לפניי תביעה ותביעה שכנגד. התביעה העיקרית – הנה תביעה כספית על סך 1,600,000 ₪ שהוגשה על ידי רשת החקלאי פירות וירקות ועוד בע"מ, ח.פ. 514179936 (לשעבר ש.י.ה.א אחזקות בע"מ) (להלן: "רשת החלקאי") נגד שי יוחננוב (להלן: שי יוחננוב ו/או נתבע 1), יניב יוחננוב ( להלן: "יניב יוחננוב" ו/או "נתבע 2"), גבי דובב ( להלן: "דובב" ו/או "נתבע 3") גב' הילה מלול (להלן: "הילה מלול" ו/או "נתבעת 4"), ניב מלול (להלן: "מר ניב מלול" ו/או "נתבע 5"), סטא לוגיסטיקה בע"מ ח.פ. 514695477 (להלן: נתבעת 6), שמעון אפשטיין (להלן: "אפשטיין" ו/או "נתבע 7"), טימורו אבסדזה ( הלן: "אבסדזה" ו/או "נתבע 8"). (להלן: " הנתבעים" ו/או "התובעים שכנגד"). התביעה שכנגד הנה תביעה כספית על סך 1,556,049 ₪ שהגישו הנתבעים בהליך העיקרי כנגד התובעת.

לצורך הנוחות, התובעת בהליך העיקרי והנתבעת שכנגד תיקרא "התובעת/רשת החקלאי"ו/או "הרשת" , והנתבעים בהליך העיקרי והתובעים שכנגד יקראו "התובעים שכנגד ו/או הנתבעים ו/או "הזכיינים", בהתאם להקשר הדברים".

התביעה העיקרית הוגשה בסדר דין מקוצר. ביום 4.5.17 הגיעו הצדדים להסכמה דיונית שקבלה תוקף של החלטה, לפיה תינתן לנתבעים רשות להגן, והתובעת תגיש כתב תביעה מתוקן.

רקע עובדתי

1. התובעת הנה חברה המאוגדת ופעילה במדינת ישראל, בעלת מלוא הזכויות בקניין הרוחני של המותג "החקלאי" שהוקמה במטרה למכור ולשווק פירות, ירקות ומוצרים נלווים.
2. נתבעים 1-3 היו זכייני הרשת ברמת גן. נתבעים 4-5 הם בני זוג שהיו זכייני הרשת באשקלון. נתבעת 6- חברה פרטית שהפעילה בזמנים הרלוונטיים שני סניפים של הרשת באשדוד. נתבעים 7-8 הינם הבעלים של נתבעת 6 וערבים להתחייבויותיה כלפי התובעת.
3. התובעת ייסדה את הרשת בשנת 2015. בין הצדדים נכרתו שלושה הסכמי זכיינות: ביום 6.9.15 נתבעת 6 חתמה על הסכם זיכיון עם התובעת באשדוד, ונתבעים 7-8 ערבים להתחייבויותיה. (להלן: "הסכם הזכיינות הראשון", נספח 1 לכתב התביעה המתוקן), ביום 3.1.16 נחתם הסכם עם זכייני רמת גן (נתבעים 1-3, נספח 2 לכתב התביעה המתוקן), (להלן: "הסכם הזכיינות השני"). ב- 14.2.16 נחתם הסכם זיכיון נוסף עם זכייני אשקלון (נתבעים 4-5, נספח 3 לכתב התביעה המתוקן). (להלן: " הסכם הזכיינות השלישי").
4. בתיק הוגשו תצהירי עדות ראשית כדלקמן: התובעת הגישה תצהירו של אלירז שדה (להלן: "אלירז"), מנהל ובעל מניות אצל בתובעת. הנתבעים הגישו תצהיריהם של ניב מלול, הילה מלול, גבי דובב, שמעון אפשטיין, דני מוסקוביץ –בעלי הנכס ששכרו הזוג מלול להפעלת החנות באשקלון, עדי בר צדק שכרת עם התובעת הסכם זיכיון במודיעין, ורוסלאן מיכייליוקוב שכרת עם התובעת הסכם זיכיון בחולון. הנתבעים הגישו חוות דעת מטעמם מיום 5.9.2018 מאת עופר מור לכימות נזקיהם הנטענים. ( להלן: "מר מור"). בדיון ההוכחות שהתקיים ביום 1.1.2019 נחקרו ברק אומגה (להלן: מר אומגה") שהגיש תביעה נגד רשת החקלאי בהליך אחר המתנהל בבית משפט זה, ניב מלול, הילה מלול, גבי דובב, שמעון אפשטיין, מר מור, מר עדי בר צדק, ומר אלירז שדה.
5. יש לציין כי בין הצדדים מתנהלים הליכים נוספים בבית משפט זה: ת.א. 30650-04-17 , ת.א. 30594-04-17, ת.א. 30685-04-17, שאוחדו , בעניינם של זכייני מודיעין, חולון וראשון לציון, ות.א. 881-01-19 בעניין זכיין של רשת החקלאי בעיר גדרה. (להלן: "ההליכים המקבילים"). יוער כי במהלך דיון ההוכחות בתיק דנן, הגיעו הצדדים להסכמה כי פרוטוקול הדיון בתיק ת.א. 30594-04-17 בדבר עדותם של מר עדי בר צדק, וניב מלול ישמש כראיה גם בתיק זה.

תמצית טענות רשת החקלאי בהליך העיקרי ובכתב ההגנה שכנגד

1. לטענת התובעת, בבסיס הרשת עמד החזון שהרשת תהווה גורם משמעותי בשוק הפירות והירקות שיחתור לצמצום פערים במחירי הפירות והירקות בדרך מהחקלאי לצרכן הסופי.
2. לטענתה, הרשת הפעילה את הסניף הראשון בבעלותה כאשר במקביל פיתחה מודל להפעלת סניפים בזכיינות. ביום 6.9.15 נחתם הסכם הזיכיון עם נתבעת 6, כאשר נתבעים 7-8 ערבים להתחייבויותיה. הסכם זיכיון נוסף נחתם עם זכייני רמת גן ביום 3.1.16 וביום 14.2.16 נחתם הסכם זיכיון נוסף עם זכייני אשקלון.
3. על פי הנטען, הזכיינים פנו אל הרשת מיוזמתם וביקשו להתקשר עמה בהסכמי זיכיון, מבלי שהרשת תפעל לאיתורם. לטענתה, הנתבעים ידעו שמדובר ברשת חדשה שבקשה להוציא לפועל חזון עסקי עם ערך חברתי מוסף בצדו ולא הובטחה להם כל הבטחה ו/או מצג מחייב כי הסניפים יצליחו והרשת תעמוד בכל יעדיה ולא בכדי הסכם הזיכיון שותק בעניין זה.
4. לטענת התובעת, לשון ההסכם זהה בשלושת ההסכמים וס' 3.1 א' קובע: " הזכיין מצהיר כי בדק היטב את תנאי הזיכיון, את הוראות הסכם זה, וכי הנו מתקשר בהסכם זה לאחר שנבדקו על ידיו כלל הנתונים בקשר להתקשרות וכי אלו מקובלים עליו לכל דבר ועניין".
5. התובעת טוענת, כי כלל הזכיינים התחייבו להפעיל את הסניף לחמש שנים לפחות במהלכן התחייבו לשלם לרשת 6,000 ₪ בכל חודש בצירוף מע"מ כדמי ניהול עבור שירותי הניהול הרשתיים ותשלומים הנגזרים מפדיון העסק החודשי בגובה 5% (סעיפים 6.1. ב-6.1.ג). עוד התחייבו הזכיינים, לרכוש תוצרת רק מהתובעת ולשאת בכל התשלומים מכוח ההסכם בשלמות ובמועד, והזכיינים ויתרו על זכות הקיזוז העומדת להן בדין (סעיף 3.4 להסכם).
6. לטענת התובעת , הנתבעים לא כיבדו את הסכמי הזיכיון, כל זכיין בהתאם להפרותיו הוא, וגולת הכותרת, הייתה חבירתם יחד עם ב"כ משותף ששיגר בשמם מכתב שקרי ובניגוד לדין, במסגרתו הודיע חד צדדית על ביטול הסכמי הזיכיון, ללא כל התראה מוקדמת.
7. לטענת התובעת, הרשת העמידה לרשות כלל הסניפים סחורה בטיב מעולה ובמחיר תחרותי, בכפוף לכוחות השוק, מצב השוק, תנודתיות העונות וקריטריונים אובייקטיבים. על פי הנטען, הרשת, אף פעולה להוצאת תכניתה לפועל והחלה בהקמת מרכז לוגיסטי במטרה לרכז כוח קניה לסניפיה ולגבש יכולת רכישה ישירות מהחקלאי לצרכן. לטענת התובעת, ברור כי יכולת רשתית שכזו תלויה בכמות הסניפים וביצוע רכישות על ידם.
8. לטענת התובעת, הרשת שיגרה את כל הסחורה ישירות לסניפיה, ובמספר רב של פעמים הרשת לא חייבה את הזכיינים בתקורות והוצאותיה בעניין זה. על פי הנטען, הרשת הקימה מטה תפעולי הכולל משרד ראשי, מערך קבלת הזמנות, מערך שירות לקוחות, מערך פרסום ושיווק, ליווי אישי של נציגיה לזכיינים החדשים, משלב חתימת ההסכם, ולאחר הפתיחה. הרשת השקיעה סכומי כסף בלתי מבוטלים בפרסום וקידום הרשת באמצעות משרד יחסי ציבור ואלירז שדה, מבעלי הרשת, השקיע זמן רב בתקשורת לקידום המותג.
9. על פי הנטען, הרשת היטיבה עם זכייניה, זיכתה בזיכוי כספי מלא, כל שזכיין שהתלונן על אספקה שלא לשביעות רצונו ואף במקרים בהם לא הצליח למכור חלק מהסחורה שנרכשה על ידו. לטענת התובעת, מאמצי הרשת נשאו פרי, דבר שעולה גם מהפדיון החודשי של הסניפים. על פי הנטען, סניף רמת גן נחל הצלחה כבירה והפדיון החודשי עמד על סך 280,000 ₪. סניף אשדוד נחל אף הוא הצלחה ורשם מחזורים ממוצעים של 175,000 ₪ דבר שהוביל לפתיחת סניף נוסף בעיר ביום 20.12.15. על פי הנטען, המעשים והמחדלים של זכייני אשקלון הובילו לאי הצלחת הסניף, הזכיינים הזניחו את הסניף ובחרו למקם את הסניף במיקום לא נכון.
10. על פי הנטען, בקיץ 2016 חברו כל הנתבעים וביצעו ניתוק חד צדדי מהרשת, ומחודש ספטמבר 2016 חדלו לשלם את תמורה ההזמנות שביצעו. זכייני ר"ג אף הפסיקו לשלם את דמי הניהול ואת דמי המחזור עבור חודש זה וביטלו המחאות עתידיות שהוחזקו בידי הרשת. ביום 14.9.16 ב"כ הנתבעים הודיע בשם הנתבעים על ביטול ההסכמים באופן חד צדדי, וציין שהנתבעים מבטלים המחאות, אין בכוונתם לשלם עבור סחורה שהוזמנה ושבכוונתם לנתק את המצלמות, הקופות, ולהסיר את סימניה המסחריים של הרשת. (נספח 7 לכתב התביעה המתוקן). לטענת התובעת, שלושה שבועות טרם מכתב הביטול הצטלמו הנתבעים לסרטון תדמית של הרשת ובו שוחחו בחופשיות ומרצונם החופשי על הרשת ויתרונותיה ועל כך שהם שבעי רצון מהפעילות בה.
11. טוענת התובעת, שבתוך חודש ימים, מצאה עצמה הרשת ללא שלושה סניפים, ספגה פגיעה תדמיתית קשה במוניטין ובהמשך התפתחותה והפסידה הכנסות על פי ההסכם. בנוסף, הזכיינים הותירו חובות בגין סחורות. על פי הנטען, ביטול ההסכם חד צדדית מהווה הפרה יסודית של ההסכם המקנה לה לתבוע נזקיה ולכל הפחות הפיצוי המוסכם המנוי בהסכמי הזיכיון.
12. נזקי התובעת הנטענים: סניף רמת גן (נתבעים 1-3), פעל 7 חודשים ( מרץ-ספטמבר 2016) ועל כן מחויב ב53 חודשים שנותרו בסך של 318,000 ₪+ מע"מ. הפסד דמי מחזור בסך 5% ממחזור העסק ע"פ מחזור ממוצע של 280,000 ₪ ×יתרת תקופת הזיכיון, ובסך הכל 742,000 ₪, בגין סחורות ודמי מחזור בגין חלק מחודש ספטמבר סך 23,234 ₪. לחלופין דורשת התובעת פיצוי מוסכם בסך 150,000 ₪. הנזקים מוערכים בסך של 1,083,234 ₪. משיקולי אגרה, הסכום הועמד על סך 800,000 ₪.

סניף אשקלון: פעל 6 חודשים ( אפריל-ספטמבר 2016) ועל כן מחויב לפצות את הרשת בגין 54 חודשים שנותרו בסך של 324,000 ₪. הפסד דמי מחזור בסך 5% ממחזור העסק ע"פ מחזור ממוצע של 53,000 ₪ ×יתרת תקופת הזיכיון, ובסך הכל 143,100 ₪, בגין סחורות סך 29,156 ₪. לחלופין דורשת התובעת פיצוי מוסכם בסך של 150,000 ₪. סך הנזקים: 496,256 ₪ משיקולי אגרה הסכום הועמד על סך של 200,000 ₪.

סניף אשדוד: פעל 11 חודשים (נובמבר 2015-ספטמבר 2016) ועל כן הוא מחויב לפצות את הרשת בגין 49 חודשים שנותרו. חוב זכייני אשדוד בגין דמי מחזור עומד ע"ס 93,487 ₪, דמי ניהול בסך 294,000 ₪, הפסד דמי מחזור בסך 5% ממחזור העסק ע"פ מחזור ממוצע של 175,000 ₪ ×יתרת תקופת הזיכיון, ובסך הכל 428,750 ₪ , בגין סחורות - סך של 7,663 ₪ לחלופין דורשת התובעת פיצוי מוסכם בסך של 150,000 ₪.

סך הנזקים: מנתבעים 6-8 : 853,900 ₪. משיקולי אגרה הסכום הועמד על 600,000 ₪. סך הנזקים המצטבר מוערך בסך 2,339,903 ₪ ומשיקולי אגרה הועמד על סך 1,500,000 ₪.

1. בכתב ההגנה שכנגד טוענת רשת החקלאי כי הזכיינים הפרו את ההנחיות הרשתיות, לא הקפידו על שעות פתיחה וסגירה, על מדים, לא ביצעו הזמנות מהרשת בלבד, היעדרות ממושכת מהסניפים, אי תשלום עבור סחורה ועוד.
2. הרשת טוענת כי לא הפרה את הסכמי הזיכיון ובוודאי שלא בהפרה יסודית. לטענתה, סגירת הסניפים כשלעצמה מוגדרת בסעיף 8.3 (ב) כהפרה יסודית של הסכמי הזיכיון. לטענתה, הזכיינים נהנו מהידע, שיטות העבודה, הכרת ספקים ומהעיצובים של הרשת, כאשר זכיינים ר"ג ואשדוד עדין מפעילים עסקים מתחרים ברשת ולמעשה הם אלו שעושים עושר ולא במשפט על גבה וחשבונה של הרשת.
3. הרשת טוענת כי לא הפרה התחייבויותיה, ולא קיים בהסכמים איסור לרכוש סחורה ממשווקים והדבר תלוי בכמות הנרכשת ובעונתיות. הרשת טוענת כי הסחורות שסופקו לסניפים היו באיכות טובה ויתכן כי איכותם נפגעה בעקבות ניהול מלאי לא נכון. ניתנה לזכיינים אפשרות שלא לקבל סחורה שלא נראתה להם ובמצב דברים זה, לא חויבו.
4. על פי הנטען, אין ממש בטענות הזכיינים למצג שווא וחוסר תום לב, מה גם שסעיף 11.4 להסכמי הזיכיון שומט הקרקע תחת טענות אלו. לטענת התובעת , הטענה, שהסכם זכיינות לא קיבל אישור הרשות להגבלים עסקיים ומשכך הינו "חוזה פסול" הנה טענה סתמית וריקה מתוכן.

תמצית טענות הגנת הנתבעים (הזכיינים) והתביעה שכנגד

1. לטענת הנתבעים, מטרת הרשת הייתה "דילוג" על גורמי ביניים/גורמים מתווכים ורכישה של התוצרת ישירות מהחקלאי כדי לאפשר לתובעת לספק לנתבעים ירקות ופירות במחירים תחרותיים. זמן קצר לאחר הקמתה, הבינה הרשת כי לא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה.
2. על פי הנטען, הרשת לא הצליחה לבנות את הבסיס הנכון כדי שהמיזם יתפתח, והמיזם התדרדר להפסדים כלכליים והרשת איבדה את המטרה שלשמה הוקמה. הרשת הפרה את ההסכמים באופן בוטה כבר משלב המצגים שניתנו לנתבעים עובר לחתימת הסכמי הזיכיון והתנהלותה ממועד חתימת ההסכם ועד ביטולו על ידי הזכיינים.
3. לטענת הזכיינים, בהסכם הזיכיון הרשת התחייבה לספק מחירים תחרותיים, התחייבות מהותית שיורדת לשורש הסכם הזיכיון והתחייבה כי מחיר המכירה של הסחורה יהיה נמוך 40%-30% , כאשר בפועל המחיר עמד על פחות מ5% מהמחיר המומלץ שמתפרסם באופן יומי. הרשת לא עמדה בהתחייבות זו והפרה הפרה יסודית של ההסכם. הרשת ובעליה שירלי ואלון יעקובי, לא הצליחו להוציא לפועל את המיזם, בין היתר עקב חוסר ניסיון והבנה של מורכבות העניין. זמן קצר לאחר הקמתה הפסיקה הרשת לרכוש תוצרת ישירות מהחקלאי והחלה מספקת את הסחורה לזכיינים באמצעות חברות סיטונאיות. הלכה למעשה, במחירים שבהם נמכרה הסחורה לזכיינים לא היה להם כל סיכוי להרוויח, שכן בנוסף לעלות הגבוהה של הסחורה, נדרשו לשלם מדי חודש 6,000 ₪ +מע"מ כדמי ניהול לרשת וכן סך של 5% ממחזור המכירות של הסניף.
4. לטענת הזכיינים, בניגוד להסכמים, הרשת מעולם לא העבירה אותם הכשרה בניגוד להתחייבויותיה, ולא היה ספר נהלים מסודר ממנו ניתן היה ללמוד. הרשת לא פתחה אפליקציה לרכישות מקוונות בניגוד להסכמים, ודרשה הפקדות של פיקדונות, למרות שהדברים לא הוסכמו. לטענתם, הסחורה שהגיעה לזכיינים הייתה באיכות ירודה, ולעיתים הרשת הפנתה הזכיינים לרכוש את הסחורה בעצמם. לטענת הזכיינים, במהלך חודש נובמבר 2016 התפרסם בערוץ 10 תחקיר מקיף שבו חוזקו טענותיהם.
5. לטענת הזכיינים, הלקוחות החלו לנטוש את הרשת דבר שגרם לזכיינים נזקים כבדים ולאור כל הפרות הרשת נשלח מכתב המבטל את ההסכמים, כיוון שמעשי הרשת מהווים הפרה יסודית של הסכמי הזיכיון המקנים לזכיינים הזכות לבטל את ההסכמים בהתאם לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א -1970. (להלן: "חוק החוזים תרופות").

לטענת הזכיינים, עובר למכתב ביטול נשלחו לאלירז הודעות מהן הובהר כי לא ניתן להמשיך לנהל את הסניפים באופן שבו הרשת אינה מספקת לזכיינים סחורה במחיר תחרותי.

1. באשר לסרטונים אותם צילמה הרשת, טוענים הזכיינים כי נאלצו לשקר בבוטות והכל על מנת שהרשת תוכל למכור זיכיונות נוספים.

לטענתם, הטבלאות המצורפות לכתב התביעה למחזור מכירות הסניפים, מעוותות ואינן לוקחות בחשבון ת העלויות הנוספות שהיה על כל סניף להוציא טרם קבלת הרווח הסופי.

הזכיינים טוענים כי ההסכמים אינן חוקיים והנם בניגוד לאמור בחוק ההגבלים העסקיים תשמ"ח-1988 (להלן: "חוק ההגבלים העסקיים "), כאשר ההסכם "לא קיבל האישורים הנדרשים" מהגורמים הרלוונטיים.

1. הנזקים הנטענים על ידי הזכיינים:
2. נזקי זכיינים 1-3 , בתביעה שכנגד -550,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 14.9.16 עד ליום התשלום בפועל.
3. נזקי זכיינים 4-5 , בתביעה שכנגד -362,149 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 14.9.16 עד ליום התשלום בפועל.
4. נזקי זכיינים 6-8 , בתביעה שכנגד- 643,900 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 14.9.16 עד ליום התשלום בפועל.

יש להעיר בעניין זה, כי בסיכומיהם תוקנו הסכומים בהתאם לחוות הדעת של מר מור.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בעדויות הצדדים, בתצהירים ובסיכומים, מצאתי לדחות את התביעה העיקרית שבין רשת החקלאי לנתבעים (זכיינים). כמו כן, מצאתי לקבל בחלקה את התביעה שכנגד, קרי, תביעת הזכיינים כנגד רשת החקלאי, והכל מהסיבות שתפורטנה להלן.
2. מהראיות והעדויות שהובאו לפניי עולה, שסלע המחלוקת בשתי התובענות מתייחס לשלושת הסכמי הזיכיון שנכרתו בין הרשת לנתבעים. הרשת טוענת כי ההסכמים בוטלו שלא כדין, והנתבעים טוענים כי הרשת הפרה את הסכמי הזיכיון בהפרה יסודית, שמקנה להם את זכות הביטול.
3. סעיף 25 (א)לחוק החוזים (כפי שתוקן בתיקון 2 אשר פורסם ביום 26.01.11) קובע כדלקמן:

25. (א) חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו.

פרשנותו של חוזה לפי אומד דעת הצדדים. היחס בין לשון החוזה לנסיבות העניין, נדונה בשורת פסקי דין וגם שאלת של השלכת תיקון מספר 2 לחוק החוזים על נושא זה ועל הפסיקה שקדמה לתיקון. סקירה של ההלכות בעניין זה והגישות השונות בעקבות תיקון מספר 2 לחוק החוזים ניתן למצוא בדעת המיעוט של כב' הש' סולברג בע"א 3894/11 דלק- חברת הדלק הישראלית בע"מ נ' ניר בן שלום (להלן: "פס"ד בן שלום").

בע"א 8080/16 עמודי שחף בע"מ ואח' נ. אנטונינה לברינצ'וק בסעיף 12 לפסק הדין נקבע מפי כב' הש' מזוז:

"... מבלי צורך להיזקק לפולמוס שהתעורר בפסיקה ובספרות סביב הלכת אפרופים (ע"א 4628/93‏ ‏מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום בע"מ, פ''ד מט(2) 265 (1991), להלן: ענין אפרופים), אשר הוביל לתיקון סעיף 25 לחוק החוזים (במגמה להעצים את משקל לשון החוזה בפרשנותו - ה"ח הכנסת תש"ע 198; ס"ח תשע"א 202), הודגשו והוטמעו בפסיקה שני כללים פרשניים: האחד, כי לשון החוזה היא "כלי הקיבול" של אומד דעת הצדדים, התוחם את גבולות הפרשנות ואינו מאפשר לייחס לחוזה פרשנות שאינה מתיישבת עם לשונו (דנ"א 2045/05 ארגון מגדלי ירקות-אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נגד מדינת ישראל [פורסם בנבו] (11.5.2006), להלן: ענין מגדלי ירקות); ע"א 8836/07 ‏בלמורל השקעות בע"מ נ' כהן [פורסם בנבו] (23.2.2010), להלן ענין בלמורל). השני, כי קיימת חזקה שלפיה פרשנות החוזה היא זו התואמת את המשמעות הפשוטה, הרגילה והטבעית של הכתוב, היא המשמעות האינטואיטיבית הקמה עם קריאת לשון החוזה על רקע הקשרו הכללי (רע"א 3961/10 המוסד לביטוח לאומי נ' סהר חברה לתביעות בע"מ, [פורסם בנבו] בפסקה 15 (26.2.2012); עניין מגדלי ירקות; עניין בלמורל). לשון אחר - במקרים שבהם לשון החוזה היא ברורה על פניה, קיימת חזקה שהיא משקפת את אומד דעת הצדדים (גרשון גונטובניק "מחשבות אודות פרשנות, פרשנות חוזים וגבולותיה", המשפט יח 105, 129 (תשע"ד)."

הכלל הוא שחוזה מתפרש על פי תכליתו, קרי, המטרות, היעדים, האינטרסים, והתכנית שהצדדים בקשו במשותף להגשים. בראש ובראשונה מתחקים אחר אומד הדעת הסובייקטיבי המשותף, ואם זה אינו ברור או אינו קיים, אזיי יתפרש החוזה לפי תכליתו האובייקטיבית:

"כידוע, חוזה מתפרש על פי תכליתו, ותכלית זו היא בראש ובראשונה, התכלית הסובייקטיבית המבטאת את אומד דעתם של הצדדים לחוזה, לאמור: "המטרות, היעדים, האינטרסים, והתכנית שהצדדים בקשו במשותף להגשים" ... אולם לעתים נתקלים אנו בקשיים לאתר את אומד דעתם הסובייקטיבי של הצדדים, ואז נוהגים לפנות לתכלית האובייקטיבית של החוזה, ולנסות ללמוד באמצעותה על ה"המטרות והאינטרסים שחוזה מהסוג או מהטיפוס של החוזה שנכרת נועד להגשים", וממנה מנסים להקיש למקרה המסוים העומד לדיון" (ע"א 5483/02 שיכון עובדים בע"מ ואח' נ' עיריית חולון ( פורסם בנבו, 19.1.2004) (בפסקה 8)).

בע"א 9803/01 תחנת שירות ר"ג בע"מ ואח' נ' סונול ישראל בע"מ (פורסם בנבו, 16.2.2004), נקבע כי: "... ובהעדר נתונים כדי לעמוד על אומד דעתם הסובייקטיבי של הצדדים, נוהגים לפנות לתכלית האובייקטיבית של החוזה, ולנסות לאתר את "המטרות והאינטרסים שחוזה מהסוג או מהטיפוס של החוזה שנכרת נועד להגשים". במסגרת זו נבדקת, בין היתר, תכליתו העסקית-כלכלית של החוזה...". פסקה 7). ( פשר (ת"א) 43694-03-18 עו"ד נדב לב, נאמן נ' יוסף להב ואח'

ברע"א 3961/10 המוסד לביטוח לאומי נ. סהר חברה לתביעות בע"מ ואח' נקבע ברוב דעות כי החזקה כי לשון החוזה משקפת את אומד דעת הצדדים היא חזקה ניתנת לסתירה וכך נקבע בסעיף 26 לפסק דין (מפי כב' המשנה לנשיאה ריבלין):

"... חוזה יפורש תוך בחינה מקבילה ומשותפת של לשון החוזה ושל נסיבות העניין, בכפוף לחזקה פרשנית – ניתנת לסתירה – שלפיה פרשנות החוזה היא זו התואמת את פשט הלשון, דהיינו: את המשמעות הפשוטה, הרגילה והטבעית של הכתוב. ...".

בעניין "קאלש" מרדכי חברה לבנין" נקבע: "לפנינו הסכם מסחרי אשר כלי חשוב בפרשנותו הוא התכלית המסחרית וההיגיון העסקי. בחינתם של אלה יוצאת מן ההנחה שהתנהגותם של הצדדים למשא ומתן שהבשיל להסכם הינה התנהגות רציונלית. משמע, נקודת המוצא היא שכל צד לעסקה מסחרית מעוניין למקסם את רווחתו וכי הוא לא ייטול חלק בעסקה אם הוא צופה שרווחתו תקטן......."

בעניין הגיונו המשפטי והכלכלי של ההסכם נקבע בפסיקה :

לעניין פרשנות הסכם, יפים הדברים המובאים ע"י כבוד השופט אנגלרד בע"א 233/98 שושנה כץ נ' קרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים ( 22.11.00), (בעמ' 500) :

"בבוא בית המשפט לפרש הסכם עליו להתחקות אחר תכליתו, תוכנו והגיונו המשפטי והכלכלי. בית המשפט יביא בחשבון את אופיו ומהותו של ההסכם שנקשר בין הצדדים ומטרות הצדדים לו, הן מן ההיבט הכלכלי והן מהיבטים מקצועיים, חברתיים ואחרים. על סמך אמות המידה שפורטו לעיל אבחן את הסכם שבפני"

המלומדת ג' שלו בספרה דיני חוזים גורסת: "כאשר המילים [של החוזה] כפשוטן אינן מייצגות את כוונת הצדדים, יש להתחקות אחר מטרת החוזה. במקום לשון החוזה תבוא אז רוח החוזה, הווה אומר: תכליתו, מטרתו העסקית, תוכנו והגיונו המשפטי והכלכלי" (ג' שלו דיני חוזים (מהדורה שניה, תשנ"ה) 303. כן ראה עניין אפרופים לעיל, בע' 306 - 308).

"יש לזכור כי כלל מקובל הוא שכאשר לשון החוזה ניתנת לשני פירושים סבירים, וכפות המאזניים מעוינות, יועדף הפירוש הפחות נוח למנסח, היינו המערערת (ראה למשל ע"א 631/83 "המגן" חברה לבטוח בע"מ נ' "מדינת הילדים" בע"מ [4], בעמ' 572). לפיכך אין להתעלם מכך שחברת האשראי היא המכינה את הטפסים הדרושים לכריתת חוזים ולביצוען של פעולות שונות כעניין שבשגרה, ובקיאה בניסוח חוזים כדוגמת זה שלפנינו. מסמכים אלו מורכבים למדי, הן מבחינה טכנית והן מבחינה משפטית, עובדה היוצרת מצב עובדתי שבו הלקוח עומד לעתים קרובות בעמדה של חולשה, ואף תלות, לפני חברת האשראי.

לאור ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ (להלן – הילכת אפרופים [5]), המגמה הפרשנית הנאותה היא להתיר מוסרותיהן של המילים הכתובות ולהגיע לחקר הכוונה האמיתית, היינו תכליתו, מטרתו העסקית, תוכנו והגיונו המשפטי והכלכלי של החוזה (ע"א 1395/91 וינוגרד נ' ידיד [6], בעמ' 799; ע"א 270/86 רגובי נ' תנובה מרכז שיתופי לשווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ [7], בעמ' 632 וכן הילכת אפרופים [5]). לפיכך עולה כי הפרשנות הראויה לחוזה הנדון היא כזו המטילה את הנטל לאישור משלוח המכתב על המערערת, ומשלא עמדה בו דין הערעור להידחות. לא כל שכן שתניה זו הוכנסה לחוזה על-ידי המערערת עצמה".( ראו ע"א 1126/01 כ.א.ל כרטיסי אשראי לישראל נ' א.י. פרסום חוצות בע"מ (8.6.2003)).

מן הכלל אל הפרט,

1. מכתבי הטענות עולה כי המחלוקת הינה לפרשנות הסכמי הזיכיון בשתי סוגיות מרכזיות. א. האם היה על הרשת למכור לזכיינים ישירות מהחקלאים ב. מהי הפרשנות הראויה ל"מחיר תחרותי" כמשמעו בהסכם, והאם הרשת עמדה בהתחייבויותיה בעניין זה.
2. לצורך הנוחות מצאתי לצטט הסעיף הרלוונטי מההסכם (סעיף 4.1 א', המתייחס להתחייבויות הרשת).

" לספק לזכיין את המוצרים, באיכות וטיב טובים, במחירים תחרותיים, וזאת כפי הנדרש לצורך הפעלה רווחית של החנות, אספקת המוצרים תהא על ידי החברה לחנותו של הזכיין". (ההדגשה אינה במקור).

מצאתי לצטט סעיפים נוספים מההסכם אשר לטעמי קשורים בטבורם להתחייבויותיה של הרשת.

בסעיף 4.1 (ד) נקבע : "לייעץ לזכיין, לפי בקשתו, בנושאי ניהול והפעלה, מקצועיים וכלליים שונים, לרבות הרצת העסק והכשרת עובדים בטרם פתיחתו, ולהעמיד לרשותו אמצעים שונים לניהול העסק. כמו כן, תסייע החברה לזכיין בתפעול השוטף של העסק ובלבד שלא יהיה בכל סיוע כאמור כדי להטיל אחריות כלשהי על החברה". (ההדגשה אינה במקור).

בסעיף 3.2 (ו) נקבע : " הזכיין ועובדיו יטלו חלק בהשתלמויות מקצועיות ומערכי הדרכה אשר יערכו על ידי החברה מעת לעת, במטרה להכשיר את עובדי הרשת ולהביא לתוצאות עסקיות טובות לכלל הזכיינים ברשת ".

בסעיף 3.6 בהסכם נקבע: " מכירת המוצרים בחנות תהא בתנאים ובמחירים אשר החברה תקבע, הזכיין לא יגבה ולא יקבל מאת לקוחות החנות תשלומים ו/או טובות הנאה אשר אינן מאושרות על ידי החברה". (ההדגשה אינה במקור). (ראו נספחים ב'-ד' בתצהירי התובעת בתביעה הראשית).

1. כאמור, התובעת ייסדה את הרשת בשנת 2015. בין הרשת לזכיינים נכרתו שלושה הסכמי זכיינות: ביום 6.9.15 נתבעת 6 חתמה על הסכם זיכיון עם התובעת בעיר אשדוד, כאשר נתבעים 7-8 ערבים להתחייבויותיה. ביום 3.1.16 נחתם הסכם נוסף עם נתבעים 1-3 -זכייני רמת גן. ביום 14.2.16 נחתם הסכם זיכיון נוסף עם זכייני אשקלון –נתבעים 4-5. ביום 14.9.2016 שלחו הזכיינים מכתב הדורש את ביטול הסכמי הזיכיון.

האם הסחורה נרכשה ישירות מהחקלאים?

1. אלירז העיד, לגבי חזונה של הרשת, שהרציונל העסקי המרכזי היה שיווק התוצרת החקלאית ישירות מהחקלאים לזכיינים, "דילוג" על מתווכים והפחתת פערי התיווך הקיימים בשוק. על פי רציונל זה, החקלאים יזכו לתמורה הולמת לתוצרתם ולזכיינים תימכר סחורה במחיר מוזל ללא התערבות מתווכים/פערי תיווך של סיטונאים וקמעונאיים. ( ראו תוכנית עסקית לזכיין מיום 4.8.2015, נספח 9 בתצהירי הזכיינים).
2. אלירז ציין בס' 3 לתצהירו, כי מטרת הרשת היתה "פרישת חנויות שכונתיות קטנות לממכר פירות, ירקות ומוצרים נלווים גם יחד, והכל במחירים תחרותיים ותוך צמצום פערי השיווק בשוק הפירות והירקות". בחקירתו טען אלירז:

"ש. האם זה נכון שהחזון היה צמצום פערי התיווך שיהיו פחות ידיים שגוזרות קופון בין החקלאי לצרכן הסופי?

ת. כן".

כאשר נשאל כיצד החזון יתבצע הלכה למעשה השיב:" אנחנו עבדנו עם חקלאים, לא ניתן להשיג בכל זמן בכל עונה את כל המוצרים שיש על המדף, לדוגמא תפוחים יש משווק ענק בישראל, קוראים לו "תפוחי בראשית". ... אם אתה רוצה לקנות תפוח מותג "בראשית" קשה מאוד לקנות אותו יותר זול בשוק. כלומר ענבים בסוף העונה וחייבים לקנות אותם, אני מחויב לספק אותם. אם זה יידרש ממני לעשות השלמה בשוק הסיטונאי, עדין קניתי יותר בזול.

ש. אני שואל אותך שוב. השלמות שעשיתם, מה היחס בכמות ההשלמות שעשיתם לבין הסחורה שקניתם ישירות מהחקלאים?

ת. תלוי בעונה, תלוי במוצרים. היו פעמים שהיו לנו כמות שהוצאנו מהמרכז הלוגיסטי יותר. אני לא יכול לומר לגבי אחוזים, כי זה תלוי בתקופות. אם זה לא מחקלאי ישירות אז זה ממשווק גדול. ברגע שבאנו עם קניינות משותפת , צמצמנו או ידיים או מחיר שניתן לנו כוח קנייה זול יותר". (פרוטוקול, עמ' 6, שק 3-5 ,16-26).

"ש. אני מציג לך תעודת משלוח ... ובה מפורטים רשימה של פריטים שעל פניו לא פריטים ייחודיים . תעודת המשלוח סופקה ישירות מארץ חמדה.

ת. רוב המוצרים כאן משווקים את החקלאים. חקלאים לא מסוגלים לפעמים למכור את הסחורה שלהם ישירות , אז הם משווקים דרך משווק...

ש. ... בפועל למעשה בתקופה הזו מאפריל לדעתי כבר לא שיווקתם בשום צורה ישירה מאצלכם לזכיינים. הייתם משתמשים בחברות ארץ חמדה, שיווק המאה, שלמעשה הייתם לוקחים הזמנה והוא למעשה היה מספק ישירות לזכיינים.

ת. אני לא בקיא בתאריכים, אבל כן היו מקרים שרכשנו סחורה ישירות גם ממשווק גדול של חקלאים שהוזיל לנו חד משמעית את המחירים ככח קנייה משותף שקנינו ממנו".

לשאלת בית המשפט, השיב אלירז: " אני מכרתי לזכיינים את הירקות במחיר ששילמתי לחקלאי והיו מקרים שהוספתי לזה את העלות של אותו יהודה שתיארתי לעיל. וגם שעשינו זאת לא הגעתי לעלות הממשית שיהודה עלה לי.

ש. איפה זה כתוב בהסכם שמותר לעשות, דהיינו להעמיס את העלויות האלה על המחיר של הירקות?

ת. מותר לעשות. אני צריך לעבור על ההסכם". (פרוטוקול ע' 7, ש' 8-16, 28-30, ע' 8 , ש' 1-3 ).

ברק אומגה שהעיד מטעם הזכיינים לא הגיש תצהיר מטעמו והוא מנהל הליך מקביל כנגד רשת החקלאי בבית משפט זה. לשאלה אודות קניית הסחורה ישירות מהחקלאים העיד:

ש. הרשת קנתה מחקלאים?

ת. כשאני באתי הציגו לי שיש איזה 70 זכיינים ועשרות חקלאים שרק צובאים על הדלתות לעבוד עם הרשת כי הם יצאו בפרסום.... אני יודע שהם קנו בשוק הסיטונאי ואז נכנסתי לשם כדי להביא תוצרת , ובד בבד אמרתי להם " חברה אם אתם רוצים שנביא חקלאים באמת" כי למעשה לא היו קיימים כמעט חקלאים שם, אולי אז היה חקלאי אבא של שירלי ואולי עוד אחד, אילן חורש אם אני לא טועה, שהוא גם חקלאי וגם משווק. מעבר לזה, למיטב זכרוני, לא היו חקלאים. אמרתי להם "חברה אני צריך לצאת מהשוק הסיטונאי ולהתחיל להביא חקלאים וברגע שלאט לאט יצאתי מהשוק הסיטונאי באמת חקלאים התחילו לעבוד עם רשת החקלאי. כשאני הגעתי כמעט ולא היו חקלאים. (פרוטוקול, עמ' 4, ש' 9-22).

בהמשך העיד: " כשבאתי הם הציגו לי מצג מסוים, אוקי? שם קונים מחקלאים. כשבאתי ראיתי שזה לא בדיוק ככה וזהו, אז לאט לאט, עם הזמן, באמת כשהגעתי לאט לאט עזבנו את השוק הסיטונאי והתחלנו באמת לעבוד עם חקלאים. ש. וכשעזבת כל התוצרת נקנתה מחקלאים? ת. לא הכול, היה חלק מתוצרת שעדין לא, אבל רוב רובה של התוצרת, אם אני לא טועה נקנתה מחקלאים. ש איזה 20 , לא יודע, אולי 20 חקלאים. כשאני באתי לא היה כמעט כלום, ובנקודה שעזבתי אני חושב שהיו בין 15 ל-20 חקלאים. (פרוטוקול, עמ' 8, ש' 27-31, עמ' 9, ש' 1-4).

1. בסיכומיהם טוענים שני הצדדים כי יש בעדותו של אומגה כדי לחזק טענותיהם. סבורתני כי עדות ברק אומגה מחזקת טענת הזכיינים שהתנהלות הרשת לא היתה סדורה ולא היתה כל יד מכוונת שניהלה את רכישת הסחורות והעברתן מהחקלאי לזכיין. אומגה העיד כי התקשר עם הנתבעים באוקטובר 2015 לערך, כאשר בתקופה זו החלו לפעול זכייני אשדוד בלבד. בתקופה זו טוען אומגה, כי הרשת כלל לא עבדה עם חקלאים. בתקופה מאוחרת יותר בזמן שנכרתו ההסכמים עם זכייני רמת גן ואשקלון, טוען אומגה כי לפחות חלק מהסחורה נקנתה ישירות מהחקלאים, ולאחר שעזב טען :" אני חושב שהיו בין 15-20 חקלאים". לא ברור אם לאחר עזיבת ברק אומגה את הרשת, המשיכה הרשת לעבוד עם חקלאים ולא הוצגה לפניי כל עדות או אסמכתא בעניין זה.
2. מעדות ברק אומגה שלא נסתרה, כאשר זכייני אשדוד החלו לפעול, הסחורה לא נקנתה מחקלאים בכלל, כאשר רכישת הסחורה מחקלאים רלוונטית בחלקה רק לתקופה בה פעלו זכייני אשקלון ורמת גן. הנתבעים טוענים בסיכומיהם בתביעה הראשית כי אומגה פעל רק בתקופת זכייני אשדוד. עם זאת, אומגה לא הגיש תצהיר מטעמו, לא נחקר על מועד מדויק בו סיים עבודתו ברשת, ומשכך כלל לא ברור מהו מועד שבו סיים לעבוד ברשת. כך או כך, ככל שאומגה פעל בתקופת זכייני רמת גן ואשקלון, הוא העיד כי היו ברשת בין 15-20 חקלאים מהם נקנתה הסחורה לכל היותר, ולא ברור אם הרשת המשיכה לעבוד עם חקלאים בצורה ישירה עם עזיבתו את הרשת. מעבר לכך, אומגה טען כי היה מדובר בתהליך מתמשך שנרקם צעד אחר צעד ואין עסקינן בתאריך ספציפי שממנו והלאה הסחורה נקנתה רק מחקלאים. אלירז העיד כי הרשת עבדה במקביל עם משווקים גדולים, כאשר לא היתה באפשרות הרשת לספק את כל התוצרת רק מקניה ישירה מחקלאים. לא זו אף זו, מר בר צדק (זכיין של הרשת במודיעין שכרת הסכם עם הרשת בנובמבר 2016 ) העיד אף הוא במסגרת תובענה זו וטען כי כלל לא הכיר את מר אומגה ולא היה ער לתיווך הנטען בינו לבין החקלאים והזכיינים. ( פרוטוקול, עמ' 36, ש'18-31, עמ' 37, ש' 1).
3. התובעת טוענת בתביעתה כי רכישת הסחורות ישירות מהחקלאים אינה מנויה מהסכם, ומשכך אינה יכולה להוות הפרה של ההסכם. לאחר ששמעתי את עדויות הזכיינים, עדותו של אומגה ועדות אלירז, מצאתי לדחות טענה זו ואסביר. כאשר נשאל אלירז מהו חזונה של הרשת העיד:" אנחנו עבדנו עם חקלאים. אלירז העיד, כי ניסה כמיטב יכולתו לעבוד ישירות מול החקלאים, דבר שלא תמיד היה באפשרות הרשת. מעדות אומגה עולה, כי שירותיו נשכרו ע"י הרשת להיות מתווך בין חקלאים לזכיינים בעקבות ניסיונו בתחום, וטען כי זו היתה תכלית עבודתו. מחזונה של הרשת המאוזכר בתוכנית העסקית שצורפה לתצהירי הנתבעים עולה, כי מטרת הרשת הייתה לצמצם פערי תיווך של סיטונאים וקמעונאיים. אכן, אין מחלוקת כי קניית הסחורה ישירות מהחקלאים אינה מנויה בהסכם, אך על פי עדויות אלירז ואומגה הרשת חתרה לכך וזה המצג שהוצג לזכיינים.

כאמור, במסגרת פרשנות הסכם, על בית המשפט לבחון את הפרשנות האובייקטיבית של ההסכם "המטרות והאינטרסים שחוזה מהסוג או מהטיפוס של החוזה שנכרת נועד להגשים". במסגרת זו נבדקת, בין היתר, תכליתו העסקית-כלכלית של החוזה". (ראו עניין עו"ד נדב לב, לעיל).

1. הרשת חרטה על דגלה צמצום פערי התיווך, קרי, את שרשרת השיווק: חקלאי-סיטונאי-קמעונאי-צרכן קצה. (ראו ס' 4 בתוכנית העסקית של הרשת). עדויות הצדדים מעידות כי הרשת כוונה לעבודה ישירה מול החקלאים, לשם כך נשכרו שירותיו של אומגה, ודומה כי התנהלותה והתנהגותה של הרשת מעידה כי רכישת התוצרת מחקלאים הנה תנאי יסודי בהסכמי הזיכיון, גם אם אינם רשומים בהסכמים בצורה מפורשת.
2. לסיכום הדברים, הרשת כשלה מלהוכיח כי ספקה הסחורה לזכיינים ישירות מהחקלאים. על פי עדותו של אומגה, החל לעבוד ברשת באוקטובר 2015 לערך, כאשר הסניף הראשון באשדוד נפתח כבר בספטמבר. מכאן שלא יכולה להיות מחלוקת שלפחות בתחילת פועלו של סניף אשדוד התוצרת לא הגיעה מחקלאים. הרשת לא הציגה הסכמים עם חקלאים, ואומגה טען כי כאשר הגיע לרשת כלל לא עבדו ישירות מול חקלאים. יש להעיר כי הצדדים חלוקים באשר לשיעור הסחורה שסופק מחקלאים, ודומה כי רב הנסתר על הגלוי בעניין זה. עם זאת, הצטברותן של הראיות והעדויות לפניי מעידה כי שיעור התוצרת שנקנתה מחקלאים לא היה מספק, ולה עלה בקנה אחד עם המצגים שהובטחו לזכיינים.

פרשנות המונח "מחיר תחרותי" כמשמעו בהסכמי הזיכיון

1. המונח " מחיר "תחרותי" מנוי בס' 41.א בהסכם בצורה מפורשת. כאשר נשאל על כך אלירז בתצהירו העיד: "... תחרותיים זאת אומרת שיש להם מחירים תחרותיים. אם הם היו קונים לבד, היה עולה להם יותר. זה תחרותי. הרשת הביאה את המחירים שלה שהיא קונה קניינות משותפת המחירים יותר זולים". (פרוטוקול, עמ' 6, ש' 9-11).

בהמשך דבריו, העיד אלירז כי היכולת לספק מחיר תחרותי תלויה וקשורה למספר הזכיינים הפועלים ברשת.

"ש. לשאלת בית המשפט, האם אמרת להם את זה?

ת. המילה "תחרותי" טומנת בחובה.

ש. האם נאמר לזכיינים שהיכולת לספק סחורה תחרותית קשורה למספר סניפים של הרשת?

ת. כן. הם ידעו.. יש סעיף בהסכם שאומר הפוך".

לשאלת בית המשפט, האם בהסכם או אמרת להם או שיש לך מסמך בכתב שמספר הסניפים שיהיה לרשת הוא שיקבע את המחיר התחרותי, אני משיב שהמחיר התחרותי הגיע להם ביום הראשון ואמרתי להם שזה ילך וישתפר. אמרנו להם בע"פ שהמחיר התחרותי יושפע ממספר סניפי הרשת".

ש. מי זה אמרנו?

ת. מי מטעם הרשת. לא זוכר במדויק. זה תיק שלפני שנתיים".(פרוטוקול, עמ' 9 ש' 28-31, עמ' 10 ש' 1-5).

בהמשך העיד:

ש. אתה התחייבת לפי הסעיף הזה למכור במחיר תחרותי.

ת. כל מה שהרשת עשתה . אבל יש סעיף של גם מזל , עבודה של הזכיין, מיקום של הזכיין...". (פרוטוקול, עמ' 12 , ש'7-8), ההדגשה אינה במקור).

1. דומה כי גם נציג הרשת, אלירז, לא הצליח לבאר העמימות במונח "תחרותי" כפי שנרשמה בהסכם. כפי שעולה מעדותו, המחירים התחרותיים לא הוגדרו במפורש, כך שלא ידוע האם מחירי הירקות והפירות ברשת אכן זולים ממחיר השוק, ואם כן, מהו שיעור ההוזלה שמגיע לפתחו של הצרכן. אלירז העיד, כי המחיר התחרותי מושפע מכמות הסניפים ברשת, אך אין מחלוקת כי הדברים אינם מנויים בהסכם.
2. לא זו אף זו, בסעיף 3.6 בהסכם נקבע: "מכירת המוצרים בחנות תהא בתנאים ובמחירים אשר החברה תקבע, הזכיין לא יגבה ולא יקבל מאת לקוחות החנות תשלומים ו/או טובות הנאה אשר אינן מאושרות על ידי החברה". (ההדגשה אינה במקור). (נספחים ב'-ד' בתצהירי התובעת בתביעה הראשית). עם זאת, אלירז העיד כי הזכיינים עצמם היו אמורים לבדוק את המחירים בחנויות הסמוכות ולקבוע מחירים בהתאם למצב השוק בכל יום.

וכך העיד:

"ש. זאת אומרת הציפייה שהזכיין בבוקר שלפני שפותח את החנות לסדר את הסחורה , סוגר את החנות ובודק את המחירים?

ת. הוא לא צריך לסגור את החנות כדי לבדוק מחירים בטווח של 50-100 מ'.

.....

ש. איך הוא יודע מה המחיר התחרותי אם הוא מקבל את זה אחה"צ?

ת. זה או להיצמד יום קודם או להיצמד למחיר של היום. צריך לבדוק את השוק, אין דבר מושלם. הוא יכול לבדוק את המחיר בסביבה, אצל ירקנים שבסביבה 50-150 מ'". ( פרוטוקול, עמ' 10, ש' 28-30, עמ' 13 , ש' 17-19).

כב' השופט עמית יריב התייחס אף הוא לנקודה זו ומצא לשאול את אלירז לעניין תמחור המוצרים של הרשת מידי יום, וכך השיב אלירז בחקירתו בתיק ת.א. 30594-04-17 (פרוטוקול הדיון שם צורף כראיה בתיק בהסכמת הצדדים).

"כב' השופט יריב: "זה עבד אצלכם ככה? היו הוראות מסודרות?

ת. זה עבד לפי הזכיינים, כן.

כב' השופט יריב:

מה זה לפי הזכיינים?

ת. הזכיינים ידעו שהם קמים בבוקר, הם רואים את התחרות שיש להם מולם.

כב' השופט יריב: השאלה היא האם הרשת , האם אתם תפסתם את התפקיד של הרשת כגורם יוזם, כלומר, אני נוסע כל בוקר, אני מנהל הרשת, או אני סמנכ"ל הרשת, אני נוסע כל בוקר לחולון , למודיעין, לזה, ולא הזכיין.

ת. היה להם את זה.

כב' השופט יריב: ולא הזכיין מתקשר אלי ואומר לי מוכרים לידי בככה, אלא אתה מתקשר אליו ואומרים לו לידך מוכרים ככה.

ש. לא היו מדברים איתו, הם היו צריכים לדבר איתו. הם היו צריכים ללכת ולבדוק את הסביבה ולדבר עם ליאור , זה מה שאתה אומר.

ת. גם וגם.

ש. אז אני רוצה להבין, הזכיין הקטן הזה, שלא מבין בירקות וסחורות , אתה מלמד אותו את כל התורה, הוא צריך להתעסק מהבוקר עם פתיחת הסניף שלו והוא גם צריך ללכת ולעשות סיור בסביבה, נכון?

ת. גם וגם. " ( ראו חקירתו של אלירז בתיק 30594-04-17 מיום 17.12.18, עמ' 91-93).

1. מהעדויות, כך גם מעדות אלירז שדה עולה, שהזכיין היה אמור לבצע בדיקות מידי יום בדבר מחירם של הפירות והירקות, והרשת לא סיפקה לזכיינים בצורה קבועה וסדירה מערך אשר בוחן את השוק בו פועלים הזכיינים בהתאם למיקום הסניף ובהתאם למחירי השוק. אלירז טען בעדותו, כי לרוב היה על הזכיין להיצמד למחיר של אתמול, ולבצע בדיקה עצמאית באשר למחיר המוצר. לא התעלמתי מכך כי אלירז טען בעדותו כי נציגי הרשת (לדוגמה בחור בשם "ליאור") היה בקשר קבוע עם הזכיינים, אך אותם נציגים לא העידו בפני והדבר לא הוכח, כאשר נוצר הרושם כי הרשת כוונה לכך שדווקא הזכיין יתמחר את המוצרים כראות עיניו בהתאם לסביבתו. גם אם אצא מנקודת הנחה שחלק מהסחורה תומחרה על ידי הרשת, הרי שהדברים אינם עולים בקנה אחד עם הסכם הזכיינות בו נקבע כי הרשת ורק הרשת תקבע את תמחור המוצרים. (ס' 3.6 בהסכם הזכיינות). כאשר נשאל אלירז כמה מוצרים מונה חנות השיב: 160-180, תלוי בעונה. (פרוטוקול, עמ' 10, ש' 31-32). אין זה סביר בעייני, כי זכיין יידרש מידי יום לתמחר את המוצרים בחנות, תוך שנדרש לכתת רגליו בחנויות הסמוכות כדי לברר מהו מחיר תחרותי. דומה, כי הרשת כשלה מליצור מערך תומר בעניין זה, ולטעמי עסקינן בהפרה יסודית של הסכם הזכיינות.

האם הרשת סיפקה לזכיינים מערך הדרכה תומך?

1. אלירז העיד כי היה מערך הדרכה ברשת.

כך העיד בחקירתו:

"ש. היה מערך הדרכה ברשת?

ת. כן, חד משמעית. מי שהיה אחראי על ההדרכה היא אידית גרטר. יש כמה תחומים , ואידית היא ברמה של המשרד. היא היתה בצד המשרדי ואלון כל הזמן ליווה אותה....

ש. אני אומר לך שאף אחד מהזכיינים לא מכיר אותה?

ת. היו הרבה עובדים ברשת והיו חילופים". ( פרוטוקול, עמ' 3, ש' 24-28).

1. בסעיף 4.1 (ד) בהסכמי הזכיינות נקבע: "לייעץ לזכיין, לפי בקשתו, בנושאי ניהול והפעלה, מקצועיים וכלליים שונים, לרבות הרצת העסק והכשרת עובדים בטרם פתיחתו, ולהעמיד לרשותו אמצעים שונים לניהול העסק. כמו כן, תסייע החברה לזכיין בתפעול השוטף של העסק ובלבד שלא יהיה בכל סיוע כאמור כדי להטיל אחריות כלשהי על החברה". (ההדגשה אינה במקור).
2. בסעיף 3.2 (ו) נקבע : " הזכיין ועובדיו יטלו חלק בהשתלמויות מקצועיות ומערכי הדרכה אשר יערכו על ידי החברה מעת לעת, במטרה להכשיר את עובדי הרשת ולהביא לתוצאות עסקיות טובות לכלל הזכיינים ברשת ". (ההדגשה אינה במקור).

הנה כי כן, הרשת טוענת באמצעות אלירז כי היה ברשת מערך הדרכה, אך התובעת בחרה משיקוליה, לא לזמן לעדות את גברת אידית גרטר או כל נציג אחר מטעמה כדי העיד על מערך ההדרכה הנטען שהתקיים ברשת אותו עברו הזכיינים עובר לפתיחת הסניפים ו/או במהלך עבודתם. כאשר נשאל אלירז איך יתכן כי מי מהזכיינים אינו מכיר את גב' גרטר השיב: " היו הרבה עובדים ברשת והיו חילופים". ( פרוטוקול, עמ' 3, ש' 28). מעבר לכך, אלירז טען כי גב' שירלי יעקב היתה בקשר ישיר עם הזכיינים ודומה כי היה בעדותה כדי לשפוך אור על אופן ההתנהלות מולם, אך אף היא לא זומנה לעדות על ידי הרשת. ((פרוטוקול, עמ' 2, ש' 19-21). לטעמי, יש לראות באי זימונם של מי מנציגי הרשת, למעט אלירז, כאי-הזמנת עד רלוונטי להעיד מטעמו של בעל דין, היוצרת הנחה כי העדות הייתה פועלת לחיזוק גרסת הצד שכנגד. (ראו בעניין זה ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו, פ"ד מה(4) 651.

1. לצורך הכרעה בשאלה, האם יש לראות בפעולותיה של הרשת כהפרה יסודית אפנה להוראות חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 (להלן: "חוק התרופות").

על פי ההגדרות שבסעיף 1 לחוק התרופות, הפרת חוזה היא "מעשה או מחדל שהם בניגוד לחוזה". סעיף 6 לחוק התרופות מביא את ההבחנה בין הפרה "רגילה" ומינורית שהיא למעשה כל מעשה או מחדל שהם בניגוד לחוזה, לבין "הפרה יסודית" שהיא "הפרה שניתן להניח לגביה שאדם סביר לא היה מתקשר באותו חוזה אילו ראה מראש את ההפרה ותוצאותיה, או הפרה שהוסכם עליה בחוזה שתיחשב ליסודית...". כך, הפרה שכזו אמורה לשקף פגיעה חמורה ביסוד החוזה בעיני הצדדים, עד כדי פגיעה מהותית בבסיסו העסקי של החוזה ושלילת התועלת שהוא נועד להעניק לנפגע (ע"א 10474/03 עודד הכהן נ' מלונות הים התיכון בע"מ, (24.11.2005)).

1. הגדרת "הפרה יסודית" שבסעיף 6 לחוק התרופות מתייחסת לשני סוגי "הפרה יסודית": הראשונה היא "הפרה יסודית מוסכמת" שהצדדים הסכימו מראש כי אם תתרחש ההפרה היא תחשב בעיניהם להפרה יסודית; והשנייה היא "הפרה יסודית מסתברת" מהנסיבות. זו מוגדרת כהפרה יסודית בדיעבד, לאחר שכבר התרחשה ההפרה, והיא נבחנת באמצעות מבחן אובייקטיבי ה"חוזר בזמן" לרגע כריתת החוזה ובודק את השאלה - האם בעת כריתת החוזה היה אדם סביר בוחר להתקשר בחוזה, אילו ראה מראש את התרחשות ההפרה ואת תוצאותיה? (ע"א 8741/01‏ Micro Balanced Products‏ נ' תעשיות חלאבין בע"מ, פ''ד נז(2) 171 (2003); עא 7403/11 בשמא השקעות ומימון בע"מ נ' אליהו ניאגו, 10 [פורסם בנבו] (13.8.2013)).
2. המשמעות של הקביעה כי מדובר בהפרה יסודית נוגעת, בין השאר, הן למהותה ועצם קיומה של זכות ביטול החוזה והן לדרך בה נדרש צד לחוזה לממש את זכות הביטול. כשההפרה אינה יסודית, נדרש מהנפגע לאפשר למפר לתקן את ההפרה בטרם ישלח הודעת ביטול, זאת בצד בחינת השאלה אם מימוש זכות הביטול צודקת בנסיבות העניין. ואילו כאשר מדובר ב"הפרה יסודית", מקנה החוק את זכות הביטול לנפגע באופן מיידי, ללא שהנפגע נדרש ליתן ארכה למפר לתיקון ההפרה וללא ששיקולי צדק מעורבים בזכות הביטול שיש לנפגע (ראו סעיפים 7(א), 7(ב) ו-8 לחוק התרופות).
3. התובעת נשענת בתביעתה על שני אדנים מרכזים. לטענתה הודעת הביטול מטעם הזכיינים ללא כל התראה מוקדמת הנה חד צדדית ומהווה הפרה יסודית של ההסכם. הזכיינים טוענים מנגד כי דווקא התנהלותה של הרשת מהווה הפרה יסודית של ההסכם. טענה נוספת של התובעת, כי סרטוני התדמית של הרשת בהם מופיעים הזכיינים מעידים על טיבה וסותרים טענות הזכיינים. מצאתי לדחות טענות התובעת העיקרית בעניין זה, ואסביר.
4. לאחר שעיינתי בכל טענות הצדדים ובהסכמי הזיכיון שנחתמו, סבורתני כי הרשת החלה בגיוס זכיינים ללא כל תשתית ראשונית המצדיקה את פועלה. אמנם בהסכם הזכיינות לא נרשם במפורש כי על הרשת לעבוד ישירות מול החקלאים, אך התנהלות הרשת שגובתה בעדותו של מר אומגה העידה כי זו מטרתה ולשם כוונה. אומגה טוען כי התקשר עם הרשת באוקטובר 2015 לערך כאשר הסכם הזיכיון עם זכייני אשדוד נכרת ב 6.9.15. מכאן, שלא יכולה להיות מחלוקת כי לפחות בראשית פועלו של הסניף לא נמכרה סחורה ישירות מחקלאים. ככל שאומגה פעל בתקופת זכייני רמת גן ואשקלון, הוא העיד כי היו ברשת בין 15-20 חקלאים מהם נקנתה הסחורה לכל היותר, ולא ברור אם הרשת המשיכה לעבוד עם חקלאים בצורה ישירה עם עזיבתו של אומגה את הרשת. מעבר לכך, הרשת לא הציגה כל הסכם עם חקלאי כזה או אחר ולא בקשה לזמן לעדות מי מהחקלאים כדי לבסס טענתה בענין העבודה ישירות מהחקלאים, וסבורתני כי בנסיבות דנן, עת עסקינן בתביעה ותביעה שכנגד, באותו עניין, דווקא על התובעת להוכיח כי פעלה בהתאם לתנאי הזיכיון.
5. התובעת ציינה בהסכם, כי המחיר ברשת יהיה תחרותי, אך לא קבעה מהו מחיר תחרותי, ודומה כי עסקינן במילה מופשטת ועמומה שאינה נשענת על דבר. אומד דעת הצדדים הסובייקטיבית אינה ברורה בעניין זה ויש להידרש לתכלית האובייקטיבית של המונח. כבר נקבע בפסיקה כי אי בהירות בהסכם פועלת לרעת מנסחו. ( ראו ע"א 779/89 שלו נגד סלע חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מח(1) 221, וכן ע"א 769/86 רובינשטיין נגד זמרן, פ"ד מב(3), 581). אלירז הסביר בעדותו כי "אם הם היו קונים לבד, היה עולה להם יותר. זה תחרותי". מכאן שלטענת אלירז הסחורה לא התקבלה במחיר תחרותי ביחס למתחרים האחרים, אלא זולה יותר בעקבות הרכישה המשותפת והיקף הרכישה אמור היה להוזיל את הסחורה. יש אף להידרש לכך כי בניגוד לירקנים אחרים שאינם פועלים כרשת, הזכיינים נדרשו לשלם דמי ניהול- 6,000 ₪ + מע"מ בכל חודש, ודמי מחזור בסכום של 5% מערך המחזור הכולל של כל סניף. סבורתני כי המונח "מחיר תחרותי" שהוצג לזכיינים כוון למחיר זול מערך השוק בצורה אובייקטיבית, ולא מחיר שקשור בטבורו לקניינות המשותפת ורק בכך. מעבר לכך, הרשת לא הוכיחה כי נאמר לזכיינים כי ממד התחרותיות קשור למספר הסניפים ברשת, כאשר גם לטענת אלירז הדברים נמסרו לזכיינים בעל פה ואינם מגובים באסמכתא. בנסיבות אלו, סבורתני כי הרשת לא הוכיחה כי היה ביכולתה לספק מחיר תחרותי, קרי, מחיר המוזל מערך השוק ולא מחיר זול יותר מהמחיר אותו יכלו הזכיינים להשיג כירקנים בכוחות עצמם, ללא התערבות הרשת וכוחה הקנייני הנטען.

כאמור, הרשת לא תמחרה המוצרים באופן שוטף, כאשר הזכיינים היו אמורים, כך לשיטת הרשת, לכתת רגלים בכל יום בטווח של 50-150 מטר ולבדוק בעצמם עלות סחורה, וזאת כדי שיוכלו לספק מחירים תחרותיים. אלירז העיד בעצמו כי עסקינן ב160-180 מוצרים לערך שנמכרו בחנות. דרישה זו של הרשת אינה סבירה בעייני, ואף מנוגדת לסעיף 3.6 בהסכם. מעבר לכך, הרשת כשלה מלהוכיח כי קיימה מערך הדרכה מסודר לזכיינים ובחרה שלא לזמן לעדות את מנהלת ההדרכה שפעלה בזמנים הרלוונטיים, ויוזכר כי הדרכת הזכיינים מנויה בהסכם בצורה מפורשת.

באתי לכלל דעה כי משקלן המצטבר של פעולות הרשת כפי שתוארו לעיל עולה לכדי הפרה יסודית המקנה את זכות ביטול ההסכם. ברוח זו כבר נכתב: "יש שגם הצטברות של הפרות אשר אינן יסודיות בפני עצמן, תעלה כדי הפרה יסודית של ההסכם וזאת, מקום בו ישקיף בית המשפט על המכלול וישתכנע כי שורת ההפרות - אפילו פעוטות כל אחת כשלעצמה- קעקעה את תשתית האמון שבין הצדדים ואת יכולתו של הנפגע להסתמך על החוזה" ((ראו גבריאלה שלו ויהודה אדר דיני חוזים – התרופות 109-108 ו-117-116, 586 (2009) ה"פ (ת"א) 11773-03-18 אלמה און בע"מ נ' ג'פניקה בע"מ [פורסם בנבו] (8.10.2018)); וראו גם את דברי בית המשפט העליון בע"א 262/86 רוט נ' deak and co. Inc מ"ה(2) 353, 372 (1991), המתאימים לענייננו:

"בענייננו ניתן לקבוע, שלכל הפחות התמונה הכוללת שנוצרה על־ידי כל ההפרות מצטרפת לכלל מסכת אחת המהווה ״הפרה יסודית״...משפעלו המערערים בניגוד לדרישות המתחייבות מנסיבות כאלה, וזאת בשורה של מעשים, לאורך זמן, ובניגוד לבקשות חוזרות ונשנות של המשיבות, אין זה ראוי לבחון כל מעשה ומעשה לחוד. יש להשקיף על המכלול, וממנו עולה, שהתשתית הבסיסית להסכם קועקעה על־ידי המערערים, באופן שהדבר הפך ל״הפרה יסודית.״

1. משקלן המצטבר של הראיות, התנהלותה של הרשת, תוך ציון העובדה שהרשת כבר אינה קיימת והפסיקה פעילותה, כאשר כל זכייניה מצאו לנכון לבטל את הסכם הזיכיון (ראו ההליכים המקבילים שפורטו לעיל) מעידות כי הרשת לא סיפקה לזכייניה תשתית ראויה לניהול סניפי הזכיינות, הן ברמת התפעול/לוגיסטיקה, הן ברמת ההדרכה, הן ברמת קניית הסחורה מחקלאים והן ברמת מכירת הסחורה לצרכן הקצה במחיר תחרותי.
2. כאמור, לאחר שעיינתי בהסכמי הזיכיון, טענות הצדדים, והעדויות, נחה דעתי כי משקלן המצטבר של הפרות הרשת עולה כדי הפרה יסודית של ההסכם. דומה כי גיוס הזכיינים הקדים את זמנו, בטרם הוקמה תשתית תפעולית, הסכמים עם חקלאים, בחינת השוק באשר לתמחור המוצרים בצורה שוטפת והקמת מערך הדרכה לכל זכיין וזכיין. מכאן, שהרשת לא הוכיחה כי סיפקה לזכיין מעטפת ראויה המקנה לו יתרון על חנות שכונתית המוכרת ירקות המצדיקה את כספי הזיכיון שגבתה מהזכיינים.
3. התובעת טוענת כי זכייני רמת גן ואשדוד הגיעו לרווחיות המעידה על הצלחתם והצלחת הרשת. התובעת טוענת כי סניף רמת גן הגיע לפדיון חודשי ממוצע בסך של 280,000 ₪, וסניף אשדוד רשם מחזורים ממוצעים בסך של 175,000 ₪. נספח ז' לתצהיר התובעת אשר לטענתה מציג את נתוני הפדיון של סניף ר"ג מציג טבלה לקונית ממרץ 2016 ועד 19.9.16, שאינה חתומה על ידי עורכה. הדברים יפים גם באשר לנספח ט' שמציג לטענת התובעת את פדיון סניף אשדוד מנובמבר 2015 ועד 19.9.16. כאמור, אין עסקינן בחוות דעת חשבונאית, לא צורפו אסמכתאות התומכות במסמכים ולא מצאתי כי יש במסמכים אלו כדי להעיד על רווחיות הזכיינים כנטען. בנוסף, הנתונים המוצגים כלל אינם כוללים את הוצאות הזכיינים, אשר חלקן נגזרות ישירות מהסכם הזיכיון ותנאיו. התובעת מודה שסניף אשקלון נחל הפסדים, אך טוענת כי עסקינן בהתנהלות כושלת של מנהליו. גם טענה זו של התובעת לא הוכחה.
4. התובעת טוענת כי סרטוני התדמית מהווים ראיה להצלחת הרשת ושביעות הרצון של הזכיינים מהרשת. הסרטונים הוצגו לבית המשפט במהלך דיון ההוכחות. לטענת התובעת מדובר בהודאת חוץ של בעל דין המפריכה טענות הזכיינים.

כב' השופט גורן קבע בעניין "יגאל ארנון" "הודאת בעל דין יכול שתהיה בעל-פה, באמירה מילולית מפורשת שאומר המודה, ובמקרה כזה, היא תוכח על-ידי מי ששמע אותה. אין נפקא מינה בפני מי ובאלו נסיבות נאמרה האמירה. על מגיש ההודאה מוטל הנטל להוכיח את עצם עשייתה של ההודאה, בעוד שהנטל להוכחת הטענות נגד אמיתות תוכנה – על מי שמעלה אותן (קדמי, עמ' 1203, 1214 - 1215). מקובל להבחין בין "הודאה פורמאלית", או "הודאה משפטית", הנכללת בכתבי הטענות או הנמסרת במסגרת הליך דיוני המיועד לכך, לדוגמא, בתשובה לדרישה להודות במסמך או בעובדות, לבין "הודאת-חוץ" של בעל-דין, הניתנת מחוץ לכתלי בית המשפט. הודאה פורמאלית מובילה לצמצום המחלוקת ופוטרת את בעל הדין שכנגד מהבאת ראיות להוכחת עובדה או טענה הכלולות בהודאה. אין בעל דין רשאי לחזור בו מהודאה כזו, אלא ברשות בית המשפט, בתנאים שיקבע, כהוראת תקנה 104 לתקנות סדר הדין האזרחי. הודאת חוץ של בעל-דין, לעומת זאת, היא "ראיה כשאר הראיות ובין שאר הראיות". מהימנותה ומשקלה הראייתי נותנים לשיקול-דעתו של בית המשפט, ובעל הדין המודה רשאי להביא ראיות לסתור את הודאתו (ע"א 279/89 "הסנה" חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' שלום דמתי, פ"ד מז (3) 156, 163-164 (1993); ע"א 8251/04 דולב חברה לביטוח בע"מ נ' דוד אייש, [פורסם בנבו]; אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 182 - 184 (מהדורה עשירית, תשס"ט); קדמי, עמ' 1193 - 1196, , 1223, 1225).( הפ (ת"א) 548/06 יגאל ארנון נ' שלמה פיוטרקובסקי ( 1.3.09)).

1. מצאתי לדחות טענה זו של התובעת. ראשית, אין מחלוקת כי זכייני אשקלון אינם מופיעים בסרטון. שנית, עסקינן בסרטון שככל הנראה נערך והוזמן על ידי התובעת, ולא הוכח לפניי כי פורסם. אמנם, גם טענת הזכיינים כי אוימו לצורך ההשתתפות בסרטונים לא הוכחה לפני, אך מדובר בסרטון ערוך שאינו אותנטי, ושלא ניתן להסיק ממנו דבר.
2. למעלה מן הצורך מצאתי להתייחס בקצרה לסעדים הנתבעים. התובעת למעשה טוענת לפיצויי קיום: 6,000 ₪ עבור יתרת תקופת ההסכם (חמש שנים בהפחתת פעילות הזכיין עד סגירתו)+ 5% ממחזור הסניפים עבור תקופת ההסכם שנותרה. הסכומים הנתבעים הם בגין הוצאות הרשת עבור פרסום, מוניטין, שינוע סחורה, אחסנה ועוד. מאחר ואין מחלוקת כי הרשת כבר אינה פעילה, הרי שממילא אינה מספקת כל תמורה בפועל כנגד הסכומים אותם דורשת. הדברים יפים גם לגבי טענת התובעת לפיצויי קיום בגין דמי מחזור חודשיים. מעבר לכך, התובעת כשלה מלהוכיח מהו הפדיון של הרשת בכל אחד מהסניפים, לא הגישה חוות דעת חשבונאית מטעמה, ומשכך גם אם הייתי מקבלת טענת הרשת כי הזכיינים הפרו את ההסכמים, ולא כך קבעתי, ממילא לא ניתן לגזור מסכומי הפדיון שהציגו הרשת את הסכומים הנתבעים.

לאור כל המקובץ לעיל, מצאתי לדחות התביעה העיקרית.

דיון בתביעה שכנגד שהגישו התובעים שכנגד (הזכיינים) כנגד רשת החקלאי

1. לאור קביעתי לעיל, בדבר הפרת הסכמי הזכיינות על ידי רשת החקלאי, מצאתי לקבל בחלקה את התביעה שכנגד, והכל כפי שיפורט להלן.
2. הזכיינים עותרים בסיכומיהם לסכומים המנויים בחוות הדעת מאת עופר מור. (יש להעיר בעניין זה כי הסכומים הנתבעים על פי חוות הדעת שונים מהסכומים שנתבעו במקור בכתב התביעה שכנגד). המומחה אומד נזקי הזכיינים כדלקמן: נזקי זכייני רמת גן (תובעים שכנגד 1-3) נאמדים בסך של 118,664 ₪. נזקי זכייני אשקלון ( תובעים שכנגד 4-5) נאמדים בסך של 565,382 ₪, ונזקי זכייני אשדוד (בשני הסניפים, תובעים שכנגד 6-8) נאמדים בסך של 789,444 ₪. ( ראו חוות הדעת מיום 5.9.2018 שצורפה לתצהירי התובעים שכנגד).

בהתאם ל סעיף 9 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א, 1970, אשר כותרתו היא, "ביטול החוזה" וזו לשונו:

"השבה לאחר ביטול

(א) משבוטל החוזה, חייב המפר להשיב לנפגע מה שקיבל על פי החוזה, או לשלם לו את שוויו של מה שקיבל אם ההשבה היתה בלתי אפשרית או בלתי סבירה או שהנפגע בחר בכך; והנפגע חייב להשיב למפר מה שקיבל על פי החוזה, או לשלם לו את שוויו של מה שקיבל אם ההשבה הייתה בלתי אפשרית או בלתי סבירה או שהנפגע בחר בכך.

(ב) בוטל החוזה בחלקו, יחולו הוראות סעיף קטן (א) על מה קיבלו על פי אותו חלק".

אולם, על פי חוות הדעת דומה כי הזכיינים עותרים בנוסף לפיצויים מכוח סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות) , הקובע כי "הנפגע זכאי לפיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב ההפרה ותוצאותיה ושהמפר ראה אותו או שהיה עליו לראותו מראש, בעת כריתת החוזה, כתוצאה מסתברת של ההפרה".

1. התובעת העיקרית טוענת בסיכומיה, כי אין לקבל את חוות הדעת מטעם הזכיינים, כיוון שהאסמכתאות ומסד הנתונים לא צורפו לחוות הדעת כמצוות תקנה 134 א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984. איני מקבלת טענה זו, ואסביר.

זו לשונה של תקנה תקנה 134א שעניינה "צירוף אסמכתאות לחוות דעת מומחה", הקובעת כדלקמן:

"חוות דעת של מומחה מטעם בעל דין או שמינה בית המשפט, תוגש בצירוף רשימת האסמכתאות אשר המומחה הסתמך עליהן בחוות דעתו; אסמכתאות אשר לא ניתן לאתרן בנקיטת אמצעים סבירים, יצורפו לחוות הדעת"

כב' השופטת וילנר התייחסה לתקנה זו בעניין "אמריקן לייזר בע"מ", וכך קבעה: "על-פי תקנה זו, הכלל הוא כי אין צורך לצרף לחוות הדעת הרפואית את האסמכתאות המאוזכרות ברשימת הביבליוגרפיה של המומחה ושעליהן הסתמך בחוות דעתו. החריג לכלל הוא צירוף אסמכתאות לחוות הדעת רק כאשר "לא ניתן לאתרן בנקיטת אמצעים סבירים". הנטל להוכיח את הקושי באיתור האסמכתאות מוטל על הטוען זאת, אם כי אעיר שנדמה כי השאלה מהם אותם אמצעים סבירים לאיתור אותן האסמכתאות - שעל פי רוב יהיו מאמרים, ספרות מקצועית וכיו"ב - לא תהיה תמיד פשוטה (על המונח 'אסמכתאות' והרחבתו ראו: ע"א 3079/08 מדינת ישראל נ' הקדש קרן עזרה ע"ש יעקב הייטנר, [פורסם בנבו] פסקה 31 (4.7.2012)).

בענייננו, משעה שלא נטען וממילא לא הוכח בערכאה המבררת, כי המאמרים לא ניתנים לאיתור באמצעים סבירים, המשיבה לא הייתה חייבת לצרפם לחוות הדעת הרפואית מטעמה, ודי בכך כי הם אוזכרו ברשימת האסמכתאות המצורפת לחוות הדעת. הפועל היוצא מכך הוא שיש לראות במאמרים חלק בלתי נפרד מהראיות ואין מניעה לצרפם לסיכומים. אציין כי מאחר ולא היה קושי לאתר את המאמרים, ממילא אין לקבל את טענת המבקשת כי נפגעו זכויותיה וכי נגרם לה עיוות דין בכך שלא התאפשר לה לחקור את המומחה על המאמרים. (ראו רע"א 627/18 פלונית נ' א.מ.ל אמריקן לייזר בע"מ 13.2.2018 , סעיפים 7-8 בהחלטת כב' השופטת וילנר) .

1. המומחה מציין בחוות דעתו: "חוות הדעת ומסקנותיה מבוססות על מסמכים שונים שנמסרו לי בהם כתב התביעה, וכתב התביעה שכנגד, דו"חות כספיים שנמסרו לי מאת רואי החשבון של התובעים שכנגד, מידע שנמסר לי במסגרת פגישות ושיחות שקיימתי עם התובעים שכנגד ורואי החשבון שלהם וכן, מידע שנאסף על ידי ומומחיותי בתחום הכלכלי". התובעת בהליך העיקרי לא טענה שבקשה לקבל מהמומחה או מהזכיינים מסמכים או מסד נתונים מפורט עליו הסתמך המומחה ונדחתה, ואינה יכולה עתה להעלות טענה פרוצדוראלית מעין זו. התובעת העיקרית אף לא הוכיחה כי עסקינן במסמכים שלא ניתן לאתרם בנקיטת אמצעים סבירים, וממילא לא טענה כי אלו הם פני הדברים. יש אף להידרש לכך כי הגשת דוחות הפדיון שצורפו לתצהיריה מעידה כי ידעה לכמת ולאמוד הכנסות והוצאות של הזכיינים, כאשר לפחות חלק מהנתונים היו גלויים לעיניה. מצאתי להעיר בעניין זה כי דווקא התובעת בהליך העיקרי לא הציגה אסמכתאות באשר לפדיון הסניפים והציגה טבלאות לקוניות, שאינן חתומות בידי עורכן, ומשכך לא ברור כיצד חושבו הסכומים הנטענים. (ראו נספחים ז' וט' בתצהירי התובעת בהליך העיקרי).

המומחה מפרט כי התייחס להשקעות הוניות (שכוללות, בין היתר, את דמי הזיכיון ורכישת רכוש קבוע), שווי עבודה שהושקעה על ידי הזכיינים, הפסדים ורווחים שוטפים, עלויות מימון, והפחתה של תמורה ממכירה). עם זאת, המומחה מפרט בחוות דעתו כיצד חושבו הסכומים בעניין זכייני רמת גן ואשקלון בלבד ( עמ' 10-11 בחוות הדעת), אך אינו מפרט באשר לחישוב הסכומים הקשורים לזכייני אשדוד. (מסמך זה, ככל וקיים, לא צורף לתצהיר המודפס).

1. לאחר ששקלתי השיקולים הצריכים לעניין מצאתי לפצות הזכיינים רק באשר לתשלום חלק מדמי הזיכיון החד פעמיים ששולמו בניכוי חוב הזכיינים לרשת בגין סחורות, והכל כפי שיפורט להלן.
2. מעיון בחוות הדעת עולה כי הזכיינים עותרים לפיצוי באשר לנזקיהם, הקשורים להשקעות בסניפים והפסדים נטענים. עם זאת, רשת החקלאי לא התחייבה כלפי הזכיינים לרווחיות כזו או אחרת, בניגוד לתחרותיות, ודומה כי הצלחת הסניפים הייתה משאלת לב משותפת של שני הצדדים. הזכיינים ידעו כי הנם מצטרפים לרשת חדשה אשר טומנת בחובה "חבלי לידה", ודומה כי לקחו סיכון מושכל אשר קיים מטבעו בהקמה של רשת חדשה. הזכיינים לא הצטרפו לרשת מבוססת ואיתנה שכבר הוכיחה רווחיותה, אלא בחרו להצטרף לרשת בשלבי הקמה, על כל המשתמע מכך מבחינת הסיכויים והסיכונים אשר היה על הזכיינים לשקול עובר לחתימה על הסכמי הזיכיון.
3. התובעים שכנגד לא הוכיחו כי אלירז ו/או מי מבלי הרשת הציגו לפניהם מצג שווא באשר לניסיונם בתחום, ודומה כי גם הזכיינים כשלו בבדיקת התשתית של הרשת עובר לכניסתם בשעריה. זכייני אשדוד אף הגדילו לעשות ובקשו לפתוח סניף נוסף של הרשת כחודשים בלבד לאחר פתיחת הסניף הראשון, כאשר, לטעמי, יש בדברים אלו כדי להוות סיכון מודע שלקחו זכייני אשדוד שאינו יכול לעמוד להם כנגד הרשת.
4. כאמור, קבעתי כי ביטול ההסכם הנו פועל יוצא מהפרות יסודיות של הרשת הקשורות להיעדר קשר ישיר וקבוע מול חקלאים, תמחור מוצרים בצורה שאינה קבועה ו/או שוטפת כמתחייב בהסכם, היעדר הדרכה ברשת כמתחייב אף מהסכמי הזיכיון, הבטחה למחיר תחרותי שלא הוכח שסופק לזכיין. עוד קבעתי כי בנסיבות אלו, גיוס הזכיינים הקדים את זמנו ללא שסופקה לזכיינים תשתית תפעולית מתאימה ומערך תומך כדי להתמודד עם צורכי השוק. עם זאת, לא הוכח לפניי כי עסקינן בהטעיה מכוונת של הרשת ו/או מצגי שווא מכוונים. דומה כי גם על הזכיינים עמד נטל הבדיקה עובר לחתימה על ההסכמים, כאשר חלקם אף הצהירו כי היו בעלי ניסיון בתחום הקמעונאי.
5. לאור המפורט באריכות בפסק דיני זה, מצאתי כי על רשת החקלאי לפצות הזכיינים כדלקמן:

שלושת הזכיינים פעלו ברשת בתקופה של שנה לכל היותר. זכייני רמת גן פעלו בתקופה שבין מרץ לספטמבר 2016, זכייני אשקלון בתקופה שבין אפריל לספטמבר 2016 וזכייני אשדוד פעלו מספטמבר/נובמבר ועד ספטמבר 2016. אין מחלוקת כי מכתב הביטול בקשר לשלושת הזכיינים נשלח לרשת החקלאי ביום 14.9.2016 ( ראו נספח 5 בתצהירי התובעים שכנגד).

שלושת הזכיינים שילמו לרשת, כל אחד, 89,000 ₪ כ"דמי זכיינות חד פעמיים". (סעיף 6.1. א' בהסכמי הזיכיון). משך תקופת הזכיינות בהסכמים הנה 5 שנים. מצאתי לקבוע לכל אחד מהזכיינים פיצוי בגין 4 שנים, דהיינו כ-80% מהסכום ששולם, המסתכם בסך של 71,200 ₪ עבור כל זכיין, כאשר כל זכיין יישא בעלות השנה הראשונה בה פעל, והכל מהסיבות שפורטו לעיל.

עם זאת, הזכיינים אינם חולקים בכתב הגנתם על החובות בגין סחורות שטרם שולמו לרשת, ויש לקזז את סכום הפיצוי כדלקמן:

1. תובעים שכנגד 1-3: התובעת העיקרית טוענת לחוב בגין סחורות ודמי מחזור בגין חלק מחודש ספטמבר בסך של 23,234 ₪ (סעיף 58.5 בכתב התביעה). אמנם, קבעתי כי הרשת אינה זכאית לפיצוי בגין דמי מחזור עתידיים לאחר ביטול ההסכם, אך על הזכיינים לשלם לרשת דמי מחזור בתקופה שההסכם עמד בעינו. משכך, התובעת העיקרית תפצה התובעים שכנגד 1-3 בסך של 47,966 ₪.
2. תובעים שכנגד 4-5: התובעת העיקרית עותרת להחזר חוב בגין סחורות בסך של 29,156 ₪. ( סעיף 59.5 בכתב התביעה). משכך, יש לנכות סכום זה מסכום דמי הזיכיון ששולמו. התובעת העיקרית תפצה התובעים שכנגד בסך של 42,044 ₪.
3. תובעים שכנגד 6-8: התובעת העיקרית עותרת להחזר חוב בגין סחורות בסך של 7,663 ₪. משכך, התובעת העיקרית תפצה התובעים שכנגד בסך של 63,537 ₪.

לסיכום, התובעת בהליך העיקרי תפצה את הנתבעים בהליך העיקרי בסך כולל של 153,547 ₪ בהתאם לפירוט שקבעתי לעיל.

1. למעלה מן הצורך, מצאתי להתייחס בקצרה לטענת הזכיינים כי הסכמי הזכיינות מנוגדים לחוק ההגבלים העסקיים, מאחר ומהווים "הסכם כובל".(ראו סעיפים 95-100 בכתב ההגנה), איני מקבלת טענה זו , ואסביר.

סעיף 2(א) בחוק ההגבלים העסקיים מגדיר מהו "הסדר כובל" באופן הבא:

"2. (א) הסדר כובל הוא הסדר הנעשה בין בני אדם המנהלים עסקים, לפיו אחד הצדדים לפחות מגביל עצמו באופן העלול למנוע או להפחית את התחרות בעסקים בינו לבין הצדדים האחרים להסדר, או חלק מהם, או בינו לבין אדם שאינו צד להסדר".

סעיף 2(ב) בחוק ההגבלים העסקיים קובע מספר חזקות אשר בהתקיימותן ההסדר הנבחן מהווה הסדר כובל:

"(ב) מבלי לגרוע מכלליות האמור בסעיף קטן (א) יראו כהסדר כובל הסדר שבו הכבילה נוגעת לאחד העניינים הבאים:

(1) המחיר שיידרש, שיוצע או שישולם;

(2) הריווח שיופק;

(3) חלוקת השוק, כולו או חלקו, לפי מקום העיסוק או לפי האנשים או סוג האנשים שעמם יעסקו;

(4) כמות הנכסים או השירותים שבעסק, איכותם או סוגם."

סעיף 3 בחוק ההגבלים העסקיים קובע מספר פטורים אשר בהתקיימם ההסדר הכובל לא יחשב לכזה:

"3. על אף האמור בסעיף 2, לא ייחשבו כהסדרים כובלים ההסדרים הבאים:

(1) הסדר שכל כבילותיו נקבעו על פי דין;

(2) הסדר שכל כבילותיו נוגעות לזכות השימוש באחד הנכסים הבאים: פטנט, מדגם, סימן מסחרי, זכות יוצרים, זכות מבצעים או זכות מטפחים ובלבד שנתקיימו שניים אלה –

א. ההסדר הוא בין בעל נכס כאמור ובין מקבל זכות השימוש בו;

ב. אם נכס כאמור טעון רישום על פי דין – שהוא נרשם;

(3) הסדר, בין מי שמקנה זכות במקרקעין לבין מי שרוכש את הזכות, שכל כבילותיו נוגעות לסוג הנכסים או השירותים בהם יעסוק רוכש הזכות באותם מקרקעין;

(4) הסדר שכל כבילותיו נוגעות לגידול ושיווק של תוצרת חקלאית מגידול מקומי מסוגים אלה: פירות, ירקות, גידולי שדה, חלב, ביצים, דבש, בקר, צאן, עופות או דגים, אם כל הצדדים להסדר הם המגדלים או המשווקים בסיטונות; הוראה זו לא תחול על מוצרים שיוצרו מתוצרת חקלאית כאמור; השר, בהסכמת שר החקלאות ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת, רשאי בצו להוסיף או לגרוע לסוגים של תוצרת חקלאית;

... (ההדגשה אינה במקור)

(6) ..."

כב' השופט סולברג התייחס ל"פטור החקלאי" שבסעיף 3 ( 4) וקבע כי תנאי לפטור הוא: "כל הצדדים להסדר הם המגדלים או המשווקים בסיטונות" - הפּטור אינו חל אלא על החוליות הראשונות בשרשרת הייצור של התוצרת החקלאית. חוליית הגידול - הלא היא החקלאי עצמו, או הגורם החקלאי העוסק בפועל בעבודת האדמה ובגידולהּ של התוצרת. חוליית השיווק - בעקבות התיקון הנ"ל משנת 1963, הפּטור אינו חל עוד על הקמעונאי, היינו, מי שמוכר את המצרך לצרכן (ראו סעיף 1 לחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, התשי"ח - 1957), אלא על החוליה הקרובה יותר אל המגדל". (ראו תפ (י-ם) 960/05 מדינת ישראל הממונה על ההגבלים העיסקיים נ' אבי מרגלית (8.3.2006)).

1. הנה כי כן, בהתאם ללשון חוק ההגבלים העסקיים והפסיקה בעקבותיו, הרשת לא יכולה ליהנות מהגנת "הפטור החקלאי" המנויה בחוק ההגבלים העסקיים. עם זאת, הזכיינים אינם יכולים לטעון מחד כי הרשת לא תמחרה עבורם את המוצרים והם נאלצו לעשות זאת (לרוב) בעצמם, ומנגד לטעון כי המחירים כבלו אותם, ומנעו תחרות. במילים אחרות אין זה סביר בעייני כי הזכיינים יבקשו ליהנות מחד מהמערך התפעולי שהרשת היתה אמורה לספק, בין היתר-תמחור המוצרים, ומנגד לתקוף את ההסכם בדבר אי חוקיותו כהסכם כובל. מעבר לכך בסעיף 3.5 להסכם הזיכיון נרשם : " ...הזכיין לא ינהל בחנות כל עסקים ולא ימכור בחנות כל מוצרים אשר לא סופקו לו על ידי החברה ו/או לא אושרה מכירתם ו/או ביצועם על ידי החברה מראש ובכתב". מכאן, שאין עסקינן בהגבלה גורפת, כאשר הזכיינים לא טענו וממילא לא הוכיחו כי בקשו למכור טובין אחרים שלא סופקו על ידי הרשת, ונדחו.

סוף דבר

התביעה העיקרית נדחית.

התביעה שכנגד מתקבלת בחלקה.

התובעת העיקרית תשלם לנתבעים בהליך העיקרי סך כולל של 153,547 ₪ והכל בהתאם לפירוט הסכומים לעיל.

לאור הפער בין הסכום הנתבע בתביעה שכנגד לסכום שנפסק בפועל, ונסיבותיו של התיק, לא מצאתי לחייב בהוצאות. כל צד יישא בהוצאותיו.

המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"א אדר א' תשע"ט, 26 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.