1. בקשת המבקשים לחייב את המשיבה לגלות מסמכים, לרבות ספרי תקבולים ותשלומים ופנקסי קבלות לשנים 2012-2017, להשיב על שאלות בשאלון לגביהן לא ניתנה תשובה מספקת וכן להתיר הוספת שאלה לשאלון שעניינה בשנת 2015.
2. עסקינן בתביעה כספית על סך 531,000 ₪, שהגישה המשיבה כנגד המבקשים להשבת כספי שכירות ששילמה למבקשים, בשל פגמים במושכר ונזילות חוזרות ונשנות ולפיצוי בגין נזקים שנגרמו למשיבה, העוסקת בייצור מצות, בעקבות הליקויים והנזילות, ביניהם איבוד לקוחות, מניעת רווח ונזק לסחורה.
3. המשיבה התנגדה לבקשה בטענה כי המסמכים המבוקשים הינם בבחינת סוד מסחרי של המשיבה, כמוגדר בסעיף 5 לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999 (להלן – "החוק"), ועל כן חוסים תחת ההגנה הניתנת לסוד מסחרי במסגרת סעיף 23 לחוק. עוד נטען, כי הדרישה לחשוף מסמכים הפרושים על פני תקופה של 5 שנים (ובתוספת שנת 2017 – 6 שנים) – הינה מופרזת וחסרת הגיון. כן הביעה המשיבה חשש מחשיפת תוכן המסמכים ברבים, ככל שיגולו בפני המשיבים, בזדון.

1. בתשובתם, פירטו המבקשים את סעיפי כתב התביעה ואת הסעדים המבוקשים שבעניינם נדרשו המסמכים: דרישות כספיות של המשיבה בגין איבוד לקוחות, פגיעה בשם הטוב ומניעת רווח; טענות המשיבה לקהל יעד מוגדר המקבל שירות מהמשיבה מזה מספר עשורים ולקוחות אשר פנו לרכישת הסחורה ממתחרים בשל נסיבות התביעה; טענות המשיבה לפניות רבות שקיבלה מרבנים ומקהילות להם נאלצה ליתן הסברים בגין המאורעות הקשורים בתביעה.

לטענת המבקשים, המסמכים המבוקשים נדרשים על מנת להתגונן מפני טענות התביעה בדבר נזקים שנגרמו, לכאורה, כתוצאה מהנזילות במושכר.

המבקשים הרחיבו בקשתם אף לעניין מסמכים הנוגעים לשנת 2017, מאחר והמשיבה השתמשה במושכר גם בשנה זו, לאותה מטרה.

1. בתשובה לתגובה הדגישה המשיבה את חשיבות ההגנה על קניינה ואי חשיפת הסודות המסחריים. כן ציינה המשיבה את חששה מפני פגיעה בצדדים שלישיים אשר אינם צד לתביעה. המשיבה הוסיפה כי למצער חלק מן המידע המבוקש, כדוגמת מאזנים כספיים, נמצא באתרי האינטרנט.

דיון והכרעה

1. הלכה היא כי במסגרת הדיון האזרחי יש להבטיח גילוי רחב ככל הניתן של מידע הרלוונטי למחלוקת שהתגלעה בין הצדדים.

(ראו בג"ץ 844/06 אוניברסיטת חיפה נ' פרופ' אברהם עוז, פ"ד סב(4) 167 (14.5.08).

בבחינת בקשה לגילוי מסמכים, יש להידרש לשאלה האם המידע שגילויו מבוקש רלוונטי לתביעה, האם קיימת זיקה ממשית בין הטענות העומדות בבסיס הבקשה לגילוי מסמכים ובין טענות המבקש בהליך העיקרי, מהי הזיקה בין המידע המבוקש לבין עילת התביעה והתשתית העובדתית עליה נסמכת ומהי תרומת המידע המבוקש לקיומו של הליך יעיל. הפסיקה מתייחסת באופן ליבראלי לנושא הרלוונטיות, קרי, כל מסמך שיש בו כדי לסייע לקו החקירה וכל מסמך הכולל מידע המאפשר לצד לקדם את עניינו, הינו רלוונטי:

"כפי שציין בית משפט קמא, נקודת המוצא לעניין גילוי מסמכים ועיון בהם היא גילוי מרבי, בהתבסס על הרציונאלים הבאים: (א) חשיפת האמת, אשר מותנית בין היתר בפרישׂת תמונה עובדתית רחבה ומלאה ככל האפשר (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 251 (מהדורה אחת עשרה, 2013) (להלן: גורן)); רע"א 4234/05 בנק המזרחי נ' פלץ, [פורסם בנבו] פסקה 6 (14.8.2005)); (ב) יעילות דיונית במובן הרחב (יצחק עמית "קבילות, סודיות, חיסיון ואינטרסים מוגנים בהליכי גילוי במשפט האזרחי – ניסיון להשלטת סדר" ספר אורי קיטאי 247, 248 (2008) (להלן: קיטאי); ע"א 2271/90 ג'מבו נ' אמיר מרדכי, פ"ד מו(3) 793 (1992)); (ג) הזכות להליך ראוי, היונקת מזכות הגישה לערכאות (ראו רע"א 4781/12 י.מ עיני קונדיטוריה בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 11 לפסק דינו של השופט דנציגר (6.3.2013) (להלן: עניין עיני)); (ד) שוויון בין הצדדים - הגילוי והעיון מאפשרים לצמצם את פערי המידע בין הצדדים ובכך להעמידם בנקודת פתיחה שווה".

(רע"א 4627/14 פז חברת נפט נ' דיעי ואח' (פורסם במאגרים משפטיים). ראו בנוסף: רע"א 6553/14 דן פלדמן נ' Deutsche Apotheker und Arztebank Eg(פורסם במאגרים משפטיים); וכן ברע"א 4781/12 י.מ. עיני נ' בל"ל (פורסם במאגרים משפטיים)).

נוכח טענות התובעת המפורטות לעיל, לא יכולה להיות מחלוקת כי המידע המתבקש באשר לזהות הלקוחות והיקף הרכישות, לכל הפחות בשנים הסמוכות לקרות האירוע, הינו רלוונטי לבירור התביעה ונחוץ לשם הגנת המבקשים.

1. יחד עם זאת, אל מול הבקשה לגילוי מסמכים, עומדת טענת הגנה על המסמכים והמידע המבוקש מפאת היותם סוד מסחרי. לפיכך, יש להידרש, ראשית, להגדרת "סוד מסחרי" בסעיף 5 לחוק ולבחון את הוראות 23 לחוק שעניינן 'אי גילוי סוד מסחרי'.

סעיף 5 לחוק קובע -

""סוד מסחרי", "סוד" - מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו".

יצוין כי השאלה האם רשימת לקוחות מהווה סוד מסחרי נדונה בפסיקה רבות, כאשר היקף ההגנה הניתנת משתנה בנסיבות העניין, בהתחשב בנגישות המידע לציבור; המשאבים והמאמצים הנדרשים להשיגו; כלליות המידע; ועוד (ראו לעניין זה את הדיון הנרחב בספרו של מיגל דויטש עוולות מסחריות וסודות מסחר (תשס"ב) בעמ' 445-425).

1. סעיף 23 לחוק מעניק לבית המשפט את הסמכות לתת צו בדבר גילוי מסמכים, אף אם מדובר בסוד מסחרי:

"(א) בית המשפט רשאי, מיוזמתו או על פי בקשה, לתת צו להבטיח כי סוד מסחרי של בעל דין או של אדם אחר שהתגלה בהליך משפטי לא יפורסם.

(ב) בית המשפט רשאי, לבקשת אדם, לתת צו בהליך משפטי, בדבר דרכי הגשת ראיות שיש בהן סוד מסחרי.

(ג) בהליך משפטי בענין אזרחי, רשאי בית המשפט, לבקשת אדם, לתת צו בדבר אי גילוי ראיות שיש בהן סוד מסחרי, ובלבד שראה כי הענין שיש באי גילוי הראיה עדיף מן הצורך לגלות את הראיה לשם עשיית צדק, וכי במתן הצו לפי סעיפים קטנים (א) ו-(ב), אין כדי להגן על הסוד המסחרי.

(ד) בסעיף זה, "בית משפט" - לרבות בית דין, רשות, גוף או אדם, בעלי סמכויות שיפוטיות או מעין שיפוטיות לפי כל דין."

1. הסעיף מעניק לבית המשפט שיקול דעת, תוך דרישה לאיזון בין האינטרסים של מבקש הגילוי לבין האינטרסים של המבקש להגן על סודו המסחרי. ראו, לעניין זה, רע"א 10108/16 רמי לוי שיווק השקמה בע"מ נ' ברנד פור יור בע"מ (1.3.17)):

כפי שצוין, האיזון בין הערכים והאינטרסים המתנגשים יעשה בהתאם לאמור בהוראות סעיף 23 לחוק. סעיף זה משקף את אימוצו של עקרון המידתיות כבסיס לעיצוב כל הסדר לגילוי ראיות שיש בהן סודות מסחריים, ומעניק לבית-המשפט שיקול דעת לעצב הסדרי גילוי שונים הנבדלים זה מזה בהיקף הגילוי המתחייב מהם ובמידת הפגיעה באינטרס של בעל הסוד המסחרי. הכלל הוא כי כאשר מחליט בית המשפט להימנע מחיסוי המידע, עליו לדאוג ככל הניתן לאזן באופן מידתי בין האינטרסים השונים, כך שהפגיעה בזכויות הצדדים לא תעלה על הנדרש (רע"א 918/02‏ ויטלזון נ' פנטאקום בע"מ, פ''ד נו(4) 865 (2001)).

ראו, בנוסף, רע"א 2930/16 אבי ארמוזה נ' סער ברודסקי (9.6.16); רע"א 5247/15 תיאופילוס ג'אנופולוס נ' הימנותא בע"מ (28.8.16); ועוד.

1. בענייננו, מבקשים המבקשים לגלות מסמכים ומידע הנוגעים למאזן הכספי של המשיבה ולפרטי קהל לקוחותיה. כמפורט לעיל, הצביעו המבקשים בבקשתם על סעיפי התביעה והסעדים לגביהם רלוונטיים הפרטים המבוקשים.

עיון בכתב התביעה ובחינת עילת התביעה, הסעדים המתבקשים והטענות העובדתיות הלכאוריות שבפי המשיבה, מלמד כי המידע המתבקש דרוש לבירור טענות המשיבה, ועל פניו נראה שגילוי המסמכים ומתן צו למענה על השאלות להן לא השיבה המשיבה, יתרום לבירור המחלוקת ויקדם את בירורה.

שעה שהמשיבה טענה כי מצאה עצמה "מול עשרות פניות של עמך ישראל, קהילות ורבנים הצורכים עשרות שנים את מצות התובעת, נאלצת להתפתל ולהסביר..." (סעיף 43 לכתב התביעה); כי קהל היעד שלה לקבלת השירות מזה 32 שנה הוא קהל מוגדר, מדויק ומוקפד; וכי חלק גדול מלקוחותיה פנה לרכוש את כל הסחורה או חלק ממנה ממתחרים (סעיפים 45-46) – הרי שקיימת זיקה ממשית בין עילת התביעה וגילוי המסמכים המבוקשים לשם הוכחת עילת התביעה או לשם הפרכתה וביסוס הגנת המבקשים.

בדומה לזה, הטענה בדבר אבדן רווחים, מצדיקה חשיפת ספרי החשבונות של המשיבה, אם כי בשלב זה אני סבורה שאין מקום לחשיפה כה נרחבת, הנפרשת על פני 6 שנים, ודי בשלב זה בחשיפת המסמכים לשנים 2013-2017, בהתחשב בעובדה כי בשנת 2015 המשיבה עצמה לא הפעילה את העסק.

1. לאור כל האמור, ולאחר ששקלתי את מידת הפגיעה בזכויותיה המהותיות של המשיבה, הגעתי למסקנה כי בנסיבות העניין יש להעדיף את האינטרס העומד בבסיס הגילוי תוך שימוש באיזון המצוי בסעיף 23(ב) לחוק עוולות מסחריות. לשם האיזון הנדרש, אני מוצאת לנכון לסייג את צו גילוי המסמכים בהוראה ולפיה נאסר על המבקשים לעשות שימוש במסמכים או בנתונים הכלולים בהם, בתשובות לשאלות 16-20, 28, 29 ו-35 בשאלון ובתשובות לשאלות שעניינן בשנת 2017, ואין לאפשר לכל אדם להעתיק את המסמכים או לצלמם, אלא לצורך הליך זה בלבד.

המסמכים והמידע ימסרו לב"כ המבקשים, למעט מידע שעניינו בשנת 2012, בכפוף לכך שהמבקשים יעבירו התחייבות חתומה בכתב, לפיה לא יעשה כל שימוש ברשימת הלקוחות שלא לצורך ההליך המשפטי דנן.

המסמכים האמורים יומצאו תוך 14 יום מהיום לידי ב"כ המבקשים במעטפה סגורה, ואלו יישארו בידיו הנאמנות של ב"כ המבקשים ולצורך התדיינות עתידית בלבד.

ניתנה היום, ל' כסלו תשע"ח, 18 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.