיר שירות מבחן. התסקיר שהוגש היום בפני בית המשפט למעשה מבקש דחיה של כ-4 חודשים, על מנת לבוא בהמלצות לסיום, וזאת לאחר שיפעלו במסגרת הדחיה לשלבו בקבוצה לעוברי חוק מבוגרים שמתקיימת בשירות המבחן. בית המשפט רואה, כפי האמור בתסקיר, שהנאשם ביטא אמביוולנטיות בנוגע להליך הטיפולי, והיום הודיע לסנגורו שהוא לא מעונין בהמשך ההליך השיקומי ולא מעונין למצות את ההליך הטיפולי, ומבקש לסיים את עניינו היום. עובדה זו מצביעה לטעמנו על מי שבוחר שלא בדרך השיקום ולא מנצל את ההזדמנות שניתנה לו, ויכול ולמעשה לא מעונין להמשיך או להעמיק את הטיפול ששירות המבחן סבור שהוא זקוק לו, הכל כמפורט בתסקיר.

אני סבורה שבמסקנות התסקיר והחלטתו של הנאשם היום, יש להצביע על נקודות לחובתו, ועל מי שאולי לא מעונין לצאת מאותו מעגל בו היה נתון.

בנסיבות הללו אבקש לקבל את עתירתנו כפי שהצגתי לעיל.

מגישה פסיקה לעניין החילוט, מפנה לעובדות כתב האישום שהרכב שימש לביצוע העבירה.

מפנה להודעת גב' ברכה כהן.

ב"כ נאשם 2 טוען לעונש:

עם כל הכבוד לחברתי, אני סבור שעקרון אחידות הענישה שעליה דיברה חברתי, ואין ספק שהוא קיים, דווקא אמור להוביל אותנו לתוצאה שהנאשם הזה לא אמור לרצות אפילו יום אחד של עבודות שירות. ומדוע? מכיוון שנאשם 1 הורשע בסופו של דבר בעבירה של גניבת רכב, כאשר הנאשם 2 לא רק שלא הואשם בסופו של דבר בעבירה זו, לא רק שלא הורשע בעבירת שבל"ר, אלא הורשע בעבירה של סיוע בשבל"ר, והמרחק הוא גדול מאוד. בטוח עד כדי כך על מנת שלא ליתן לו אפילו יום אחד של עבודות שירות. אילו לא היה נאשם 2, בית המשפט יודע היטב שאנשים בני 34 ללא עבר פלילי, שזוהי ההתקלות הראשונה שלהם עם החוק, לא היו מקבלים יותר ממאסר על תנאי בכל מקרה, כך שלבוא היום ולהשוות אותו לנאשם 1, זה יהיה בלתי מידתי, בלתי ראוי, בניגוד לפסיקה וההלכה. הרי ברור לחלוטין שהמתחם הראוי בעבירות שבל"ר מתחיל במאסר על תנאי, ומכיוון שכך שמדובר בבחור בן 34, שהביע חרטה, לקח אחריות, נולד בכפר שלם, למשפחה עם 5 ילדים, וזוהי התקלות ראשונה שלו עם החוק, עתירת התביעה בלתי מידתית וראויה. לא זו אף זו, עברה יותר משנה מאז האירוע, ולמעט העבירה של הפרת הוראה חוקית הוא לא עבר עבירה.

אז להטיל עליו עונש כזה, וידועה הפסיקה של העליון שגם מאסר בעבודות שירות יש בה סטיגמה של מאסר, זה נגד הצדק. הוא אמור להיות במתחם התחתון של מאסר על תנאי. זו אפילו לא מעידה חד פעמית, זו מעידונת חד פעמית שהוא מצטער עליה.

לעניין השיקום, ללכת במסלול של אי הרשעה, זו זכותו של הנאשם. זו לא חובתו.

הנאשם חכך בדעתו האם ללכת, האם לא ללכת, בהינתן העובדה ששירות המבחן פנה אליו רק לפני שבוע, וזה אמור להיות הליך ארוך של הקיץ, החליט הנאשם שלא לייגע את עצמו, את המערכת ואת שירות המבחן, וליתן את הדין היום. זה שהוא לא בחר בזה, בוודאי ובוודאי לא אמור להיות לרעתו. זו זכותו ללכת לשם, זו לא חובתו, והוא בחר לא לממש את הזכות.

הוא נשוי, אב ל-3 ילדים, איש שלמעט המעידונית החד פעמית הזו הוא איש נורמטיבי ושומר חוק, שמעולם לא הסתבך עם החוק.

לעניין חילוט הרכב, הרכב ששוויו בסביבות 30 אלף ש"ח, הוא הרכב העיקרי של המשפחה.

ידוע לנו שלפי החוק ולפי הפסיקה, שהחילוט בוודאי ובוודאי איננו אוטומטי. הרי כתוב שרשאי בית המשפט, ולכן אנו צריכים לבחון את הפרופורציות. מצד אחד את העבירה, ברוך השם לא מדובר בעבירת סמים שהרכב שימש, לא מדובר בעבירת מין שהרכב שימש לאכסניה לאותה עבירה, צריכים להסתכל בפרופורציה – שווי הרכב, ובחקירתה של אשתו במשטרה היא אמרה – שנינו נוהגים, אבל אני נוהגת בו בעיקר. הוא קנה אותו.

ברור לחלוטין, ואף הפסיקה מגבה את זה, שצריכה להיות הלימה ופרופורציה. סיוע לשבל"ר. לחלט לו את הרכב תהיה ענישה דרקונית בלתי ראויה. רוב הזמן האישה נוהגת באוטו, היא מביאה באוטו את 3 ילדיה הקטנים. לחלט לו את האוטו תהא ענישה בלתי הולמת ובלתי פרופורציונאלית. במקרים חמורים הרבה יותר החזירו את המכוניות. זה גם לעניין העונש וגם לעניין חילוט הרכב, בל נשכח שבסופו של דבר שני מרכיבי הענישה האלה אמורים להיות פרופורציונאליים לעבירה בה הורשע – סיוע בעבירה מינורית. לכן, לא יכול להיות שאדם שמורשע בגניבת רכב, בסופו של דבר העונש שלהם יהיה דומה או כמעט זהה. זה מה שמבקשת התביעה, 3 חודשי עבודות שירות, 6 חודשי עבודות שירות. הרי ברור שהמתחם מתחיל במאסר על תנאי בתיקים אלה. אין שום סיבה שלא לדרג אותו ברף הנמוך.

הנאשם 2:

לשאלה מה אני רוצה להגיד – זה באמת כמו שהוא טוען, פעם ראשונה בחיים שלי שהסתבכתי בכזה דבר, ברוך השם אף פעם אני לא מגיע למקומות האלה, לאן שהגעתי, ובאמת יש לי חרדה גדולה לנושא הזה, ואני מפרנס עיקרי בבית. ק. המבחן נתנה לי לחשוב לא לעשות את הדרך הזו, אמרה שכאשר אעשה את הדרך לא בטוח שאצא באי הרשעה. מאוד חשוב לי לצאת באי הרשעה, כי אני עובד במקום שיכול להיות שיפטרו אותי. אני עובד ברבנות בתל-אביב.

גם הראיתי לה מסמך שאם תהיה לי הרשעה יכול להיות שיפטרו אותי מהעבודה, כי זה מה שהם דורשים. זו כביכול הסיבה היחידה שבחרתי את הדרך הזו, כשהיא אמרה לי שלא אהיה בטוח שאצא באי הרשעה.

ב"כ נאשם 2:

ושוב אני אומר, צריכה להיות הלימה, פרופורציה, זה יהיה דרקוני ובלתי פרופורציונאלי אם יחלטו לאדם זה את הרכב.

גב' ברכה כהן:

הרכב הוא שלי, אני נוסעת בו רוב היום, עובדת בתל השומר, במרפאות חוץ.

מרוויחה 3400 ש"ח. הרכב השני מבחינה מכנית הוא לא משהו. הוא יותר במוסך מאשר פעיל על הכביש. יש לנו 3 ילדים. הבית ספר שלהם לא קרוב לבית.

<#5#>

גזר דין

(בעניינו של נאשם מספר 2)

הנאשם 2 הורשע, על פי הודאתו, בכתב אישום מתוקן, במסגרת הסדר דיוני, בעבירה של סיוע לשבל"ר.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן, בתאריך 18/5/16, בשעות הלילה, הגיעו נאשם 1 ואחר למקום בו חנה הרכב בו החזיק המתלונן, סרקו את המקום ועזבו לאחר מספר דקות.

בחצות, או בסמוך לכך, הגיע הנאשם 2 יחד עם נאשם 1 ברכב מזדה (להלן: "רכב המזדה") בו נהג נאשם 2.

נאשם 1 ירד מרכב המזדה, כשהוא מצויד בפתק עליו רשומים מספרי לוחית הרישוי והקודן של הרב בו החזיק המתלונן, הלך לעברו של הרכב, בעוד נאשם 2 המשיך בנסיעה והמתין במעלה הרחוב.

נאשם 1 נטל את הרכב של המתלונן, הניעו באמצעות מפתח רכב מותאם ומס' הקודן, נסע בו, עצר בסמוך לרכב המזדה ושני הנאשמים החלו בנסיעה, כשרכב המזדה נהוג ע"י נאשם 2 בעקבות הרכב שנטל נאשם 1.

כמו כן, הנאשם 2 הודה והורשע בעבירה של הפרת הוראה חוקית, המיוחסת לו ב– ת.פ 12018-10-16 של בימ"ש זה, ולבקשתו צורפה העבירה לתיק העיקרי. לפי עובדות כתב האישום בתיק המצורף, בתאריך 26/5/16 הורה בית המשפט על שחרור הנאשם 2 בתנאים של מעצר בית מלא.

בתאריך 4/9/16, בשעת לילה מאוחרת, במהלך מחסום משטרתי יזום, בסמוך לעיר כפר סבא, נתפס הנאשם 2 כשהוא מחוץ לביתו, בניגוד להוראה החוקית.

בדיון שהתקיים ביום 7/11/2017 ניתנה הכרעת דין, והנאשם 2 הופנה לשירות המבחן לקבלת תסקיר. ב"כ הנאשם 2 ביקש ששירות המבחן יבחן את שאלת ביטול ההרשעה.

לפי התסקיר שהתקבל ביום 15/3/2017, הנאשם 2 בן 34, נשוי, אב ל-3 ילדים, מנהל אורח חיים דתי ומתגורר עם משפחתו בתל-אביב. הנאשם מסר כי הנו בעל השכלה של 12 שנ"ל, בישיבה תיכונית, לא גויס לצבא על רקע אי התאמה ועובד כמשגיח כשרות בסופרמרקט בתל-אביב.

הנאשם 2 התקשה לקבל אחריות על כוונה פלילית במעשיו. מסר כי נאשם 1 הנו גיסו, שהציע לו להצטרף אליו, ורק לאחר מעצרו ע"י המשטרה גילה שהרכב גנוב.

שירות המבחן התרשם מנטיית הנאשם 2 לטשטש ולהפחית את חומרת המיוחס לו בכתב האישום, ומקושי להתבונן באופן ביקורתי על התנהלותו השולית.

נוכח ההתרשמות מסיכון במצבו של הנאשם 2, הוצע לו לבחון השתלבות בקבוצה טיפולית, אך הוא שלל בפני שירות המבחן צורך או נזקקות להמשך מעורבות טיפולית.

שירות המבחן התרשם כי אין מדובר באירוע חריג ויחיד עבור הנאשם, וקיימת נטייה להתנהלות שולית ועמדות בעייתיות כלפי גורמי חוק וסמכות, ללא מוטיבציה או נכונות מצד נאשם 2 לעריכת שינוי במצבו.

במצב דברים זה, שירות המבחן לא יכול היה לגבש המלצה טיפולית, וכן התקשה לבוא בהמלצה לביטול ההרשעה, וסבר כי יהיה בכך מסר מטשטש עבור הנאשם.

לפיכך המליץ שירות המבחן לסיים את ההליך בענישה צופה פני עתיד, במסגרת מאסר על תנאי, ואם בית המשפט שוקל בנוסף הטלת ענישה קונקרטית, הומלץ על צו של"צ.

בדיון שהתקיים לאחר קבלת התסקיר, ב"כ הנאשם ביקש לדחות את הדיון להגשת תסקיר משלים, מאחר וטען שהנאשם מעונין לשתף פעולה בתהליך הטיפולי וביקש לתת לו הזדמנות לכך, ואף הנאשם 2 אישר את דבריו. בהתאם לבקשתו, בית המשפט הורה על קבלת תסקיר משלים.

מהתסקיר המשלים שהתקבל, מיום 29/6/2017, עולה כי בפגישה נוספת שהתקיימה עם הנאשם 2, הוא ביטא אמביוולנטיות ביחס להשתלבות בתהליך טיפולי, ושירות המבחן התרשם כי הוא עדיין מתקשה לערוך בחינה ביקורתית של התנהלותו ודפוסיו הבעייתיים, ופועל מתוך מוטיבציה חיצונית בלבד, על מנת להביא לסיום ההליך המשפטי ללא הרשעה בדין.

שירות המבחן שתף את הנאשם 2 בהתרשמותו, והנאשם 2 הביע נכונות ראשונית לבחון השתלבות בהליך טיפולי.

לאור השינוי הראשוני שחל בעמדותיו של נאשם 2, ועל מנת לבחון את יכולתו להירתם ולהיתרם מקשר טיפולי, הומלץ על דחיית הדיון ב-4 חודשים.

בדיון היום ביקש הנאשם 2 לסיים את ההליך המשפטי וטען כי הוא מוותר על עתירתו לביטול הרשעה, וב"כ הצדדים טענו לעונש.

ב"כ המאשימה הפנתה לגזר דין שניתן בעניינו של נאשם 1, שנגזרו עליו 6 חודשי מאסר בדרך של עבודות שירות, מאסר על תנאי וקנס, ועתרה להשית על נאשם 2 מחצית מהעונש.

ב"כ המאשימה הפנתה לאמור בתסקיר שירות המבחן וטענה כי העובדה שנאשם 2 אינו מעונין למצות את ההליך הטיפולי מצביעה על מי שבוחר שלא בדרך השיקום.

כמו כן, ב"כ המאשימה עתרה לחילוט רכבו של נאשם 2, הרשום על שם אשתו של נאשם 2, מאחר ששימש לביצוע העבירה.

ב"כ נאשם 2 טען כי נאשם 1 הורשע בעבירה של גניבת רכב, ואילו נאשם 2 הורשע בעבירה פחותה בחומרתה, של סיוע לעבירת שבל"ר. ב"כ נאשם 2 הדגיש כי נאשם 2 נעדר עבר פלילי, הודה והביע חרטה על מעשיו, חלפה תקופה של שנה מאז האירוע ולא נעברו על ידו עבירות נוספות למעט העבירה של הפרת הוראה חוקית.

ב"כ הנאשם 2 טען כי יש להסתפק בהטלת מאסר על תנאי.

אשר לחילוט הרכב, ב"כ הנאשם 2 טען שיהיה זה בלתי מידתי להורות על חילוט הרכב בנסיבות המפורטות בכתב האישום המתוקן. עוד טען כי אשתו של הנאשם 2 היא שנוהגת ברכב ומשתמשת בו כדי להגיע לעבודתה ולהסיע את שלושת הילדים.

הנאשם טען כי הוא המפרנס העיקרי בבית. עלול להיות מפוטר מעבודתו אם יורשע.

העבירה שביצע הנאשם 2, של סיוע לשבל"ר, פוגעת בערך החברתי המוגן של זכות הקניין, וכן פוגעת בציבור בכללותו, בשל העלאת פרמיות הביטוח. הפגיעה בערך החברתי המוגן אינה במידה גבוהה, שכן העבריין העיקרי בתיק היה נאשם 1, ונאשם 2 שימש כמסייע בלבד, בכך שהסיע את נאשם 1 למקום ביצוע העבירה.

כמו כן אציין, שבפועל לא נגרם נזק, שכן הנאשמים נתפסו בכף, וגניבת הרכב סוכלה.

אשר לעבירה של הפרת הוראה חוקית, הערך החברתי המוגן שנפגע כתוצאה מכך, הנו עקרון כיבוד החוק.

מדיניות הענישה הנוהגת מעלה כי הותלו על הנאשמים עונשים שנעו בין מאסר על תנאי לבין מספר חודשי מאסר, שיכול וירוצו בעבודות שירות, והכל בהתאם לנסיבות ביצוע העבירה ונסיבותיהם האישיות של הנאשמים.

לא מצאתי שיש מקום לחרוג לקולא מטעמי שיקום, שכן לא התקיים במקרה דנן, למרבה הצער, שיקום.

בגזירת העונש המתאים לנאשם 2, יש להתחשב בכך שהנאשם 2 נעדר עבר פלילי, ובעצם ההרשעה יש משום פגיעה פוטנציאלית בתעסוקתו. הנאשם נטל אחריות בבית המשפט על מעשיו, אף כי מתסקיר שירות המבחן עולה שהוא מטשטש מחומרתם.

אינני סבורה שיש ללמוד מהענישה שהוטלה על נאשם 1 לעניינו של נאשם 2, וכי יש ללמוד מעקרון אחידות הענישה במקרה דנן. יש לאבחן בין שני הנאשמים, מאחר שנאשם 1 הורשע בעבירה שונה וחמורה יותר. מנגד, נאשם 1 הנו בגיר צעיר, ששתף פעולה בהליך טיפולי, תסקיר שירות המבחן בעניינו היה חיובי, ועובדות אלה עמדו לזכותו בעת גזירת דינו.

לנוכח כל האמור, אני סבורה כי בעניינו של הנאשם 2 יש להסתפק בהטלת ענישה מרתיעה ומשמעותית וצופה פני עתיד.

אשר לבקשת החילוט, לאור העובדה שהרכב שחילוטו התבקש, אף ששימש לביצוע העבירה, שוויו נמוך, אשתו של הנאשם היא זו שעושה שימוש ברכב כדי להגיע למקום עבודתה, ולאור נסיבות ביצוע העבירה אין מקום להורות על חילוט הרכב.

לאור כל האמור אני גוזרת על הנאשם 2 את העונשים הבאים:

א) מאסר על תנאי למשך 4 חודשים, והנאשם 2 לא יישא בעונש זה אלא אם כן יעבור בתוך שלוש שנים מהיום כל עבירה בקשר לרכב לפי סימן ה'1 לפרק י"א לחוק העונשין, לרבות ניסיון או סיוע לבצע עבירה מעבירות אלו.

ב) מאסר על תנאי למשך חודשיים, והנאשם 2 לא יישא בעונש זה אלא אם כן יעבור בתוך שלוש שנים מהיום עבירה של הפרת הוראה חוקית.

ג) קנס כספי בסך 4,000 ₪ או 40 ימי מאסר תמורתו.

הקנס ישולם ב-8 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים החל מיום 1/8/17 וב-1 לכל חודש שלאחריו. באם תשלום אחד מן התשלומים לא יפרע במועדו או במלואו, יעמוד כל הקנס או יתרתו לפירעון מידי.

לבקשת הנאשם 2, ככל שהופקדו על ידו כספים במסגרת הליך המעצר, הם יקוזזו לטובת הקנס, והיתרה תוחזר למפקיד. כל זאת באין מניעה חוקית, לרבות עיקולים.

ד) הנאשם יחתום על התחייבות בסך של 5,000 ₪ שלא יעבור בתוך 3 שנים מהיום כל עבירה לפי סימן ה 1 לפרק י"א לחוק העונשין. לא תחתם ההתחייבות תוך 7 ימים, ייאסר למשך 7 ימים.

הנאשם יפנה למזכירות בית-המשפט לקבלת שוברים לתשלום הקנס וחתימה על ההתחייבות.

המוצגים שנתפסו ברכב יוחזרו לנאשם 2.

הרכב יוחזר לנאשם 2, בכפוף להמצאת מסמכי בעלות ותשלום עבור אחסון.

זכות ערעור לבית המשפט מחוזי מרכז – לוד תוך 45 ימים מהיום.

<#4#>

ניתן והודע היום י"ב תמוז תשע"ז, 06/07/2017 במעמד הנוכחים.

<#6#>

ניתנה והודעה היום י"ב תמוז תשע"ז, 06/07/2017 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי ליאת אבזו