טוען...

פסק דין שניתנה ע"י נאוה בכור

נאוה בכור31/01/2017

לפני כבוד השופטת נאוה בכור

המערערים

.1 בצלאל אליאב ת.ז. 017477035

.2 נאוה אליאב ת.ז. 023681109

נגד

המשיבה

עירית נתניה

<#2#>

נוכחים:

ב"כ המערערים עו"ד יהונתן אפללו ועו"ד איתי גרינפלד

המערער 1 בעצמו

אין התייצבות למערערת 2

ב"כ המשיבה עו"ד עידית פלד

פרוטוקול

ב"כ המערערים:

המערערת לא יכלה להתייצב.

מבלי להיכנס לעצם החזרה של המערערים מכפירה, אלא לגוף פסק הדין, אנחנו סבורים שפסק הדין שניתן הוא קיצוני באופן חריג בענישה שבו.

ראשית כל, בשל העובדה שעליה אין מחלוקת, לא מדובר על אדם שבנה בנייה שמנוגדת לתכנית בניין עיר, מדובר על הרחבה מותרת על פי התב"ע שלגביה חלקים נרחבים ממנה הייתה טענה שכבר זה היה בנוי מזה זמן רב. אני רוצה לציין שהמערער החזיק כמעט היתר מותנה, כי הייתה החלטת וועדת שהתירה את הכשרת המצב הספציפי הזה ביום מתן פסק הדין.

אנחנו לא רגילים לראות מצב שבו ביהמ"ש אומר תהרוס בפרק זמן כזה קצר של 90 ימים, מבלי לאפשר לאיש באמת לחזור חזרה ולשטוח את טענותיו בפני הוועדה. במקרה הזה, הסיבה שבגללה החלטת הוועדה לא יושמה הוא מאחר והבית הזה נמצא בשכונה דורה בנתניה, היו שם דיירים שהיה קושי אדיר לפנות אותם, אנשים שלא חתמו על הסכמי שכירות, המערער עצמו היה נתון תחת איומים. ובכל זאת, נתקלו באי הקשבה לבעיה מאוד גדולה. אנחנו מכירים מקרים רבים בו אדם בונה בניגוד לתב"ע קיימת והסיכויים הם אפסיים לכך שיקבל היתר על המצב, מביאים לו תקופות של 8 חודשים ו24 חודשים, אלו החלטות חדשות ובקרים של עיריית נתניה. במקרה הזה, אנחנו לא יודעים מאיפה החלטה זו נבעה, ראינו כעס של ביהמ"ש על המערער שלא היה במקומו. דבר זה קיבל ביטוי בקנס הגבוה, המצב הוא כאן במצב שאיש מחזיק בהיתר מותנה ללא הקלות לפי תב"ע קיימת, ולמי זה יפריע אם ייקח לו קצת יותר משנה להסדיר את המצב? לא יקרה שום דבר, האינטרס הציבורי לא יפגע.

אציין כי אין עיכוב ביצוע והעירייה לא ביצעה את ההריסה.

לפני שבוע ימים הדייר האחרון עזב, כלומר היום הבית ריק ויש למערער הסכמה עם קבלן שיפוצים לבוא ולפרק. הכעס היה על עצם הפיצול, כלומר השימוש בדירה לשתי דירות ולא לאחת.

היום אנחנו נמצאים במצב שהאיש יכול להחזיר את הדברים לקודם. הוא דיבר עם האדריכל שלו והאדריכל אומר שיש לו הסכמה לא כתובה ממנהלת אגף הרישוי באגף נתניה להחזיר את התיק. מנהלת אגף הרישוי אמרה קודם כל לפנות את האנשים, לפרק את מה שקורה בפנים, הם יישלחו פקח ואז היא תעזור להכניס את התיק שוב לוועדה לקבלת היתר מותנה.

אחד מהסעיפים של כתב האישום היה "גדר" – גדר שהייתה בנויה לכל אורך הרחוב, כלפיו הוגש כתב אישום שבפועל הגדר היא לכל השכנים, אצה רצה הרשות המקומית להרוס לכל השכנים את הגדר.

מדובר בשכונה עם מצב סוציואקונומי לא פשוט.

עו"ד פלד:

הערעור הוגש באיחור של 10 ימים. הוא היה צריך להיות מוגש עד יום 27/10/16, אולי חברי לקח בחשבון את פגרת הסוכות, בהליכים פלילים הפגרה נספרת כרגיל אלא אם כן היום האחרון נכנס לתוך הפגרה, היום האחרון היה יום רגיל לחלוטין.

לגבי עיכוב ביצוע – חברי הגיש בקשה לעיכוב ביצוע בביהמ"ש לעניינים מקומיים. אנחנו טענו בביהמ"ש קמא שהערכאה מוסמכת לדון בבהמ"ש של הערעור לאחר שזה כבר הוגש.

ביהמ"ש הורה לנאשמים להשיב לטענה זו בהחלטה מיום 20/11, על החלטה זו לא ניתנה תגובה מטעם המערערים, לא הוגשה גם בקשה לביהמ"ש זה ולכן אין עיכוב ביצוע. בהקשר הה אוסיף ואציין כי צו ההריסה שהוטל בגזר הדין הוא גזר דין שהוטל על הנשפטים ולא על הוועדה והם אלו שהיו צריכים לבצע אותו ולכן לא היה כל מקום לטענת חברי שהוועדה לא ביצעה את הצו.

לגופו של עניין – מדובר בבית שנרכש ע"י המערערים בשנת 2007. כתב האישום מתייחס לעבודות בנייה ושימושים שנבנו ע"י המערערים לאחר שנת 2012, בשטח כולל של כ-70 מטר, ודירות לצורך שלוש יחידות דיור שזו החמרה מיוחדת של התיק שבענייננו.

כפי שנטען בטיעונים לעונש בביהמ"ש קמא, הוועדה במסגרת בקשה להיתר שהגישו הנאשמים, הסכימה לבקשה להיתר ונתנה החלטה לאשר בתנאים. אני מציגה את ת/4 בביהמ"ש קמא.

ההחלטה הייתה לאשר בתנאים, לא מדובר בהיתר מותנה כפי שנטען, אלא החלטה בתנאים שע"פ החוק היא מוגבלת בזמן, תוקפה של ההחלטה היא בשנה אלא אם כן היא מוארכת בשנה נוספת.

כפי שנטען בביהמ"ש קמא הבקשה להארכת תוקף ההחלטה סורבה. אני מציגה את ת/5. היא סורבה מהטעם שהנאשמים לא ביצעו הריסות שהוועדה ביקשה מהם לבצע לצורך אישור.

הנאשמים הגישו ערר על ההחלטה הזו שלא להאריך להם את המועד בפני וועדת ערר, וועדת הערר דחתה את הערר, אציג החלטה מיום 18/12/16, הדוחה את הערר של המערערים כאן על הסירוב להאריך את תוקף ההחלטה.

כל אלה היו הבסיס וההצדקה להחלטת ביהמ"ש קמא שלא להאריך את המועד של הצד השיפוטי.

ת/5 היה בפני ביהמ"ש קמא, שזו ההחלטה של הוועדה לסרב להאריך את תוקף ההחלטה. במועד מאוחר יותר היה את הערר. לכן, צדק ביהמ"ש קמא, שלא היה מקום להאריך את תוקף הצו כי לא היה אופי תכנוני להכשרה.

ככל שחברי סבור כי המצב העובדתי בהקשר לזה השתנה, כי הרסו או חידשו הליכי רישוי, כל אלה מקומם במסגרת בקשה לפי סעיף 207 לחוק להאריך את צו ההריסה בביהמ"ש קמא. ואז, יהיה ניתן לבדוק האם יש הצדקה להאריך או לא. אני לא יודעת אם באמת העבודות נהרסו כפי שחברי טען.

ב"כ המערערים:

ראשית כל – בניגוד לדברי חברתי לפיה מדובר ב-70 מטר, כתב האישום תוקן ל-40 מטר. לא מדובר ב-3 יחידות אלא ב-2 יחידות.

הערר שנדון יחד עם העובדה שהתיק נדון בערר לאחר המועד שהיה אמור להיות כאן, נבע מהעובדה שחברתי ביקשה דחייה, אנחנו לא הגשנו בקשה כי התיק נקבע מהר מאוד אצל ביהמ"ש זה ונדחה לבקשתה של חברתי. התיק היה נדון כבר לפני זמן רב לפני המועד שחלף לביצוע ההריסות. צריך לראות את הדברים הנכון.

בתיק הבניין אין שום מסמך שקשור בתיק הבניין הזה, אין שם היתר, גם לא על הקיים וגם לא על מה שהאיש רכש בשנת 2008. פנינו במיילים לארכיב וקיבלנו הודעה לפיה אין שום מסמך.

היום אנחנו נמצאים במצב שהמקום ריק מאדם, ניתן לבצע את כל מה שדרוש. אני אחזור, אתמול בשיחה עם האדריכל יניב עובד הוא אמר במפורש שיש הסכמה.

עו"ד פלד:

נכון לבדוק את הפרטים האלה במסגרת בקשה לפי סעיף 207. הליך הרישוי סורב כי לא בוצעו הריסות.

לגבי הקנס – אתחיל ואומר כי על פי רישומי המס לא שולם אף רכיב מרכיבי הקנס.

לגופו של עניין, אומר כי הקנס הינו מידתי והולם, אינו חורג ממתחם הענישה הראוי, גם לא מפסיקה של ביהמ"ש קמא שמטילה קנסות של עשרות אלפי שקלים, כמובן כל תיק ונסיבותיו. אנחנו לא יכולים להציג לביהמ"ש תיק זהה, אני כן יכולה להציג בפני בביהמ"ש תיקים אחרים שנוהגים במדיניות ענישה חמורה של עשרות אלפי שקלים.

ב"כ המערערים:

הקנס לא שולם, לאור עובדת הגשת הערעור. אני מניח שאי שילום הקנס נובע ממצבו הכלכלי הקשה של המערערים. צר לי. אני באמת חושב שבאף אחד מהמקרים שתציג חברתי היא לא יכולה להציג מקרה אחד שבו ניתן קנס בגובה כזה.

לאחר הפסקה

ב"כ הצדדים: מסכימים להצעת ביהמ"ש באשר לאיחור מועד כניסתו לתוקף של צו ההריסה והתאמה בעוד 60 יום. וכן, בנוגע לפריסתו של הקנס, החל מעוד 30 יום - ול-9 תשלומים.

<#7#>

פסק דין

1. בהמשך להסכמה שבין הצדדים, ייכנס לתוקפו צו ההריסה וההתאמה כפי שנקבע בגזר דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים בנתניה (כב' השופט אלי ברנד) מיום 12/09/16 – ב60 יום. כן ייכנס לתוקף איסור השימוש ביותר מיחידת דיור אחת, באופן מידי.

2. לעניין הקנס שהושת על המערערים – יבוטלו כל תוספות הפיגורים עד היום, והקנס בסך 45,000 ₪ ישולם ב-9 תשלומים שווים רצופים וחודשיים, בסך 5,000 ₪ כל אחד, החל מיום 01/03/17.

לא ישולם הקנס או חלקו, תעמוד יתרתו לפירעון מידי והמערערים יאסרו למשך 90 יום.

3. רכיביו האחרים של גזר הדין ייוותרו על כנם.

<#4#>

ניתנה והודעה היום ד' שבט תשע"ז, 31/01/2017 במעמד הנוכחים.

נאוה בכור , שופטת

החלטות נוספות בתיק
תאריך כותרת שופט צפייה
31/01/2017 פסק דין שניתנה ע"י נאוה בכור נאוה בכור צפייה
צדדים בהליך
תפקיד שם בא כוח
מערער 1 - נאשם בצלאל אליאב יהונתן אפללו
מערער 2 - נאשם נאוה אליאב יהונתן אפללו
משיב 1 - מאשימה עירית נתניה נילי ארז סורוקר