כתב האישום ורקע

1. הנאשם הורשע על סמך הודאתו ובהתאם להסדר טיעון בעבירות תקיפה נגד בת זוגו, בהתאם לסעיף 382(ב) לחוק העונשין, וכן עבירת היזק לרכוש במזיד, על פי סעיף 452 לחוק.

על פי כתב האישום המתוקן, ביצע הנאשם את העבירות כלפי בת זוגו, המתלוננת גב' מרייה צ'ייזיק, שעמה התגורר בדירה בעיר קצרין.

ביום 12.10.16, בסמוך לשעה 17.11, זרק הנאשם לכיוונה של המתלוננת צלחת, מאפרה וסיגריות, במהלך ויכוח סביב עניין סיגריות, שהחל עוד בלילה הקודם.

הנאשם קילל והשפיל את המתלוננת, וזו לא התייחסה אליו, ואזי תקף אותה הנאשם, בכך שנתן לה "כאפה" לפנים, המשיך לתת לה "כאפות" על ידיה, זרק על המתלוננת סיגריה בוערת אל תוך חולצתה, והמשיך להלום בה ב"כאפות" לראשה.

המתלוננת בקשה לצאת מהבית לקרוא לאמה, ואולם הנאשם מנע זאת ממנה, כך שנעל את הדלת. הנאשם ניאות לפתוח את הדלת רק כעשר דקות לאחר מכן, לאחר שהמתלוננת צעקה ואיש לא שמע אותה.

בהמשך, לאחר שאם המתלוננת הגיעה לבית, והמתלוננת התכוונה לצאת עם בנותיה להרגעת הרוחות, והחזיקה בידיה תינוקת, היא סגרה את דלת חלון ההזזה, ואולם הנאשם בעט בחלון ההזזה פעמיים או שלוש, ניפץ את הזכוכית שבדלת לרסיסים שפגעו במתלוננת ברגלה.

באירוע קודם, שהתרחש במהלך תקופה של שלושה חודשים טרם לאירוע שתואר לעיל, תקף הנאשם את המתלוננת במהלך ויכוח באגרופים ו"כאפות" לפנים.

2. ביום 13/12/16 הודיעו הצדדים על הסדר טיעון, במסגרתו תוקן כתב האישום למתכונת שפורטה לעיל. סוכם כי ייערך לגבי הנאשם תסקיר מטעם שרות המבחן וכי הטיעונים לעונש יישמעו באופן "פתוח".

תסקיר שרות המבחן

3. תסקיר שרות המבחן סקר לעומק את נסיבותיו של הנאשם, בן 25 , מוסלמי בדואי, במקור מהכפר ואדי חמאם, נשוי למתלוננת ואב לילדה בת שנה.

הנאשם, בן למשפחה שבה ארבעה ילדים וזוג הורים, סיים עשר שנות לימוד בכפרו ובתיכון בסח'נין, אך פרש מהלימודים לטובת עבודה ופרנסה. הנאשם דיווח לשרות המבחן כי עבד בשיפוצים באזור טבריה.

הנאשם שיתף, כי בעבר השתמש בסמים שונים על רקע התחברות לחברה שולים, ואולם טען כי נמנע משימוש בסמים מזה ארבע שנים, אף שלל דפוסי התמכרות לסמים או לאלכוהול.

הנאשם הוזמן לתת בדיקות שתן בשני מועדים בחודש אפריל 2017, ואף הסכים לכך, אך לא התייצב לבדיקות.

הנאשם הכיר את המתלוננת, אם לילדה בת שלוש מקשר זוגי קודם, באמצעות האינטרנט. השניים התגוררו יחד בשכירות בקצרין ליד בית הוריה של המתלוננת, גידלו יחדיו את בתה של המתלוננת ואף הולידו בת נוספת, היום כבת שנה.

המתלוננת בת 26, יהודיה ממוצא רוסי, עלתה לארץ בגיל 6, דיווחה כי סובלת מבעיות רפואיות וכי מתעתדת לעבור בקרוב ניתוח קיצור קיבה.

שרות המבחן קיים שיחות עם הנאשם והמתלוננת, ואלה דיווחו כי המערכת הזוגית ביניהם הייתה מאופיינת בהבנה, תמיכה ועזרה הדדית. לידת בתם המשותפת, יצרה, לדבריהם, קשיים ולחצים, וכן בעיות בתקשורת זוגית, על רקע קשיי תפקוד וחוסר שליטה בכעסים של המתלוננת.

בנוסף חוו השניים לחץ חברתי מהסביבה שהתקשתה לקבל את מוצאו של הנאשם. בני הזוג דווחו על מתח כתוצאה מלחץ השכנים בקצרין כלפי בני הזוג.

המתלוננת דווחה לשרות המבחן כי הנאשם מגויס לחינוך ולגידול של שתי הבנות, וכי הוא ביטא מחוייבות לעמוד בציפיותיה ולמלא את צרכי המשפחה.

מבלי לפרט פרטים אישיים לגבי המתלוננת, אציין כי היא דווחה על התמודדות אישית ורפואית עם בעיות שונות, אותן מצאה כסיבה להבנה מסויימת לגבי התנהגותו של הנאשם כלפיה, כמתואר בכתב האישום. היא תיארה את הנאשם, למעט באירועי כתב האישום, כבן זוג ואב מסור.

בני הזוג שיתפו בקושי שהם חווים כתוצאה מהרחקתו של הנאשם ממנה ומבנותיה במסגרת הליך המעצר המקביל, המאפשר להם פגישות קצובות בלבד, והביעו רצון לחזור ולקיים תא משפחתי וזוגי.

שרות המבחן התרשם מעמדה מגוננת של המתלוננת כלפי הנאשם, שהתבטאה בכך שהיא נטתה לקחת על עצמה את האחריות על התפרצויות האלימות בהן הנאשם הורשע.

המתלוננת שיתפה כי סבלה מאלימות גם במערכת היחסים הזוגית הקודמת שלה, ואף הביעה חשש לגבי ההצעה להיעזר בגורמי הרווחה בעיר קצרין, שמא יביא הדבר את בעלה לשעבר לפתוח בהליכים לשלילת משמורת על הבת המשותפת.

המתלוננת הותירה רושם כמי שמתקשה להכיר במסוכנותו של הנאשם, והיא אף הכחישה חלק מכתב האישום, שם נאמר כי הנאשם השליך סיגריה בוערת אל תוך חולצתה.

הנאשם נמצא כמי שמקבל אחריות חלקית על העבירות. בניגוד למתואר בכתב האישום, הנאשם שלל אלימות פיזית כלפי המתלוננת. יחד עם זאת, הודה בפרץ אלימות, שבעקבותיו שבר את הדלת כמיוחס לו. הנאשם טען כי המתלוננת התיחסה אליו יחס משפיל ופגעה בנקודות רגישות מבחינה תרבותית וערכית, ולכן יצא משליטה בהתפרצות אלימה.

הנאשם תיאר עצמו כאדם מתון ושקול בדרך כלל, והתייחס למורכבות הרגשית של המתלוננת שתרמה להתפרצותו.

הנאשם גילה צער וחרטה על התנהגותו, הביע בושה על הפגיעה במתלוננת ובתא המשפחתי.

שרות המבחן התרשם כי מדובר בהבנה ראשונית של הנאשם למורכבות התנהגותו, וכי הנאשם ממוקד בתוצאות הסתבכותו הפלילית ובמחירים אותם הוא משלם, מול יכולת מצומצמת להתבוננות.

למרות הליקוי בקבלת האחריות, התרשם שרות המבחן כי ההליך המשפטי מייצר עבור הנאשם הרתעה, ומגייס אותו לשיתוף פעולה.

שרות המבחן דיווח כי הנאשם היה בפיקוח מעצרים, כי הגיע לפגישות בקבוצת עצורי בית באופן קבוע, גילה פתיחות בטיפול, שיתף בעולמו הפנימי ואף גילה בדיונים תובנה לבעייתיות שבהתנהלות שלו, בדינמיקה הזוגית. באותה קבוצה טיפולית גילה הנאשם רצון לשנוי עצמי כדי לקדם עתיד זוגי ומשפחתי.

שרות המבחן התרשם לטובה מגילוי החרטה של הנאשם ומשיתוף הפעולה המלא בהליך, ואולם זאת לצד ההתרשמות כי לנאשם יכולות נמוכות לוויסות רגשי, וכי הוא מתקשה לשלוט בדחפיו במצבים מעוררי מתח במרחב הזוגי. שרות המבחן התייחס לגורמים החברתיים והאישיותיים המורכבים במערכת הזוגית, והעריך כי ללא התערבות טיפולית ייעודית בתחום האלימות במשפחה, קיימת מסוכנות גבוהה להישנות התנהגות תוקפנית במרחב הזוגי בעתיד.

שרות המבחן סבר כי שילוב של הנאשם בקבוצה טיפולית בתחום מניעת אלימות במשפחה, עשוי להעלות מודעותו לקשייו, ולהפחית את הסיכון.

המלצתו הסופית של שרות המבחן התבססה על הרצון שהביעו בני הזוג לקיים קשר זוגי משותף, ולכן הומלץ להטיל על הנאשם צו מבחן לשנה וחצי, במסגרתו ישולב הנאשם בטיפול קבוצתי ייעודי לגברים אלימים בעיר צפת. בנוסף הומלץ ענישה הרתעתית של מאסר מותנה והתחייבות.

טיעוני הצדדים לעונש.

4. ביום 19.4.17, בטרם טענו הצדדים לעונש, פניתי לנאשם בעקבות דברים שהובאו מפיו בתסקיר, לפיהם השמיע הכחשה לגבי חלק מהעבירות בהן הודה והורשע, ושעניינן תקיפה פיזית במתלוננת בשני מקרים.

לאחר הפסקה, במהלכה התייעץ עם בא כוחו, חזר הנאשם לאולם והודה באופן מפורש מחדש בשתי עבירות התקיפה שבהן הודה קודם לכן כאמור לעיל, זו שבוצעה בחודש אוקטובר 2016 ושהביאה למעצרו, כמו גם זו שבמהלכה היכה את בת זוגו כשלושה חודשים קודם לכן.

טיעוני המאשימה.

5. המאשימה ביקשה שלא לאמץ את המלצות שרות המבחן, וטענה לגבי חומרתן היתרה של עבירות אלימות כלפי בת זוג. נטען כי בשילוב העבירות בכך שהנאשם תקף פיזית את בת זוגו וכן הרס רכוש, ישנו יסוד של השפלה ופגיעה בכבודה של המתלוננת. נטען כי מתחם הענישה בעבירות שבוצעו נע בין מאסר קצר שיכול וירוצה בעבודות שרות עד ל-12 חודשי מאסר, וכי בנסיבותיו של הנאשם, שבראשן קבלת אחריות חלקית בלבד, יש לגזור את עונשו ברף הבינוני-נמוך של מתחם הענישה. המאשימה ביקשה לפיכך להטיל על הנאשם שישה חודשי מאסר בעבודות שרות, מאסר מותנה והתחייבות, לצד צו מבחן.

6. ב"כ הנאשם ביקש לאמץ את המלצת שרות המבחן. טיעוני הסניגור התמקדו בהודאתו של הנאשם בהזדמנות הראשונה, בתיקון המשמעותי שהוכנס לכתב האישום במסגרת הסדר הטיעון, להליך שעבר הנאשם במסגרת צו פיקוח מעצרים ולכך שהנאשם והמתלוננת מבקשים לשקם יחדיו את התא המשפחתי. ב"כ הנאשם ציין את העובדה כי המתלוננת נכחה באולם בעת הטיעונים לעונש, וכי היא ליוותה את הנאשם במהלך ההליך. ב"כ הנאשם ביקש למעשה לסטות ממתחם הענישה משיקולי שיקום, כמומלץ על ידי שרות המבחן.

דיון והכרעה

7. מלאכת גזירת העונש נעשית, על פי הוראות תיקון 113 שבחוק העונשין, בשני שלבים עיקריים. ראשית, יש לקבוע את מתחם הענישה הראוי לעבירה, תוך מתן ביטוי מרכזי לעיקרון ההלימה, בהתחשבות בערכים המוגנים בעבירה ובמידת הפגיעה בערכים אלה, מדיניות הענישה הנוהגת ובהתאם לנסיבות הקשורות לביצוע העבירה. שנית, יש להציב את העונש בתחומי המתחם שנקבע, וזאת על פי נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה. בנוסף, יש לבחון את מתקיימים שיקולים אשר מצדיקים סטייה מתחומי המתחם שנקבע.

8. בפתח דבריי אציין, כי אף על פי שמדובר בשני אירועים נפרדים, שביניהם חלפו מס' חודשים, אזי, בהיעדר התייחסות מצד הצדדים – בדעתי להתייחס לכל העבירות כאירוע אחד לצורך דיון במתחם העונש ההולם. דיון זה, יהיה בענייננו מצומצם, שכן, החלטתי, כפי שיובהר בהמשך, לסטות בעניינו של הנאשם ממתחם הענישה, ולקבל את המלצת שרות המבחן.

מתחם העונש ההולם

הערכים החברתיים שנפגעו ומידת הפגיעה בהם

9. הערכים המוגנים בעבירות האלימות שבוצעו כנגד המתלוננת הם הגנה על שלמות גופה, חייה, וביטחונה, כמו גם הגנה על שלוות נפשה של המתלוננת ועל יכולתה לקיים שגרת חיים של שקט וכבוד בתא המשפחתי.

מעשי אלימות בתוך המשפחה נתפסים כבעלי חומרה מיוחדת במערכת האיסורים הפליליים העוסקים בעבירות אלימות והם מחייבים ככלל ענישה מחמירה. על כך עמדו בתי המשפט השונים בפסקי דין רבים. ראו לעניין זה את דברי כבוד השופט ארבל בע"פ 11917/04 מיכאל נורדיצקי נגד מדינת ישראל:

"בתי המשפט חזרו לא אחת על הצורך להוקיע את מעשי האלימות ולשרש תופעות אלה ממחוזותינו. אין חמור מכך שאישה לא תהא מוגנת בביתה שאמור להיות מבצרה. העונש מטרתו להוקיע את המעשה וגם להרתיע עבריינים בכוח."

וכן את דברי כבוד השופטת פרוקצ'ה בע"פ 6758/07 פלוני נגד מדינת ישראל:

"מעשי אלימות בתוך המשפחה נתפסים כבעלי חומרה מיוחדת במערכת האיסורים הפליליים העוסקים בעבירות אלימות. הציפייה האנושית הטבעית הינה כי בתוך משפחה ישררו יחסי אהבה, הרמוניה, וכבוד הדדי. הפרתה של ציפייה זו הופכת את השימוש באלימות במשפחה לתופעה העומדת בניגוד עמוק לחוש הצדק האנושי. יתר על כן, במסגרת המשפחה, מופעלת האלימות על פי רוב בידי החזק כלפי החלש. פערי הכוחות הם גדולים כשמדובר באלימות כלפי קטינים או כלפי בת זוג; באלימות במשפחה, נגישותם של קרבנות העבירה למערכת המשטרתית או למערכות הסיוע האחרות היא ענין מרוכב וקשה, הטעון רגשות חזקים, פחדים ואימה. הבושה, והרצון לשמור על שלמות המשפחה הופך לא אחת את התלונה על אלימות במשפחה למהלך קשה וטעון ... נפוצותן של עבירות אלה, והצורך להגן על קרבנות האלימות שהם על פי רוב חסרי ישע, תורמים אף הם להחמרה הנדרשת בענישה בעבירות אלה."

10. על פי נסיבות כתב האישום, הנאשם ביצע עבירות של תקיפה בשני מקרים, והיזק במזיד לרכוש כלפי בת זוגו. מדובר באלימות שתוארה בכתב האישום בכך שהנאשם הלם במתלוננת ב"כאפות" בפניה. זו אלימות משמעותית, משפילה וכואבת, החורגת מאובדן שליטה נקודתי. לא מדובר אמנם, בניגוד למקרים חמורים יותר, באלימות שהותירה חבלה במתלוננת, ועניין לנו הרשעה בעבירת "תקיפה סתם". יחד עם זאת, מקרא כתב האישום חושף תמונה של יחס מבזה, משפיל ואלים ממש. חומרת ההתנהגות לא נלמדת מתכנון, או מאכזריות ברמה גבוהה, כי אם באובדן השליטה, וזאת כפי שאופייני במקרים דומים של אלימות כלפי נשים. ההתנהגות נעדרת סימנים מחמירים מדאיגים ונפוצים של שליטה, קנאה או אובססיה זוגית, שהנם גורמים מעוררי דאגה מיוחדת, ונראה כי הנאשם לא שלט על עצמו במהלך ויכוח קולני. העובדה כי האירוע בגינו נעצר הנאשם והביא להגשת כתב האישום, לא היה הראשון בו היכה את בת זוגו, מביא למסקנה כי מדובר בעבריין חוזר המגלה דפוסים אלימים, שאמנם לא ניתן לכנותם "שגרתיים", אך יש בהם להציב תמרור אזהרה, שמא בפנינו נפגעת עבירה המצויה בסיכון.

11. מדיניות הענישה כלפי עבריינות במשפחה נעה במנעד רחב שבתחתיתו מצויים עונשים בהם ניתן דגש לאלמנט הטיפולי השיקומי, ובחלקו המחמיר, מצויים גזרי דין בהם נשלחו נאשמים למאסרים משמעותיים בבית סוהר. קביעת העונש בתוך טווח ענישה רחב זה, נעשית על פי חומרת נסיבות העבירה, ותוך משקל משמעותי לסיכויי השיקום.

ככלל, מקובלת עלי עמדתה של המאשימה, לפיה תחתיתו של מתחם הענישה בנסיבות דומות מתחיל במאסר קצר בפועל, אפשרי בעבודות שרות, ומתקרב בקצה המחמיר לכשנת מאסר. ואולם, במקרה זה, החלטתי, כאמור לעיל, ושלא בלי התלבטות, לחרוג לקולא ממתחם הענישה האמור, ולשים את הדגש לצד השיקומי והטיפולי, כפי שהמליץ שרות המבחן.

12. כפי שצויין לעיל, שיקולי שיקום משפחתיים נלקחים, במקרים דומים בחשבון, ואף ניתן להם משקל רב באירועים פליליים, שחומרתם אינה מהקשות, ולכן ניתן לוותר לגביה על מאסר בפועל במקום בו בני הזוג מבקשים לקיים את התא המשפחתי.

הסמכות לסטות ממתחם ענישה לצרכי שיקום נתונה לבית המשפט בהתאם להוראותיו של סעיף 40ד' לחוק העונשין. סטייה ממתחם הענישה תתאפשר על פי אותו סעיף, רק מקום שבו נמצא כי הנאשם השתקם או כי יש סיכוי של ממש כי ישתקם. סעיף 40ד(א) לחוק מפנה את בית המשפט להליך של העמדה במבחן לפי סעיפים 82 או 86 לפקודת המבחן.

דוגמא בלבד, מתוך מקרים רבים, בהם ניתנה עדיפות להליכי שיקום, בפרשות של אלימות בתא המשפחתי, ניתן לראות בגזרי הדין בת"פ (אילת) 61397-03-16 (28/3/17), ת"פ (רמלה) 6990-03-13 (2/10/14), ת"פ 62664-09-14 (הסתיים ללא הרשעה ביום 13/3/16), ת"פ (י-ם) 41472-11-12 (10/12/14), והמקרים הנוספים הם רבים ביותר.

13. בעניינו של הנאשם הוגש, כפי שפורט בהרחבה לעיל, תסקיר מפורט, אשר בסופו של דבר, על אף שציין נקודות בעייתיות שעלו במהלך הטיפול בנאשם, המליץ להימנע בעניינו מרכיב של מאסר בפועל. בסופו של דבר, אף על פי שטענות המאשימה לגבי חומרת המעשים והליקויים שבקבלת האחריות אצל הנאשם, הינן טענות מוצדקות, החלטתי לקבל את המלצת שרות המבחן כלשונה.

14. מדובר בנאשם שזוהי הסתבכותו הראשונה בפלילים. הנאשם והמתלוננת מנהלים תא זוגי המאופיין בקשיים שמקורם בשוני חברתי תרבותי והשתייכותי של שני בני הזוג. על אף קשיים אלה שהיוו, על פי דברי בני הזוג, רקע להתפרצות האלימה, מבקשים השניים להמשיך ולקיים את המערכת המשפחתית. המתלוננת לוותה את הנאשם לישיבת הטיעונים לעונש, והביעה בפני שרות המבחן רצון להמשיך ולחיות עמו. לשניים כאמור לעיל תינוקת משותפת בת שנה, והם מגדלים בנוסף לכך ילדה קטנה נוספת, שהיא בתה של המתלוננת ממערכת יחסים קודמת. נראה, כי עובדות החיים מכתיבות במקרה זה צורך ממשי למצוא פתרון שיהא בו להקל ולאפשר את שיקום העתיד המשותף של בני הזוג.

15. התסקיר חשף באופן מפורט בעיות אישיות של המתלוננת בתחום הבריאות ובתחומים נוספים. על אף שקיימת הערכה שהמתלוננת ניסתה בדבריה לשרות המבחן להצדיק ולמזער את חומרת מעשיו של הנאשם, ולמרות שאין בכל התנהגות של המתלוננת לנאשם, תהא אשר תהא, כדי להצדיק אלימות מהסוג שבוצע, הרי שעולה מהמתואר צורך בטיפול, ויש משקל להתנהגות המתלוננת כדי להוביל למסקנה כי הנאשם הצעיר פעל בתוך מערכת זוגית מורכבת, והיה נתון בלחץ שהוביל להתנהגותו.

אילולא היה מדובר במעידה ראשונה בפלילים, הרי שלא היה ניתן להקל עם הנאשם כמומלץ. ואולם, מדובר בהתפרצות ראשונה שהובילה לאישום, ולכן התייחסות טיפולית עדיפה על זו העונשית והמחמירה.

16. הנאשם גילה כלפי המתלוננת אמפתיה, הביע חרטה ובושה על מעשיו, ובסופו של דבר, במהלך הדיון, הודה בכל פרט ופרט בכתב האישום, כולל בתיאורה של האלימות הפיזית. לא מדובר בקבלת אחריות מיטבית. יחד עם זאת, על פי הדיווח שבתסקיר, הנאשם השתבץ בתוכנית פיקוח מעצרים כבר לאחר ששוחרר, בסמוך לאחר הגשת כתב האישום, ממעצר, והרושם לגביו הוא, שהוא נתרם מהתוכנית, משתף פעולה וכי יש סיכוי ממשי לכך שהטיפול שעבר ושמומלץ לגביו, יתרום ממשית לשינוי דפוסים ולמניעת אלימות בעתיד.

הנימה הבולטת בתסקיר שרות המבחן הינה, כי בפנינו נאשם הזקוק לטיפול, וכי בלעדי טיפול, עלולה מסוכנותו להיות גבוהה. לצד הערכה זו, מוצע טיפול קונקרטי, והנאשם, על אף הסתייגויות, נמצא מתאים לטיפול וגילה בו רצון ומוטיבציה.

בנוסף צויין כי ההליך הפלילי מרתיע את הנאשם.

17. מצאתי כי טיפול בחסות שרות המבחן הכרחי לנאשם ולמתלוננת, במיוחד לנוכח סירובה של המתלוננת, מטעמים שאינם קשורים לתיק זה, להיעזר בשרותי הרווחה במקום מגוריה.

משקבעתי כי אני מוצאת את ההליך הטיפולי רצוי ומתאים, הרי שניתן היה להטילו על הנאשם לצד ריצוי עונש בעבודות שרות, ובכך הייתי נעתרת לעתירתה של המאשימה לעונש. ואולם, החלטתי בסופו של דבר להימנע מהטלת עבודות שרות, וזאת כמומלץ בתסקיר שרות המבחן ובסטייה לקולא ממתחם הענישה.

הנימוק להחלטתי הנו כי בשלב מוקדם יחסית של ההליך הפלילי, במסגרת הליך המעצר המקביל, הותר לנאשם לצאת ולהמשיך לעבוד אצל קבלן שיפוצים בעיר טבריה. הנאשם מתפרנס מעבודתו, והוא עובד באותו מקום, על פי דיווח שמסר.

אני סבורה כי לשם הצלחתו של ההליך הטיפולי, רצוי בשלב זה להימנע מפגיעה בפרנסת הנאשם, שהרי פגיעה בו, תהווה באופן ישיר גם פגיעה במתלוננת ובשתי הבנות. הכבדה על הנאשם בהטלת מאסר בעבודות שרות, איננה רצויה בשלב זה. בחרתי להסתפק בכך שיובהר לנאשם, כי כל מעידה בצו המבחן, אי שיתוף פעולה או דיווח שלילי מטעם שרות המבחן, עלולים להביא לכך שצו המבחן יופקע, וכי יוטל עליו, על פי הסמכות הניתנת בחוק, עונש על פי שיקול דעת, אשר עלול גם לכלול מאסר בפועל.

סוף דבר הוא, שאני גוזרת את עונשו של הנאשם על פי המלצת שרות המבחן כדלקמן:

א. צו מבחן למשך תקופה של 18 חודשים. בתקופה זו על הנאשם לעמוד בפיקוח שירות המבחן ולבצע את כל אשר יוטל עליו.

בית המשפט מסביר בזאת לנאשם בלשון פשוטה את משמעות הצו ומזהיר אותו, שאם לא ימלא אחר הצו מכל בחינה שהיא או יעבור עבירה נוספת יהיה צפוי לעונש על העבירה שבגללה ניתן הצו ובית המשפט יוכל לגזור את דינו מחדש.

ב. 5 חודשי מאסר על תנאי, ואולם הנאשם לא יישא עונש זה אלא אם יעבור במהלך תקופה של 3 שנים מהיום, עבירות אלימות במשפחה מסוג עוון או פשע, לרבות איומים והיזק במזיד לרכוש בתא המשפחתי.

המזכירות תשלח עותק גזר הדין לשרות המבחן.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מהיום

ניתן היום, כ"ב אייר תשע"ז, 18 מאי 2017, במעמד הנוכחים.