ניתנה ביום 27 דצמבר 2016

השופטת רונית רוזנפלד

1. לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופט דורי ספיבק ונציגי הציבור מר מרדכי נגר ומר יצחק סרי; סע"ש 67189-12-14). בפסק הדין קיבל בית הדין האזורי בחלקה את תביעת המשיב, וחייב את המבקשות לשלם לו סכום כולל של 100,205 ש"ח. הסכום כפי שפסק בית הדין האזורי כולל הפרשי שכר לפי צו ההרחבה החל בענף הבניין, פיצויי פיטורים, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, וזכויות סוציאליות שונות. כמו כן חויבו המבקשות לשלם למשיב שכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ש"ח.

הרקע לבקשה

2. המשיב, אזרח אריתריאה, אשר שהה במדינת ישראל כמבקש מקלט, הועסק באתרי בנייה בתקופה שמיום 10.8.11 ועד ליום 10.10.14. אתרי הבנייה הופעלו על ידי חברת הבנייה א. דורי, היא המבקשת 2, העוסקת כקבלן פרויקטים בתחום הבנייה (להלן: דורי). המשיב הוצב באתר באמצעות טוטאל פתרונות כ"א בע"מ, המבקשת 1, שהיא חברה להשמת כוח אדם (להלן: טוטאל).

פסק הדין של בית הדין האזורי

3. בפסק הדין קבע בית הדין האזורי כי המשיב ביצע באתרי הבנייה עבודות בניין, וכי על העסקתו חלות הוראות חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, תשנ"ו-1996 )להלן: החוק). לפיכך, על פי הוראת סעיף 12א לחוק, בתשעת החודשים הראשונים הייתה טוטאל מעסיקתו של המשיב והחל מחודש העבודה העשירי העסיקה אותו דורי. כמו כן, ומאחר שדורי היא מעסיקה בענף הבנייה, קבע בית הדין כי מחודש העבודה העשירי חלות על העסקת המשיב הוראות צו ההרחבה לענף הבניין. בהמשך לכך קבע בית הדין כי הוראות צו זה חלות על המשיב גם בתשעת חודשי העבודה הראשונים בהם הועסק המשיב על ידי טוטאל וזאת מכוח חובת השוואת תנאים לפי הוראת סעיף 13(א) לחוק.

לאחר מכן נפנה בית הדין האזורי לדון במחלוקות בין הצדדים לעניין שעות העבודה של המשיב, לגבי שכרו השעתי ותביעתו להפרשי שכר. בית הדין פסק למשיב הפרשי שכר על פי תביעתו בסך 45,007 ש"ח, בציינו כי על פי חישוביו זכאי המשיב לסכום גבוה יותר.

בית הדין קבע עוד כי המשיב הוכיח שפוטר מעבודתו לאחר שסירב לדרישת טוטאל להפחית את שכרו מ-25 ש"ח לשעה, לשכר מינימום. על כן הוא זכאי לפיצויי פיטורים בסך 15,284 ש"ח, לחלף הודעה מוקדמת בגובה שכר עבודה חודשי בסך 5,000 ש"ח ולפיצוי בגין פיטוריו ללא שימוע בסך 5,000 ש"ח. בית הדין קיבל עוד את תביעתו של המשיב לפיצוי בגין אי הפרשות לקרן פנסיה בסך 11,009 ש"ח; דמי הבראה בסך 7,912 ש"ח; דמי חגים בסך 4,189 ש"ח; פדיון חופשה בסך 6,804 ש"ח.

בסך הכל פסק בית הדין למשיב סך 100,205 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, וכן חייב כל אחת מן המבקשות בתשלום הוצאות המשיב בסך 5,000 ש"ח, דהיינו, 10,000 ש"ח.

הערעור והבקשה לעיכוב ביצוע

4. ביום 7.10.16 הגישו המבקשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי, ובד בבד הגישו בקשתם לעיכוב ביצוע פסק הדין.

5. בעיקרם של דברים טענו המבקשות בערעורן, כי במקרים אחרים נפסק, שאין להחיל על תנאי העסקתם של עובדי טוטאל אשר הוצבו לעבודה אצל דורי, את צו ההרחבה בענף הבנייה, וכי במקרים אלו פרשנות הדין הרלוונטי הייתה שונה מהותית מהפרשנות שיצאה תחת ידי בית הדין האזורי. לטענתן, טוטאל היא חברת כוח אדם, ומשכך, על העסקת המשיב חל צו ההרחבה בענף שירותי כוח האדם ולא צו ההרחבה בענף הבניין. כמו כן העבודות שבהן הועסק המשיב לא היו עבודות בניין. בנסיבות אלה אין המשיב זכאי לסכומים שנפסקו לזכותו מכוח צו ההרחבה בענף הבניין. נוסף על כך טענו המבקשות כנגד היקף שעות העבודה כפי שטען לו המשיב, ולעניין יישום הוראות חוק הגנת השכר לעניין נטל ההוכחה בדבר עבודה ב-60 שעות נוספות. עוד טענו המבקשות כי טוטאל היא מעסיקתו הבלעדית של המשיב, לאורך כל תקופת העסקתו, וכי מדובר בהעסקה ישירה, אותנטית ולגיטימית. כמו כן המשיב זנח בסיכומיו את טענותיו להעסקה במשותף, ועל כן, לא היה מקום לדון בהן. המערערות טענו עוד כי המשיב לא הרים את הנטל להוכיח כי פוטר מן העבודה ועל כן אינו זכאי לפיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת ופיצויים בגין פיטורים שלא כדין, וכי אין המשיב זכאי לפיצוי בגין אי הפרשות לפנסיה וזאת עד למועד עזיבתו את הארץ.

6. בבקשה לעיכוב ביצוע ביקשו המבקשות לעכב את כלל הסכומים שפסק בית הדין האזורי בפסק דינו. המבקשות מציינות כי לאור נימוקי ערעורן, ומשבסוגיה שבמחלוקת ניתנו פסיקות סותרות מפי בתי הדין האזוריים, סיכויי ערעורן גבוהים. כמו כן טוענות המבקשות כי בשל מעמדו של המשיב, שהינו אזרח זר חסר כל נכסים ממשיים שאף יצא את מדינת ישראל לצמיתות, לא יהיה באפשרותן להיפרע ממנו ככל שיתקבל הערעור. המבקשות ציינו עוד כי מצידן, אין התנגדות להבטיח את מלוא הכספים שנפסקו לזכות המשיב בפסק הדין באמצעות הפקדתם בקופת בית דין זה. כך, שלא צפוי למשיב נזק כתוצאה מעיכוב ביצועו של פסק הדין.

7. בתגובתו טען המשיב כי הרכיבים שעיכובם מבוקש הינם רכיבי שכר קוגנטיים שהגיעו למשיב בגין תקופת עבודתו וסיומה. רכיבים אלה נפסקו למשיב על סמך קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי, בהן אין מקום להתערב. מכאן, טוען המשיב, סיכויי הערעור שהגישו המבקשות נמוכים. מכל מקום, אין להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין אך משום שהמשיב הוא עובד זר מבקש מקלט, ולמעט טענות כלליות בעלמא, לא הוכיחו המבקשות כי הן לא יוכלו להיפרע ממנו.

8. בתשובתן הוסיפו המבקשות כי המשיב לא הכחיש בתגובתו את טענתן בדבר יציאתו מן הארץ.

הכרעה

9. כידוע וככלל, בעל דין שזכה בהליך זכאי לממש את פירות זכייתו, ואין בהגשת ערעור על פסק דין, כשלעצמה, כדי להצדיק את עיכוב ביצועו. בקשת עיכוב ביצוע תוכרע על פי שני תנאים מצטברים: סיכויים טובים להצליח בערעור ומאזן הנוחות, דהיינו, אם יזכה המבקש בערעור יהא זה קשה או בלתי אפשרי להחזיר את המצב לקדמותו, או כי ביצוע מיידי של פסק הדין יגרום לו נזק שאינו ניתן לתיקון (ראו למשל בש"א 216/89 אברהמי ובניו חברה לבנין בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מג(2) 172 (1989); ע"ע (ארצי) 33774-10-10 מרכז תרבות באופקים ע"ש סמואל רבין בע"מ – אמיר אורן ו-19 אח' (16.12.10)).

10. לאחר שנתתי דעתי לכלל נסיבות המקרה, לפסק הדין של בית הדין האזורי ולטענות המבקשות, הגעתי לכלל מסקנה כי בנסיבות העניין דין הבקשה להתקבל, וכי יש לעכב את תשלום הסכומים שנפסקו בפסק דינו של בית הדין האזורי בכפוף להפקדתם בקופת בית הדין, עד להכרעה בערעור.

נבהיר, כי אף שקביעת בית הדין האזורי נתמכת במרבית העניינים על קביעות עובדתיות, בהן כרגיל ערכאת הערעור לא תתערב, דומה כי הערעור מעורר שאלות שראוי כי ערכאת הערעור תיתן עליהן את הדעת, ולא ניתן לומר בשלב זה כי סיכויי הערעור משוללי יסוד. מכל מקום בנסיבות המקרה דומה כי שיקולים של מאזן הנוחות הם המטים את הכף לטובת עיכוב ביצוע פסק הדין. זאת, בשים לב לכך שככל העולה מן התיק המשיב אינו נמצא בישראל לאחר שעזב את המדינה במסגרת הליך עזיבה מרצון (ראו סעיף 1 בפסק הדין). אף בתגובתו לבקשה אין המשיב מפרט דבר אודות מקום הימצאו כעת ואודות הדרך שבה יהיה ניתן להיפרע ממנו ככל שהערעור יתקבל כולו או חלקו.

11. אשר על כן, בשים לב לכלל האמור, ובהתחשב בעיקר בשיקולים של מאזן הנוחות, שוכנעתי כי יש הצדקה לקבל את הבקשה ולעכב את כלל הסכומים שפסק בית הדין האזורי בפסק דינו. זאת, בכפוף לכך שהמבקשות יפקידו, ביחד ולחוד, את הסכום הנ"ל בקופת בית דין זה עד ליום 17.1.17, או שעד לאותו מועד יפקידו ערבות בנקאית באותו הסכום. אם לא יופקדו הסכום האמור או הערבות, יהיה על המבקשות לשלם למשיב את מלוא הסכום הפסוק כאמור בפסק דינו של בית הדין האזורי. עיכוב הביצוע כאמור יהא עד למתן פסק דין בערעור או החלטה אחרת של בית דין זה.

12. סוף דבר

הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין מתקבלת כמפורט לעיל.

אין צו להוצאות בבקשה.

ניתנה היום, כ"ז כסלו תשע"ז (27 דצמבר 2016) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.