1. לפניי תביעת הפרשים, בסדר דין מהיר, שעילתה הפרשי נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים אשר לא שולמו על ידי הנתבעת.

תאונת הדרכים ארעה ביום 11.07.2016, בין כלי רכב, מ"ר 59-830-75 שבעת התאונה היה בבעלות התובעת (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 39-453-62 שבעת התאונה היה מבוטח על ידי הנתבעת בביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "רכב הנתבעת") (ולהלן: "התאונה").

2. אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה ולעניין האחריות, אלא המחלוקת היא לעניין הנזק בלבד, ובכלל זה מחלוקת לגבי גובה הנזק הישיר, ירידת הערך ושכ"ט שמאי מטעם התובעת. יוטעם, כי מתוך הסכום הכולל של הנזק הנטען בסך של 24,250 ₪ שדרשה התובעת מהנתבעת, ניאותה הנתבעת לשלם לתובעת סכום של 16,831 ₪ בלבד, בטענה כי מדובר בתשלום על מלוא נזקי התובעת.

3. נערכה לפניי שתי ישיבות הוכחות, כאשר בישיבה ראשונה נחקרו התובעת ושמאי הרכב מטעמה ובישיבה השנייה נחקר שמאי הרכב מטעם הנתבעת, נותן חוות דעת הנגדית.

4. בתום חקירת העדים והמומחים הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5. על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לרבות כל החומר שהוצג והוגש במעמד ישיבות ההוכחות, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של ב"כ הצדדים לרבות בסיכומיהם, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה.

הגם שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית לביסוס מסקנתי:

5.1. באשר להיקף הנזק הישיר שנגרם לרכב התובעת כתוצאה מהתאונה, הצדדים חלוקים בקשר עם עלותם של מספר חלפים.

ראשית, שמאי התובעת קבע את עלות העבודות הצביעה ברכב התובעת בסך של 4,437 ₪ כאשר סכום זה נובע ממכפלת 14.9 שעות עבודה בעלות לשעה בסך 297.80 ₪. כמו כן, שמאי התובעת קבע את עלות עבודות הפחחות ברכב התובעת בסך של 2,970 ₪ כאשר סכום זה נובע ממכפלת 10 שעות עבודה בעלות לשעה בסך של 297.80 ₪.

מנגד, שמאי הנתבעת קבע את עבודות הצביעה בעלות של 3,600 ₪ ואת עבודות הפחחות בעלות של 2,200 ₪ מבלי לספק כל הסבר לקביעת סך העלויות ובאופן שאף אינו תואם את עלות לשעת עבודה של המוסך בסך של 200 ש"ח שהוא עצמו קבע, כאמור לעיל.

אומר כי שכר העבודה לשעה לתיקון רכב התובעת שנקבע על פי חוות דעת שמאי התובעת הוא 297.80 ₪ בהתאם לשכר העבודה לפי שעה שנקבע על ידי המוסך בו תוקן רכב התובעת בפועל ("רכב דוד") על ידי הצבת שילוט מתאים בהתאם להנחיות משרד התחבורה. אציין כי מדובר במוסך מורשה מטעם יצרנית הרכבים "מאזדה" שהינה יצרנית רכב התובעת או מטעם יבואן הרכב, ואך טבעי כי עלות שעת העבודה בו היא גבוהה יותר מעלות שעת עבודה הקיימת במוסכים שאינם מוסך מורשה מטעם החברה היצרנית או מטעם יבואן הרכב.

ניסיונו של השמאי מטעם הנתבעת להפחית עלות שעת עבודה של מוסך לסך של 200 ₪ לשעת עבודה, על ידי מיצוע מינימום ומקסימום שעת עבודה אינו מקובל עליי, ואני סבור כי מדובר בניסיון מתוזמן של הנתבעת באצטלה של שומה נגדית.

שנית, הצדדים חלוקים בקשר עם עלותם של מספר חלפים: דלת שמאלית קדמית, ודלת שמאלית אחורית.

באשר לדלת השמאלית האחורית קבע שמאי התובעת כי עלות דלת משומשת היא 2,800 ₪. חרף התנגדותו של ב"כ הנתבעת בין היתר גם לקביעה זו של שמאי התובעת, מעיון בשומה הנגדית עולה כי אף שמאי הנתבעת אישר עלות זו. משכך, אני מקבל את קביעתו של שמאי התובעת בהקשר זה.

באשר לדלת השמאלית הקדמית קבע שמאי התובעת כי לא מצא דלת משומשת אצל ספקים חלפים שונים כאמור בטבלה שבמוצג במ/2 ולכן אישר דלת מקורית בעלות של 4,162 ₪. מנגד, שמאי הנתבעת העריך את החלק על פי ערך דלת משומשת בסך של 2,800 ₪. במחלוקת זו אני מקבל את דעתו של שמאי התובעת, המגובה באמצעות פנייה לספקי חלפים (טבלה במוצג במ/2) ממנה עולה כי לא נמצאה דלת שמאלית קדמית משומשת.

לפיכך, מהמקובץ עולה כי אני מקבל את חוות דעתו של שמאי התובעת בקשר עם עלות הנזקים הישירים.

5.2. באשר לשיעור ירידת הערך, אומר כי שמאי התובעת העריך את שיעור ירידת הערך על פי המפתח הבא: בגין הפרשי גוון צבע 4.2%, בגין טשטוש על מנת להתאים צבע של חלק שהוחלף ונצבע לעומת חלק שכן שלא הוחלף ונשאר בצבעו המקורי 1.2%, ובגין תיקוני מרכב (פח) 2.5%. סך הכל שיעור ירידת ערך 7.9%.

שמאי הנתבעת קבע בגין הצביעה 2% ובגין תיקוני המרכב (יישור כנף אחורית שמאלית) 1.5%. סך הכל 3.5%.

במחלוקת זו אני מעדיף את הסברו של שמאי התובעת על פני הסברו של שמאי הנתבעת. יצוין כי בשומה הנגדית לא מצאתי כל הסבר להפחתה בשיעור ירידת הערך, הגם שמדובר בשומה נגדית, במלוא מובן המילה, אשר חייבה התייחסות לחוות דעת שמאי התובעת.

כמו כן, קביעתו של שמאי התובעת בקשר עם שיעורי ירידת הערך מתיישב יותר עם היקף הנזק ועם תמונות הנזק, על פני קביעתו של שמאי הנתבעת אשר אני סבור כי ביצע הערכתו על דרך של צמצום שנועד לשרת את מזמינה.

5.3. באשר לגובה שכ"ט שמאי התובעת, מבלי להכביר במילים, אומר כי אני מקבל את הסברו של שמאי התובעת כי ביקר במוסך פעמים מספר, ואני סבור כי ביחס לכך שלא מדובר בביקור בודד, וביחס להיקף השקעתו המסתמן לצורך מתן חוות דעתו, והואיל ומדובר במתן חוות דעת לתובע פרטי (לא תביעת שיבוב), הרי שמדובר בגובה שכ"ט סביר.

יובהר, כי לא מצאתי כל ממש בדוגמאות שסיפק ב"כ הנתבעת בקשר עם הליכים אחרים אשר שמאי התובעת נתן בהן חוות דעת שמאית כאשר דובר על רכב מאזדה ואותו המוסך המתקן. מדובר בשתי דוגמאות בים של מקרים ששמאי התובעת נתן בהם חוות דעת.

6. אשר על כן, דין התביעה להתקבל במלואה.

7. הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים:

7.1. סכום התביעה, בסך של 7,419 ₪, בתוספת אגרת בית המשפט כפי ששולמה ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

7.2. שכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ₪.

7.3. שכר עדותו של השמאי מטעם התובעת, כפי שנפסק בדיון.

הסכומים הכוללים ישולמו תוך 30 יום.

8. שכרו של שמאי הנתבעת, הן בגין התייצבותו מיום 20.12.2017 והן בגין עדותו ביום 21.12.2017, ישולם על ידי הנתבעת, כפי שנפסק בדיון.

9. הואיל והצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק על דרך הפשרה, ניתן בזה פטור מתשלום המחצית השנייה של האגרה, וכלל שזו שולמה, הרי היא תוחזר למשלם.

10. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים בדואר רשום ותסגור את התיק.

ניתן היום, כ' טבת תשע"ח, 07 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.