תביעה קטנה ע"ס 12,000 ש"ח לפיצוי בגין מחדלים נטענים במתן שירות על ידי הנתבעת.

בכתב התביעה צוינו שלושה מקרים בתאריכים שונים. כל מקרה שונה בנסיבותיו. נדון בכל מקרה ,אפוא, בנפרד.

המקרה הראשון- 15.8.2016 טענות וראיות :

התובעת חיכתה בתחנת צפת לקו 993 של השעה 14:00. האוטובוס לא הגיע ובסוף נסעה באוטובוס של השעה 16:00.

הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי האוטובוס הגיע גם הגיע לתחנה בשעה הנ"ל שכן בתאריך הנ"ל הפעילה הנתבעת את הקו באמצעות קבלן משנה וזאת בהתאם ל"אישור החרגה" שניתן לה ע"י משרד התחבורה לתקופת "בין הזמנים".

בעדותה של התובעת על אודות מקרה זה, ציינה כי הגיעו לתחנה רבע שעה לפני השעה 14:00. מדובר בתחנת צה"ל 14 תחנה מס' 51044 . הם חיכו עד שעה16:15 שזה האוטובוס העוקב . התובעת הייתה עם שני תינוקות חודש אחרי הלידה . אין לה ולבעלה רכב והדרך היחידה להגיע היא בתחבורה הציבורית.

"נסעתי עם תינוק קטן בן 3 שבועות לבית הבראה, היה יום מאוד חם, תינוק בן 3 שבועות ועוד תינוק בן שנתיים שרץ כל הזמן לכביש ואנחנו משתגעים לשמור עליו."

נציג הנתבעת הגיב כי מדובר היה בתקופה של בין הזמנים , לדבריו מדובר בתקופה עמוסה באופן חריג - "התקופה הכי משוגעת" כך בלשונו. הנתבעת שכרה קבלן משנה באישור משרד התחבורה ת/1 . לפי הבדיקה , כך נציג הנתבעת, האוטובוס כן הגיע בזמן ואין מצב שהוא לא יצא. לטענת הנציג, משרד התחבורה מתיר הפעלת האוטובוס במקרה זה ללא ג'י פי אס ולכן אין ברשות הנתבעת רשימות מהן ניתן לראות באיזה שעה הגיע האוטובוס לתחנה ובאיזה שעה נפתחו הדלתות.

"לשאלת בית המשפט, אם כך איזה בקרה יש לכם על אוטובוס של קבלן, אני משיב שלכל הקבלנים שמועסקים ע"י יש להם מערכת של ג'י פי אס – ISR, חוץ מהקבלנים של בין הזמנים. משרד התחבורה מחייב אותנו להרכיב לקבלן המשנה על 15 רכבים את המכשיר – שאנחנו מתעסקים איתם כל השנה, ומצב כמו ל"ג בעומר ובן הזמנים מחריגים לנו את זה."

...." "הבקרה היא שהוא רשום אצלי במסך סדרן, שמשרד התחבורה מבקר אותי. אם הוא לא יצא הוא קונס אותי. הבקרה של משרד התחבורה נוכחים בתחנה. רשום אצלי במערכת, ואם לא, אז הקו לא בוצע."

התובעת ביקשה להגיב לדברי נציג הנתבעת וטענה כי " יכול להיות שהוא יצא אבל לא הגיע לתחנה שלנו. מה שברור שאנחנו לא ראינו קו 993 בתחנה, והיינו בתחנה. יכול להיות שלא היה כתוב עליו את הקו".

המקרה הראשון דיון והכרעה:

למדנו מהתביעות הרבות המוגשות נגד הנתבעת כי במצב דברים רגיל, מותקנת על האוטובוס של הנתבעת מערכת ממוחשבת שמנפיקה דו"ח ממוחשב שמתעד את שעת ההגעה של האוטובוס לתחנה, זמן עזיבתו את התחנה , זמן פתיחת הדלתות וזמן סגירת הדלתות וכל זה מתועד ברמת דיוק של שעה, דקה ושניה. בנוסף, ניתן להנפיק ולהגיש דו"ח מכירת כרטיסים שמצביע כל המכירות בזמנים הרלוונטיים לדו"ח ומספר הנוסעים באוטובוס בכל רגע נתון.

במקרה דנן , טוענת הנתבעת כי מאחר שמדובר בתקופה של בין הזמנים הקו נשוא התביעה הוחרג מתנאי הזיכיון הרגילים על ידי מתן היתר להעסיק קבלן משנה וללא ג'י פי אס ו - ISR .

נשאלת השאלה, איזה בקרה יש על הנהג של הקבלן במקרה זה? התשובות של נציג הנתבעת לשאלה זו, אותן ציטטנו לעיל ,היו כלליות ולא סיפקו מענה הולם. הטענה כי " משרד התחבורה מבקר אותי ואם הוא לא יצא קונס אותי" , אינה יכולה להוות תשובה מניחה את הדעת נוכח המספר הרב של תביעות שהוגשו נגד הנתבעת בערכאה זו ונמצאו מוצדקות.

כאמור, התובעת טוענת כי האוטובוס לא עבר בתחנה והנתבעת טוענת כי עבר גם עבר. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי קיים גל של תביעות נגדה וכי גורם שלישי מעודד אנשים להגיש נגדה תביעות. אכן, מורגש בערכאה זו שככל שנוקפים הימים הולכות ומתרבות התביעות נגד הנתבעת ואפשר לומר כי לאחרונה קיים גל של תביעות. גל זה יכול לנבוע מכך שגורם שלישי מעודד הגשת תביעות , ויכול לנבוע מכך שקיים גל של מחדלים .לעתים מודעות הציבור לזכויותיו עוברת מפה לאוזן וגורמת לגל של תביעות. איני מוציא מכלל אפשרות כי התביעות שהוגשו לערכאה זו ונמצאו מוצדקות גרמו לגל של תביעות אך כל זה אינו רלוונטי, שכן לכל אדם הזכות לגשת לערכאות ותפקידו של בית המשפט הוא לרדת לחקר האמת על ידי בדיקת כל תביעה לגופה תוך לקיחה בחשבון את האפשרות של הגשת תביעות סרק לשם התעשרות שלא כדין. אך בעניין אחרון זה אין הבדל בין תביעות כגון דא לבין תביעות אחרות כגון תביעות נגד חברות ביטוח או ספקים אחרים.

אוסיף עוד כי הטכנולוגיה שמתוארת לעיל שמאפשרת הזמת תביעות סרק באמצעות מערכת ממחושבת אובייקטיבית, מהווה ערובה נאותה להדיפת תביעות בדויות.

לגופו של עניין, אני נותן אימון מלא בעדותה של התובעת שעשתה עלי רושם חיובי ולא נסתרה.

מדובר בעדות יחידה של בעל דין שלפי סעיף 54 לפקודת הראיות אם אין בצידה סיוע כי אז היא צריכה היא הנמקה מיוחדת. במקרה זה נמצא סיוע שמתבטא בכך שהנתבעת לא הגישה כמוצג מטעמה את הדיווח שהוגש למשרד התחבורה כתחליף לדו"חות הממוחשבים, וביתר פירוט:

לשם הוכחת תנאי ההחרגה, הגישה הנתבעת ת/1. ( סומן בטעות כ- ת/1 במקום נ/1).

להלן נוסחו של ת/1:

"לבקשתכם, מאושרת החרגת הקווים המצוינים מטה בלבד ולתקופה המבוקשת בלבד. בתנאים הבאים:

בסיום כל יום , ריכוז כל הנסיעות שבוצעו ביום זה בהשוואת מצב מתוכנן מול מה שבוצע לפי הנתונים הבאים:

מוצא ויעד. שעת יציאה ( מדגיש מתוכנן ובפועל) ושעת סיום.

מי הקבלן המצבע ( אם קבלן משנה אם לא – נתיב) מספר האוטובוס שם נהג.

מה מספר הנוסעים בנסיעה, פדיון לנסיעה/יומי ( רמת הפירוט שאפשר לתת).

את כל המידע הזה יש להעביר באופן מסודר תוך 24 שעות.

מה שלא יועבר בזמן ובאופן מסודר כמו לא הועבר.

לא מתכוון שנסתבך עם העיבוד של נתונים שלושה וארבעה ימים אחורה."

ברשימת הקווים נשוא ההחרגה מצוין קו מס' 993 הוא הקו נשוא התביעה.

עיניו הרואות, דווקא אישור ההחרגה ת/1 מלמד על כך שפקיד משרד התחבורה שנתן את אישור ההחרגה היה ער לצורך בפיקוח תחליפי בזמן אמת. ראו דרישתו לקבלת פדיון הנסיעה ומספר הנוסעים ודבריו בסיפא של האישור- "מה שלא יועבר בזמן ובאופן מסודר כמו לא הוגש".

נשאלת השאלה: מדוע לא הגישה הנתבעת את אותו דיווח שהוגש על ידה, אם הוגש, למשרד התחבורה ואשר בא להחליף את הדו"חות הממוחשבים?

מדוע לא ביקשה תעודת עובד ציבור מטעם משרד התחבורה ה בה מוצהר כי הוגשו דיווחים בגין אותו קו ביום נשוא התביעה כנדרש לשביעות רצונו של משרד התחבורה?

כידוע, אי הגשת ראיה מהווה ראיה לחובת הצד שהיה צריך להגישה , וכאן מדובר בראיה מרכזית וחשובה שנמצאת בהישג יד.

נקודה נוספת היא שהנוסע שמצהיר בבית המשפט כי קו מסוים לא הגיע לתחנה, מסתכן בהפרכת טענתו על ידי אותם דו"חות ממוחשבים אשר מהווים הוכחה , בעלת משקל לא קל, שהאוטובוס הגיע לתחנה ואף שהה בה , פתח או לא פתח דלתות , העלה או לא העלה נוסעים, וכל זאת , כאמור, ברמת דיוק של דקות ושניות. נשאלה השאלה, מניין לה לתובעת שבאוטובוס של אותו יום ואותה שעה לא הייתה מותקנת אותה מערכת ממוחשבת?

ועוד חיזוק מצוי בבקשה לקבלת אישור החרגה שהוגשה על ידי הנתבעת למשרד התחבורה. בבקשה המצורפת כנספח ב' לכתב ההגנה מבקש נציג הנתבעת "להחריג גם את הלו"ז" ( ממש כך) , בקשה שמדברת בעד עצמה :

"היות ויהיה עומס נוסעים כבד, אנו מבקשים להחריג את הלו"ז כי מרבית היציאות לא יצאו כמתוכנן ברישוי".

מיותר לציין כי "החרגת הלו"ז" היא שם מעודן של ביטול אוטובוסים קרי- כישלון המשימה. הבקשה להחרגת הלו"ז אינה אלא בקשת היתר להפרת תנאי הזיכיון בגלל אותו "עומס נוסעים כבד". זוהי ראשית הודיה מטעם הנתבעת שהיא חששה מראש כי לא תהיה מסוגלת לעמוד במשימה בתקופה של בין הזמנים.

להלן תשובת משרד התחבורה:

"אדגיש – אין החרגה מכל נתון , מיציאה בזמן ,שימוש בקבלני משנה ושאר הנושאים שהוחרגו בקווי 900".

לאור האמור, אין ספק כי עדותה האמינה של התובעת בצירוף אי הגשת הדו"חות התחליפיים ו/או אישור ממשרד התחבורה ובצירוף ת/1 ונספח ב' לכתב ההגנה, כל אלה מטים את מאזן ההסתברות באופן בטוח לטובת גרסתה של התובעת.

אני מקבל ,אפוא, את התביעה לגבי המקרה הראשון וקובע כי קו 993 לא הגיע לתחנת צה"ל 14 בתאריך 15.8.2016 שעה 14:00.

עמדת בית המשפט העליון לגבי חשיבות התחבורה הציבורית:

בית המשפט העליון מתייחס בכובד ראש לחובתה של חברת אוטובוסים ציבורית שפועלת מכוח זיכיון של משרד התחבורה לתת לציבור את השירות הטוב ביותר, להלן ציטוט מבג"צ 1527/06 התנועה להגינות שלטונית נ' אגד:

"ובחתימה נאמר מדוע ראינו לנכון להידרש בפרטות לעתירה זו תקופה ארוכה? בעולם הזכויות וכבוד האדם, התחבורה הציבורית היא בראש וראשונה נחלתו של מי שאינו בין האמידים והעשירים, ונחלת צעירים, אנשים שמצבם הכלכלי לא שפר, קשישים החיים מקצבה וגמלה – כל אלה שאין בידם להחזיק מכונית פרטית, שהם הנזקקים לתחבורה הציבורית."

הנתבעת מופנית גם לפסק דין בע"פ 222/78 דן נ' מדינת ישראל, פס"ד לג'(1) 566, 1979:

"הצידוק לחיוב הנתבעת"...נעוץ בשיקול העליון של טובת הציבור, במקרה שלפנינו- שהאזרח הנזקק להסעה באוטובוס בקו פלוני יוכל לדעת כמעט בוודאות שאם יגיע לתחנת המוצא (אליה בלבד מתייחס לוח הזמנים) ייאסף בשעה הקבועה בלוח, ואם יהיה באחת התחנות האחרות – יוכל לחשב בערך מתי יצא לדרכו. זהו שירות יום-יומי רב חשיבות לחלק נכבד מן הציבור וזכותו שהחברה המפעילה את הקו תעשה כל מאמץ, אף מעבר לסביר, כדי לעמוד בחובה שהמחוקק הטיל עליה כתנאי להפעלה זו."

שיעור הפיצוי הנהוג בפסיקה – לאחר שבחנתי את הפסיקה הרלוונטית בבתי המשפט לתביעות קטנות, מצאתי כי הפיצוי בגין עיכוב שבגללו פספס התובע את הנסיעה נע בין - 1,000 ₪ עד 2,500 ₪ כאשר גובה הפיצוי תלוי בנסיבות של כל מקרה.

אשר לפיצוי שמגיע לתובעת במקרה שלפנינו:

מדובר באשה עם שני ילדים קטינים. אחד עולל כבן חודש ימים והשני כבן שנתיים. לתובעת אין רכב פרטי והתחבורה הציבורית היא האמצעי היחידי שעומד לרשותה. אין ספק כי המתנה לפרק זמן של שעתיים הייתה כרוכה בסבל ועינוי לה ולקטינים.

אני מעמיד את הפיצו במקרה זה על סך של 1,500 ש"ח.

המקרה השני עדויות ומוצגים:

בכתב התביעה נטען כי ב - 4.10.2016 במוצאי חג חיכתה התובעת בתחנה בירושלים לקו 993 של השעה 21:00. האוטובוס לא הגיע. אחר כך הגיע אוטובוס מלא שלא העלה את התובעת ובסוף היא נסעה באוטובוס של שעה 22:00 שהגיע ב - 22:15.

הגנת הנתבעת לגבי מקרה זה היא כדלקמן:

האוטובוס של אותו קו יצא מתחנת המוצא בירושלים בשעה 21.09 ,עבר בתחנת בר אילן בשעה 21:27 ופתח דלתותיו בתחנה זו לעליית נוסעים בשעה 21:28. לתמיכה בטענתה הגישה הנתבעת דו"ח פירוט נסיעה פתיחת דלתות ודו"ח מיקומים לקו 993 שיצא ב 21:00.

התובעת העידה כי " לעניין המקרה השני, זה היה ב – 4.10.16, מוצאי חג ראש השנה, היינו בירושלים וחיכינו לאוטובוס שיבוא לצפת, קו 993, היינו בתחנת בר אילן, היינו צריכים את האוטובוס של השעה 9:00. זו תחנה שנייה בסך הכול, אחרי שהוא יוצא. תחנה ראשונה זה הר חוצבים, תחנה שניה זה בר אילן. חיכינו בתחנה, עבר קו 993, ולא עצר, לא יודעת אם זה היה קו או אוטובוס. אני לא יודע מה היה. היה כתוב עליו 993 והוא לא עצר. הוא היה ריק ללא אנשים. אציין שהתקשרתי לחברה משם, ואמרו משהו שהוא בכלל לא היה אמור לעצור כי זה לא היה האוטובוס. אחרי 9:30, הגיע 993, והוא היה מלא. הוא העלה קצת מהאנשים שחיכו אתנו, ולא היה לו מקום בשבילנו היו המון אנשים בתחנה שלא הצליחו לעלות עליו, ואנחנו חלק מהם. עצרו את האוטובוס, לא נתנו לו לנסוע, אנשים חסמו את האוטובוס, והנהג צילם אותם ואמר שהוא שולח את התמונה לחדשות 10, אז אולי ניתן להשיג תמונה מהנהג. הוא לא העלה אותנו, נסענו עם האוטובוס של השעה 10, קו 982, שהוא קו הרבה יותר ארוך יותר קשה לנסוע אתו עם ילדים. זה היה המקרה השני."

התובעת השיבה בחקירה הנגדית כי האוטובוס שהיה ריק הגיע בשעה 9:00.

נציג הנתבעת העיד כי קו 993 יצא באיחור של 9 דקות, יצא מהר חוצבים ב – 9:09, הגיע לבר אילן בשעה 9:27. הנציג הגיש דו"ח פתיחת דלתות נ/1 לפיו נפתחה הדלת ב 9:28 ודו"ח ספירת נוסעים נ/ 2.

"לשאלת בית המשפט, מדוע סגר אחרי 6 שניות, אני משיב שאנשים לא רצו לעלות בעמידה, ולכן הוא המשיך." .." הנוסעים לא רצו לעלות ב – 9:28 כיוון שזה היה בעמידה.".

הנציג הוסיף בעדותו לפני כי :" ב – 9:45 יצא עוד אוטובוס מהר חוצבים קו 993 והגיע לבר אילן ב – 10:05, וזה האוטובוס שנחסם. לפי הבדיקה שלנו עצרו אותו הנוסעים ושחררו אותו אחרי כמה דקות. אחרי 10 דק' הגיע קו 982, שהיא טוענת שהוא ארוך יותר. ההפרש בין הקווים הוא חצי שעה, אחד עובר דרך כביש 6 והשני לא."

הנציג התבקש לסמן על נ/2 איך לומדים שב – 9:28 היה מקום באוטובוס והשיב כי :

"נ/2 משקף את כל הכרטיסים שנמכרו באותו קו, 47 כרטיסים, זה אומר שהיו 47 נוסעים באותו רגע.

אני משיב שב- 9:26 היו 30 נוסעים."

נוכח הצגת פרטים אלה על ידי נציג הנתבעת טענה התבעת כי : "אני לא זוכרת בדיוק מה היה, אני זוכרת שלא היו לי מקומות באוטובוסים."

המקרה השני – דיון והכרעה:

אף כי עדותה של התובעת לגבי המקרה השני מבולבלת ואינה תואמת במלואה לדו"חות של הקו אני נותן בה אימון. התרשמתי שהיא עברה את החוויה שתיארה - שלא עלתה לאוטובוס בגלל שלא היה לה מקום וככל שאין התאמה מלאה עם הדו"ח הממוחשב, הדבר נובע מבלבול ולא מכוונת שקר. יש לציין שלגבי האוטובוס הראשון גם עדותו של נציג הנתבעת לא הייתה עקבית כאשר פעם טען כי הנוסעים לא רצו לעלות ולנסוע בעמידה ופעם טען כי הדו"חות מצביעים על מקומות פנויים.

בכל מקרה, מאחר שלא הוכח אם הסיבה שבעטיה לא עלתה לאוטובוס הראשון שמופיע בדו"חות היא שהתובעת לא רצתה לעמוד ( ואם זה המצב כי אז ניתן להבין אותה כשהיא עם רך נולד כבן חודש ועוד עולל כבן שנתיים) או שמא מסיבה אחרת , לא אזקוף את ההמתנה להגעת האוטובוס השני (זה שנחסם) לחובתה של הנתבעת. אך אינני יכול שלא לזקוף לחובתה את שקרה כשהגיע אוטובוס אחרון זה לתחנה ושגרם לכך שהתובעת לא עלתה לאוטובוס עם שני ילדיה הקטינים ונאלצה מחוסר בררה להמתין ולנסוע בקו אחר שמסלולו ארוך יותר. לגבי אוטובוס אחרון זה, מסרה התובעת בעדותה כי הנוסעים חסמו אותו בגופם וכי הנהג צילם ואמר שישלח לערוץ 10. נציג הנתבעת הודה כי האוטובוס נחסם על ידי הנוסעים בגופם וטען י "לאחר מספר דקות שחררו אותו". ברור שאם התובעת לא הייתה בתחנה היא לא הייתה רואה את מה שקרה ולא הייתה יודעת פרט חשוב זה.

אוסיף כי אילו הנהג הוזמן למתן עדות כי אז יכול היה לשפוך אור על האירוע של חסימת האוטובוס שלו ומיותר לומר כי הנתבעת היא שהייתה צריכה להזמינו.

זה המקום לציין כי מדינה מתקדמת אינה יכולה להרשות שחסימת אוטובוסים על ידי המון זועם של נוסעים מתוסכלים תהיה בגדר חזון נפרץ בשדרותיה. זה צורם. זה מתאים למדינת עולם שלישי ומצביע על פגיעה כרונית בזכויות של הנוסעים וחוסר רגישות לאותן זכויות.

למרבה הצער, אין זה המקרה הראשון שנדון לפני שבו אוטובוס של הנתבעת מירושלים לצפת או להפך נחסם בגופם של נוסעים מתוסכלים וזועמים. ראו למשל המקרה שנדון ב- תיק מס' 5902-07-16 שבו הוכח בראיות חותכות כי האוטובוס של נתיב אקספרס נחסם על יד המון זועם של נוסעים למשך שעה שלמה עד אשר התובע שם נאלץ לוותר על הנסיעה ולחזור כלעומת שבא. יש להצטער על כך שבמקום לעשות חשבון נפש ולטפל בשורש של הבעיה טוענת הנתבעת כי צד שלישי מעודד הגשת תביעות נגדה וכי אילו הייתה חורגת מתנאי הזיכיון כי אז היה משרד התחבורה קונס אותה.

אשר על כן, התביעה מתקבלת גם לגבי המקרה השני. אני מעמיד את הפיצו במקרה זה על סך של 1,500 ש"ח.

המקרה השלישי 16.10.2016 עדויות ומוצגים:

נטען כי ב - 16.10.2016 המתינה התובעת עם ילדיה בצפת לקו 993 של השעה 7:30 , הם הגיעו לתחנה בשעה 7:40 מאחר שהאוטובוס לא נוהג להגיע ,לטענתה, לפני כן . ברם, האוטובוס לא הגיע כלל. ולא עוד אלא שהאוטובוס של שעה 8:00 הגיע בשעה 8:40 אך הוא היה מלא ולא עצר וסימן שעוד 2 דקות יבוא עוד אוטובוס. האוטובוס של 8:30 גם היה מלא ולא עצר . ב 9:40 הגיע פקח של החברה ואמר שבעוד 5 דקות שולח אוטובוס נוסף הבטחה שהתבדתה. בסוף נסעה התובעת באוטובוס 982 של השעה 10:00 שהגיע ב 10:15.

הנתבעת טענה בהגנתה כי על פי רישומיה האוטובוס הגיע בשעה 7:43. לתמיכה בטענתה זו צירפה הנתבעת דו"ח פירוט נסיעה ,סידור נהג ודו"ח מיקומים לקו 933 שיציאתו בשעה 7:30.

אשר לאוטובוס שיצא מתחנת המוצא בשעה 8:00 הוא איחר לטענת הנתבעת בשל תקלה והגיע בשעה 8:35. אך הוא לא היה מלא . לטענת הנהג, התחנה הייתה ריקה כלומר התובעת כלל לא נכחה במקום או שמיקומה לא אפשר לנהג לדעת כי היא מצויה שם. הנתבעת מכחישה כי הנהג סימן כי בעוד שתי דקות יגיע עוד אוטובוס. לתמיכה בטענתה, צירפה הנתבעת דו"ח ספירת נוסעים לפיו האוטובוס לא היה מלא .באשר לאוטובוס ששעת יציאתו היא 8:30 מאשרת הנתבעת כי הגיע לתחנה כשהוא מלא וככל שהתובעת נכחה בתחנה לא היה מקום להעלותה. צורף דו"ח ספירת נוסעים . אשר לטענת התובעת כי לאחר מכן המתינה עד לשעה 10:15 טוענת הנתבעת כי " טענה זו אינה סבירה שכן "לכל היותר" בשעה 10:01 עבר במקום קו 982 עליו לא עלתה. על כן תטען הנתבעת כי התובעת ככל הנראה עזבה בשלב מסוים את המקום ושבה רק בשעה 10:15 או בסמוך ומכאן שלא המתינה כלל ברצף בין השעות 7:40 ועד השעה 10:15 כנטען.

הנתבעת הוסיפה וטענה בכתב ההגנה כי : "..האוטובוס עליו עלתה התובעת בסופו של דבר בשעה 10:15 הוא קו מתגבר נוסף אשר הוציאה הנתבעת נוכח העומס ובהתאם לחובתה".

לסיכום מקרה זה, טענה הנתבעת כי ההמתנה שנגרמה לתובעת בגין תקלה של הנתבעת מסתכמת בחצי שעה בלבד ( בין השעה 8:00 לשעה 8:35) ואף זאת רק בהנחה שהוכח כי התובעת נכחה בתחנה בשעה זו.

עוד טענה הנתבעת כי יש להטיל על התובעת אשם תורה בכך שאיחרה לאוטובוס הראשון בכך שעמדה במיקום שלא אפשר לנהג לראות אותה בכל הנוגע לאוטובוס השני ובכך שמסיבותיה שלה לא עלתה על אוטובוס שחלף בשעה 10:01.

התובעת הודתה בעדותה לפני כי ייתכן שפספסה את האוטובוס שהגיע ב 7:30 מאחר שהיא הגיעה ב 7:40 לאחר שהתרגלה שהאוטובוס לא מגיע בשעה 7:30 אלא תמיד מאחר. בחקירה הוסיפה וטענה כי:

"ת. בוא נגיד ש – 7:30 עבר ופספסתי אותו. חיכיתי לאוטובוס של 8 לא הגיע בזמן אלא ב – 8:45, הוא לא עצר ולא פתח דלתות, הוא עשה סימן ביד שעוד 2 דק' יגיע אוטובוס מאחוריו, ולא הגיע אוטובוס. היה צריך להיות ב – 8:30 אוטובוס ולא הגיע. קו 993. אח"כ ב – 9:15, הגיע הקו של 8:30 וגם הוא לא עצר. כל מה שאמרתי עכשיו זה לגבי קו 993. ב – 9:40 עבר פקח של החברה, אמר שעוד 5 דקות יגיע קו 993. הפקח עבר ברכב פרטי של החברה. לא הגיע אוטובוס אחרי 5 דק'. חיכינו עד השעה 10:20, שאז הגיע אוטובוס של 10, אבל הפעם קו 982 ולא 993. אני אציין שזה ערב חג, זה זמן לחוץ שהיינו צריכים להספיק לקנות דברים לחג שלא היה לנו. והיה צריך לקנות 4 המינים ויש לזה חשיבות אצלנו ולא היה לנו את הזמן הזה. זה משמעותי אם נוסעים ב – 8 או 10:20."

נציג הנתבעת סיכם כי האוטובוס כן יצא ב – 7:30 בתחנה מרכזית, הגיע ב – 7:43 לתחנה שבה המתינה התובעת. לתמיכה בטענתו הציג דו"ח מיקום שמעיד על זה. –ן נ/3. כמו כן הגיש מוצגים נוספים מהדו"חות הממוחשבים לתמיכה ביתר טענותיו.

המקרה השלישי- הכרעה:

כמו בשני המקרים הקודמים, התרשמותי הבלתי אמצעית מהתובעת היא שהיא אומרת את האמת. היא לא המציאה את התביעה אלא חוותה את האירוע המתואר על ידה. כמו כן, וגם זאת בדומה לשני המקרים הקודמים אני מוצא סיוע ממשי לעדות התובעת בעדותו של נציג הנתבעת דווקא.( לפי סעיף 54 לפקודת הראיות, די בהנמקה מפורטת לביסוס ההכרעה על עדות יחדיה של בעל דין).

אנמק:

א. לגבי האוטובוס של 7:30 אני מקבל את טענת הנתבעת המתבססת על הדו"חות הממוחשבים לפיה האוטובוס הזה עבר בתחנה. התובעת דייקה בעניין זה ומלכתחילה טענה כי היא לא הגיעה בזמן. טענת התובעת כי התרגלה לכך שהאוטובוס מאחר אינה מושיעה אותה שכן כל צד חייב לעמוד בלוח הזמנים. אם האוטובוס נוהג לאחר כדבר שבשגרה על הנוסעים להתריע על כך ולדאוג לכך שהאוטובוס ייצא בזמן ויגיע בזמן , לא להתאים את עצמם לאי העמידה בלוח הזמנים. יצוין שבעדותה, התובעת הייתה מוכנה לקבל שהיא פספסה את האוטובוס לשעה זו. עינינו הרואות , שדחיית התביעה לגבי אוטובוס זה לא נובעת מחוסר דיוק בפרטים שמסרה התובעת, כך שמהימנותה לא נפגמה.

ב. אשר לאוטובוס העוקב, הנתבעת מאשרת כי איחר חצי שעה וטוענת כי האיחור נבע מתקלה אך מבלי להתכבד ולגלות מהי התקלה. מאחר שלא הוכח כי מדובר בכוח עליון או בתקלה שאינה באשמת הנתבעת, יש לזקוף איחור זה לחובתה.

ג. אשר לשאלה מדוע לא עלתה התובעת על האוטובוס הנ"ל, התובעת טוענת כי האוטובוס לא עצר. הנתבעת טוענת כי נכון שהאוטובוס לא עצר אך לא בגלל שלא רצה לעצור ולא בגלל שלא היה מקום לתובעת , אלא בגלל שהתובעת לא הייתה שם בתחנה. נשאלת השאלה אם התובעת לא הייתה בתחנה כיצד נודעה לה העובדה הבלתי שנויה במחלוקת שהאוטובוס עבר בתחנה ולא עצר? לפני מילתה של התובעת שהעידה לפני ועשתה רושם אמין מול מילתו של הנהג שלא העיד לפני אף כי מכתב התביעה עולה כביכול כי הוא זוכר (האומנם?) את פרט י המקרה. אני מעדיף את גרסתה של התובעת.

ד. לגבי האוטובוס הבא, של שעה 8:30 הנתבעת מאשרת את טענת התובעת לפיה האוטובוס לא עצר מאחר שהיה מלא ולא היה בו מקום להעלות את התובעת. אלא מאי? במחלוקת לגבי אוטובוס זה שבשל העדר מקומות לא אסף את התובעת , משליכה הנתבעת את יהבה על כך שלא יתכן שהתובעת המתינה בתחנה לאחר מכן עד השעה 10:15 שכן " לכל היותר" בשעה 10:01 עבר במקום קו 982 עליו עלתה התובעת".

בכל הכבוד, טענתה זו של הנתבעת מטעה ,שכן הטענה מתיימרת להסיט את מוקד המחדל. השאלה איננה אם קו 982 ( שמגיע לאותו יעד של 993 אך במסלול ארוך יותר) הגיע ב 10:01 או ב 10:15. השאלה היא כמה זמן מותר על פי תנאי הזיכיון להשאיר את הנוסעים בתחנה לאחר שקו 993 שעבר ב שעה 8:30 לא אסף אותם בשל כך שהוא היה מלא עד אפס מקום. לשאלה זו אין תשובה, לא בכתב ההגנה, לא בטיעוני הנתבעת , אף לא במוצגים שהוגשו שאינם כוללים את החלקים הרלוונטיים של הזיכיון. מנהג בת יענה זה לא יביא לפתרון הבעיה של קו צפת ירושלים צפת המופעל על ידי הנתבעת. האם לא הגיע הזמן שהנתבעת תעשה חשבון נפש ותמצא פתרון לקו זה?

לסיכום מקרה זה :

אין לזקוף לחובתה של הנתבעת את הפספוס של קו 993 בשעה 7:30.

יש לזקוף לחובתה של הנתבעת את ההמתנה חצי שעה לאוטובוס של השעה 8:00 שהגיע בשעה 8:30 שנבעה ,על פי הנטען, מתקלה שלא הוכחה.

יש לזקוף לחובת הנתבעת את אי עצירתו של האוטובוס הנ"ל ואת ההמתנה משעה 8:30 ( כשהאוטובוס של שעה זו היה מלא ולא היה בו מקום לתובעת) עד לשעה 10:01 לפחות. סה"כ המתנה של כשעתיים עם שני תינוקות מ - 8:00 עד 10:01.

הפיצוי הראוי בגין מקרה זה הוא סך של 2,500 ש"ח.

הערה אחת לפני סיום : הנתבעת טוענת לפני בכל התיקים כגון דא (והם לא מעטים) כי יש לתת את הדעת בפסיקת הפיצוי להשלכות רוחב ולהכבדה היתירה על הנתבעת אם ייפסק פיצוי גבוה. לכך יש להשיב בשתיים-

ראשית- ממילא שיעור הפיצוי המקובל בפסיקה בגין נזק לא ממוני הוא נמוך כפי שעולה גם ממה שנפסק כאן.

שנית ,והיא העיקר- ניתן לדבר על "השלכות רוחב" כשמדובר בתופעה של מספר גדול של הפרות. אם קיים מספר גדול של הפרות, צריך לחתור למיגור התופעה או הפחתתה למינימום האפשרי. ולכן, אם כוונת הנתבעת היא שבית המשפט יפסקו פיצוי סמלי, הרי שגישתה, בכל הכבוד, לא מקובלת והיא נדחית מכל וכל שכן פיצוי סמלי יביא להנצחת התופעה ולמתן הכשר בדרך עקיפה לפגיעה מתמשכת בציבור חלש והפרה של תנאי הזיכיון שמכוחו פועלת הנתבעת.

סוף דבר הוא שאני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של 5,500 ש"ח.

כמו כן תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט בסך של 850 ש"ח.

כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"א אדר תשע"ז, 09 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.