ניתנה ביום 18 יוני 2017

השופטת רונית רוזנפלד

1. לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (סגנית הנשיא איטה קציר; בל' 14086-05-16). בפסק הדין, דחה בית הדין האזורי את ערעור המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 5.4.16 (להלן גם: הוועדה). בהחלטתה קבעה הוועדה כי למבקש דרגת נכות יציבה בשיעור 0%. בבקשתו טוען המבקש כי הוועדה קבעה לו דרגת נכות על יסוד בדיקה קלינית חסרה, וכי היה על הוועדה לקבוע לו דרגת נכות זמנית לאורך כלל התקופה שבה הוגבל בהפעלת המרפק.

2. המבקש, נהג במקצועו, נפגע בידו השמאלית ביום 28.9.14, ופגיעתו "שבר של האולנה משמאל" הוכרה כפגיעה כבעבודה (להלן: התאונה). ביום 8.11.15 קבעה ועדה רפואית מדרג ראשון כי דרגת נכותו של המבקש בעקבות התאונה היא 0%, בתחולה מיום 1.8.15. על כך הגיש המבקש ערר לוועדה. ביום 5.4.16 שמעה הוועדה את תלונות המבקש וכן את נימוקי הערר מפי בא כוחו לפיהם הוא סובל מהגבלה בתנועות יד שמאל, וישנו חוסר שוויון בין שתי הידיים. בסעיף ממצאי הבדיקה קבעה כך:

"בהסתכלות על הצילום מיום 8.7.15 נראה ששבר בקורונואיד של האולנה התרפא היטב בעמדה תקינה.

אין קיפוח נוירולוגי בגפה. אין דלדול שרירים. קמיצת אגרוף תקין. יישור של המרפק מלא. כיפוף º130 מעלות פרוזציה וסופנציה ללא כל הגבלה. ניתן לראות שקיים ואליס קל של המרפק. עיוות זה אינו שייך לתאונה הנדונה ולא נגרם עקב שבר בקורונואיד של האולנה."

הוועדה אבחנה כי מצבו של המבקש הוא לאחר "שבר בקורונואיד של אולנה השמאלית", וקבעה כי דרגת נכותו היציבה היא 0% מיום 1.8.15. בסעיף סיכום ומסקנות קבעה כי "לנוכח ממצאי הבדיקה הקלינית" היא דוחה את הערר. על כך הגיש המבקש ערעור לבית הדין האזורי.

3. בפסק הדין קבע בית הדין האזורי כי הוועדה בדקה את המבקש, ולאור ממצאי בדיקתה קבעה כי לא נותרה לו נכות בעקבות התאונה. אשר לטענותיו של המבקש לגבי הבדיקה הקלינית שבוצעה לו, קבע בית הדין כי אופן הבדיקה מסור לשיקול דעתה הרפואי של הוועדה ובו אין מקום להתערב. הוועדה נימקה כי העיוות בו לוקה המבקש במרפקו אינו קשור לתאונה, ועל כן לא היה מקום לערוך 'חשבון עובר ושב' לעניין עיוות זה. בהעדר טעות משפטית בהחלטת הוועדה דחה בית הדין האזורי את הערעור.

4. המבקש טוען בבקשתו, כי מן המסמכים הרפואיים שעמדו לפני הוועדה עולה כי אין עדות לשבר קודם או לסיבה אחרת לקיומו של העיוות במרפק. לאור זאת, אין זה ברור כיצד עיוות שלא היה קיים לפני התאונה קיים כיום, ואינו מזכה בנכות. כמו כן הוועדה לא התייחסה לבדיקה שנערכה למבקש ביום 15.7.15, כעשרה חודשים לאחר התאונה, שבה מצוין מפורשות כי קיימת הגבלה בטווחי התנועה במרפק שמאל, שנפגע בתאונה, לעומת מרפק ימין, וכי קיימת חולשה ביד שמאל לעומת יד ימין. על כן יש לקבוע לו דרגת נכות זמנית לאורך כלל התקופה שבה הייתה הגבלה בהפעלת המרפק. המבקש טוען עוד כי הוועדה לא התייחסה לתלונותיו על כאבים ביד שמאל, לא השוותה בין שתי הידיים ולא התייחסה לכך שידו עקומה. נוסף על כך, הוועדה לא רשמה את טווחי התנועה בידו באופן מלא, בהשוואה לבדיקה שנערכה לו ביום 15.7.15. על כן היה על הוועדה לקבוע למבקש דרגת נכות לפי סעיף ליקוי 41(5), העוסק במצב לאחר שבר במרפק, או לפי סעיף ליקוי 41(8), העוסק בהגבלות בכיפוף וביישור של המרפק.

5. בהחלטה מיום 14.5.17 התבקש המוסד לביטוח לאומי להבהיר האם נקבעה למבקש דרגת נכות זמנית בנוגע לתאונה, וככל שכך היה הדבר, לצרף את פרוטוקול הוועדה המתאימה. ביום 15.6.17 הודיע המוסד כי ועדה רפואית מדרג ראשון התכנסה ביום 1.4.15 וקבעה למבקש דרגת נכות זמנית, וצירף את פרוטוקול הבקשה.

6. לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, בפסק דינו של בית הדין האזורי, בפרוטוקול הוועדה הרפואית לעררים, בפרוטוקול הוועדה הרפואית מדרג ראשון מיום 1.4.15 ובכלל המסמכים שבתיק, הגעתי לכלל החלטה כי דין הבקשה להידחות. זאת, מן הטעמים כמפורט להלן.

7. מפרוטוקול הוועדה הרפואית מדרג ראשון, שדנה בעניינו של המבקש ביום 1.4.15, עולה כי ועדה זו שהתכנסה בנוכחות המבקש ובא כוחו, שמעה את תלונותיו ועיינה בממצאי צילום שביצע במועד התאונה. בצילום זה נראו "סימנים של שבר ישן סופראקונדילרי עם פגיעה בלוחית גדולה בחלק מידאלי של הומרוס דיסטלי. בעקבות זה ישנו וארוס אלבו...". בהמשך לכך, ציינה הוועדה בסעיף הממצאים בבדיקתה כי "ישנה ברוסיזציה של מרפק שמ' אך לא בעקבות הטראומה הנ"ל או ממצא התפתחותי. על סמך צילומים 28.9.14 – מדובר בשבר סופראקונדילרי ישן, כנראה בילדות". בסיכום ממצאיה קבעה הוועדה כי מצבו של המבקש "עדיין זמני, עדיין מוגבל בתנועה", וקבעה לו דרגת נכות זמנית בשיעור 20% מיום 28.12.14 ועד ליום 28.2.15; 10% מיום 1.3.15 ועד ליום 31.7.15. יש לציין כי על החלטה זו לא הוגש ערר, ומכאן, שהמבקש לא חלק על האמור בה. כאמור, בתום תקופת הזמניות נבדק המבקש על ידי ועדה רפואית מדרג ראשון, וביום 1.8.15 נקבעה למבקש דרגת נכות יציבה בשיעור 0%.

8. לאורך טיעונו בבקשה מדגיש המבקש את העיוות בו הוא לוקה ביד שמאל, אותו לגישתו, יש לייחס לתאונה. אלא שהוועדה מיום 1.4.15 עמדה על מצבו של המבקש כפי שעלה מן הצילום שהונח לפניה, לפיו הסיבה לעיוות במרפק היא "שבר סופראקונדילרי ישן" מילדותו. בדומה לכך, ועל יסוד הצילום שעמד לפניה והבדיקה הקלינית של המבקש, קבעה הוועדה שהחלטתה היא מושא בקשה זו, כי מצבו של המבקש הוא מצב לאחר "שבר בקורונואיד של האולנה". זאת, בעוד שהעיוות במרפק, "ואליס קל של המרפק" כלשון הוועדה, לא נגרם בתאונה. קביעה זו של הוועדה היא מסוג הקביעות הרפואיות בהן לבית הדין אין סמכות להתערב. לאור זאת, לא מצאתי ממש בטענות המבקש כי אין זה ברור כיצד עיוות שלכאורה לא היה קיים לפני התאונה קיים כיום, ואינו מזכה בנכות.

9. כמו כן, לאור החלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון מיום 1.4.15, נראה שאף אין ממש בטענת המבקש לפיה לא נקבעה דרגת נכות זמנית בגין פגיעתו אף שהיה על הוועדה לעשות כן. בקשר לכך יובהר, כי המסמך אותו צירף המבקש לבקשתו מאת גב' ענבל מילר – מרפאה בעיסוק, ניתן ביום 15.7.15, לקראת סיום תקופת דרגת נכותו הזמנית. במועד זה ציינה גב' מילר כי טווחי התנועה של המבקש השתפרו וכי יש שיפור בכוח גס ביד, וכי המבקש חזר לעבודתו. לאור זאת, ובשים לב שלמבקש נקבעה דרגת נכות זמנית, לא ברורה טענתו כי היה על הוועדה לקבוע לו דרגת נכות זמנית על פי מסמך זה לתקופה קודמת להוצאתו.

10. אשר לטענות המבקש בנוגע לאופן עריכת הבדיקה הקלינית ולכך שהיא לא התייחסה לתלונותיו. כאמור, הוועדה בדקה את המבקש בדיקה קלינית, שממצאיה נמצאו תקינים בעיקרם. כמו כן בחנה הוועדה את הצילום שנערך למבקש ביום 8.7.15, ממנו עולה כי השבר ממנו סבל התרפא היטב בעמדה תקינה, וקבעה כי אין לו מגבלה תפקודית הנובעת מפגיעתו. על כן קבעה הוועדה כי דרגת נכותו של המבקש היא 0%. בקביעות אלה של הוועדה המבוססות על שיקול דעתה הרפואי, כמו גם באופן עריכת הבדיקה הקלינית, אין להתערב. עוד יובהר, כי סעיף ליקוי 41(5), אליו מפנה המבקש, קובע בסעיף-קטן (א) כי בגין מצב לאחר שבר שהתרפא מבלי להשאיר שינויים או הגבלות תפקודיות תיקבע דרגת נכות בשיעור 0%.

11. סוף דבר

לא מצאתי כי נפלה בהחלטת הוועדה או בפסק דינו של בית הדין האזורי טעות משפטית שיש בה כדי להצדיק מתן רשות ערעור.

הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

ניתנה היום, כ"ד סיוון תשע"ז (18 יוני 2017) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.