1. התובע הינו בעלים של אופנוע (להלן: האופנוע) שניזוק במהלך תאונת דרכים שארעה עם רכב שבו נהג הנתבע (להלן: הרכב). האופנוע ניזוק כליל. כמו כן, הנתבע הגיש תביעה שכנגד לגבי הנזקים שנגרמו לרכב.

2. התובע טען בעדותו בבית המשפט בתמצית, כדלקמן: הוא נסע באופנוע בכביש 44 בנתיב הימני ביותר ואשר מוביל לפניה ימינה; הרכב נסע בנתיב שמשמאלו; בהמשך, הרכב סטה ימינה בפתאומיות באלכסון אל תוך נתיב נסיעתו של האופנוע, חסם את דרכו של התובע ועקב כך האופנוע התנגש בדופן ימין אחורי של הרכב באזור הדלת האחורית והכנף.

3. הנתבע טען בעדותו בבית המשפט בתמצית, כדלקמן: הוא נסע ברכב בנתיב הימני ביותר בכביש 44, והאופנוע הגיח מתוך השול הימני והתנגש בפגוש האחורי של הרכב ולא בדופן ימין של הרכב כפי שנטען על ידי התובע.

4. לאחר שמיעת עדותם של שני הנהגים ולאור הראיות שהוצגו בפניי, הנני קובע שיש להעדיף את גרסתו של התובע על פני גרסתו של הנתבע לגבי אופן קרות התאונה. לפיכך, מלוא האחריות לגרם התאונה רובצת לפתחו של הנתבע ולכן יש לקבל את התביעה במלואה ולדחות את התביעה שכנגד. להלן נימוקיי:

א. הגרסה של הנתבע כפי שהועלתה בבית המשפט כי האופנוע נסע בשול הימני בניגוד לחוקי התנועה, לא הופיעה באף אחת מגרסאותיו הקודמות והועלתה לראשונה רק בבית המשפט. הגרסה של הנתבע שהאופנוע נסע בשול הימני היא בגדר עדות כבושה. כך למשל, בהודעה על התאונה כפי שנמסרה למשטרת ישראל ביום 26.6.16 (ת/3), הנתבע ציין שביצע איתות ועבר לנתיב הימני. ללמדך, לפי גרסתו של הנתבע במשטרה הוא לא היה בנתיב הימני אלא בנתיב שמשמאלו, כפי שטען התובע. בנוסף, בהודעה של הנתבע לחברת הביטוח (ת/4), נאמר שנסע ישר ואין כל אזכור למעבר לנתיב שמימינו, וזאת כסתירה נוספת בדבריו שמפחיתה ממשקל עדותו.

ב. בהודעה של הנתבע במשטרה (ת/3) נאמר כי "האופנוע פגע בחלקו האחורי בצד ימין ברכב (דלת אחורית פלוס גלגל פלוס טמבון אחורי)" ולאחר מכן יש תמונה של רכב ועליה יש סימון של מקומות הפגיעה ברכבו. סימון זה מופיע בדלת ימנית אחורית ובכנף האחורית. בנוסף, בחוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה שכנגד מטעם הנתבע הוא ביקש לחייב את התובע בתשלום הוצאות תיקון הנזקים שנמצאו ברכב בדופן ימין. כל אלה אינם מתיישבים עם טענתו של הנתבע שהנזק ברכבו בעקבות התאונה היה רק בפגוש האחורי עקב התנגשות האופנוע באופן ישיר בפגוש.

ג. עדותו של התובע בבית המשפט לגבי אופן קרות התאונה תואמת את הודעתו לחברת הביטוח וגם את הודעתו במשטרה, שצורפו לכתב התביעה מטעמו. מכאן גם המשקל הגבוה שיש לייחס לגרסתו של התובע לגבי אופן קרות התאונה.

5. לפיכך, האשם הבלעדי לגרם התאונה נובע מכך שהנתבע סטה מנתיב לנתיב בחוסר זהירות, בדיוק כפי שטען התובע.

6. אשר על כן, הנתבעים 1 ו-2, ביחד ולחוד, ישלמו לתובע את הסכומים הבאים:

א. 13,984 ₪ בגין הנזק לפי חוות דעת שמאי שצורפה לכתב התביעה.

ב. 1,170 ₪ עבור שכר טרחת שמאי.

ג. 1,000 ₪ הוצאות משפט.

הסכומים המפורטים בסעיפים א' ו-ב' לעיל יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 22.8.16 (מועד עריכת חוו"ד שמאי) ועד מועד התשלום בפועל.

7. יש לציין שבכתב התביעה יש רכיב של נזק בסך של 303 ₪ בגין גרירת האופנוע אך לא צורפה קבלה מתאימה בעבור הגרירה ולכן רכיב זה דינו להידחות.

7. כל אחד מהצדדים רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום.

8. המזכירות תשגר העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ט אדר תשע"ז, 27 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.