תביעת שיבוב עקב נזקים לרכב שבוטח על ידי התובעת ואשר נגרמו בתאונה שקרתה ביום 12.2.16 בה היה מעורב רכב הנתבעת 1 שבוטח על ידי הנתבעת 2.

גרסת נהג רכב התובעת:

אני הייתי עם ההורים שלי, חנינו בצד שמאל של הכביש, זה כביש חד סטרי בדרך חונים גם בצד שמאל, אמא שלי פתחה את הדלת לאחר עשר שניות שמענו בום וראינו את הרכב השני שהמשיך בהמשך הכביש ועצר שם. יצאנו להחליף פרטים והיא ברחה מהמקום.אם היא אומרת שהיא עצרה במקום וראתה את הדלת נפתחת, אבל היא אומרת שניסתה להחליף פרטים וקיללנו אותה ונאלצה לברוח מהמקום אני אומר שזה לא היה .

גרסת אימו:

הבן שלי עצר מול הדירה שהוא משכיר בכפר יונה, הסתכלנו שלא בא רכב פתחתי את הדלת אבל אני יוצאת לאט אני לא קופצת ישר החוצה בגלל בעיות אורתופדיות, ויש לי אישור רפואי על תרופה שאני לוקחת, ואני מאמינה שהנהגת באה כשהדלת היתה פתוחה.

גרסת אביו:

שאנחנו נסענו שלושתנו ברכב, הגענו לכפר יונה לבית של הבן, עמדנו עם הרכב בדיוק, אני ישבתי מאחור אשתי ישבה ליד הנהג אשתי רצתה לרדת היא פתחה את הדלת ופתאום שמענו חבטה, ואחר כך התברר שהדלת לא נסגרת. ראיתי את הרכב השני היא עצרה כמה מטרים קלטתי את המס'. ציפיתי שהיא תעצור כדי להחליף פרטים ובמקום זה היא נתנה סיבוב שמאלה וברחה. ניסינו לרדוף אחריה לא הצלחנו. נסענו למשטרת נתניה להגיש תלונה המשטרה נתנה לנו את הפרטים שלה. המשטרה לא הודיעה לנו שהיא סגרה את התיק. אם היא אומרת שקיללנו אותה במקום אני אומר שלא היה ולא נברא.

גרסת הנתבעת:

אני יצאתי מהבית לקניות, אני גרה ברח' הנרקיס גם הם, נסעתי עם הרכב ואז שמעתי בום הדלת נפתחה, שמעתי בום חזק, עצרתי ורציתי לבדוק אם יש נפגעים ומה קרה, לא הבנתי מה קרה, הסתובבתי ובאתי לצאת מהרכב והאישה הזו יצאה מהרכב וצעקה בטירוף מפחיד, ונבהלתי ממנה. קפאתי במקומי ונסעתי.בדרך דיברתי עם בעלי בטלפון וסיפרתי לו מה שקרה ואמרנו שצריך להחליף פרטים וזהו. אחר כך ראיתי שהיו שתי מכות ברכב בדלת האחורית מציגה תמונה לבית המשפט. בגלל שלי לא היתה מכה חזקה חשבתי שזה יעבור. ברור לי שאם בן אדם חונה בחניה ופותח את הדלת זה אחריות שלו.

הוצגו תמונות הרחוב והמקום בו חנה רכב התובעת ותמונות הרכב עצמו. מדובר ברחוב צר למדי, וסביר כי כאשר דלת הרכב פתוחה לרווחה אין רכב אחרי יכול לעבורבחופשיות מבלי להבחין בדלת פתוחה.

נהג התובע ואימו אמרו בעדותם כי האם פתחה את הדלת וכי זו היתה פתוחה זמן מה עד שנפגעה על ידי רכב הנתבעת. ואולם, בהודעה הכתובה, שנרשמה על ידי האב, נרשם כי "...אשתי שישבה לידו פתחה את הדלת ואז שמענו רעש..." ובעדותו אמר "...אשתי ישבה ליד הנהג אשתי רצתה לרדת היא פתחה את הדלת ופתאום שמענו חבטה..". בחקירה הנגדית אמר:

ש. זאת אומרת שכפי שהעדת אשתך פתחה את הדלת ואז נשמעה קול חבטה.

ת. היא פתחה את הדלת ושמענו חבטה.

ש. זה היה מידי.

ת. כן

הנה כי כן, האב מאשר הן בעדותו והן בהודעתו על התאונה כי התאונה קורית מיד בפתיחת הדלת ולא זמן מה לאחר שכבר היתה פתוחה. ואכן, בתמונות הנזק ניתן לראות כי הפגיעה היא בקצה הדלת באופן התואם את גרסת האב שלפיה המכה באה מיד לאחר הפתיחה. אילו היתה הדלת כבר פתוחה, ולאור תוואי הרחוב הצר וטענת האם כי היא מתקשה בתנועות ולכן לא יכלה לצאת מן הרכב במהירות, הרי שסביר כי רכב הנתבעת לא היה מצליח לחלוף במהירות מבלי לפגוע באופן משמעותי בדלת ולא רק במקום בו נפגעה.

הנתבעת דווקא אישרה ברוב הגינותה כי ראתה שהדלת נפתחה קמעה אך כבר לא הספיקה לבלום. לאור דברים אלו ולאור עדותו של האב, הרי שהמסקנה היא כי הדלת נפתחה על ידי האם בפתאומיות לעבר הכביש בחוסר זהירות ובאופן שהנתבעת לא יכולה היתה למנוע את הפגיעה.

התוצאה היא שהתביעה נדחית.

ניתן היום, י"א ניסן תשע"ח, 27 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.