<#2#>

נוכחים:

ב"כ העורר – עו"ד בן בן יהודה

ב"כ המשיבה – עו"ד אבי שגב

העורר התייצב

פרוטוקול

ב"כ העורר:

אני חוזר על נימוקי הערר. מבחינה עובדתית אין מחלוקת על העובדות, השאלה איזה אחריות פלילית מייחסים לעורר. אין למדינה ראייה שיכולה לשייך אותו ממסייע למבצע בצוותא. המעשה הפלילי הלכאורי שעשה העורר יכול להתאים או להיות מסייע, זה שנכח איתו ברכב או שיכול להיות גם כמבצע עיקרי, אבל למה מראש, כשבאים לשלול חירותו, חזקת החפות עומדת לו, איך אפשר לקבוע שהוא דווקא יורשע כמבצע בצוותא ולא כמסייע. בנסיבות אלו יש ראיות לכאורה לשני הדברים וביהמ"ש צריך ללכת עם הפרוש המקל ולא המחמיר עם העורר.

ברור שביהמ"ש יקבע שהוא מסייע, לכן אני חושב שיש כאן בעיה מובנית בהחלטת בימ"ש קמא, שהוא לא שקל את העניין וישר קבע שהוא מבצע עיקרי. אין שום בדל של ראיה שמאבחן אותו ומזיז אותו ממשבצת זו לזו, זה לעניין ראיות לכאורה.

אני סבור כי כבר כמסייע וכאדם שנטל חלק פסיבי בעניין, הוא בן 27, ללא כל עבר פלילי והחלטה לא סבירה לשלול את חופש התנועה שלו. זו פעם ראשונה שהוא עצור. היה עצור כמעט שבועיים, לפני זה לא הסתבך בפלילים, לכן אני חושב כי ההחלטה מרחיקת לכת.

לעניין עילת המעצר –

המדינה מתבססת על החלטה של ב' השו' עמית ואני מצטט ממנה. שם ביהמ"ש העליון צמצם עבירות רכוש לשתי עבירות שכתבתי בהודעת הערר. מצטט. מסביר למה יש מסוכנות אינהרנטית גניבת רכב או בפריצה לבית.

זו החלטה שהמדינה תולה יהבה עליה ואני מסכים איתה רק היא לא קשורה לעניין שלנו. לא מדובר לא בגניבת רכב ולא בפריצה לבניין. המדינה שולחת זרועות לכל עבירות רכוש. עכשיו חברי רוצה התפרצות לרכב, סתם גניבה ועוד חודשיים היזק בזדון.

בפני שתי החלטות של בימ"ש עליון שדן באותה נקודה. באחד, חדירה לבית מגורים אשר עלולים להיות אנשים מלמדת על דפוס עברייני מובהק ושם יש עבר, אז ביהמ"ש העליון אמר שיש עילת מסוכנות, בש"פ 2911/08.

מדובר באדם עם עבר פלילי. מפנה לבש"פ 1221/11 גם התפרצות לבניין. גם שם אומר ביהת משפט עליון כשפורצים לבית ויש סכנה שתהיה התפתחות אלימה ומרדף, שם הפנה לפרשת מסאווה כב 'הש' עמית ואמר בימ"ש עליון שיש שם עילת מסוכנות. מאבחן העבירות התפרצות לבניין וגניבת רכב שהפוטנציאל ברור. אם יהיה מרדף מסכן את חיי האנשים בדרכים ועלול להפוך לעבירת 20 שנות מאסר, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה. לכן אני סבור כי לא ניתן להרחיב מכלול עבירות הרכוש שמקימות עילת מעצר עד אין סוף, צריך לתחום אותם. וביהמ"ש התייחס לעבירות התפרצות וגניבת רכב.

ב"כ המשיבה:

קבלת טיעון חברי משמיט את הבסיס והרציונאל שעומד בבסיס ההלכה המנחה בכל הנוגע התקיימותה של עילת מעצר בעבירות רכוש. מפנה להלכת רוסלן פרנקל.

במקרה הספציפי מדובר בשני אישומים בעבירות מסוג פשע, כלפי רכב שבוצעו במספר משתנים עובדתיים שיש בהם כדי ללמד על התקיימותה של ההלכה.

אחד ביצוע בצוותא חדא, השניים מבצעים התפרצות לרכב וגניבה ממנו באור יום בחוף ים בשעה 14:00 כאשר עולה קיום פוטנציאל למפגש עם בעל הרכב שיכול בסופו של יום להוביל לחיכוך זה או אחר ולהתפתחות אירוע אלים בדומה לרציונאל שדובר עליו כי המדובר בהתפרצות לדירת מגורים. מעבר לכך מדובר בעבירה שבוצעה בתחכום, קרי, הפתיחות של הרכבים בוצעו באמצעות שלט אוניברסלי. בנוסף בדוח הפעולה מיום 24.9.16 שעה 14:03 ע"ש אלון אלבז, שוטר המבחין במתרחש ובעקבות דוח פעוהל השניים נתפסים בכף, אשר השוטר מפנה שבטרם הגעה לרכבים מתבצעת על ידי המשיבים סריקה מוקדמת במתחם. מפנה לשורה 4 מהסוף (מפנה לדוח הפעולה. מסומן במ/1). באישום שני מתבצעת גניבה בפועל של רכוש המתלונן ובהמשך נתפס שלט נוסף בהחזקת המשיבים שאחד מהם הוא שלט שפותח את שערו של ביתו של אחד מהמתלוננים.

כשמסתכלים על המכלול לא ניתן לדבר על עבירת רכוש בודדת ברף הנמוך של אדם שהגיע לחוף ים והחליט שמנסה מזלו ופותח את דלת הרכב ולוקח משם רכוש, אלא הדברים שונים. לא בכדי בימ"ש מחוזי במסגרת ערר שהוגש על ידי המדינה, כאשר המשיבים שוחררו, מפנה להחלטה מיום 26 בספט', מספר הליך 59459-09-16, עמ' 4, שורות 27, בית המשפט מתייחס לאותם משתנים שנגעתי בהם שיש בהם כדי להקים את העילה הנדרשת בהליך בפנינו ובימ"ש קמא התייחס לכך בהתאמה.

מדובר בסופו של יום במשיבים ששוחררו, הגם שעבירות מסוג פשע במסגרת הנתונה, סופו של יום המשיבים שוחררו וזאת לאור העובדה שמדובר במשיבים נעדרי עבר. לכן לא ניתן לומר שהחלטת בימ"ש קמא אינה סבירה. מי שפוגע ומסכן שלום הציבור ורכושו, דינו לפחות להגביל את תנועתו לפרק זמן כזה או אחר עד שתיבחן בשנית מידת ההתאמה לשינוי תנאים בעניינו.

לפיכך נבקש להותיר.

ב"כ המשיב:

אין מה להשוות התפרצות לרכב ולבניין. חוק העונשין תוקן וניתן סמכויות של הגנה עצמית לאדם שמישהו מתפרץ לו לדירה, יכול לירות בו ולעשות דברים כדי להגן על ביתו. דברים שאין בהתפרצות לרכב. לא ניתן לומר כי המקרה דומה לרוסלן פרנקל או מגיע לקצה קצהו. אם שניים הגיעו לחניון באמצע היום, מה התחכום פה?

זה לא משהו ייחוסי או יוצא דופן, לכן אני סבור כי לא ניתן לכרסם ולהרחיב עילת מעצר בעבירות רכוש. חוק סדר דין פלילי תוקן, מחקו את עילת סיכון ובטחון שלום הציבור.

<#3#>

החלטה

1. בפניי ערר על החלטתה של כב' השו' כרייף מיום 5.10.16 ולפיה שוחרר העורר בתנאים לרבות מעצר בית מלא וערבויות כספיות נוספות.

יצוין כי העורר שוחרר כנ"ל, וכמוהו גם אחיו המצוין כנאשם נוסף בכתב האישום נשוא הבקשה למעצרם עד תום ההליכים, וזאת באותם תנאים.

2. תמצית טענותיו של ב"כ העורר הינה לעניין הראיות לכאורה – באשר מנסה הוא לקבוע הבחנה בין העורר לאחיו, מקום בו העורר אך נכח ברכב בו נהג אחיו, באמצעותו הגיעו לזירות ביצוע העבירות כמפורט בכתב האישום נשוא הבקשה הנ"ל, אחיו הוא זה שירד מהרכב, פרץ לכאורה לרכבים, הוא זה שהחזיק בצרור המפתחות בו נתפס השלט האוניברסלי שבאמצעותו בוצעו העבירות המיוחסות להם – ומשכך מבקש הוא להגדיר את אחריותו הפלילית של העורר כמסייע ולא מבצע בצוותא.

לעניין עילת מעצר – מבקש ב"כ העורר לקבוע כי אין להרחיב את החלת מסוכנות שצוינה בהחלטת בית המשפט העליון בבש"פ 45/10 – על העבירות שיוחסו לעורר, מקום בו העבירות שצוינו בהחלטת ביהמ"ש העליון כנ"ל נגעו בפריצה לבית או גניבת רכב – היכולים להביא למסוכנות ממשית לבטחון הציבור, להבדיל מהעבירות שיוחסו לעורר ולאחיו בכתב האישום.

3. מאידך – מבקש ב"כ המשיבה לדחות את טענות ב"כ העורר תוך שהפנה לנסיבות ביצוע העבירות על ידי שני האחים כמבצעים בצוותא, הפנה לבית המשפט באשר לסריקות מוקדמות שבוצעו על ידי שני האחים טרם ביצוע העבירות, ובאשר לעילת המעצר, ציין את היות העבירות המפורטות בכתב האישום, עבירות מסוג פשע המקימות מסוכנות ברורה, ברוח החלטת ביהמ"ש העליון כנ"ל.

4. נדרשתי לטיעוני הצדדים כמו גם להחלטת כב' השו' כרייף נשוא הערר.

בהחלטתה, מתייחסת כב' השופטת כרייף לעובדה כי העורר ואחיו נתפסו בכף על ידי עוברי אורח, שחזו בהם מבצעים את העבירות, כי נמצא שלט אוניברסלי הפותח את חניון ביתו של אחד המתלוננים, והגם ולא התייחסה באופן קונקרטי לטענת ב"כ העורר באשר להיותו מסייע תחת מבצע בצוותא – מסכים גם ב"כ העורר כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית היכולה לבסס גם את חלקו כמבצע בצוותא, ובעניין זה סבורה אני כי בתיק העיקרי יכול הוא להביא ראיות כמיטב חומתו על מנת להטות את הכף לעבר קביעה כי העורר היה מסייע ולא מבצע בצוותא.

נכון למארג הראיות לכאורה שהובא בפני כב' השו' כרייף, וכעולה אף מבמ/1 – אינני סבורה כי יש לקבל את טענת ב"כ העורר בעניין זה.

לעניין עילת מעצר – צודק ב"כ המשיבה כי העבירות המיוחסות לעורר ולאחיו הן עבירות מסוג פשע, ובעניין זה אינני סבורה כי יש לערוך הבחנה ביניהן (פריצה לרכב בכוונה לבצע גניבה או פשע) ובין העבירות שצוינו בבש"פ 45/10 – באשר מסוכנות יכולה להילמד גם מביצוע עבירות של פריצה לרכב, במיוחס בנסיבות שפורטו בכתב האישום נשוא הבקשה למעצרם של העורר ואחיו.

אין מדובר אך בביצוע עבירות רכוש לשמן, אלא כי כהחלטת כב' השו' כרייף – ביצוע עבירות בחוף ים, מקום המועד לפורענות, בשעת צהריים הומה אדם – תוך הצטיידות בשלט אוניברסלי, ביצוע סריקות במקום, בשתי הזדמנויות עוקבות - עלול לסכן את בטחון הציבור.

5. בנסיבות אלה לא מצאתי טעות בהחלטת כב' השו' כרייף ככל שהדבר נוגע לקביעת ראיות לכאורה ועילת המעצר.

6. עם זאת אני סבורה כי נוכח העובדה כי לעורר אין עבר פלילי, ונוכח גילו – ראוי לקבל תסקיר מעצר בעניינו על מנת לבחון אפשרות של קביעת תנאי השחרור שפגיעתם בחרותו פחותה.

אינני סבורה כי בנסיבות שבפניי, כמו גם נסיבותיו של העורר - ראוי לקבוע מעצר בית מלא תוך פגיעה משמעותית בחרותו ובחופש התנועה שלו וזאת ללא קבלת ההתייחסות של שירות המבחן כגורם מקצועי, שיידרש לכלל נסיבותיו של העורר.

7. נוכח כל האמור אני מורה על קבלת תסקיר מעצר בעניינו של העורר שיתקבל עד ליום 21.11.16 שעה 09:30.

8. העורר מוזהר בחובת התייצבותו בדיון הנדחה.

9. מזכירות ביהמ"ש תשלח עותק מפרוטוקול זה לשירות המבחן לצורך עריכת תסקיר המעצר עד לדיון הנדחה.

<#4#>

ניתנה והודעה היום כ"ד תשרי תשע"ז, 26/10/2016 במעמד הנוכחים.