24 ינואר 2017

לפני:

כב' השופטת חנה טרכטינגוט

החלטה

1. לפני בקשה להפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאות הנתבעת, ש.א. אנטיקוביץ השקעות בע"מ (להלן - המבקשת) בגין בירור התביעה שהוגשה כנגדה ע"י עבד אללה עותמאן ג'ראד (להלן - המשיב) לתשלום שכר וזכויות סוציאליות.

2. תמצית טענות המבקשת

א. מדובר בתביעה מופרכת וחסרת יסוד אשר דינה להידחות בשל היעדר עילה היות שהיא נעדרת בסיס עובדתי או משפטי אשר יש בו כדי להקדים חבות כלשהי למבקשת.

ב. המשיב קיבל את מלוא הזכויות הסוציאליות והכספים בגין סיום יחסי העבודה בין הצדדים, אשר הסתיימו כתוצאה ישירה מחוסר תפקודו והתרשלותו המכוונת בביצוע תפקידיו. מדובר במשיב אשר הטיל מורא על מנהלי המבקשת תוך הסתת עובדיה כנגדה, באמצעות צעקות, גידופים ואיומים העולים כדי תקיפה במקום העבודה. המשיב לא הציג בפני בית הדין ולו ראשית ראיה להוכחת טענותיו חסרות היסוד, ולא בכדי.

ג. ניהול הגנה כנגד התביעה כרוך בהשקעת משאבים כספיים, לאור הנזק הפוטנציאלי שיגרם למבקשת. הואיל והמשיב הינו תושב השטחים, חסר נכסים בישראל, קיים חשש כבד כי לא יוכל לפרוע את ההוצאות אשר יוטלו עליו לטובת המבקשת, אשר לא תוכל לאכוף זכויותיה ותיוותר בפני "שוקת שבורה". מדובר בהכבדה ממשית הצפויה למבקשת בגביית הוצאות המשפט שיושתו על המשיב לכשתדחה תביעתו.

3. תמצית טענות המשיב

א. הגשת הבקשה בשלב זה, טרם מיצוי ההליכים המקדמיים, נועדה להכביד על המשיב בניהול תביעתו ולהכשיל אותו במימוש זכויותיו הקוגנטיות.

ב. התביעה הוגשה עת היה המשיב מועסק אצל המבקשת, אשר פוטר על רקע הגשתה ללא הודעה מוקדמת וללא שימוע כדין. בגין האמור הוגשה על ידי המשיב תביעה נוספת (57251-12-16).

ג. במסגרת כתב ההגנה טענה המבקשת טענות כלליות ושקריות, נעדרות התייחסות לרכיבי התביעה, שכל מטרתן להצדיק שלילת זכויותיו של המשיב. המבקשת לא הציגה ולו בדל של ראיה כי שילמה למשיב את רכיבי התביעה או חלק מהם, על אף שנטל ההוכחה בדבר תשלום שכר עבודה בשעות רגילות ונוספות, בדבר הפרשות לקרן פנסיה ובדבר תשלום דמי הבראה מוטל עליה על פי דין.

ד. מתלושי השכר שצירפה המבקשת עולה כי לא ביצעה הפרשות לפנסיה ולפיצויים, בניגוד להוראות צו הרחבה בדבר פנסיית חובה במשק ,והיא אף לא טענה כי עשתה כן; כי לא שילמה למשיב דמי הבראה בשנת 2012; כי נהגה לשלם למבקש דמי נסיעות בסך 9 ₪ לכל יום עבודה, סכום נמוך משמעותית מזה שנקבע בצווי ההרחבה בדבר השתתפות מעביד בהוצאות נסיעה; וכי לא שילמה לתובע בעד עבודה בשעות נוספות ואף לא נענתה לדרישת המשיב להציג את דוחות הנוכחות המצויים בידה.

ה. העובדה שהמשיב הינו תושב השטחים אינה צריכה להוות שיקול מכריע בהטלת ערובה, מקום בו סיכויי תביעתו הינם גבוהים במיוחד, ומשהראה ראשית ראיה להוכחת תביעתו ואף מעבר לכך.

דיון והכרעה

4. כפי הנזכר על ידי הצדדים בבקשה ובתגובה, לאחרונה תוקנו תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991, ונוסף להן סעיף 116א, הקובע כדלקמן:

116א. (א) שופט בית הדין או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע.

(ב) היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לביצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי), התשכ"ט-1969, יורה שופט בית הדין או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להיפרע את הוצאותיו ממנו אם התביעה תידחה או אם ראה שופט בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים שירשמו.

(ג) הורה שופט בית הדין או הרשם על הפקדת ערובה ולא הופקדה ערובה בתוך המועד שנקבע, תימחק התובענה, זולת אם הורשה התובע להפסיקה.

5. על פי התיקון, כאשר מדובר במי שאינו תושב ישראל או אחת המדינות שאמנת האג 1954 חלה עליהן, יחייב בית הדין את התובע בהפקדת ערובה, אלא אם המציא ראשית ראיה להוכחת תביעתו או הוכיח כי הנתבע יוכל להיפרע ממנו, מקום שבו תדחה תביעתו.

6. כלל הוא ששעריו של בית הדין פתוחים בפני כל וזכות הגישה לערכאות היא זכות ראשונה במעלה, אם כי היא אינה מוחלטת ויש לאזנה אל מול זכויות הנתבע לגבות הוצאותיו ככל שתדחה התביעה נגדו. מלשון התיקון נראה כי בבוא בית הדין להחליט בבקשה למתן ערובה להוצאות, נותר בעינו שיקול סיכויי ההצלחה בתביעה כשיקול עיקרי, שכן די בראשית ראיה הנלמדת מפני הדברים שהתביעה אינה מופרכת על פניה על מנת שלא יורה בית הדין על הפקדת הערובה [ע"ע (ארצי) 1424/02 פתחי אבו נסאר - SAINT PETER IN GALLICANTU (6.3.03)].

7. לאחר שבחנתי את כתב התביעה, כתב ההגנה כמו גם את טענות הצדדים בבקשה, בתגובה ובתשובה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

8. ראשית, אין מחלוקת כי המבקשת הייתה מעסיקתו של המשיב בתקופה הרלוונטית לכתב התביעה. שנית, מעיון בכתב התביעה ובתלושי שכרו של המשיב כפי שהוצגו על ידי המבקשת, עולה, על פניו לכאורה, כי המבקשת למצער לא שילמה למשיב מלוא זכויותיו הקוגנטיות הקבועות בדין, שכן נעדרים למשל תלושי השכר הפרשות לגמל ולפיצויים כמתחייב .

9. לטעמי, בשלב מקדמי זה די בכך כדי להוות ראשית ראיה להוכחת חלק מהתביעה ולדחיית הבקשה. יצוין כי המבקשת לא התייחסה לעניין זה אף במסגרת תשובתה לתגובה, אלא אך חזרה על חששה כי המשיב הינו חסר כל ולא יוכל לפרוע הוצאות אשר יוטלו עליו לטובתה, ועל טענתה הכללית כי המשיב קיבל את מלוא זכויותיו הסוציאליות.

10. היות שמצאתי כי המשיב הניח ראשית ראיה לתביעתו, אינני מוצאת מקום לדון בשאלת יכולתו להיפרע את הוצאותיו, ככל שתדחה תביעתו. למעלה מן הצריך, אציין כי המבקשת לא הוכיחה כי לא תוכל להיפרע מן המשיב, ובהתאם לפסיקת בית הדין הארצי אין די בקושי צפוי בגבייה נוכח מקום מגוריו של התובע בלבד כדי לחייבו בהפקדת ערובה [ע"ע (ארצי) 1064/00 דניאל קיניאנג'וי נ' אוליצקי עבודות עפר כבישים ופיתוח בע"מ , לה (2000) 625 (2000)].

11. התוצאה הינה כי הבקשה נדחית.

12. הוצאות הבקשה יילקחו בחשבון בסיום ההליך.

ניתנה היום, כ"ו טבת תשע"ז, (24 ינואר 2017), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.