הצדדים הסמיכוני לפסוק בתביעת התובע 2 בהתאם להוראת סעיף 4ג' לחוק הפלת"ד.

התובע, נפגע בתאונת דרכים שארעה ביום 1.9.15, עת נהג ברכב המבוטח ע"י הנתבעת, כאשר אשתו, התובעת 1, נסעה עמו והם היו בדרכם לעבודתם. התאונה ארעה בעת שמלגזה פגעה ברכב המבוטח בעת נסיעתו ברחוב המלאכה 35 בכרמיאל.

התובע, שהיה בן 61 במועד התאונה (ולא 63 כנטען בסיכומי הנתבעת), פנה למרכז "טרם" בכרמיאל לאחר התאונה והתלונן על כאבים בברכיים (בניגוד לטענה בסיכומים מטעמו לא הועלתה כל טענה לפגיעה בכתף אז). הוא נבדק ושוחרר לביתו, בהעדר ממצאים משמעותיים למעט רגישות קלה בצוואר, וזאת עם המלצה ל-3 ימי מנוחה והמשך מעקב בקופ"ח.

בהמשך נבדק ע"י רופא קופ"ח לאור תלונות על כאבי צוואר, גב וברכיים, אולם בבדיקתו לא נמצאו מגבלות בתנועות עמ"ש צווארי או גבי, והתובע הופנה לקבלת פיזיוטרפיה אותה קיבל למשך 6 טיפולים בחודשים 9-11/15. בהמשך חודש 11/15, בבדיקת אורטופד, נמצאה הגבלה קלה בתנועות עמ"ש מותני והוא הופנה לקבלת טיפול פיזיוטרפי נוסף, אותו קיבל במשך 6 טיפולים נוספים בחודשים 12/15 עד לחודש 3/16. לא הוצג תיעוד רפואי לאחר מועד זה.

סך הכל נקבעו לתובע 10 ימי אי כושר.

התובע מבקש לפצותו בסך של 47,000 ₪, הכוללים: פיצוי בגין הפסד השתכרות בעבר ולעתיד בסך של 20,000 ₪, פיצוי בגין הוצאות רפואיות ולנסיעות בסך של 10,000 ₪, ופיצוי בגין נזק לא ממוני בסך של 17,000 ₪.

הנתבעת מצידה מדגישה את קלות הפגיעה ממנה סבל התובע, העדרם של ממצאים כלשהם בבדיקותיו, ולטעמה יש לדחות את התביעה מאחר ונזק הגוף שנגרם, אם בכלל, הינו בגדר "ענין של מה בכך". הנתבעת מפנה לעברו הרפואי של התובע, הכולל גם תלונות על כאבי גב.

לטעמה גם באם יש מקום לפסוק פיצוי כלשהו, הרי שאין לפסוק פיצוי בגין הפסד השתכרות לעבר שלא הוכח (ראה בהקשר זה החלטתי מיום 10.4.18), כפי שגם לא הוכחו עזרה והוצאות, וגם אין מקום לפסיקת הפסד השתכרות כלשהו לעתיד בהעדרה של נכות צמיתה. בגין נזק לא ממוני יש לפסוק, לטעמה, לכל היותר, סך של 500 ₪ לנוכח קלות הפגיעה.

לאחר עיון במלוא המסמכים שצרפו הצדדים ובהתחשב בהסדר הדיוני, אני מחייבת את הנתבעת לפצות את התובע 2 בפיצוי בסך של 4,500 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בסך כולל של 580 ₪.

מאחר ותביעת התובעת 1 ממשיכה להתנהל אין מקום ליתן הוראות ביחס לאגרה בשלב זה.

ניתן היום, י"ד אייר תשע"ח, 29 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.