1. מונחת לפניי תביעת שיבוב בין שתי חברות ביטוח עקב פיצוי שהתובעת שילמה למבוטחה בגין התנגשות בין רכב הנתבעים לרכב התובעת.
2. לטענת התובעת, רכבה נסע בנתיבו לכיוון היציאה מהחניון הציבורי. בשלב זה יצא הרכב הפוגע, הנהוג על ידי הנתבע, מחנייתו בנסיעה לאחור ופגע בדופן הימנית אחורית של רכב התובעת.
3. מנגד, הנתבעים מבקשים לדחות את התביעה. התאונה אירעה עת עמד רכב הנתבעים בחנייה כדין, כאשר לפתע הגיח רכב התובעת מאחור. נהג רכב התובעת לא שם ליבו למתרחש בכביש ופגע ברכב הנתבעים. יצוין כי בהודעת הדחייה מיום 14.1.2016, ציינה הנתבעת כי רכב התובעת ניסה לעבור את רכב הנתבעים "בכביש צר בחניון" ובאי שימת לב, פגע ברכב הנתבעים. ואולם, במכתב דחייה נוסף מיום 21.8.2016, ציינה הנתבעת גרסה אחרת בשם הנתבע לפיה נהג רכב התובעת פגעה ברכב הנתבעים בעודו בעצירה מוחלטת, תוך כדי "ניסיון לחנות" מצידה.
4. התנהל דיון לפניי.

נהג רכב התובעת העיד כי נסע ברכבו לכיוון היציאה מהחניה ופתאום אירעה התאונה. לדבריו הוא נהג בצד הימני. במסגרת החקירה הנגדית עמד על כך שרכב הנתבע פגע בו מאחור וכאשר עומת עם הטענה לפיה הנזק שנגרם לרכבו אינו מסוג מעיכה ענה כיוון שהם לא נסעו מהר אלא לאט..

הנתבע העיד כי רכבו היה בחניון, נסע אחורה וראה את רכב התובעת מגיע. לדבריו, בשלב זה הוא עצר ורכב התובעת ניסה להשתחל. רכב התובעת הצליח לעבור חלק גדול מהדרך, אך אז הוא תחילה נסע ימינה ולא הצליח לעבור עד כי החלק האחורי של רכב התובעת התחכך בפינה הימנית והפגוש האחורי של רכבו נשלף ממקומו. לדעתו, נהג רכב התובעת נהג מיהרה, וחשבה שתצליח לעבור ועל כן ניסתה לעבור בין רכבו שיצא מחניה לבין הרכבים שעמדו בשורה. הוא הבהיר כי העובדה שמדובר בכביש בו ישנם שני נתיבים אין בה כדי להעיד כי מדובר בכביש רחב, אך ציין כי 2 רכבים יכולים לעבור במקביל. התמונה שהצטיירה מעדותו היא כי הוא ביקש לצאת מחניה ויצא בנסיעה לאחור, הבחין ברכב התובעת ועצר, כאשר רכבו כבר פולש אל הנתיב וחורג מקו הרכבים החונים , ובשביל הצר שנוצר, רכב התובעת מבקש להשתחל שמא יצליח. למעשה, תמונה זו מתיישבת עם הטענות בשני מכתבי הדחייה כמשלימות זו את זו, למעט ניחוש כוונת נהג רכב התובעת – לנסות להשתחל כדי לעבור או לנסות לחנות.

דיון והכרעה

1. תקנה 64 (ב) (2) לתקנות תעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: "התקנות") קובעת כי נוהג רכב היוצא ממקום חניה לכלי רכב והוא עומד להיכנס לדרך יאיט ויתן זכות קדימה לכלי רכב המתקרבים באותו כביש לפני שייכנס לכביש. תקנה 66 לתקנות מוסיפה כי "לא יסיע אדם רכב שעמד או חנה בצד הכביש אלא לאחר שהבטיח כי אפשר להיכנס למסלול התנועה ללא סיכון או הפרעה לעוברי דרך". אין חולק כי על רכב היוצא מחניה מוטל ליתן זכות קדימה לרכב הנוסע בנתיב ישר בכביש.

6. נסיעה לאחור בניגוד לתקנה 45 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 היא אסורה. נסיעה לאחור מתרחשת ממצב של עמידה מוחלטת או כמעט מוחלטת. נסיעה לאחור היא פונקציונלית, כך למשל לשם החניית הרכב או יציאה מחניה. ברי, כי טווח הראייה לנוהג אחורה אינה כטווח הראייה של הנוהג קדימה (ראו עדי סומך תאונות פח ושיבוב רכב (נבו הוצאה לאור (2013)).

ברם, לטענת הנתבע, רק לאחר שכבר החל יציאתו מהחניה, היינו היה כבר בשלבי יציאה עת התחיל לצאת אולם עוד לא סיים את היציאה מהחניה לגמרי, וכלשונו - "כדי לצאת מהחניון הזה זה היה עם מסלול דו סטרי ועברתי למסלול השני ופתאום שמעתי והרגשתי...אני כבר התיישרתי..." (עמ' 1 לפרוטוקול הדיון, ש' 12-13) – הגיע רכב התובעת והתחכך ברכבו בעת שניסה לעבור בחלל שנוצר בינו לבין הרכבים העומדים בשורה.

7. תמונות הרכבים, אשר צולמו מספר דקות לאחר האירוע מעידות כי רכב התובעת נפגע במוקד הימני אחורי וניכר שפשוף הנמשך לאורך הדלת הימנית אחורית ועד לכנף האחורית. לא נצפית מכת מעיכה, ונראה כי הנזק הוא תוצר של "המשך נסיעה" ולא רכב שעצר ואז נכנסו בו בצד הימני. רוצה לומר, כי נזק זה אינו מתיישב עם טענת התובעת ועם גרסת נהג התובעת, שכן, אחרת היה מדובר בנזק מסוג מעיכה והיה נקודתי וממוקד למקום הפגיעה וכן היה ממוקם בחלקו הקדמי של רכב התובעת. ברכב הנתבעים נצפה טמבון וחיישני רוורס שנשלפו החוצה. מעיון בתמונות שצורפו מדובר בנזק שנגרם כתוצאה מחיכוך מתמשך ונזק זה מתיישב יותר עם גרסת הנתבע, לפיה נהג התובעת ניסה להשתחל במעבר שבין רכבו לבין שורת הרכבים החונים. עם זאת, מיקום הנזק מלמד כי הנתבע זיהה את רכב התובעת חולף מאחוריו ועל כן, כאשר זיהה אותו משתחל מאחוריו, היה עליו לאפשר לו את המעבר. ודוק; "נהג, על-אף היותו בעל זכות דרך. צריך היות ער לנעשה בכביש" (ראו והשוו: ע"א 553/73 אליהו נ' חנחן, פ"ד כט (2) 341). תקנה 21 היא תקנה כללית המטילה חובת זהירות על עובר דרך ומורה כי על עובר דרך להתנהג באופן שלא "יקפח זכותו של אדם להשתמש שימוש מלא באותה דרך"; "יגרום נזק לאדם או לרכוש"; "יפריע את התנועה ולא יעכבנה" או יסכן חיי אדם". על הנהג לנהוג בזהירות תוך תשומת לב מספקת בהתחשב בכל הנסיבות והבחנה בכל תנועת עוברי דרך ובכל עצם הנמצא על פני הדרך או סמוך לה ובמצב הדרך". משכך, גם לנהג רכב הנתבעים וגם לנהג רכב התובעת יש אחריות לתאונה. שניהם בו זמנית היו בנסיעה כשכל אחד סבר שהאחר יאפשר לו להמשיך בקו נסיעתו. לא התרשמתי כי אחד מהרכבים אכן עצר והמתין לאחר שישלים את נסיעתו.

8. תקנה 51 הקובעת חובה לנהוג במהירות סבירה התואמת את תנאי הדרך אף אם היא נמוכה מזו המותרת - "לא ינהג אדם רכב אלא במהירות סבירה בהתחשב בכל הנסיבות ובתנאי הדרך והתנועה בה, באופן שיקיים בידו את השליטה המוחלטת ברכב". תקנה 52 לתקנות קובעת חובת האטה:

"בכפוף לאמור בתקנה 51 חייב נוהג רכב להאט את מהירות הנסיעה, ובמידת הצורך אף לעצור את רכבו, בכל מקרה שבו צפויה סכנה לעוברי דרך או לרכוש, לרבות רכבו הוא, במיוחד במקרים אלה:

1)      תוך שטחים בנויים מאוכלסים ובקטעי דרך שבתים בנויים לצדם ותנועת הולכי רגל מצויה בהם.

2)      בדרך שאינה פנויה

3)      כשהראות בדרך מוגבלת מכל סיבה שהיא

6)      בהתקרבו למעבר חציה

7)      בהתקרבו לפסגה או למקום שבו שדה הראיה מוגבל

8)      בירידה תלולה או ארוכה

דומה, כי על נהג רכב התובעת היה לעצור את רכבו בהתקרבו לדרך שאינה פנויה, משהנתבע היה במהלך יציאתו מהחנייה ולאפשר לו להשלים יציאתו מהחניה, בראותו כי הדרך אינה פנויה ושדה הראייה שלו גדול משדה הראייה שלו, ולא לנסות ולהשתחל במעבר הצר שנוצר בין הרכבים ולקחת סיכון בפועל.

עם זאת, כפי שציינתי לעיל, יש לייחס אחריות לנתבע לקרות התאונה אותה אני מעמידה בשיעור של 40% .

9. אי לזאת, ובהתאם לאמור לעיל, ומשגובה הנזק הוא 6,735 ₪, אני קובעת שהנתבעים ביחד ולחוד ישלמו לתובעת סך 2694 ש"ח עבור הנזק הישיר וכן 1800 ₪ שכ"ט עו"ד וכן 625 ₪ הוצאות משפט.

המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י"ט סיוון תשע"ח, 02 יוני 2018, בהעדר הצדדים.