08 ינואר 2017

לפני:

כב' הרשמת תמר עציון פלץ

החלטה

1. לפניי בקשה לחיוב המשיב (התובע), בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה של המבקשת (הנתבעת), מכוח תקנה 116א לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב- 1991 (להלן: התקנות).
2. לטענת הנתבעת, יש לחייב את התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה מן הטעמים הבאים, בתמצית:
3. התביעה שהגיש התובע כנגד הנתבעת, על סך של 39,029 ₪, נעדרת עילה ומשוללת יסוד. יחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו בעקבות חוסר תפקודו של הנתבע, התרשלותו המכוונת והתנהגותו האלימה במקום העבודה. התובע קיבל עם סיום עבודתו את כל הזכויות הסוציאליות המגיעות לו, ודין התביעה להידחות על הסף;
4. לא בכדי תוקנו התקנות והוספה תקנה 116א, המורה על חיוב תובע שאינו תושב ישראל ואינו אזרח מדינה שהיא צד לאמנת האג, בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע/ת. החריג לכלל, הוא אי חיוב התובע בהפרדת ערובה, וזאת רק אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו או ליכולתה של הנתבעת להיפרע ממנו, או מטעמים מיוחדים שיירשמו;
5. במקרה זה לא מתקיים מי מהחריגים לכלל, ועל כן יש לחייב את התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה של הנתבעת, הוצאות אשר בסבירות גבוהה לא תוכל הנתבעת להיפרע מן התובע, בהיותו תושב שטחים, חסר כל רכוש ונכסים בישראל.
6. התובע מתנגד לבקשה וטוען, כי כל מטרתה לחסום את דרכו לבית הדין, תוך שימוש לרעה בהליכי משפט. עצם היותו של בעל דין תושב הרשות הפלסטינית אינו מצדיק, כשלעצמו, את חיובו בהפקדת ערובה, וכל טענות הנתבעת באשר לסיכויי התביעה, כמו גם טענותיה במסגרת כתב ההגנה, הן כלליות, כוזבות, ודינן להידחות.

כמו כן טוען התובע, כי עד כה לא נענתה פנייתו אל הנתבעת בדרישה לקבלת דוחות הנוכחות ומסמכים נוספים המעידים על אי תשלום מלוא זכויותיו, אך כבר מתלושי השכר שצורפו לכתב ההגנה עולה, כי לא הופרשו לזכותו כספים לקרן פנסיה ולפיצויים, לא שולם לו גמול בגין עבודה בשעות נוספות, התשלום ששולם לו בגין דמי נסיעות היה חלקי בלבד (9 ש" ליום) ועוד.

בנסיבות אלה, עומד התובע בדרישת תקנה 116א להציג ראשית ראיה להוכחת התביעה ואף מעבר לכך.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בנימוקי הבקשה, התגובה, התשובה ובכל יתר המסמכים המצויים בתיק בית הדין, השתכנעתי כי דין הבקשה להידחות, מן הטעמים הבאים:
2. זכות הגישה לערכאות נדונה לא אחת בפסיקת בית המשפט העליון ובפסיקתם של בתי הדין לעבודה, הרואים בה זכות ה"נעלה" מזכות יסוד (ע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא (3) 577 628; ע"ע (ארצי) 1424/02 פתחי אבו נסאר – Saint Peter In Gallicantu, לא פורסם, ניתן ביום 6.7.2003, להלן: הלכת פתחי אבו נאסר). יחד עם זאת, ככל זכות, אין מדובר בזכות מוחלטת ויש לאזנה אל מול זכותו של הצד שכנגד שלא להיגרר להליך סרק ולחסרון כיס בעקבותיו.
3. ביום 2.9.2016 הותקנה תקנה 116א לתקנות, שעניינה ערובה לתשלום הוצאות, וכך היא קובעת:

(א) שופט בית הדין או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע.

(ב) היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לביצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי), התשכ"ט- 1969, יורה שופט בית הדין או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להיפרע את הוצאותיו ממנו אם התביעה תידחה או אם ראה שופט בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים שירשמו.

(ג) הורה שופט בית הדין או הרשם על הפקדת ערובה ולא הופקדה ערובה בתוך המועד שנקבע, תימחק התובענה, זולת אם הורשה התובע להפסיקה"

1. מאחר שהתובע אינו תושב ישראל או אזרח מדינה זרה שהיא צד לאמנת האג, הכלל הוא כי יש לחייבו בהפקדת ערובה, למעט אם הראה ראשית ראיה להוכחת תביעתו או יכולת פירעון עתידית, או אם מתקיימים בעניינו טעמים מיוחדים המצדיקים לפטור אותו מהפקדת ערובה.
2. במקרה שלפניי הצדדים אינם חלוקים בשאלת עצם קיומם של יחסי עבודה ביניהם, ועיון בתלושי השכר שצירפה הנתבעת לכתב ההגנה מעלה לכאורה, כי לא נכלל בהם תשלום בגין עבודה בשעות נוספות, הגם שלעיתים חרג, לכאורה, היקף שעות עבודתו של התובע מהיקף העבודה במשרה מלאה (כך לדוגמא: 204.28 שעות עבודה בתלוש השכר לחודש 5/2014; 187.73 שעות עבודה בתלוש השכר לחודש 11/2014; ו- 190.57 שעות עבודה בתלוש השכר לחודש 1/2015). בשלב זה לא הופרכו טענות ראשוניות אלה, בהעדר דו"חות נוכחות שאמורים להימצא בידי הנתבעת. כמו כן, לכאורה, לא עולה מתלושי השכר כי שולמו לתובע דמי הבראה בגין שנת עבודתו הראשונה בנתבעת, להבדיל מדמי ההבראה ששולמו לו בתלוש משכורת 3/2016, בגין שנת העבודה השנייה.
3. בנסיבות אלה, לא ניתן לקבל את טענת הנתבעת כי התובע לא עמד בדרישה להציג ראשית ראיה להוכחת תביעתו. טענות הצדדים באשר לנסיבות סיום יחסי העבודה, התנהלות התובע והיקף הזכויות וחישובן, מן הראוי שתתבררנה לגופו של עניין, ואין לראות בהן כמעידות על היעדר ראשית ראיה כנדרש.

בקביעה זו אין, כמובן, כדי לקבוע מסמרות באשר לזכותו של התובע למי מעילות התביעה.

1. סוף דבר, משהראה התובע ראשית להוכחת תביעתו, אין מקום לחייבו בהפקדת ערובה, והבקשה נדחית.
2. הוצאות הבקשה תילקחנה בחשבון עם סיום ההליך.

ניתנה היום, י' טבת תשע"ז (08 ינואר 2017), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.