בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית על פי סעיף 48 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א - 1961.

ביום 4.11.16 ניתן כנגד המבקש צו פסילה מנהלית מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 30 יום, וזאת מתוקף סמכותו של קצין משטרה, על פי סעיף 47(ה)(3) לפקודת התעבורה.

הצו ניתן בהקשר לדו"ח הזמנה לדין מספר 21210509390 שעניינו נהיגה בשכרות. המבקש נמדד כשנמצא בגופו 300 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אויר נשוף, כמות העולה על המידה הקבועה בחוק.

לטענת המבקש יש להשיב את רישיונו או לפחות לקצר את תקופת פסילתו, זאת נוכח היותו נהג זהיר ועברו התעבורתי וכן נוכח רמת האלכוהול שנמדדה ונסיבות ביצוע העבירה הלכאורית.

המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה המדובר בנהיגה כשהמבקש היהשיכור, כך על פי הראיות ועל כן, מכוח כך טבועה בנהיגתו מסוכנות שיש בה כדי לתת הצדקה לפסילה זו.

דיון והכרעה.

שני שיקולים מנחים את בית המשפט בדיון בבקשה זו: ראשית, קיום ראיות לכאורה בדבר אשמתו של המבקש, ושנית, האם יש בהמשך נהיגתו, כדי לסכן את שלום הציבור.

ראיות לכאורה:

תיק המשטרה הוגש לעיוני.

בנוגע לכך, אין הצדדים חלוקים בינהם והם מסכימים כי לשלב הזה של הדיון מתקיימות ראיות לכאוריות ברמה הנדרשת.

אף על פי כן, אפרט את הראיות ככל שזה נוגע לנסיבות ביצוע העבירה, ואופן התנהלותו של המבקש וההתרשמות ממנו, על מנת שאלו יהוו פרמטרים לבחינת מסוכנותו בהמשך.

מעיון בתיק המשטרה עולה, כי ביום 4.11.16 בשעה 00:55 נצפה המבקש על ידי השוטר ענאן בדר, אשר בהשתתף בביצוע "מחסום שכרות", נוהג במכוניתו בצומת הרחובות קרליבך- חשמונאים, ומשראה את הניידת החל לנסוע אחור, עניין אשר העלה את חשדו של השוטר ומיד ביקש ממנו לעצור ולבצע בדיקת נשיפון, שם נתקבלה תוצאת "נכשל".

בהמשך ולבקשתו של השוטר בדר, הגיע למקום השוטר עמית זמירו, אשרבשיחה ראשונית התרשם כי ריח האלכוהול הינו "קל", הופעת המבקש "מסודרת" ולעניין התנהגותו נרשם כי "מגיב לעניין".

בהמשך, ביצע למבקש את בדיקות המאפיינים, בהם עמד המשיב בהצלחה בכל פרמטר כמפוט להלן:

"עמידה- יציב, הליכה על הקו- יציב (בהלוך ובחזור), מבחן הבאת אצבע לאף- ביצע את המבחן בהצלחה".

בחקירתו של המבקש אמר ששתה שתי כוסות וודקה כ- 3 שעות קודם שנהג, אכל ארוחת ערב לאחר מכן ואף טען שאינו שיכור.

בשימוע בדבר איסור מנהלי בנוגע לשימוש ברכב ענה "עושה רושם ששגיתי בהערכה שלי".

כאן יאמר, כי הקצין החליט שלא לאסור את השימוש ברכב- ובצדק לטעמי.

מסוכנות:

מסוכנותו של המשיב בנהיגה, נלמדת מנסיבות ביצוע העבירה ומהתנהגותו בדרכים בדרך כלל עליה ניתן ללמוד מעברו התעבורתי.

לעניין נסיבות ביצוע העבירה, הרי שכעולה מן הפירוט לעיל, מדובר במי שלטענתו שתה זמן רב לפני שהחל לנהוג, לדידו, שגה בהערכתו וטעה לחשוב כי השפעת האלכוהול חלפה לה, ואכן רמת האלכוהול אשר נמדדה הינה קרובה לכמות המינימאלית הנאכפת (290 מיקרוגרם).

עוד בעניין יתר הנסיבות אשר חיצוניות לביצוע העבירה, הרי שמדובר במי אשר נוהג משנת 1995 ואין לחובתו הרשעות להצגה (4 השעות שהתיישנו מסוג ברירת משפט).

מכל המקובץ לעיל ניתן לראות כי מדובר במי אשר אין אירוע זה מאפיין את נהיגתו, אלא נהפוך הוא, המדובר באירוע נקודתי, בעל מאפיינים מיוחדים ויוצאי דופן אשר אינו משקף את שגרת נהיגתו של המבקש ומידת הזהירות בה הוא נוקט דרך כלל, ואין בעברו על מנת להצביע על היותו נהג מסוכן לציבור (וראה בש"פ 8545/02 אבו מדיעם רשיד נ' מד"י).

מכל אלה ניתן ללמוד, כי אף שהנהיגה בשכרות יש בה מסוכנות טבועה, ורבות כבר נכתב על המסוכנות הנובעת מנהיגה בשכרות (וראה בש"פ 10865/06 מ"י נ' אשר ישעיהו ),הרי שבבוא בית המשפט לדון בבקשה לביטול פסילה, רשאי הוא להיעתר לבקשה "אם שוכנע שביטול הפסילה לא יפגע בבטחון הציבור" (כך לפי סעיף 48 ).

וכפי שנרשם בבש"פ 1661/91 משה צישינסקי נ' מד"י :

"בקיומם של הרכיבים המנויים בסעיף 47 לבדם לא די כדי שתופעל הסמכות..מכאן, כי השיקול שהמשך נהיגתו של הנהג יפגע בביטחון הציבור הוא שחייב לעמוד לנגד עיניו של הקצין, טרם שיעשה שימוש בסמכותו. שהרי לא סביר הוא, כי המחוקק נתכוון ליתן לקצין סמכות שרירותית להחליט אם לפסול רישיון..בלי שיתלווה לכך קריטריון כלשהו..".

לאחר שהאזנתי לטעוני הצדדים, עיינתי בחומר החקירה שהוצג בפני, בחנתי את נסיבות המקרה, נתתי דעתי אף לוותק ולעבר של המבקש כנהג, ולנסיבותיו האישיות, מצאתי כי לא ניתן לומר, כי המשך נהיגתו של המבקש עלול לסכן את שלום הציבור, ואולם לאור חומרת העבירה, נראה לי כי האיזון הנכון הוא לקצר את משכה של הפסילה על מנת לצנן במעט נהג זה.

סיכומו של דבר – אני מורה כי הפסילה תקוצר ותעמוד על 20 ימי פסילה בסך הכל וזאת מיום 4.11.16, מועד בו נפסל יל ידי הקצין.

ניתנה היום, י"ג חשוון תשע"ז, 14 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.