בפניי תביעה כספית על סך 8,000 ₪.

התובעים רכשו חופשה בבוקרשט, מהנתבעת, הכוללת טיסות, בתי מלון ורכב שכור.

לטענת התובעים, כאשר הגיעו לבוקרשט, נציג חברת ההשכרה לא נכח ביציאה, כפי שהתחייבה הנתבעת בפניהם. הנציג הגיע שעתיים וחצי באיחור, וטען שהתובעים הם אלה שאיחרו, ולכן הרכב השכור נמסר לאדם אחר. הוא הציע להם רכב אחר, טוב יותר, אך ביקש מהם להוסיף 200 יורו.

לטענתם, הנתבעת לא מסרה לנציג חברת ההשכרה בבוקרשט את מועד הטיסה ומספרה, ואף לא את מספרי הטלפון של התובעים, דבר אשר הוביל לתקלה האמורה.

הנתבעת טוענת כי רכיבי החופשה שהוצעו לתובעים נמכרו כמקשה אחת, כאשר כל אחד ממרכיבי החופשה, נמכר במחיר עלות. התובעים מפריזים בנזקיהם במכוון, על מנת לעשות עושר ולא במשפט על חשבון הנתבעת.

לגופו של עניין, טוענת הנתבעת, כי נמסרו לתובעים שוברי הזמנה, עליהם כתוב במפורש מועד איסוף הרכב. התובעים הגיעו באיחור, ולכן, נציג חברת ההשכרה מסר את הרכב לאדם אחר, ואין להם אלא להלין על עצמם.

בנוסף, טוענת הנתבעת, כשהיא מסתמכת על התנאים הכלליים להזמנות באמצעותה, כי היא אינה אחראית למחדליו של הספק ברומניה.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, ועיינתי בכתבי הטענות והחומר המצורף לו, נחה דעתי כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

בכל הנוגע לשאלה העובדתית האם התובעים איחרו, מקובלת עליי עדותו של התובע בעניין זה, כעדות אמינה ומהימנה, המשקפת נכונה את האירוע.

התובעים העידו כי הגיעו לרומניה ומיד כשנחתו, פנו לאתר את נציג חברת ההשכרה לקבלת הרכב ששכרו, אך מסתבר שנציג חברת ההשכרה לא קיבל מידע מדויק ביחס להגעתם, ועל כן, נוצרה התקלה שבעטיה מסר את הרכב שהיה מיועד להם, למישהו אחר.

טענותיו של נציג הנתבעת נסמכות למעשה, על דברי נציג חברת ההשכרה, שכמובן, לא הובא לעדות, ואף לא הוצג מטעמו כל בדל ראייה לכך שהתובעים הם אלו שאיחרו. לכן, אני מעדיף את גרסת התובעים על פני גרסת נציג הנתבעת.

משנקבע עובדתית, שהתובעים הגיעו בזמן והם לא איחרו, הייתה חייבת הנתבעת לוודא שנציג חברת ההשכרה, מחזיק בכל הפרטים הרלוונטיים, ובהתאם לכך לספק להם את הרכב השכור עליו שילמו. משלא נעשה הדבר, הפרה הנתבעת את ההתקשרות עם התובעים, ו/או התרשלה באספקת השירות שאותו התחייבה לספק לתובעים.

אשר לטענת הנתבעת, כי לאור התנאים הכלליים הנוגעים להזמנות באמצעותה, היא אינה נושאת באחריות למחדלי הספק, הנתבעת מסתמכת על הוראת 21 למסמך "תנאים כלליים ומידע מהותי להזמנות באתר" שאושר בבית הדין לחוזים אחידים.

אכן, ההסכם אושר על ידי בית הדין לחוזים אחידים במסגרת ח"א 8512-01-13, אשר קבע כי אין בהסכם תנאים מקפחים. יחד עם זאת, אין הדבר גורע מאחריותה של הנתבעת.

ראשית, בסעיף 22 להסכם נקבע "אין באמור בהסכם זה בכדי לגרוע מהוראות חוק הגנת הצרכן". שנית, הוראות סעיף 21 להסכם, קובעות מפורשות כי הנתבעת לא תהיה אחראית לשיבושים או תקלות "בלתי צפויות באספקת השירותים המוזמנים" שאינן בשליטתה, "אלא אם ידעה או היה עליה לדעת מראש על אותה תקלה או שיבוש". הנה כי כן, הוראות ההסכם, קובעות למעשה, חובת צפיות סבירה מצד הנתבעת. משעה שהזמינו התובעים, את הרכב בארץ, היה על הנתבעת לוודא ולמסור לנציג חברת השכירות את מועד הטיסה, על מנת שכאשר התובעים מגיעים לבוקרשט, יידע נציג הנתבע מי הם, ויהיה מוכן למסור להם את הרכב באותה עת. לפי העובדות שהוכחו בפני בית המשפט, התובעים הגיעו בשעה היעודה לבוקרשט, אלא שלנציג חברת ההשכרה, לא היה את המידע המדויק, עקב מחדל מצד הנתבעת, ועל כן, הוא סבר שהם איחרו, ומסר את הרכב שלהם לאדם אחר. מדובר אם כן, במקרה שאינו בא בגדר הסייג לאחריות הקבוע בסעיף 21, שכן, הנתבעת יכלה הייתה לדעת שאם לא תמסור את המידע האמור לנציג חברת השכירות, הדבר יפגע באספקת השירות.

שנית, בפסק דינו של בית המשפט לחוזים אחידים בירושלים, ח"א (י-ם) 804/07 דיזנהויז יוניתורס נסיעות ותיירות (1979) בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה, נקבע מפורשות, כי סוכן המספק שירות אינו מתווך בלבד, והוא אחראי על השירות הניתן בחוץ לארץ, ככל שמדובר בנזקים שהוא יכול לצפות, ובפרטים שהוא יכול לשלוט בהם. יפים לעניין זה הדברים שנאמרו במסגרת פסק הדין (הדגשות שלי – ש.ב.):

"הטלת האחריות על הסוכנות גם בנוגע למידע שהיה עליה לדעת תואמת את חובותיה המקצועיות של המבקשת כלפי לקוחותיה במסגרת תפקידה כגורם מומחה המייעץ ללקוח...אמנם, הסוכנות אינה יכולה לערוך בירור עם כל אחד מספקי השירותים הרבים איתם היא עובדת (הכוללים חברות תעופה, בתי מלון, חברות השכרת רכב, חברות שייט, מדריכי טיולים וכו') ביחס לכל פרט קטן שעלול להשתבש ולפגום בנוחיות הטיול. אולם, כאשר מדובר בסוגיה שהיא כה משמעותית, המתייחסת לספק אחד או שניים בלבד לכל הזמנה (כלומר בית המלון) הרי שראוי להטיל על הסוכנות סטנדרט התנהגות גבוה ומחייב יותר, הדורש ממנה עריכת בירור אקטיבי לטובת הלקוחות."

בנדוננו, מדובר בפרטים שהנתבעת שולטת בהם, וצפתה או יכלה הייתה לצפות אותם. טענות הנתבעת, המפנות למעשה את התובעים לתבוע את הספק בבוקרשט, הינן בלתי סבירות, נגועות בחוסר תום לב, ואינן מתיישבות עם חובת הנתבעת לקיים את הוראות ההסכם עמה, בתום לב (סעיף 39 לחוק החוזים חלק כללי).

המסקנה אם כן היא, כי הנתבעת אחראית לנזקים שנגרמו לתובעים, ומכאן אעבור לנזקים הנטענים.

התובעים טוענים לנזקים בסך של 8,000 ₪, (עלות החופשה) ועוגמת נפש בסך של - 1,000 ₪.

בדיון עצמו, העיר בית המשפט לתובעים כי מדובר בסכום מופרז, ואינו סביר, והתובעים בהגינותם גם הסכימו לכך, שכן התובעים קיבלו את החופשה, בילו ברומניה, אלא שנפלה תקלה עקב מחדליה של הנתבעת, בכל הנוגע למרכיב אחד בחופשה והוא הרכב השכור.

נציג הנתבעת הסכים כי עלות הרכב שנגרעה מהתובעים הינה 224 דולר, ולדבריו, בתרחיש שבו בית המשפט יקבל את טענותיהם, יש להשיב להם לכל היותר עלות זו. אין בידי לקבל טענה זו, שכן הנזק שנגרם לתובעים אינו מתבטא בעלות שכירת הרכב מצד הנתבעת. ברור למדי, שסוכן העובד עם ספק רכב בחוץ לארץ או בכל מקום אחר, מקבל עלויות מופחתות, השונות מהעלויות של קמעונאי המבקש לקבל שירות דומה באופן ישיר, ועל כן יש לכמת את הנזק לשיעור ריאלי. התובעים מסרו ששכרו רכב, אם כי לא ידעו להגיד לבית המשפט בדיוק מה העלות.

לפי התחשיב המוצע על ידי הנתבעת, עלות הרכב היא 42 דולר ליום בערך (150₪ לערך), ועל כן, בשים לב לשיעור ריאלי של שכירת רכב מהסוג ששכרו התובעים, אני מעמיד רכיב נזק זה על סך של 200 ₪ ליום, לאור העובדה כי מדובר בחופשה של 6 ימים, אני מעמיד רכיב נזק זה על סך של 1,200 ₪ (יצוין כי התובעים שילמו עבור שכירת הרכב 224 דולר שהינם בערך 800 ₪).

בכל הנוגע ליתר הנזקים, אכן, חובת התובעים לצמצם את נזקיהם ולא להגדילם. התובעים מסרו כי שכרו רכב ליתרת החופשה, ועל כן, לא ניתן לומר כי החופשה שלהם נגרעה בעוצמה הנטענת בכתבי הטענות. יחד עם זאת, אין להקל ראש בעוגמת הנפש והסבל שנגרמו להם כתוצאה מכך שתכננו לקבל רכב בשדה התעופה, להגיע איתו למלון ולתכנן את הטיול שלהם בהתאם, ודבר זה נפגע כתוצאה מהעובדה שלא הועמד להם רכב בשדה התעופה. לפיכך, נראה לקבוע סכום נזק תחת רכיב זה, בסך של 750 ₪.

אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 1,950₪. סכומים אלו ישולמו בתוך 30 יום מהיום. מאותו מועד, יישאו ריבית והפרשי הצמדה.

הודעה לצדדים זכותם לפנות בבקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום מיום קבלת פסק דין זה לידיהם.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים בדואר רשום + אישור מסירה.

ניתן היום, י' ניסן תשע"ז, 06 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.