נגד

צד ג': מועדון ספורט צעירי חולון (עמותה רשומה)

על ידי ב"כ עו"ד א. גולן ואח'

רקע עובדתי (כפי שהוא עולה מכתב התביעה):

1. התובעת, ילידת 1997, הייתה בכל הזמנים הרלוונטיים לשתי התאונות תלמידה בבית הספר.

2. בין התאריכים 5-6 ביוני 2012 השתתפה התובעת, ביחד עם תלמידים נוספים, בטורניר כדורעף חופים בן יומיים. ביום השני לטורניר, שעה שהמתינו ביחד תלמידים נוספים לטקס חלוקת מדליות, שיחקה התובעת עם עוד כ- 30 תלמידים בכדור משחק המכונה "הצלות" שכלל מסירות וריצה.

3. לדברי התובעת, בעת שניסתה לתפוס את הכדור ותוך כדי ריצה, אחז אחד המשתתפים במשחק ברגלה בכדי למנוע ממנה לתפוס את הכדור. כתוצאה מהאחיזה ברגלה, מעדה התובעת ונפלה לרצפה. בעקבות הנפילה נגרמה לה חבלה בברך שמאל (להלן: "התאונה הראשונה").

4. בעקבות האירוע הראשון, פונתה התובעת באמבולנס לביה"ח רמב"ם, שם אובחנה פריקה של עצם הפיקה ומתיחת רצועות בברך שמאל. התובעת עברה, ניתוח לשחזור הפיקה ורגלה גובסה למשך כחודשיים.

5. ביום 22.1.14 במסגרת אימון כדורעף שנערך באולם הספורט של בית הספר תוך כדי תנועה לצורך הגשת מכת פתיחה והטיית הגוף על רגל שמאל, קרסה ברכה שמאלית של התובעת תחת משקל גופה והיא נפלה ונחבלה פעם נוספת בברכה השמאלית (להלן: "התאונה השנייה").

6. בעקבות האירוע השני פונתה התובעת באמבולנס לביה"ח וולפסון, שם אובחן קרע ברצועה ופריקה חוזרת של הפיקה בברך שמאל. התובעת עברה שחזור נוסף של הפיקה ורגלה הושמה בחבישה מיוחדת ומגן ברך.

7. ביום 1.3.14 עברה ניתוח לקיבוע הברך וביום 29.11.14 עברה ניתוח נוסף לשחזור ותיקון הרצועה המייצבת ונזקקה לטיפולי פיזיותרפיה.

8. לטענת התובעת, מאז שתי התאונות היא סובלת מכאבים ומגבלות בתנועת ברך שמאל, מחוסר יציבות בהליכה, מ'בריחה' של הרגל לפנים, מקריסת הברך תחת משקל הגוף, ומקושי

בביצוע פעילות ספורטיבית ומאומצת של הרגל. כמו כן, נותרה לה צלקת ארוכה ומכוערת בקדמת ברך שמאל.

טענות הצדדים:

טענות התובעת:

9. ביחס לתאונה הראשונה:

(א) במקום נכחה מורה אחת בלבד, וזאת למרות שבמקום היו מספר רב של תלמידים,

כשגבה מופנה למגרש ומבלי שהיא מודעת למתרחש על המגרש ומבלי שעשתה מאומה לריסון השתוללות התלמידים או למניעתה.

(ב) משחק בכדור בזמן ההפסקה מהפעילות המאורגנת, בעת המתנה לטקס חלוקת מדליות, יצר אוירה של התרופפות, חוסר משמעת, חופש והיעדר פיקוח, מה שבסופו של דבר הוביל לתאונה בה כאמור נפגעה התובעת.

(ג) בכל מקרה - משחק בכדור אחד ע"י מספר רב של משתתפים שכלל ריצות, והשתוללות, אינו מקובל בשום ענף ספורט.

10. ביחס לתאונה השנייה:

(א) התאונה אירעה בשל התעלמות בית הספר ממצבה הרפואי ומהמסמכים הרפואיים שהועברו אליו בעקבות האירוע הראשון, כאשר חרף עברה כאמור בברך שמאל כתוצאה מהתאונה הראשונה היא חזרה לשחק בנבחרת הכדורעף של בית הספר. האמור גרם לפגיעה נוספת בברך הפגועה והחמיר את הנכות שנגרמה לה בעקבות התאונה הראשונה.

(ב) התובעת והוריה היו חסרי ידע או מיומנות הדרושה לאבחון פוטנציאל של פגיעה גופנית עתידית עקב פעילות פיזית כתוצאה מהפציעה בתאונה הראשונה. התאמתו של תלמיד לפעילות ספורטיבית ספציפית - ובמקרה שלנו לנבחרת הכדורעף הבית ספרית - צריכה להתבצע עפ"י בדיקה של גורמים רפואיים מקצועיים ומוסמכים מטעם בהית הספר ועפ"י קריטריונים שמוכתבים על ידו, ולא על סמך דעתו ורצונו של התלמיד או הוריו.

טענות בית הספר ומשרד החינוך:

11. התאונות נגרמו בשל רשלנותה וחוסר זהירותה של התובעת, שכן היא נהגה בפזיזות ובחוסר זהירות ולא כפי שהיה מצופה מתלמידה זהירה בנסיבות העניין. כמו כן ובכל הקשור לתאונה השנייה, גם תוך התעלמות ממצבה הרפואי.

12. הנזקים הנטענים מופרזים, שכן לתובעת לא נגרמה נכות תפקודית כלשהי ובכל מקרה יש לנכות מסכום הפיצוי שייפסק לתובעת את עלויות הטיפולים הרפואיים ו/או הפרה-רפואיים שקיבלה ותקבל מקופת חולים במסגרת חוק ביטוח בריאות ממלכתי.

העירייה:

13. דין התביעה כנגד בית הספר להידחות, מאחר שאינו אישיות משפטית הכשירה לתבוע ולהיתבע.

14. ביחס לתאונה הראשונה, לא קדמה לה כל השתוללות או ריצה, והיא ארעה במהלך שגרתי של פעילות ספורטיבית - משחק כדורעף.

15. המורים שצפו במשחק לא צפו כל סכנה כנטען ע"י התובעת.

16. ביחס לתאונה השנייה, התובעת היא זו שבחרה לחזור ולשחק בנבחרת של בית הספר ולהשתתף באימונים. פציעתה היא חלק מהסיכונים שאדם נוטל על עצמו עת הוא בוחר לקחת חלק ולהשתתף בפעילות ספורטיבית.

17. שתי התאונות קרו מבלי שנפל פגם כלשהו בניהול שיעור ההתעמלות, בהדרכה או בהנחיות שניתנו במהלכו. במהלך הטורניר, לא הייתה כל התפרעות ו/או סכנה מלבד הסכנות הצפויות מעצם השתתפות בפעילות ספורטיבית אשר הוסברו לתובעת והיא הייתה מודעת להן היטב.

18. בכל מקרה, הפרת החובות המנויות בכתב התביעה רובצות לפתחו של בית הספר בלבד ולכן רק עליו חלה החובה לפצות את התובעת, אם וככל שתקבע חובת פיצוי כאמור.

טענות מועדון הספורט:

19. המארגנת והמפעילה של פעילות הספורט היא התאחדות הספורט לבתי הספר, עמותה רשומה, שהוקמה כזרוע פיקודית של משרד החינוך.

20. במועד הרלוונטי לשתי התאונות, התובעת לא השתייכה למועדון הספורט של עיריית חולון ולא ביצעה כל פעילות במסגרת המועדון.

21. התאונות הנטענות התרחשו במסגרת בית ספרית ו/או של משרד החינוך, ובאופן שלמועדון הספורט אין ולא הייתה כל אחריות, במפורש או במשתמע, לתאונות נטענות אלה.

22. בכל מקרה, שתי התאונות הנטענות מכוסות במסגרת פוליסת תאונות אישיות ותלמידים שתכליתו מתן כיסוי במצבים כדוגמת אלו.

23. המועדון העסיק את המאמנים והמורים לחינוך גופני במסגרת הטורניר. הטורניר התקיים

במסגרת בית הספר, משרד החינוך או העיריה, כאשר אין כל קשר בין התכנון הארגון הביצוע והפיקוח של האירועים לבין המועדון.

24. מן המפורסמות שאירועי ספורט מטיבם ומטבעם טומנים בחובם סיכון להיפצע. לפיכך כל מי שבוחר ליטול בהם חלק, למעשה נוטל על עצמו, מרצונו, את הסיכון כי הוא יכול להיפצע.

הראיות:

מטעם התובעת הוגשו :

25. א. תצהיר מטעם התובעת על כל נספחיו (להלן: "התובעת").

ב. תצהיר מטעם אמה של התובעת, הגב' בן ניסן מלכה (להלן: "מלכה")

ג. תצהיר חברה לכיתה של התובעת, הגב' דניאלה סבג (להלן: "דניאל")

העדים כולם נחקרו על תצהיריהם.

כמו כן הגישה התובעת תיק מוצגים שכלל, בין היתר, אישור מביה"ס אודות הפגיעה הראשונה והשנייה, דרישות חוב ממד"א בדבר פינוי התובעת בעת הפציעה הראשונה והשנייה, תעודות מחלה בגין שני האירועים, חוות דעת רפואית מטעם ד"ר שינדלר וקבלות על הוצאות רפואיות.

מטעם משרד החינוך:

26. לא העידו עדים אך הוגשו מסמכים הבאים:

- מסמכים מתיקה הרפואי של התובעת בקופת חולים;

- תיקה האישי והרפואי של התובעת בצה"ל (בתע"צ);

- דו"ח על תאונה מיום 6.6.2012;

- דיווח בכתב יד אודות התאונה של המאמנת ויקי מוסקין;

מטעם העירייה:

27. הוגש תצהיר מטעם מנהל החינוך הגופני במחלקת הספורט, מר עצמון קצב. לתצהיר צורף חוזר מנכ"ל בדבר מסגרות התחרות הספורטיבית בשנה"ל התשע"ה.

עוד הוגש תיק מוצגים שכלל את דוח התאונה.

כמו כן - בהתאם להחלטתי מיום 4.11.19, התקבלה כראיה בהסכמה, ללא צורך בחקירה, תמצית עדותו של מר יוסף גלוזברג שכן נוכח מצבו הרפואי נבצר ממנו להתייצב לעדות.

מטעם מועדון הספורט:

28. הוגש תצהיר מטעם מנהל צד ג', מר דודי זילברמן שגם נחקר על תצהירו, (להלן :"זילברמן").

הנכות:

29. בפרוטוקול הדיון מיום 6.2.2018 הגיעו הצדדים להסכמה, לפיה תועמד נכותה הרפואית של התובעת על 7.5% נכות בתחום האורתופדי.

30. באשר לצלקות: הוסכם בין הצדדים כי בית המשפט יתרשם בעצמו מהצלקות. כך נרשם בפרוטוקול, לאחר שכאמור התרשמתי באופן ישיר ובלתי אמצעי מהצלקות:

"מדובר בשתי צלקות בברך רגל שמאל, צלקת אחת יותר ארוכה מהשנייה. הצלקות אינן עולות על 4-5 ס"מ, גוון מעט כהה אך גם גוון הרגל הוא כהה." (עמ' 2 לפרוטוקול מיום 6/2/19)

עד כאן העובדות והטענות המשפטיות.

המחלוקות:

31. שלוש הן השאלות בהן עלי להכריע במסגרת פסק הדין:

השאלה הראשונה: האם הוכחה התרשלות מצד הנתבעים וצד ג' ביחס לכל אחת מהתאונות?

השאלה השנייה: ככל שתוכח רשלנות - מהי חלוקת האחריות בין הנתבעים והאם קמה

למועדון הספורט (צד ג') חובת שיפוי? ואם כן מה שיעורה?

השאלה השלישית: ככל שהתשובה לשתי השאלות תהא חיובית, כי אז ידונו נזקיה של

התובעת כתוצאה משתי התאונות.

[הערות מתודיות: כל ההפניות הינן לפרוטוקול ישיבת ההוכחות מיום 6.11.19 ויכונו להלן: "פרוטוקול" ו/או "שם", לפי הקשר הדברים והדבקם; כל ההדגשות אינן במקור אלא אם צוין אחרת].

דיון והכרעה:

32. אפתח ואומר כי לאחר שעיינתי בטענות הצדדים וראיותיהם, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה ביחס לשתי התאונות להידחות. כפי שיוסבר להלן, התובעת לא הרימה את הנטל ולא הוכיחה, ביחס לאף אחת מהתאונות, כי מי מהנתבעים התרשל ביחס אליה ו/או הפר חובה חקוקה כלשהי שגרמה לה לנזק.

למען הנוחות נדון להלן בכל אחת מהתאונות בנפרד.

התאונה הראשונה - דיון:

33. כעולה מתיאור התאונה הראשונה בכתב התביעה המתוקן (סעיפים 8-10), התובעת השתתפה בתחרות בית ספרית במשחק כדורעף במסגרת טורניר כדורעף חופים שנערך בחיפה ונמשך יומיים. בסוף היום השני לטורניר (6/6/12) התקבצו התלמידים למתחם שבו נערך טקס חלוקת מדליות. את זמן ההמתנה לטקס העבירו הילדים - כ -30 במספר - וביניהם גם התובעת - במשחק כדור שכלל מסירות וריצה. במהלך המשחק, חלק מהילדים

התפרעו והשתוללו, ואחד המשתתפים אף אחז ברגלה של התובעת בזמן שרצה, ובעקבות כך היא מעדה נפלה לרצפה ונחבלה בברך שמאל.

34. במהלך חקירתה הנגדית תיארה התובעת את אופן קרות האירוע כך:

"...התחלנו לשחק את המשחק עצמו כשהתחיל בתור משחק כדורעף. ברגע שהמשחק מתחיל, כולנו ספורטאים שרוצים לנצח וזה משלב בתוכו התפרצות, ריצות והחלקות אחד על השני.

ש. שזה בעצם חלק מהמשחק?

ת. זה חלק מהמשחק שהתפתח למשהו שהיה מעבר למשחק. אם זה היה במקום מסודר, ברחבה עם כמה מאמנים משגיחים עלינו, זה לא היה קורה." (פרוטוקול, עמ' 12 ש' 1-8). (הדגשות שלי - מ.ס.ש)

35. מהאמור עולה, כי עיקר טענותיה של התובעת נוגעות להעדר פיקוח הולם בעת המשחק אשר התפתח לדבריה, לאירוע שכלל השתוללות והתפרעות מצד המשתתפים. לטענתה בתחילה נכחו במקום שני מדריכים, אולם במשך הזמן ובעודם ממתינים לטקס עזב אחד המדריכים את המקום ונשארה רק מדריכה להשגיח אולם בפועל היא השגיחה כשהיא ישובה כשגבה מופנה לתלמידים ששיחקו תוך כשהיא משוחחת עם מאן דהוא. (שם, עמ' 12 ש' 14-16). העדר פיקוח כאמור כך לטענת התובעת הובילו לתאונה ולנזקים שנגרמו לה בעטיה.

36. אלא מאי? סקירת המסמכים הרפואיים שצורפו לתיק מוצגיה של התובעת אינם מעלים ולו ברמז, כי סיבת הפגיעה היא השתוללות או התפרעות.

כך למשל:

(א) במסמך ביום 10.6.2012 שהוצא על ידי בית הספר נרשם: "הריני לאשר כי התלמידה נפגעה במהלך משחק אליפות כדורעף חופים בית ספרית."

(ב) כך גם נרשם במסמך מיום 23.12.2012 שהוצא גם הוא על יד בית הספר ובו נרשם בין היתר: "התלמידה נפגעה במסגרת משחק כדורעף חופים בית ספרית." וכן במסמך מיום 28.1.2014 נרשם: "הריני לאשר כי התלמידה נפצעה בבית הספר בתאריך 22/1/14."

(ג) בסיכום מבית החולים רמב"ם מיום 6.6.2012 בסעיף האנמנזה נרשם: "בת 14, לדבריה נפלה במשחק ונחבלה בברך שמאל..."

(ד) מכתב ממרפאות חוץ מיום 11.6.2012 נרשם בסעיף התלונות: "6.6.2012 - פריקת פיקה שמאל תוך כדי פעילות ספורט - כדורעף..." נוסח זהה לזה הופיע במכתב שחרור ממוקד רפואי מיום 22.6.2012.

(ה) דו"ח על תאונה מיום 6.6.2012 (שצורף לתיק מוצגי הנתבעת 2) בסעיף שכותרתו "תיאור התאונה בפי התלמיד, הורה (או אחר)" נרשם: "התלמידה נפצעה כשהמתינה לטקס קבלת גביעים ומדליות. כששיחקה בכדור נפלה על רגלה..."

(ו) בדיווח התאונה ע"י המאמנת הגב' ויקי מוסקין שנכחה באירוע נרשם:

"...ילדים בינתיים שיחקו מסירות על דשה (צ.ל. - דשא - מ.ס.ש.) ליד מקום שכולם חיקינו (צ.ל. - חיכינו - מ.ס.ש.) לטכס. פתאום נוי רצה להגיע לכדור ונפלה."

37. הנה כי כן, מקובץ המסמכים שפורטו לעיל עולה גרסה די עקבית, ולפיה התובעת נפלה תוך כדי משחק כדור ונחבלה. אין שום אזכור לעובדה כי למעשה התובעת מעדה כתוצאה מ"תיקול" על ידי שחקן אחר שהחזיק את רגלה או כי המשחק התנהל תוך התפרעות והשתוללות המשתתפים בו.

38. לא זו אף זו, התובעת עצמה העידה כי נסיבות נפילתה ופציעתה - מקורן בתאונה שארעה בלהט המשחק עת היא וילד נוסף ניסו לתפוס את הכדור אשר תוך כדי ריצה החליק ונפל על הרצפה (שם, עמ' 14 ש' 1-5, וכן עמ' 16 ש' 19-20). לדבריה, הסיבה שהוא אחז ברגלה היה כדי שלא תדרוך עליו בעודו שכוב על הרצפה (שם, עמ' 14 ש' 7-8).

39. משנשאלה, מדוע לא הביאה את אותו הנער לעדות בכדי שיספר את אשר ארע ויתמוך בטענתה השיבה, כי היא מאמינה שהנפילה ארעה בשל תאונה במהלך הרגיל ובלהט המשחק אך לא מתוך כוונה להכשילה או לפגוע בה וכלשונה:

"ת. קודם זה היה תאונה. אני מאמינה שהוא לא עשה משהו בזדון. הייתה התפרעות של הילדים שלא הבנו גם אני וגם הוא מה קורה שם. היינו בלהט המשחק. נתקלתי בו, הוא תפס לי את הרגל, משך לי אותה. אני לא מאמינה שהוא רצה לפגוע בי בזדון." (שם, עמ' 12 ש' 27-29). (הדגשות לא במקור מ.ס.ש)

40. גם מעדותה של דניאל חברתה של התובעת אשר הייתה נוכחת במקום התאונה הראשונה עולה כי לא היה מדובר בהשתוללות חריגה, אלא בילדים שעומדים במעגל ומשחקים בכדור כדי להעביר את הזמן עד לטקס חלוקת המדליות. [ראו עדותה בעמ' 21 שו' 6-7; עמ' 21 שו' 28; וגם עמ' 22 שו' 2-13]

41. עינינו הרואות, שלא זו בלבד שלא הוכח כי האירוע הראשון ארע בשל התפרעות או השתוללות של הילדים, אלא שכפי שעולה מחומר הראיות ומעדות התובעת עצמה, אירוע הנפילה שהביא לפציעתה קרה באופן ספונטני תוך כדי משחק וללא כל כוונה לפגוע בה.

42. התובעת כאמור נמנעה מלזמן לעדות את הנער שאחז ברגלה בכדי שיספר את אשר ארע ומה הייתה כוונתו בעת שאחז ברגלה. אולם גם אם אותו נער היה מעיד ומעדותו ניתן היה ללמוד על כוונת זדון מצידו, עדיין היה בכך כדי לנתק את הקשר הסיבתי בין הנזק להתנהלות המורים [השווה לע"א 44983-02-18 מדינת ישראל נ' ע' ר' (קטין) ואח' במסגרתו ביטל בית המשפט המחוזי בתל אביב פסק דין של בימ"ש קמא שהטיל אחריות על מורה לחינוך גופני בגין תאונה ארעה תלמיד במהלך שיעור ספורט כיתתי תוך כדי משחק כדור, פסקה 31 לפסה"ד].

43. לא זו אף זו - יש לזכור, כי המשחק ששיחקו התלמידים בעת פגיעתה של התובעת נקרא "הצלות". אופיו של המשחק מתבטא בכך שזורקים את הכדור באוויר ואם הכדור מגיע למישהו שאינו מצליח לתפוס אותו, אזי המשתתף שלידו מנסה "להציל" את הכדור מלנחות על הקרקע ולהעיפו חזרה מעלה, ומכאן שמו - "הצלות" (ראה תיאורה של הגב' דניאל סבג, שם, עמ' 21 ש' 26-28). רוצה לומר, גם לו היו מספר רב של מדריכים אשר עומדים וצופים ומשגיחים על קבוצת המשחקים, עדיין נוכח טיבו של המשחק תאונה כגון זו מושא התביעה יכולה הייתה להתרחש.

44. הלכה פסוקה היא, כי אירועי ספורט מטיבם ומטבעם מהווים סיכון להיפצע, והנוטל חלק

בהם נוטל על עצמו את הסיכון להיפצע.

כך למשל, נקבע בע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש ואח', פ"ד לז(1) 113, 126 נקבע:

"על כן, מי שמשתמש במתקן ספורט - אם כמשתתף ואם כצופה - עשוי להיפגע מסיכונים, הכרוכים בפעילות ספורטיבית. עד כמה שסיכונים אלה טבעיים הם ורגילים לאותה פעילות, אין בגינם אחריות. 'מי שלוקח חלק בספורט כזה, מקבל את הסכנות הטמונות בו, במידה שהן ברורות ונחוצות, בדיוק כמו סייף המקבל את הסיכון של דקירה ממתנגדו וצופה במשחק כדור המסתכן במגע עם הכדור'...".

45. באופן דומה נקבע בע"פ 119/93 ג'ייסון לורנס נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(4) 1:

"...פעילות ספורט סטנדרטית היא אמנם פעילות העשויה להיות מסוכנת במידת מה. אולם זוהי פעילות אנושית המסיבה הנאה רבה למשתתפים בה והחברה רואה אותה ככלל בחיוב שכן היא משפרת את כושרם הגופני של המשתתפים בה, תורמת לגיבוש חברתי, ומעודדת תחרותיות בריאה והפניית אנרגיות גופניות לאפיקים חיוביים. ועל כן, איזון האינטרסים בין היתרונות הרבים שיש בפעילות זו, ובין החסרונות המועטים שנלווים לה, מוליד מסקנה שפעילות ספורט סטנדרטית הינה 'סיכון סביר', אדם שהולך לשחק כדורגל, צופה או צריך לצפות שהוא עלול, כתוצאה נלווית למשחק, להיפצע בנפילה, בהתנגשות בשחקן אחר, במכת כדור וכולי".

46. באשר למידת הפיקוח הרצויה של מורה נקבע:

"....(ג) ראוי שהמורה יהיה בקרבת מקום, כדי שיוכל להתערב במידת הצורך בקטטה או בפעולה מסוכנת אחרת, או כדי שניתן יהיה להזעיקו על אתר; אך מובן, מאידך גיסא, כי המורה אינו יכול למנוע פעולת פתע או תגובה ספונטאנית, שאינה צפויה מראש. במשחקי

ספורט, למשל, אין הפיקוח יכול למנוע, בדרך כלל, מעידה בעת ריצה או התנגשות בין מתחרים, הרצים זה בקרבת זה, אם אלו הם תולדה של אופי המשחק ולא של נסיבות או תנאים יוצאי דופן, אותם ניתן לצפות מראש, כדי למנוע את המשחק או את קיום הנסיבות והתנאים

האמורים." (ע"א 715/79 גדעון דניאלי נ' אורט ישראל נתניה, פ"ד לה(2) 764, 773)

47. עוד יוער, כי התובעת לא טענה וגם לא הוכיחה, כי קיימות הוראות כלשהן או חוזר מנכ"ל המחייב נוכחות של מספר מורים כזה או אחר כמשגיחים על אירוע מעין זה. אף חוזר

המנכ"ל שצורף לתצהירו של מר עצמון קצב, לא זו בלבד שהוא משנת 2014 ולא ניתן ללמוד ממנו מה היו ההוראות נכון למועד קרות האירוע, הרי שאף הוא אינו כולל הנחיות לעניין פיקוח והשגחה.

48. לא זו אף זו - גם לא הוצגו לי ראיות פוזיטיביות התומכות בטענת התובעת לפיה עצם הימצאותה של מורה אחת בלבד כמשגיחה, מהווה הפרה של הוראות כלשהן באופן המהווה מחדל מטעם בית הספר בכל הנוגע לקיום פיקוח נאות בכלל, ולנוכח עדות התובעת עצמה לפיה :"ברגע שהמשחק מתחיל כולנו ספורטאים שרוצים לנצח וזה משלב בתוכו התפרצות ריצות והחלקות אחד על השני" [עמ' 12 שו' 3-4] בפרט.

רוצה לומר גם לו היה פיקוח הדוק וצמוד לא בטוח שהתאונה הייתה נמנעת וזאת בין השאר לנוכח טיבו של המשחק ועצם קיומה של תחרות בין השחקנים.

49. בהעדר הוכחה בדבר קיומה של הוראה כאמור ביחס למספר המורים המשגיחים, אני סבורה שאין ללמוד מהעובדה, שבשנה שלאחר האירוע הראשון נשלחו שלושה מורים לטורניר, כי התאונה הראשונה נגרמה כתוצאה מרשלנות שמקורה בהעדר השגחה מספקת. (ראו סע' 18 לסיכומיה וכן עדותה בעמ' 13 לפרוטוקול ש' 22-27).

50. בכל מקרה, אפילו אם נקבל את טענת התובעת הנתמכת בתצהירו של מר עצמון קצב, לפיה התקן לליווי הוא מאמן ומורה מלווה וכי הימצאותו של מורה אחד בלבד כאחראי על 30 תלמידים עשוי להיות בעייתי (סע' 5 לתצהירו וכן פרוטוקול עמ' 28 ש' 25-26, עמ' 29 ש' 14-18), עדיין משלא הוכח קיומו של קשר סיבתי בין היות משגיח אחד בלבד בעת התאונה לבין עצם התרחשותה, שכאמור ארעה באופן ספונטני ובמהלך הרגיל של המשחק באופן שלא ניתן היה למנעו - אין בכך כדי לתמוך ולבסס טענת רשלנות.

51. לשון אחר - משעה שמחומר הראיות עולה כי האירוע קרה במהלך משחק "הצלות" (שעל טיבו של המשחק זה כבר עמדנו לעיל), ניתן לומר כי פגיעותיה של התובעת הן תוצאה של התממשות הסיכון הטבעי של המשחק ולא כתוצאה מהתפרעות או השתוללות כטענתה. משכך, הרי שלא התקיימו כל תנאי סעיף 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], תשכ"ח-1968 (להלן: "הפקודה"), ולא הוכח כנדרש קיומו של קשר סיבתי בין התנהגות המזיק לבין קרות הנזק לניזוק.

52. בין יתר טענותיה טענה התובעת גם, כי היא ויתר המשתתפים לא תודרכו כראוי שלא להשתולל (סע' 23 א לסיכומי התובעת, וכן עמ' 15 ש' 22-23 לעדותה). אין בידי לקבל טענה זו. במועד בו התרחש האירוע הראשון התובעת כבר הייתה שחקנית ותיקה ומיומנת, שכן היא החלה לשחק כדור עף שלוש שנים קודם לכן (שם, עמ'15 ש' 18-19). לפיכך, אך סביר בעיני כי התובעת ידעה ואף הוסבר לה מהלך התקופה הסבר, כיצד יש לנהוג בזמן משחק, וגם לאחריו.

53. האמור עולה בקנה אחד גם עם דבריו של המאמן מר יוסף גלוזברג, כעולה מתמצית עדותו, לפיהם תדרוכים ואזהרות הקשורים בפעילות ספורטיבית מועברים לתלמידים באופן שוטף במהלך אימונים וטורנירים, וכאמור לא מצאתי כל סיבה שלא לקבל דבריו אלו, המתיישבים כאמור עם ההיגיון הבריא והשכל הישר.

בכל מקרה - ראיתי לשוב על דברי כאמור בפסקה 42 לעיל ביחס לשנקבע בעניין זה בע"א 44983/02/19 .

54. בהינתן כל האמור לעיל ראיתי לקבוע, כי התובעת לא הרימה את הנטל ולא הוכיחה שהפגיעה שנפגעה אירעה כתוצאה מהתפרעות והשתוללות מצד שחקנים אחרים שהשתתפו ביחד עם התובעת במשחק ו/או כי הנתבעים התרשלו כלפיה.

במילים אחרות - ראיתי לקבל את טענת הנתבעים, כי התובעת נפגעה במהלך פעילות ספורטיבית רגילה ובעצם מדובר בסיכון רגיל שהתממש, ועל כן אין להטיל בגינו אחריות.

התאונה השנייה - דיון:

55. כעולה מעדות התובעת, ביום 22.1.14 במסגרת אימון כדורעף שנערך באולם הספורט של בית הספר, ותוך כדי תנועה לצורך הגשת מכת פתיחה והטיית הגוף על רגל שמאל, קרסה הברך שמאלית תחת משקל גופה והיא נפלה ונחבלה, גם הפעם בברך השמאלית.

56. התובעת מלינה, כי מורי בית הספר התעלמו מנתוניה הפיזיים והרפואיים ושיבצו אותה למגמת ספורט, זאת על אף שידעו כי נפצעה בעבר בברך שמאל (תאונה שניה) וכי בעקבות הפגיעה היא נעדרה מפעילות ספורט למשך למעלה משנה. לטענתה בית הספר גם לא ביקש

ממנה אישור רפואי כתנאי לחזרתה לשחק ולהתאמן - ומכאן התרשלותם (סע' 25 לסיכומיה).

57. עוד טוענת התובעת, כי אין כל רלוונטיות לעובדה שהיא זו שבחרה לחזור למגמת הספורט של בית הספר, שכן בחינת התאמתו של אדם לפעילות מבוקשת, צריך שתיעשה ע"י הגוף הממונה ולא ע"י המועמד עצמו, זאת בדומה למועמד המבקש להתגייס ליחידה קרבית בצה"ל שאז נבחנת כשירותו לשרת בתפקיד קרבי במסגרת מבחני מיון שצה"ל עורך מטעמו.

58. אקדים את המאוחר ואומר, כי אין בידי לקבל טענות אלה של התובעת.

59. התובעת העידה, כי האירוע קרה במחצית השנייה של שנת הלימודים 2014, וכי עד לאותו אירוע התאמנה והייתה בכל המשחקים שהתקיימו באותה שנה (פרוטוקול, עמ' 18 ש' 7- 11).

60. מלכה העידה, כי ידעה שהתובעת חזרה לשחק בנבחרת הכדורעף לאחר התאונה הראשונה (שם, עמ' 26 ש' 30-31, ש' 34-35).

61. משנשאלה מלכה מדוע לא דאגה לקחת את התובעת להיבדק אצל רופא עובר לחזרתה

לקבוצה כדי שיבדוק את כשירותה לשוב ולשחק, השיבה תשובות שונות ומתחמקות, כגון: "אני לא רופאה" (שם, עמ' 26 ש' 17-18 ש' 28-29), "לא שאלתי. הבנתי שזו החלטה של ביה"ס" (שם, ש' 19-21).

62. משנשאלה מלכה, האם לא נדרשה לחתום על הצהרת בריאות עבור התובעת עם רשמה אותה ללימודים בבית הספר מהחטיבה לתיכון השיבה, כי בדרך כלל צריך לחתום אלא שהיא אינה זוכרת מה היה במקרה הספציפי הזה (פרוטוקול, עמ' 27 ש' 14-15).

63. עוד עולה מעדותה של מלכה עולה כי היא העצמה- כאמה, כאפוטרופסותה הטבעית של התובעת - לא סברה שנשקפת לתובעת סכנה מעצם חזרתה לשחק בנבחרת בית הספר. משכך לא סברה כי יש מקום לבדיקת רופא שיקבע את כשירותה של התובעת לשוב ולשחק. נשאלת השאלה אפא אם מלכה לא סברה שיש סכנה בחזרתה של התובעת לשחק, מדוע היה על מוריה לחשוב שקיימת סכנה שכזו?

64. כאמור התובעת מבקשת ללמוד גזרה שווה מהתנהלות צה"ל שעה שפלוני מבקש להתגייס דווקא ליחידה מסוימת, שאז צה"ל הוא זה שעורך את המבדקים והמיונים על בסיסם הוא מקבל את ההחלטה היכן לשבץ את אותו פלוני, והאם לקבל את בקשתו.

אין בידי לקבל את טענה זו. שירות צבאי הינו בגדר חובה המוטלת על כל אזרח בהגיעו לגיל 18 וזו להבדיל מפעילות התנדבותית כגון הצטרפות לנבחרת הכדורעף הבית-ספרית, פעילות שלצידה אין כל חובה.

לטעמי עם הטלת החובה להתגייס קמה החובה לגוף המגייס לשמור על בריאותו ושלומו של המתגייס, וזאת אל צד החובה לבדוק את כשירותו והתאמתו לצרכי המערכת. לעומת זאת כאשר מדובר בהצטרפות וולונטרית הדעת רק נותנת כי אותו מצטרף באופן וולונטרי לא יצטרף לולא יש לו את היכולות, הכישורים והכשירות הנדרשים.

לא זו אף זו - הרצון לחזור ולשחק בנבחרת הבית ספרית בא מצידה של התובעת ולכן אך סביר בעיני כי הוריה (אפוטרופסיה) בהסכימם לרצונה זה, סברו כי היא כבר בריאה וכשירה לעשות כן, שהרי אם לא כך היה הדבר יש להניח כי היו מתנגדים לשילובה בחזרה בשורות הנבחרת.

65. בהינתן האמור ולנוכח הסכמת הורי התובעת לחזרתה לקבוצה- וכאמור לא נטען אחרת גם לא על ידי התובעת ולא על ידי מלכה - הרי שלטעמי לא הייתה כל מניעה מצד בית הספר לשלבה בחזרה בקבוצת הספורט. לשון אחר - לא הוכח כי בית הספר חב כלפיה ברשלנות שעה ששילב את התובעת פעם נוספת ולאחר התאונה הראשונה בנבחרת הבית ספרית.

66. ואם בכך לא די, הרי שגם ממכתב השחרור שלאחר האירוע החבלתי הראשון מבית החולים רמב"ם (סיכום מלר"ד ילדים) מיום 6.6.12, אשר צורף כנספח ז' לתיק המוצגים מטעם התובעת, אין בסעיף ההמלצות פטור לתובעת מפעילות ספורטיבית. פטור שכזה גם אינו בנמצא ביתר המסמכים הרפואיים שצורפו לנספח ז' ועניינים התאונה הראשונה. ללמדך כי לאחר האירוע החבלתי הראשון (לא הוטלה על התובעת כל מגבלה לשוב ולעסוק בפעילות ספורטיבית כלשהי.

67. סיכומם של דברים ובהינתן כל האמור, הגעתי לכלל מסקנה כי גם ביחס לתאונה השנייה התובעת לא הרימה את הנטל ולא הוכיחה שאכן הנתבעים חבים כלפיה.

סוף דבר:

68. התביעה על כל חלקיה נדחית.

69. משזוהי התוצאה אליה הגעתי הרי שגם אין לי צורך ההודעה לצד ג' נדחית.

70. בשים לב לגילה הצעיר של התובעת והעובדה שאין מחלוקת כי נותרה לה נכות צמיתה, לא מצאתי לעשות צו להוצאות.

71. המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים כמקובל ותפעל לסגירת התיק.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי כדין.

ניתן היום, ו' טבת תשפ"א, 21 דצמבר 2020, בהעדר הצדדים.