<#2#>

פרוטוקול

ב"כ המערערת: לעניות דעתי, זה ערעור שהמדינה צריכה לקבל בשתי ידיים. הערעור הוא בעצם להחמיר בעונשה של המערערת, כך שחלף מספר חודשי שלילה בפועל היא תבצע עבודות של"צ – הציבור יצא נשכר מזה, היא תיתן את זמנה.

הנסיבות פה הן נסיבות מיוחדות. נכון, העבירה חמורה, אנחנו לא כופרים בכך שהיא חמורה ולא רגילה, אבל מדובר בנהגת שאפשר לומר שאין לה עבר רלוונטי מכל סוג.

לשאלת בית המשפט לאן המערערת מיהרה אני משיב, כי לא היא נהגה. אחד מבני המשפחה נהג והיא לא יודעת מי. אמרתי את זה גם לתובעת בזמנו. היא ניסתה לחפש מי נהג ברכב ולא הייתה יכולה לדעת. זה לא שהיא קיבלה הודעה הביתה באותו יום או שהמשטרה ביקשה לשלול את רישיונה.

אני לא מבין מדוע המדינה מתנגדת, המדינה מבקשת להחמיר בעונשו של אדם ושהמערערת תבצע של"צ.

כפי שכתבתי בהודעת הערעור, המערערת היא אם לילד שהתגייס לצבא, כאדם לכל דבר ועניין, הוא נפגע קשות. כשיש נסיבות מיוחדות למקרה בית המשפט אמור להתחשב. דבר נוסף, בית משפט קמא קבע מתחם ענישה בין 8 ל-18 חודשים, ואני שואל את עצמי מדוע במקרה הזה המערערת לא מתאימה למתחם הנמוך – אין לה עבר. מדוע שבית המשפט לא יקבע שבנסיבות המיוחדות האלה, כאשר מדובר בנהגת למופת שלא נראית בנוף הישראלי, היא נוהגת 18 שנים עם שתי עבירות של אי-חגירת חגורה מאחור. בנסיבות אלה, ראוי שזה העונש שייגזר על המערערת.

פסק דינו של בית המשפט העליון ברע"פ שדחה ערעור, שם אדם נהג במהירות של 187 במקום 90 קמ"ש ונגזרו עליו שלושה חודשי שלילה. המדינה ערערה לבית משפט המחוזי, אשר גזר באותו מקרה שישה חודשי פסילה בפועל, כאשר היה מדובר שם באדם עם עבר מכביד ביותר. ולכן, בנסיבות הכוללות והמיוחדת של מקרה זה ושל המערערת, נבקש להפחית מהעונש והציבור יצא נשכר.

ב"כ המשיבה: מתנגדים לערעור.

<#3#>

פסק דין

נקבע למשל בע"פ 6703/13, ניסים כהן נ' מדינת ישראל [16.01.14] "נקודת המוצא על החלטתו הינה על ההלכה הפסוקה, לפיה ערכאת ערעור לא תתערב במידת העונש שהוטל על-ידי הערכאה הדיונית, אלא במקרים נדירים בהם מתקיימת סטייה מהותית ממדיניות הענישה הראויה או כאשר מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את הדבר...".

במקרה שבפנינו, המערערת נהגה, אם נהגה, כי הורשעה על-פי הודאתה בעניין זה, במהירות של 192 קמ"ש, מקום בו המהירות המותרת היא 100 קמ"ש, בניגוד לתקנה 54(א) לת"ת. עבירה חמורה, מסוכנת לנהגת ולציבור המשתמשים בדרך. העונש שהטיל בית משפט קמא הוא קנס מגוחך של 1,800 ₪, פסילה על תנאי של שלושה חודשים לשלוש שנים ופסילה בפועל של עשרה חודשים בלבד – עונש קל ולא אעלה על דעתי להתערב באותו עונש.

הערעור נדחה.

<#4#>

ניתן והודע היום כ"ה תשרי התשע"ז, 27/10/2016 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי נופר דוידי