<#1#>

פרוטוקול

בא-כוח המבקשת:

אשר לאישום הראשון – בעקבות מידע נערכה תצפית על ביתו של המשיב 1. אני לא יודע אם מדובר במידע ביחס למשיב 1, אך זה נשמע הגיוני. נראה מפגש בין המשיב 1 לבין הקטין ל"פ. נראית העברת דבר מה הדדית בין הקטין לבין המשיב 1. הקטין עוכב סמוך מאוד לאחר המפגש, כאשר יש איתו קשר עין כל העת. על הקטין נתפס סם מסוכן מסוג חשיש במשקל 2 גר'. אני מפנה את ביהמ"ש לדו"חות הפעולה של השוטרים רון אטיאס, רועי מלכה וליאור יפרח לבדוק, ולדו"ח הפעולה של השוטר מתן עזריה, שהוא זה שביצע את החיפוש על הקטין.

הקטין בחקירתו מסר שמשיב 1 מכר לו את הסם. את הטלפון של המשיב 1 קיבל מחברו, קטין בשם תב"ח, שהוא אחיינו של המשיב 1. הקטין ל"פ גם מסר את הטלפון של משיב 1.

הטלפון שמסר הקטין ל"פ בחקירתו נתפס על המשיב 1 כאשר נעצר. אני מפנה לדו"ח הפעולה של אליאור יפרח לגבי תפיסת הפלאפון, דו"ח הפעולה של עידן ריימונד שמציין שהתקשר למספר הטלפון לאחר שהמשיב 1 נעצר, ומי שענה לו הוא השוטר תומר כהן, שבידיו היה הטלפון שנתפס. אני מפנה למזכר של השוטר תומר כהן שמאשר את הדברים. עד כאן לגבי סעיף 1 באישום 1.

לגבי סעיף 2 באישום 1, הסעיף נשען כולו על הודעת הקטין תב"ח מיום 6.10. בשורות 55–81 הוא מפרט כיצד הוא ול"פ עישנו יחד סמים במספר מועדים, אותם קנה המשיב מדודו, המשיב 1.

לגבי אישום 2 – לאחר קבלת אישור פרקליטות, ובסמוך לעסקה שבוצעה באישום 1, התקשר השוטר רם עמרני למשיב 1 וביקש לקנות חשיש. הוא התקשר לטלפון שמסר הקטין ל"פ. נציין שהקטין מסר את מספר הטלפון כבר בתשאול בעל-פה, לאחר שהוזהר בתשאול בעל-פה, ולכן מספר הטלפון כבר היה ידוע באותו מועד. בשיחה נקבע מקום מפגש בין עמרני לבין המשיב 1. מי שהגיע למקום המפגש הוא המשיב 2, שנפגש עם השוטר יקיר בורפקר. אני מפנה לדו"ח הפעולה של עמרני, ולהודעתו. המשיב 2 נתן לבורפקר חשיש במשקל 2.3 גר', שאותו הוציא מתוך תיבת דואר בבניין סמוך. בחיפוש באותה תיבת דואר גם נמצא הירואין במשקל של 0.49 גר'.

לגבי הקשר של המשיב 1 לפלאפון – זה נשאל על כך במפורש בחקירתו, לגבי חלקו בתיווך, ולגבי העובדה שהתקשרו אליו. המשיב 1 לא נתן לכך הסבר, ובחר לשמור על זכות השתיקה. לא העלה כל טענה שלא הוא זה שדיבר, שלא הוא החזיק בטלפון. זו כמובן זכותו לשמור על זכות השתיקה, אך אם יש לו כעת גרסא אחרת – או גרסא בכלל – הוא יוכל להתכבד ולטעון את גרסתו הכבושה בהליך העיקרי.

בא-כוח המשיב 1:

אין ראיות לכאורה לגבי העובדה השנייה של האישום הראשון, כי יש פה חוסר מסוימוּת. התשתית הראייתית הלכאורית לגבי כל האישום הראשון מסתמכת על עד התביעה 2, שמדבר בכלל על קומה שלישית, כפי שיבואר בהמשך דבריי.

אשר לאישום הראשון – כל כולה של העובדה הראשונה באישום זה נסמכת על עדויות עדי התביעה 1 ו-2, שהם קטינים. באשר לעדות של עד תביעה 1, אחיינו של המשיב 1, מעבר לכך שהוא מאשר שהמשיב 1 הוא בן משפחה שלו, ועצם העובדה שהוא מאשר שהוא והקטין השני נוהגים לעשות שימוש בסם המסוכן מעת לעת, אין שום דבר באמרה של אותו עד כדי ליצור תשתית ראייתית מפלילה נגד המשיב 1, ביחס לעובדה הראשונה באישום הראשון. כל מה שמוסר עד התביעה מס' 1 הוא לכאורה דברים בלתי-מסוימים בסעיף 2 לאישום הראשון, שכל-כולו ללא מסוימוּת, ללא תאריכים ושעות, ללא כמויות של החומר מסוג חשיש, כך שגם אם מי מהמעורבים היה בוחר שלא לשתוק בחקירה, הרי שלא היתה ניתנת לו האפשרות המעשית אפילו לטעון, למשל, טענת אליבי, כי אין שמץ של מסוימוּת בכל האישום הזה.

מה מספר אותו קטין באשר לעובדה השנייה? אני מפנה לעמוד 3 לחקירתו, ש' 72–74. הוא מאשר ואומר: "נכון ולגבי היום לא ראיתי את ליאל ולא דיברתי איתו בכלל". ובהמשך: "בחמישים ש"ח חצי בחצי [...] כל אחד בעשרים וחמש", וכן: "[...] היינו הולכים ומעשנים". זה מה שיש בעדות שלו, שמתייחסת רק לעובדה השנייה באישום הראשון.

יש פה סוג של כלליות יתירה, כשאין בידי המבקשת שום ראיה שתומכת בעדות הקטין הזה או מחזקת אותה, באשר לאותו סעיף בלתי-מסוים, שהוא סעיף 2 באישום הראשון.

גם אם יש שמי שרוחש אמון לדברי המשיב 1, המשיב 1 מואשם בעבירה חמורה של הדחת קטין לסם. אם אחד הקטינים אכן פגש אותו ורכש ממנו סמים, אין בידי המבקשת ראיה להוכיח כי היתה בידיעתו של המשיב 1 שאותו קטין שרכש או קיבל ממנו את הסם עומד לעשות בו שימוש משותף יחד עם קטין אחר. אי-אפשר גם להאשים באישום שהוא לגמרי בלתי-מסוים, וגם לומר באותה נשימה שהוא "סיפק לקטינים [...] סם מסוכן". כי ברור גם מעדותו של עד התביעה 1, שלא שניהם פגשו את המשיב 1, באף אחת מההזדמנויות, ואף אחת מההזדמנויות הוא לא מסר להם סם מסוכן.

עבירה של הדחה צריכה להיות כוונה מודעת – שאני אדע שמדובר בקטין, שמדובר בסם, ושהוא הולך לעשות בו שימוש. אני מפנה לדברי כב' השופט קדמי בעניין.

אני מפנה לעמוד השני בדברי עד התביעה 2, ל"פ, עמ' 2, ש' 23–29. שואלים אותו מה קרה באותו יום. הוא משיב כפי שאני מקריא ("אני הלכתי למרכז קניות [...]"). המשיב 1 גר ב-2051, אלא שהוא גר בכלל בקומה רביעית, ואין לו דלת חומה. אם יש היכרות בין הקטין, עד התביעה 2, ובין המשיב 1 – היכרות מדימונה, או מהשכונה – הוא מדבר בוודאות לאן הוא הלך. אם הקטין עלה לקומה מסוימת – הוא בכלל לא גר שם בקומה שלישית. אני מציע שבלשים יצאו למקום ויראו שהמשיב 1 לא גר בקומה שלישית, אלא בקומה רביעית.

אשר לאישום השני, המדינה טוענת שיש מידע מודיעיני. עוד לא קיבלנו תעודת חיסיון, אך יש מהלכים להוצאתה. התמקמה תצפית על בלוג 51, בעקבות מודיעין על פעילות סמים אסורה באזור. אם כבר מצטוות צוות, ונעשה שיחת טלפון מבוקרת ("הוריתי לעמרני לבצע שיחת...]"), שיחה זו לא הוקלטה. לא רק שהיא לא הוקלטה, אין אפילו פלט שיחות יוצאות ונכנסות בין המכשיר של הבלש לבין המכשיר שנטען שהוא בבעלות המשיב 1. כלומר, למעט מה שאומר הבלש, שהוא טוען שהוא דיבר עם המשיב 1, אין שום ראייה טכנית שתומכת בגרסת הבלש לפיה דיבר דווקא עם המשיב 1 ולא עם מישהו אחר. יש מזכר בתיק החקירה לפיו הבלשים מתקשרים לטלפון הזה לפני הניסיון שהם עושים במשרדים, ועונה בחורה במבטא רוסי. מבקשים את חננאל והיא מנתקת.

בא-כוח המבקשת:

מדובר במספר אחר ולא באותו מספר.

בא-כוח המשיב 2:

אין תמלול של השיחה שבין עמרני למשיב 1.

בעיניי, יש בכלל בעיה לקשר בין מספר הטלפון שמסתיים ב-381 לבין המשיב. גם אם תפסו מכשיר שנחזה להיות מכשיר נייד, בכליו של המשיב 1, זה עדיין לא אומר שדיברו עם המשיב 1 דווקא כאשר התקשרו לאותו מספר טלפון ע"י הבלש. למה? מסיבות רבות. גם כשאני מחזיק טלפון שהוא בבעלותי – לא תמיד אני עונה לו כשהוא מצלצל, ולא תמיד הוא עליי כשהוא מצלצל, ואין בידי המבקשת הוכחת בעלות על הקו או על המכשיר לגבי המשיב 1. אז מה קושר אותו לשיחה עם עד תביעה 13?

הוא ביקש עימותים עם שני הקטינים, והדבר לא נעשה. אחד מהם הוא בן משפחה שלו שמפליל אותו.

כתוב שיש אישור פרקליטות לביצוע עסקת המכירה עם השוטר באישום השני. אני מציג את מה שקיים בתיק החקירה. אין מחלוקת שזהו לא הסכם הפעלה. אין מספר פ"א, אין כלום. השבוע קיבלתי מהתובעת בפקס את המקטע שצירפתי. ואז אומרים – כל ההסכם חסוי, איננו יכולים להראות לך אותו.

בא-כוח המשיב 2:

אנו מדברים על האישום השני. האישום שחברי הראה לגברתי הוא המיוחס למשיב 2. מדובר על אישור בשם "אישור פרקליטות לפעילות מודיעינית". זהו האישור שפרקליט מחוז או משנה לפרקליט מחוז מאשר לבצע פעולות של שוטר שמביים עסקאות. אבקש לציין שבאישור הזה צריך להיות אישור מהותי ולא אישור פורמאלי, והוא צריך להיות קודם לביצוע העסקאות ולא לאחריהן. כן צריכים להיות מפורטים בו מעמד המקור ועוד, כפי שאני מקריא. אישור כזה לא ניתן כלאחר יד. הוא צריך לשבת עם פרקליט מחוז, להראות ידיעות ועוד. בתיק יש אישור שניתן בדיעבד, והוא אישור לביצוע עסקאות עם המשיב 1, ולא עם המשיב 2.

מה מבדיל בין שוטר לבין עבריין שהולך לקנות סמים? האישור. ללא האישור, מדובר למעשה בשוטר שהלך וביצע עבירה. יש כללים, ויש פיקוח. אי-אפשר לאחר העסקה להתקשר ולבקש אישור. האישור הזה לא חסוי, ואם כן, כשמדובר על אישור שרלוונטי לנו, תעודת החיסיון צריכה להגיע עם הגשת כתב האישום.

יש לנו שוטר עבריין שהלך לקנות סמים מעבריין. למעשה, המדינה נקטה כאן אכיפה בררנית – למה נגד השוטר לא הוגש כתב אישום?

אני מפנה לבש"פ 5985/14, שם אומר כב' השופט הנדל כי גם בשלב הראיות לכאורה וגם בשלב המעצר יש טענות שיכולות להשפיע על השחרור. לא ייתכן מצב בו שוטר מתקשר לפרקליטות ואומר – הלו, אני רוצה לבצע עסקה. זה עניין רגיש. שוטר לא יכול לעשות מה שהוא רוצה ומתי שהוא רוצה, ולקבל אישור בדיעבד רק בגלל שהוא שוטר.

היתה כאן אכיפה בררנית. אם אין לנו אישור צריך להגיש כתב אישום גם נגד השוטר.

הקטין נלקח לניידת, מדימונה לבאר שבע, והשיחה שנערכה תוך כדי הוקלטה, מבלי שקיבל ייעוץ, כדי לתפור את התיק. יש כאן עוד הפרה ועוד הפרה. לא יעלה על הדעת ששוטר ייקח קטין באוטו ויקליט אותו, בטרם קיבל ייעוץ. אם כל אחד מהפגמים הללו היה עומד בפני עצמו – ניחא. אבל הפגמים והליקויים הללו מצטרפים.

אני מסכים לקיומן של ראיות לכאורה באשר לעבודות, אך לאור כל ההפרות הללו, אני סבור שביהמ"ש יכול להגיע כבר עכשיו למסקנה שיש מקום להורות על שחרורם, למען יראו וייראו.

אני מפנה להחלטת כב' השופט בן טולילה בתיק 43513-12-13, שם צוין כי התנהלות המשטרה משקפת מוטיבציית יתר. הם להוטים לבצע פעולות. לא הכול מותר להם.

בא-כוח המשיב 1:

אני מפנה לעד תביעה 7, קובי מידם. יש מזכר לגבי הזכות לשתוק והזכות לאי-הפללה עצמית. כמה זה מאולץ, וכמה זה מדיף ריח רע, כשמדובר בקטין, שיושב בניידת, שהיא מקום מאוד קטן, בנוכחות איש מרות שאומר לו את הדברים.

למה החלק הזה לא הוקלט? למה אתה מתחיל להקליט רק לאחר שאמרת לו – יש לך זכות לשתוק ויש לך זכות לאי-הפללה עצמית? זה פשוט מריח לא טוב.

<#2#>

החלטה

נדחה לעיון ולמתן החלטה ליום 10.11.16 בשעה 14:00.

המשיבים יישארו במעצר עד החלטה אחרת, ויובאו לדיון באמצעות שב"ס.

<#3#>

ניתנה והודעה היום, ב' בחשוון התשע"ז, 3.11.2016, במעמד הנוכחים.