לפניי בקשה לביטול פסק-הדין שניתן בהעדר הגנה ביום 10.1.17.

המבקש טוען בבקשתו כי יש להאריך לו את המועד להגשת בקשתו כי נודע לו על מתן פסק-הדין רק לאחר שהוטלו עליו עיקולים.

המבקש טוען כי יש לו סיכויי הגנה טובים , שכן הוא מכחיש כי הוא הזמין מוצרים כלשהם מהמשיבה

ואף טוען לזיוף ותרמית מטעם מאן דהוא שעשה כביכול שימוש בכרטיס האשראי שלו לרכישת 5 מכשירי סוללר , שמעולם הוא לא קיבל.

המבקש טוען ,כי יש לתת לו את יומו בבית-משפט כדי להוכיח את טענותיו.

מאידך , טוענת המשיבה כי המסירות היו כדין וכי המבקש לא הצביע על סיכויי הגנה.

אשר להארכת המועד טוענת המשיבה כי המבקש לא הצביע על טעם מיוחד.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה , ונוכח הפסיקה הענפה בעניין הגדרת הטעם המיוחד שכבר איננו בהכרח גורם חיצוני ,אלא שלוקחים בחשבון גם סיכויי ההגנה של המבקש , מידת האיחור, אם המבקש היה מיוצג אם לאו.

במקרה זה המבקש לא היה מיוצג והוא פעל מייד שנודע לו על "התרמית" , כפי שהוא הגדיר אותה והודיע לחברת כרטיסי האשראי וביקש ביטול העיסקה ואכן זו בוטלה.

למבקש סיכויי הגנה טובים ואין לשלול ממנו את זכות הגישה לערכאות.

יחד עם זאת , אין לומר שהמסירות לא היו כדין ושיש מקום לביטול מחובת הצדק , שהרי גם אם בוצעה הדבקה על דלת ביתו של המבקש , הרי לא הובאה ראייה מטעמו כי בתקופה הרלבנטית לביצוע ההדבקה הוא לא התגורר בבית או עבר כתובת או שהה בחו"ל.

על-כן הבקשה לביטול מחובת הצדק נדחית , אך מצאתי כי ניתן לרפות את המחדל של אי-הגשת כתב-הגנה ע"י פסיקת הוצאות אך יש לתת למבקש את יומו בבית-משפט כדי שיוכל להוכיח את הגנתו, מה עוד וזכות הגישה לערכאות הינה זכות יסוד בעלת מעמד חוקתי.

סוןף דבר, אני מאריך את המועד למבקש להגשת בקשתו וכן נעתר לבקשה ומורה על ביטול פסק-הדין , מכוח שיקול הדעת השיפוטי.

מחייב את המבקש לשלם למשיבה הוצאות בקשה זו סך של 1,500 ₪ ואשר ישולם מתוך העירבון המופקד בתיק.

המבקש/הנתבע יגיש כתב-הגנה בתוך 30 יום ממועד קבלתו העתק פסק-דין זה.

המזכירות תמציא לצדדים העתק פסק-דין זה.

ניתנה היום, כ"ב אלול תשע"ז, 13 ספטמבר 2017, בהעדר הצדדים.