1. לפני תביעה בסך 2,685 ₪ ותביעה שכנגד בסך 15,181 ₪.
2. מדובר בתאונת דרכים (נזקי "פח") שארעה בין הצדדים בתאריך 13.9.2015 כאשר כל צד מאשים את רעהו באחריות לתאונה. לא התגלעה מחלוקת בעניין הנזקים לכל רכב ועלותם.
3. לטענת התובעת נסעו היא ואחותה בערב ראש השנה לנתיבות. היא הורידה את אחותה ליד קיוסק על מנת שזו תקנה עיתון, המשיכה לנסוע ופנתה ימינה בככר. (בגוגל מפס מדובר ברחוב יוסף סמלו). היא עצרה בצד הדרך על מנת לבצע סבוב פרסה ולחזור ולאסוף את אחותה. כשהיתה לקראת סוף סבוב הפרסה הגיע רכב מאחוריה, מכיוון הככר וניסה לעקוף אותה מצידה השמאלי. בכך נסע בכיוון הנגדי לכיוון נתיבו. רכב זה נכנס ברכבה של התובעת.
4. התובעת ציינה כי הנהג באותו רכב לא היתה הנתבעת אלא גבר. הוא לא חכה שהנתיב יתפנה אלא בצע עקיפה לתוך הנתיב הנגדי ופגע ברכבה.
5. לאחר התאונה, כך ספרה, היתה בהלם, ויצאה מהרכב. אחותה רצה אליה מהקיוסק והנהג בקש ממנה שלא להזמין שוטר ושהצדדים יסיימו הכל ביניהם. הוא אמר שאין לו ביטוח. לאחר שהצדדים צילמו את התאונה הגיע למקום חבר של הנהג השני, אדיר – כך שמו של החבר, וניסה לתמוך בנהג. הוא דבר בטלפון כל הזמן.
6. לאחר התאונה קבלו אמה אחותה והיא טלפונים רבים וניסו לקבל מהן מידע שקרי כגון שלתובעת אין רשיון נהיגה – כנראה על מנת להקליט אותה אומרת זאת.
7. לדבריה לא נמצא הנהג השני באולם בית המשפט בשעת הדיון.
8. היא הכחישה בחקירתה כי יצאה מתחנת דלק והכחישה שלא היה לה בשעת התאונה או שאין לה בשעת הדיון רשיון נהיגה.
9. אחותה של הנהגת, קסם יפרח, חזקה את עדותה של התובעת. היא אשרה כי אחותה הורידה אותה בקיוסק. ממקום עמדה ראתה כי רכב נוסע ישר מכיוון הככר ליד תחנת הדלק ומנסה לעקוף את רכב אחותה ופוגע בצד הנהג. היא עצמה רצה למקום הארוע ובקשה מהנהג להביא את רשיונו. הוא הביא את המסמכים (היא הבינה שקוראים לו עמרי) והזעיק את חברו, אדיר. העדה צלמה את הארוע. הנהג בקש ממנה לומר כי אמו היא שנהגה ברכב. העדה לא הסכימה לכך, אמרה שתבקש מהוריה לטפל בעניין ותפעל מול חברת הביטוח.
10. בחקירתה אמרה שמהקיוסק בו עמדה יש טווח ראיה וניתן לראות את מקום התאונה.
11. . לגבי הנתבעת, אשר היא שחקרה את העדה, אמרה כי מעולם לא ראתה אותה לפני הדיון.
12. הנתבעת העידה כי יצאה עם עומרי ברכבה מנווה נוי לשכונת גפן. בככר פנתה ימינה עד לתחנת הדלק סונול. התובעת הגיחה מתחנת הדלק מ"אין כניסה". היא השתוללה על הכביש ונכנסה מבפנים ופגעה ברכבה.
13. לאחר התאונה התקשרו אל הנתבעת מחברת הביטוח של התובעת ואמרו לה שלתובעת אין רשיון נהיגה.
14. הנתבעת לא מצאה מצלמות אבטחה שיתעדו את הארוע.
15. הנתבעת נשאלה מדוע לא אמרה עד היום בשיחות עם משרד ב"כ התובעת כי היה אדם נוסף עמה ברכב וענתה כי תמיד אמרה את זה.
16. היא נשאלה מדוע לא ציינה זאת בטופס ההודעה לביטוח וענתה כי לא נשאלה.
17. צויין בפניה כי יש מקום בטופס למלא זאת והיא ענתה כי היא לא התבקשה למלא זאת.
18. היא נשאלה על כך שאמרה בחקירה ראשית כי לאחר התאונה יצאו שתי בנות מהרכב והתבקשה להגיב על כך שהיתה רק בת אחת ברכב ולכך ענתה כי שתיהן היו ברכב וכי התובעת יצאה מהרכב ראשונה.
19. היא נשאלה מדוע חברת הביטוח שלה אינה נמצאת בדיון וענתה כי לא ידעה שיש להביא את חברת הביטוח.
20. היא נשאלה אם תבעה את הביטוח וענתה כי אחר כך תתבע אותה.
21. היא נשאלה אם אין זה נכון שהיא פנתה לחברת הביטוח וזו דחתה את תביעתה כי בנה הוא זה שנהג ברכב וענתה כי זה מה שהתובעת אמרה ושחברת הביטוח הסתמכה על כך.
22. היא נשאלה על כך שחברת הביטוח טוענת שהיא שקרה והיא התעקשה על כך כי מדובר ברכבה, היא נהגה בו ועמרי היה איתה.
23. הנתבעת נשאלה על כך שחברת הביטוח דחתה את תביעתה עקב העדר כיסוי: לאור העובדה שבתה עורכת דין (וידוע לב"כ התובעת כי היא מייעצת לה), מדוע לא צורפה חברת הביטוח כצד ג'? על כך ענתה הנתבעת כי "לא ויתרנו. התביעה תהיה אחרי זה נגד חברת הביטוח".
24. היא נשאלה על כך שהתובעת היתה דוקא מעוניינת שהיא זו שתהיה הנהגת שכן אז היתה חברת הביטוח שלה מכירה בחלות הביטוח ומשלמת את הסכום הנתבע במקומה - וענתה כי התובעת משקרת היות ואין לה רשיון נהיגה. דבר זה ניתן לבדיקה במשרד הרישוי.
25. הנתבעת נשאלה מדוע לא התייצב בנה להעיד וענתה כי לא התבקשה להביאו אך הוא היה בא בשמחה.
26. אמנם בדיון התבקש משרד הרישוי לשלוח תעודת עובד ציבור שבה יצויין אם היה לתובעת רשיון נהיגה אולם ההחלטה לא נשלחה למשרד הרישוי ואיש מהצדדים לא המציא תע"צ.

דיון והכרעה:

1. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים המצורפים אליהם החלטתי לקבל את התביעה במלואה ולדחות את התביעה שכנגד במלואה למרות העדר התע"צ, מהנימוקים הבאים:
2. ראשית - לכתב התביעה צורף רשיון הנהיגה של עמרי מקטובי, כאשר לא ברור מדוע שיוצג לתובעת אם לא עמרי מקטובי הוא זה שנהג. כשנשאלה על כך הנתבעת ענתה כי בגלל רגישותה לעניין תאונות דרכים (אביה, דודה ואשתו נרגו בתאונת דרכים) שלח אותה בנה עמרי הביתה ואמר לה שהוא ואדיר יטפלו בעניין. אין דבר זה עולה בקנה אחד עם העובדה שהנתבעת באופן חריג מנהלת את התביעה ללא סיועו של עמרי או למצער של עו"ד למעט בהגשת הסיכומים . אך גם אם היה הדבר נכון, מדוע שעמרי יציג את רשיון הנהיגה שלו, אשר אינו רלבנטי לארוע כלל? הרי הוא איננו בעל הרכב וגם לא (לפי גירסתה) מי שנהג בו.
3. שנית – הנתבעת טוענת כי היא נהגה ברכב בעוד עמרי מקטובי ישב לידה ואף טפל בעניין במקומה בגלל אותו עבר טרגי ואדיר הגיע למקום. מדוע לא זימנה את שניהם לעדות? הלא היא יודעת (בטופס ההודעה לחברת הביטוח של התובעת, שירביט, שצורף לכתב התביעה - מצויין הדבר מפורשות) שהתובעת טוענת כי עמרי נהג.

התובעת לעומתה זימנה את עדת הראיה שלה, אחותה, לתאונה וזו אשרה את האמור בעדותה.

1. שלישית - עדותן של התובעת ואחותה עקביות עם הודעת התובעת לחברת הביטוח ותאור התאונה והתובעת אף לא נחקרה על כך ולא נאמר בחקירתה כי מדובר באי התאמה. לפי גוגל מפס בו הסתכלתי בזמן הדיון ושוב בשעת כתיבת פסק הדין (הככר ליד תחנת הדלק סונול בנתיבות) ניתן לראות ממעבר החציה שלפני הקיוסק את מקום הארוע ועל כן מדובר בגרסה עקבית והגיונית.
2. רביעית – חברת הביטוח של הנתבעת הודיעה כי התאונה אינה מכוסה על ידי הפוליסה של הנתבעת היות ונהג ברכב מי שאינו מורשה לנהוג על פי הפוליסה והתובעת לא הזמינה את חברת הביטוח (איי. די איי) להעיד ואף לא הגישה נגדה הודעת צד ג', דבר האומר דרשני ויש בו כדי לאשר את טענת חברת הביטוח שלה עצמה כלפיה כמופיע במכתב שצורף לכתב התביעה.
3. חמישית - אני מאמינה לתובעת כי בנה של הנתבעת נהג ברכב וכי אמו לא היתה נוכחת במקום התאונה כלל ועל כן לא אוכל לקבל את גרסתה של הנתבעת לתאונה עצמה. על כן לפני גרסת נהג אחד ואין בפני את גרסת הנהג השני. יתרה מכך הנתבעת טענה בכתב התביעה, בהודעתה לביטוח ובדיון (פרו' 3/6) כי התובעת יצאה מ"אין כניסה" מתחנת הדלק אולם בסיכומיה טענה כי "נהגת התובעת הפתיעה את הנתבעת כשביצעה פניית פרסה פתאומית". היות וגרסת התובעת הגיונית וסדורה ולא עורערה, אני מקבלת אותה.
4. שישית – התובעת פעלה בניגוד לאינטרס שלה עצמה, עמדה על טענתה כי עמרי נהג ברכב והיה בו לבדו ולא הסכימה לאשר כי הנתבעת היתה הנהגת למרות שידעה כי בכך היא מוותרת על ה"כיס העמוק של חברת הביטוח של הנתבעת.
5. שביעית - באשר לסבירות הארוע מול הנזקים לרכבים: הנזקים שנגרמו לרכב התובעת ממוקמים בצידו השמאלי של הרכב ואילו הנזקים לרכב הנתבעת בצידו הימני. דבר זה עולה בקנה אחד עם טענת התובעת כי בעודה מבצעת פניית פרסה עקף אותה רכב הנתבעת מצד שמאל. לו היה רכב התובעת פוגע ברכב הנתבעת בצאתו מ"אין כניסה" ובהנתן שהיציאה מה"אין כניסה" ניצבת לכביש, היתה הפגיעה נוצרת בחזית רכב התובעת ובצדו השמאלי של רכב הנתבעת והדבר אינו כך.
6. באשר לתע"צ – למרות העדר התע"צ אני מאמינה לתובעת כי היה לה רשיון נהיגה הואיל וב"כ התובעת הסבירה כי חברת הביטוח מיצגת אותה למרות שבתחילה סרבה לכך כשסברה כי אמה של התובעת נהגה ברכב (ורשיונה הותלה) אולם לאחר בדיקה נוספת, לאור התעקשות התובעת, הוברר לה כי התובעת היא שנהגה ולה היה רשיון נהיגה בתוקף. על זכתה התובעת ליצוגה של חברת הביטוח בתביעה ובתביעה שכנגד.
7. החלטתי שלא להכניס במסגרת שיקולי לדחות את התביעה את העובדה (ואת תמיהות התובעת) כי בשעת הדיון לא היתה הנתבעת, אשר לדברי התובעת מסרה עדות כוזבת בבית המשפט, מיוצגת על ידי עורכי דין אף כי הסיכומים הוגשו על ידי עורך דין.
8. מאידך החלטתי להשית על הנתבעת/התובעת שכנגד הוצאות גבוהות מהרגיל לאור העובדה כי נדחתה על ידי טענתה שנהגה ברכב בעוד התקבלה טענתה התובעת שלא רק שהנתבעת לא נהגה ברכב, היא אף לא היתה נוכחת במקום בשעת התאונה.
9. לאור האמור לעיל אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכום הנתבע, 2,685 ₪ בצירוף אגרת המשפט בסך 750 ₪ ושכר טירחת עורך דין בסך 1,755 ₪ כולל מע"מ. אני דוחה את התביעה שכנגד ומחייבת את התובעת שכנגד לשלם לנתבעת שכנגד הוצאות ושכר טירחת עו"ד בסך 4,000 ₪ כולל מע"מ.

ניתן היום, י"ג ניסן תשע"ח, 29 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.