להלן ניתנת הצעת בית המשפט לפשרה בתיק זה. הצעת בית המשפט ניתנת על מנת לקדם את ההליך ובכלל זאת גם לחסוך לצדדים את הצורך להתייצב לדיון. הצעת בית המשפט לפשרה הוכנה בהתאם לחומר שהוגש לתיק בית המשפט בשלב מקדמי זה, ומובן כי אין היא מחייבת וכך גם אין בה כדי להביע דעה ביחס לתוצאות הדיון לגופו.

התובע, יליד 1951, נפגע לפי טענתו בעת שצעד על מדרכה ציבורית באשדוד כאשר לפתע נתקלה רגלו במרצפת שבורה ומרווח בין מרצפות במדרכה וכתוצאה מכך נפל ארצה בעוצמה ונחבל.

התובע טוען כי לנתבעת אחריות לפגיעתו, נוכח המחדל אשר גרם לנפילתו.

כנספח לכתב התביעה, צירף התובע תצלומים של המקום בו לפי הנטען התהלך ונפל כתוצאה מהמכשול.

הנתבעת מכחישה את נסיבות המקרה הנטען. לעמדת הנתבעת, התובע לא הציג כל ראיה התומכת בגרסתו לגבי אופן קרות התאונה.

באשר לתמונות שצורפו, טוענת הנתבעת כי התמונות מתעדות מספר מוקדים שונים באותו הרחוב ללא הבהרה היכן התרחש האירוע הנטען.

עוד טוענת הנתבעת, כי אם נפגע התובע אזי הדבר נבע מחוסר זהירותו ועל כן יש לייחס לו רשלנות תורמת מירבית.

לעניין שיעור הנזק, התובע תמך את תביעתו בחוות דעת של מומחה רפואי, אשר העריך את נכותו של התובע בגין פגיעה בכתף בשיעור של 10% לצמיתות וכן בגין פגיעה במרפק ימין בשיעור של 10% לצמיתות.

מנגד, הנתבעת הגישה חוות דעת של מומחה רפואי אשר העריך כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור 5% לצמיתות בגין הפגיעה במרפק ימין.

נוכח הפערים בין חוות הדעת שהגישו הצדדים, מונה מומחה מטעם בית המשפט אשר קבע בחוות דעתו כי לתובע קיימת נכות צמיתה בשיעור 5% בגין הפגיעה בכתף ימין אולם רק מחצית מנכות זו מייחס המומחה לתאונה נשוא התביעה, היינו 2.5% לצמיתות. כמו כן, קבע המומחה מטעם בית המשפט כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור 5% בגין הפגיעה במרפק ימין הגורמת להפרעה קלה מאד בכושר הפעולה הכללי של התובע ונכות זו מיוחסת במלואה לתאונה נושא התביעה.

בתחשיב הנזק מטעם התובע הועלו הטענות ביחס לאחריות הנתבעת לתאונה. לעניין גובה הנזק נטען, כי י שלפצות התובע בגין הפסדי שכר בעבר (אף אם באותה תקופה לא עבד) וכן לעתיד (לפרק זמן לא ארוך, נוכח גילו של התובע). כן נטען לנזקים בגין הצורך בעזרת הזולת, הן בתקופת אי כושר והן לאחר מכן נוכח קיומה של נכות רפואית בתחום האורתופדי. בנוסף, נטען כי התובעת זכאי להחזר הוצאות ולפיצוי משמעותי בגין כאב וסבל.

בתחשיב הנזק מטעם הנתבעת נטען כאמור כי לנתבעת אין אחריות לפגיעתו של התובע ומכל מקום כי יש לייחס לתובע רשלנות תורמת מירבית. לגבי שיעור הנזק הנטען, לעמדת הנתבעת בתחשיב הנזק מטעמה, נכותו התפקודית של התובע הינה מזערית וכמעט ואינה מורגשת. התובע לא עבד באותה תקופה ועל כן אינו זכאי להפסד שכר לעבר או לעתיד. כך גם נטען כי אין מקום לפסוק פיצוי ביתר מרכיבי הנזק ובכל מקרה מדובר בפיצוי מזערי.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים לעניין שאלת האחריות, ובהתחשב במסמכים שהוצגו על ידי הצדדים ביחס לטיב הפגיעה בתובע ולהשלכות הפגיעה, ובשים לב למחלוקות הקיימות בין הצדדים הן לנסיבות התאונה, הן לגבי שאלת האחריות והן לגבי נושא קיומו של אשם תורם, אני מוצא לנכון להמליץ כי הצעת הפשרה תעמוד על סך של 45,000 ₪.

לסכום זה יש להוסיף שכ"ט עו"ד כמקובל וכן הוצאות משפט, לרבות אגרת המשפט.

ב"כ הצדדים מתבקשים לבוא ביניהם בדברים לקידום המו"מ לפשרה ולהודיע לתיק בית המשפט מצב הדברים עד ליום 20.5.2018.

תזכורת מעקב נקבעת ליום 20.5.2018.

ניתנה היום, י"ט ניסן תשע"ח, 04 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.