1. תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 14.4.2016 ברח' רמז ברחובות. התובע טוען לנזקים בסך כולל של 4,280 ₪, בגין עלות תיקונים, ירידת ערך ושכר שמאי.

2. המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לקרות התאונה, וממילא להטבת הנזקים.

3. אין מחלוקת, כי רכב הנתבעות יצא ממתחם חניה באמצע הרחוב, וביקש לפנות שמאלה (הרחוב הוא דו-סטרי, נתיב אחד לכל כיוון, קו מקווקוו ביניהם), ואילו רכב התובע הגיע מימינו, על רח' רמז. המגע בין כלי הרכב, לפי סימני הנזק, הוא בין הפינה השמאלית-אחורית של רכב התובע לפינה הימנית-קדמית של רכב הנתבעות.

4. נהגת התובע טוענת, כי בנוסעה בכביש ראתה את רכב הנתבעות כשהוא ביציאה מהחניה, לפני שחצה את הנתיב הראשון שעליו לחצות בדרכו לפנות שמאלה, וכי לאחר מכן לא ראתה אותו שוב עד לפגיעה.

5. נהגת הנתבעות טוענת, כי יצאה מהחניון, וחצתה נתיב אחד, תוך שהיא משתהה לקראת המעבר לנתיב השני, על מנת לוודא כי אין תנועה מימינה, וכי אכן לא היתה תנועה כזו, אלא שאז שמעה את המכה שהעידה על הפגיעה בין שני כלי הרכב, ורכב התובע נעצר במרחק ניכר ממנה, במורד הכביש.

6. לאחר ששמעתי את העדויות, בחנתי את תמונות הכביש מזוויות שונות דרך האינטרנט, וראיתי תמונות הנזקים שנגרמו לכלי הרכב המעורבים ומיקום הפגיעות בהם, איני נדרש להכריע גרסתה של מי מהנהגות מדויקת יותר (ההבדל היחיד ביניהן הוא בשאלה אם רכב הנתבעות התחיל בחציית הכביש עוד קודם שהגיע לנקודה זו רכב התובע), שכן גם לגרסת נהגת הנתבעות, האחריות להתרחשות התאונה חלה עליה.

7. ברי, כי לא רכב התובע הוא שפגע ברכב הנתבעות, אלא להפך, זאת לאור מיקומי הנזק, וברי אם כך כי רכב הנתבעות היה בתנועה קדימה, לחציית נתיב, שעה שהגיע מימינו רכב שלו זכות הקדימה (גם אם הנהגת לא הבחינה בו בשום שלב). רכב התובע כבר חלף על פני רכב הנתבעות בעת המגע, כך שגם אין מקום לייחס לנהגת התובע אשם תורם.

8. לאור כל האמור, אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובע סך של 4,280 ₪, וכן את אגרת התביעה בסך 375 ₪, ושכר עדות התובע (שלא נפסקו במעמד הדיון) בסך 300 ₪ לכל עדה, ובנוסף את שכ"ט ב"כ התובע בסך 1,800 ₪. כל הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 יום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום.

ניתן היום, י"ב כסלו תשע"ח, 30 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.