זהו ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (השופטת מרינה לוי) מיום 23.10.16, לפיו הורתה על צו איסור הטרדה הדדי, האוסר על שני הצדדים כל התנהגות של הטרדה מאיימת האסורה על פי החוק למניעת הטרדה מאיימת. בנוסף, ניתן צו המורה למשיב להימנע מכל התנהגות של אלימות על סוגיה וביטוייה כלפי המבקש או בני ביתו, וכל זאת למשך 3 חודשים מיום 23.10.16.

המערער, שאינו משפטן הגיש ערעור המבוסס בעיקרו על עובדות שלא הוכחו בפני בית המשפט קמא, שמסקנתן בכתב הערעור היתה כינויים בוטים כלפי המשיב, תוך שימוש במשלים כגון משפט שלמה בתנ"ך, קריאה בעיתונות, חדשות ברדיו ובערוצי הטלוויזיה.

מהערעור עולות טענות על טעויות של השופטת לוי (או בלשון המערער כשל שיפוטי/מקצועי), אבל לעיצומו של עניין, המבקש ביקש צו לפי החוק למניעת הטרדה מאיימת כנגד המשיב, וקיבל צו למניעת הטרדה מאיימת כנגד המשיב. על כן, במישור הסעד כנגד המשיב, טענתו נגד ההחלטה של השופטת לוי אינה על כך שלא נתנה לו את הסעד המבוקש, אלא על כך שבדרך למתן הסעד המבוקש, לא קבעה בפירוש מי מאיים ומי מאוים, מי "צח כשלג", ומי אינו כזה.

דומה שמדובר בחוסר הבנה מצד המערער. בניגוד לטענת המערער, ההחלטה לא "הוציאה את מר שאדי איבראהים צח כשלג ונקי מכל חטא של איומים קשים שיכולים היו להסתיים אחרת". ההחלטה קבעה שגם אם נאמרו אמירות חסרות אחריות מצד המשיב בלהט הויכוח, שאין להצדיקן, לא נשקפה מסוכנות למבקש מאמירות אלה.

השופטת לוי שאלה את הצדדים אם הם מסכימים למתן צו איסור הטרדה הדדי. המשיב הסכים לכך. המערער ענה שיש לו הסתייגות ולא יכול להיות שלא יפנה בתלונה פעם נוספת אם יראה מפגעים כתוצאה מעבודות השיפוץ אצל המשיב, והוא רוצה גם להגיש תביעה בבית המשפט לתביעות קטנות. מתן צו איסור הטרדה מאיימת אינו מונע הגשת תלונה למשטרה שאינה תלונת סרק, והגשת תביעות לבית המשפט לתביעות קטנות. על כן, למרות שלא הוגשה מטעם המשיב בקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת כנגד המבקש, נתנה השופטת המלומדת צו כנגדו, שמשמעותו שאסור למערער להתנהג התנהגות האסורה לפי החוק למניעת הטרדה מאיימת. מכיוון שהמערער לא טען בהודעת הערעור כנגד הצו שניתן כנגדו, כאילו ניתן בחוסר סמכות, אין לבטל צו זה. ניסיתי להסביר למערער שכלפי המשיב קיבל צו לפי בקשתו, ומכיוון שאין הוא מתכוון להתנהג התנהגות האסורה לפי החוק, הוא יכול להסתפק בכך, אבל הוא לא קיבל את דבריי.

אני דוחה את טענת המערער, ככל שעולה ממנה שהפרוטוקול אינו משקף את מהלך הדיון. המערער לא אמר זאת במפורש, וכאשר ניתן היה להבין שכך הוא טוען, שאלתי אותו מדוע לא העלה טענה זו בהודעת הערעור ומדוע לא הגיש בקשה לתיקון הפרוטוקול. תשובתו לא היתה ברורה ולכן שאלתי שוב אם הוא טוען שהפרוטוקול אינו משקף את מהלך הדיון. תשובתו היתה "אכן כן. הפרוטוקול אינו משקף. סליחה אני חוזר בי, הפרוטוקול משקף למעשה את מה שאמרתי מספר שורות קודם לכן שהתנהל מחזה שבו ישנם שני שחקנים, כאשר ניתנת להם כל הבמה באמצעות כבוד השופטת מרינה לוי" (עמ' 5 שורות 9-11). על כן, הפרוטוקול אכן משקף את מהלך הדיון.

המערער טען, שלא ניתנה לו הזדמנות ראויה לטעון בפני בית המשפט. בהקשר זה אני דוחה גם את הטענה כאילו השופטת לוי התייחסה כלאחר יד לתוכנו של הפרוטוקול והצו שניתן ביום 16.10.16. השופטת לא התייחסה כלאחר יד, אלא עיינה בפרוטוקול הדיון הקודם, כפי שנרשם בשורה הראשונה להחלטתה, ועל פי דברי המערער על פני שני עמודים בדיון ביום 16.10.16, והראיות וטענות הנוכחים בדיון בפני השופטת לוי ביום 23.10.16, נתנה את החלטתה. החלטת בית המשפט קמא ניתנה לאחר שהמבקש שמע את דברי המשיב (17 שורות), דברי בא כח המשיב (10 שורות) והוסיף על דבריו בישיבה הקודמת עדות על פני 16 שורות נוספות. לאחר מכן טענו הצדדים, לרבות המבקש. המבקש לא ביקש להביא ראיות נוספות, וממילא היה עליו להביא את מלוא ראיותיו לדיון זה. לא נמנע מהמבקש דבר, עדותו נשמעה וטענותיו נשמעו. על כן אני דוחה את טענת המערער שלא ניתנה לו הזדמנות ראויה לטעון בפני בית המשפט, וכי השופטת נתנה במה רק למשיב ולבא כוחו להפריח כזבים ושקרים שיש בהם כדי לסמא את עיניה. במיוחד אני דוחה את הטענה שטען המערער בפניי, שנמנע ממנו במהלך הדיון למסור כפי שחשב לעשות, תלונות לגיטימיות שהגיש למחלקת הפיקוח הכללי כנגד המשיב. לא נמנע מהמערער להגיש דבר, והוא לא ביקש להגיש שום דבר נוסף מעבר למה שהגיש.

המערער טען שהיה על בית המשפט קמא לאפשר לו להגיש את טענותיו בצורה סדורה כפי שהן הובאו בכתב הערעור לבית המשפט המחוזי. איש לא מנע ממנו להגיש את טענותיו בצורה סדורה כפי שהובאו בכתב הערעור, בפני בית המשפט קמא. המערער הוא שבחר כיצד לנסח את בקשתו לצו למניעת הטרדה מאיימת, ולא הוסיף דבר על הטופס הקבוע לכך. בטיעונו ביום 16.10.16 טען כל מה שרצה, בצורה סדורה לפי תאריכים ושעות. ככל שסבר המערער שיש צורך לטעון טענות נוספות, שאותן טען לראשונה בהודעת הערעור, היה עליו לכלול אותן בבקשה לצו למניעת הטרדה מאיימת, או בטיעונו בעל-פה במעמד צד אחד בפני השופטת בדיון ביום 16.10.16. אין לו זכות להעלות טענות חדשות לאחר טענות המשיב, אלא יש לו זכות להעלות טענות שלמשיב יש זכות להשיב עליהן. כך אכן נעשה.

בהקשר זה יש לומר שיכול להיות שהמערער אינו מבין את תפקידו של עורך הדין של המשיב. בא כח המשיב מייצג את המשיב ומבקש לשכנע את בית המשפט בצידקת עמדת המשיב. אין זה ראוי לומר שהשופטת משתפת פעולה ביודעין עם מניפולציות זולות וכוזבות של בא כח המשיב, הגובלות בפנטזיות לא מציאותיות, בנסיונו האווילי להציג את המערער כמטרידן סדרתי הפונה ללא סיבה ממשית למשטרת ישראל. אין זה ראוי לומר שדברי בא כח המשיב הם "כזבים ושטויות". עברתי שוב ושוב על דברי ב"כ המשיב בפרוטוקול, והדברים שנאמרו עליו אינם ראויים.

אין בהחלטתה של השופטת מרינה לוי מיום 23.10.16 פגם המצדיק התערבות ערכאת הערעור. על כן, אני דוחה את הערעור.

המשיב זכאי להוצאות עם דחיית הערעור. הוא גם ביקש זאת בטיעונו של ב"כ המשיב. בהתחשב במהות העניין, אני מחייב את המערער בהוצאות מתונות שעליו לשלם למשיב בסך 1,170 ₪.

ניתן היום, כ"ז חשוון תשע"ז, 28 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.