1. לפניי תביעה כספית אשר הועמדה על סך של 20,000 ₪, במסגרתה עתרה התובעת כי בית משפט יורה לנתבע לשלם לה פיצוי בגין עוגמת נפש, שנגרמה לה נוכח התנהלות נציג הנתבע (להלן: "מר ורד") כלפיה ויחסו אליה.

בכתב התביעה שָטחָה התובעת קורותיה, למִן המועד בו פנתה לראשונה אל הנתבע לשם קבלת משכנתא לצורך רכישת דירה ועד למועד בו אושרה בקשתה ונחתם חוזה ההלוואה, והדגישה כי נגרמה לה עוגמת נפש רבה נוכח יחסו של מר ורד.

2. לגרסתה של התובעת, יחסו של מר ורד אליה היה יחס מזלזל, בלתי ראוי ובלתי הולם ואף מנהל הנתבע לא שעה לפנייתה אליו, בעוד שהיא מצדה עשתה את כל שנדרש ובתוך כך אף המציאה את כלל המסמכים שנדרשה להגיש, ומנגד, מר ורד פנה אליה בשאלות בנימה צינית ומעליבה.

את אמירתו של מר ורד לפיה רשאית היא לפנות ולבקש הלוואה בבנק אחר, מבקשת התובעת לזקוף לחובת הנתבע, בפרט נוכח הנימה בה נאמרה היא, לשיטתה של התובעת.

3. בכתב ההגנה דחה הנתבע מכל וכל את טענות התובעת, והודגש כי טיפול הנתבע בתובעת לשם קבלת ההלוואה שביקשה, נעשה באופן מקצועי, יעיל וענייני, ללא שנעשתה כל פגיעה בתובעת.

פורטה השתלשלות העניינים, החל ממועד פניית התובעת לשם קבלת הצעה למתן הלוואה; הוצגו אסמכתאות בתמיכה לפעולות שביצע הנתבע בכל הקשור לבקשת התובעת; פורטו ההצעות השונות שניתנו לתובעת ובתוך כך אף הוגש מסמך בכתב ידה של התובעת (נספח א' לכתב ההגנה) על פיו ביקשה התובעת לבצע את המשכנתא בתאריך 19/09/16.

הנתבע הפנה לנספח התמורה לחוזה מכר הדירה שרכשה התובעת, אשר לצורך מימון רכישתה התבקשה ההלוואה, והודגש, כי כספי ההלוואה הועברו לתובעת במועד שנקבע בחוזה המכר.

דיון והכרעה

4. לאחר שקראתי את כתבי הטענות ושמעתי בהרחבה את טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

5. אין מחלוקת כי לא נגרם לתובעת נזק כספי כלשהו כתוצאה ממעשי הנתבע ו/או בעטיו של מר ורד, ובמהלך הדיון הבהירה התובעת כי אין היא עותרת לפיצויים בגין נזק כספי, אלא לפיצויים בגין עוגמת הנפש שנגרמה לה (ראו פרוטוקול הדיון, עמ' 3 שורות 16-17).

בית המשפט רשאי אומנם לפסוק פיצויים בגין נזק לא ממוני ופיצוי מעין זה עשוי להיפסק מקום שבו אכן נגרמה לתובע עוגמת נפש, לדוגמא נוכח הִתעמרות של הנתבע בתובע או מפח נפש משמעותי שחווה התובע, אולם לטעמי, פיצוי כאמור, יכול שייפסק, בנסיבות חמורות מנסיבותיו של המקרה שלפניי.

רכיב עוגמת הנפש כפוף, מעצם טיבו, לשיקול דעת בית המשפט ובנסיבות דידן, לא התרשמתי שמדובר במקרה המצדיק קביעת פיצוי, גם אם חשה התובעת, מבחינה סובייקטיבית, תחושת פגיעה.

6. אומנם מצויים אנו באכסניה של בית משפט לתביעות קטנות, בו מגמיש בית המשפט את הדרישות הנוגעות לדיני הראיות, אולם עדיין חלה על תובע החובה להוכיח את תביעתו, וזאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה".

אי עמידה בנטל ההוכחה והשכנוע, משמעותה דחיית תביעתו של מי שעליו מוטל הנטל. בחינת טענות הצדדים להליך זה וגרסאותיהם, מובילה למסקנה לפיה התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכחת התביעה והסעד שבצידה.

7. בניגוד לנטען בכתב התביעה בו טענה התובעת, בין היתר, כי: "הפקיד הרגיש כמו מלך, עשה מה שרצה, השפיל אותי עד הסוף ויצא מנצח עם חיוך גדול על פניו. אני לא מסוגלת לשתוק... לאף אחד אין זכות לאיים, להשפיל ולהעליב בן אדם אחר, במיוחד שהוא בתפקיד", לא התרשמתי כי היחס שניתן לתובעת הוא כפי שמתואר על ידה. לא התרשמתי כי התובעת הושפלה, אוימה על ידי מר ורד או כי מר ורד עלב בה.

8. אין בכך שהתובעת נדרשה להמציא מסמכים בקשר עם בקשתה לקבלת ההלוואה, ואף לא בכך שהדבר היה כרוך בנסיעה לתל אביב, כדי לבסס את טענתה לפיה טורטרה ואינני סבורה כי נגרמה לתובעת טרחה בלתי סבירה.

9. בנוסף, אינני מוצאת פסול בכך שמר ורד אמר לתובעת, ועל כך אין מחלוקת, כי היא רשאית לשקול להגיש בקשה למתן הלוואה בבנק אחר, ככל שהתנאים שהוצעו לה על ידי הנתבע אינם משביעים את רצונה. לא התרשמתי שכך נאמר לתובעת מתוך זלזול או מתוך כוונה לפגוע בה, שכן אין זאת אלא שהתובעת היא שפנתה לנתבע והיא שהחליטה לחתום על חוזה ההלוואה ובמסגרת זו, ולשם קבלת תנאי החזר נוחים, פתחה היא, מרצונה ומשיקוליה, חשבון בנק אצל הנתבע.

10. מעיון במסמכי האישורים העקרוניים לבקשת ההלוואה (מיום 22/08/16 ומיום 31/08/16) עולה כי בסופו של יום, אושרה לתובעת ההלוואה בהחזר חודשי של 1,533 ₪ - החזר הנמוך יותר מהסך של 1,544 ₪ - הוא הסכום הנקוב בהצעה הראשונית שניתנה לתובעת, כך על פי המסמך שצורף לכתב התביעה בכתב יד, אליו הפנתה התובעת גם במהלך הדיון.

מהמסמכים ומהעדויות עולה כי תנאי ההלוואה, אשר תוקפם היה עד ליום 12/09/16 , נשארו על כנם גם לאחר מועד זה, היטיבו עם התובעת ובסופו של יום סכום ההלוואה אושר במועד והכספים הועברו ליעדם. מניח את הדעת הסברו של מר ורד בכל הנוגע לכך שהנתבע, למעשה, לא שינה את מנגנון קביעת הריביות אשר הוצע לתובעת ואושר על ידי גורמים המוסמכים אצל הנתבע וכי פער של 5 ₪ בהחזר התשלום החודשי, לגביו טענה התובעת, נובע משינוי בריבית הבסיס במסלול האג"ח (ריבית העוגן).

11. לא למותר יהיה לציין, כי חרף תחושת הפגיעה שחשה, פנתה התובעת דווקא למר ורד בכל הקשור למתן ההלוואה, לאורך התהליך כולו, ולא ביקשה כי נציג אחר יעניק לה שירות. בנוסף, כפי שהסתבר במהלך הדיון, פנתה היא לנתבע בבקשה נוספת לקבלת משכנתא בעוד הליך זה תלוי ועומד (הגם שפנתה בשלב זה לנציגה אחרת אצל הנתבע ולא למר ורד).

ואבהיר – אין באמור כל דופי ואין בכך שהתובעת נקטה בהליך משפטי זה כדי לגרוע מזכותה לפנות ולבקש הלוואה מהנתבע, אולם יש בכך, לטעמי, כדי ללמד על עוצמת הפגיעה ועל הנזק שנגרם לתובעת כמתואר על ידה.

12. ודֹוק – אך ברור כי על מר ורד, כמו גם על כל נותן שירות, להעניק ללקוחותיו, ואף אם מדובר ב"לקוח פוטנציאלי", שירות אדיב וככלל, הפסיקה קבעה בשורה ארוכה של פסק דין נורמות התנהגות גבוהות המוטלות על התנהלותו של בנק מול לקוח.

בשולי הדברים אך לא בשולי החשיבות אומר, כי מן הראוי שתשומת לב הגורמים הרלוונטיים אצל הנתבע תוסב לחשיבותן של נורמות אלה, ויעשה כל הדרוש על מנת לוודא מתן שירות הולם, ראוי, אדיב ומקצועי.

סוף דבר –

13. התובעת לא הוכיחה כי נפל דופי בהתנהגות הנתבע והנציג – מר ורד, כמו גם שלא הוכיחה כי נסיבות המקרה מהוות חריגה מנורמות התנהגות סבירות, באופן המבסס חיוב הנתבע בתשלום פיצויים לתובעת, בנסיבות העניין.

14. התביעה נדחית אפוא.

15. לפנים משורת הדין, בנסיבות העניין, אינני עושה צו להוצאות.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום ממועד קבלת פסק הדין.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ה ניסן תשע"ז, 21 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.