1. הנתבעת העלתה בכתב ההגנה טענה מקדמית להתיישנות התביעה נשוא התאונה הראשונה. לטענתה, התאונה התרחשה ביום 22.10.09 בעוד התביעה בגינה הוגשה ביום 25.10.16 קרי, באיחור של 3 ימים.

2. לאחר עיון בטענת הנתבעת ותגובת התובע, מצאתי לדחות את טענת ההתיישנות הנ"ל.

3. במקרה הנדון, עיון בכתב התביעה מגלה כי התאונה הראשונה אירעה ביום 22.10.09, ומשעסקינן בתביעה שאינה במקרקעין אזי המועד האחרון להגשתה חל ביום 22.10.16.

4. דא עקא, בשל העובדה כי המועד להגשת התביעה שעניינה התאונה הראשונה הינו בתאריך 22.10.16 בימיה האחרונים של פגרת סוכות, אזי מכאן המועד האחרון להגשת התביעה חל בתום ימי הפגרה ובענייננו 25.10.16, היום בו הוגשה התביעה בפועל.

5. בע"א 3141/99 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' עו"ד ש.ז.פונדמינסקי פ"ד נה(5) 817 קבע ביהמ"ש העליון כי אין מניעה להחיל את הוראותיו של סעיף 10(ג) לחוק הפרשנות על חוק ההתיישנות. נקבע כי:

"פגרת בתי המשפט היא "פגרה על פי חיקוק" (ראה סעיף 83 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984), ולפיכך, אף אם מרוץ תקופת ההתיישנות אינו נפסק עקב הפגרה, הרי שאם ימיה האחרונים של תקופת ההתיישנות חלים בפגרה, נדחה סופה של תקופת ההתיישנות ליום החול הראשון שלאחר פגרת בתי המשפט (ראו: בש"פ 544/88 א' חזקי ואח' נ' פנחסי ואח', פ"ד מב(3) 795, 799-798; ע"פ 4543/90חברת גדבאן ובניו קבלני צנרת ומסגרות בע"מ ואח' נ. מדינת ישראל, דינים עליון, כרך יז, 751).

6. מכאן, דין טענת ההתיישנות להידחות וכך אני מורה.

ניתנה היום, כ"ו סיוון תשע"ז, 20 יוני 2017, בהעדר הצדדים.