התובע הגיש תביעה כנגד הנתבעת ,ע"ס של 22,629 ₪, עקב תאונת דרכים מיום 11/2/16.

אין מחלוקת בין הצדדים לעניין האחריות לתאונה, המחלוקת היא האם קיימת רשלנות תורמת של התובע וכן לגבי הנזקים, כפי שיפורט להלן.

1. נזקי התובע , לשיטת התובע, היו כדלקמן:

א. נזק ישיר לרכב :46,283 ₪

ב. שכ"ט שמאי 2,393 ₪

ג. ירידת ערך :18,702 ₪

ד. הפסד ימי עבודה 3,114 ₪

מתוך סכומים אלו שולם לתובע ע"י הנתבעת, הסך של 53,065 ₪ .

התובע תובע את היתרה בסך של 17,427 ₪ , בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ובצירוף עוגמת נפש וריבית מיוחדת בסך של 5,000 ₪.

2. הנתבעת טענה כי יש לקזז מהתביעה את הסכומים הבאים:

א. הנזק הישיר שנתבע ע"י התובע היה בסך של 46,283 ₪, מתוכם יש לקזז סך של 10,118 ₪ :

- סך של 15% עבור רשלנות תורמת

- סך של 413 ₪ עבור קישוט פס אחורי

- סך של 902 ₪ עבור קישוט דופן אחורי

- 1,000 ₪ עבור הפרזה בעבודות צבע

- 1,421 ₪ פינה שמאלית אחורית

-שלושת האחרונים קוזזו היות ואינם קשורים לתאונה הנוכחית.

ב. שכ"ט שמאי- שולם סך של 1,000 ₪ בהתאם לגובה הנזק ותנאי השוק.

ג. ירידת ערך – נטען כי אין לשלם את ההפרש בסך של 4,302 ₪ היות וירידת הערך הנטענת הינה מוגזת ולא בהתאם לוועדת ששון. כמו כן לא צורף דו"ח עבר ביטוחי.

ד. הפסד ימי עבודה- ההפרש בסך של 1,614 ₪ נובע מתשלום ששולם לפי 250 ₪ ליום ולא כפי שדרש התובע. התובע לא הציג את הפוליסה ולא ציין האם קיבל רכב חלופי.

דיון והכרעה:

3. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, שמעתי את עדות התובע ואת טיעוני ב"כ הצדדים, מצאתי כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

רשלנות תורמת:

4. לאחר ששמעתי את עדות התובע וכן בשים לב למיקומי הנזקים ברכב התובע ולעבודה כי הנתבע לא התייצב למתן עדות, מצאתי כי אין לתובע כל אחריות תורמת לקרות התאונה.

5. הנתבע פגע במרכז רכבו של התובע, עד לכיוון חלקו האחורי , דהיינו- כאשר יצא הנתבע מהכביש בו נסע לרחוב הראשי בו נסע התובע, לא יכול היה התובע לראותו, בטח לא להאט ובטח לא לעצור. זכות הקדימה בכביש בו נסע התובע, נתונה לתובע, על הנתבע היה להאט את רכבו ואף לעצרו, במידת הצורך, להמתין עד אשר יחלוף התובע על פניו ורק אז לצאת אל הכביש. הטענה כי התובע נסע במהירות מופרזת אינה מתיישבת עם הנזקים ועם תנאי הדרך. אם סבר הנתבע כי יוכל לצאת אל הכביש עוד קודם להגעת התובע למקום בו קרתה התאונה, הייתי מצפה לראות פגיעה חזיתית של רכב התובע ברכב הנתבע, בחלקו האחורי או בצדו של רכב הנתבע. העובדה כי שהנתבע הוא זה שפגע ברכב התובע, בצדו, מלמדת כי בעת שיצא הנתבע אל הכביש, היה התובע קרוב מאד אליו, וגם אם נסע התובע מהר, הרי שהחלטת הנתבע לצאת אל הכביש, בשים לב למרחק מהם, נעשתה בפזיזות וללא הפעלת שיקול דעת.

6. מעבר לכך אני מקבלת את עדותו של התובע לגבי נסיבות קרות התאונה במלואה, גם לגבי מהירות נסיעתו הסבירה וגם לגבי טענתו כי יתכן והנתבע לא הדליק אורות ולכן ממילא לא יכול היה לראותו, עוד קודם יצא אל הכביש.

7. לאור עדותו של התובע והאמור לעיל ביחס לשאר הנסיבות מהן ניתן ללמוד כי אין לתובע אחריות תורמת, לא מצאתי כי העובדה כי הנוסע הנוסף ברכב לא הובא למתן עדות, יש בה כדי לפגוע בגרסת התובע.

הנזקים:

8. מעיון בתמונות הנזק לרכבו של התובע, בעיקר אלו שצולמו על ידי השמאי, ניתן ללמוד כי הרכב צולם מכל כיווניו וכי קיימת פגיעה גם בחלק השמאלי האחורי. מהתמונות שצורפו (למשל 94-94), ניתן ללמוד כי החלק האחורי של הרכב פורק ותוקן גם הוא, כתוצאה מפגיעת הנתבע ברכב התובע.

גם כאן אני מקבלת את עדות התובע כי לא היו לרכב תאונות קודמות , וכי מדובר ברכב חדש לו זו התאונה הראשונה.

9. הנתבעת לא צרפה חוו"ד דעת נגדית מטעמה, אשר תסתור את טענות התובע ולרבות לעניין גובה העבודות הצבע שנטען לגביהן כי הינן מופרזות.

10. לאור האמור לעיל, אני קובעת כי לא היה מקום לקיזוז הסך של 10,118 ₪ מהסכום המגיע לתובע, על פי פרק זה. מדובר בתאונה יחידה וכל הנזקים שנגרמו לתובע, נגרמו עקב פגיעת הנתבע בו.

שכ"ט שמאי:

11. מעיון בחשבון העסקה שצורף לכתב התביעה, דרש השמאי תשלום בסך של 2,800 ש"ח. השמאי לא פרט בדרישת התשלום כמה שעות השקיע בעריכת חוות הדעת , מהו מספר הפעמים בהן ביקר במוסך, קודם, במהלך ולאחר התיקון ולא פרט האם קיימות הוצאות מעבר לכך.

12. משאין פירוט של השמאי לגבי דרישת התשלום סבורני כי התשלום ששולם לתובע , בסך של 1,000 ₪, הינו סביר. יובהר כי גם אם היה פירוט, עדיין הסמכות להכריע האם שכר טרחת השמאי הינו סביר או לא, נתונה לבית המשפט. קיימות פסיקות רבות, לכאן ולכאן , בנוגע לגובה הסביר של שכר טרחת שמאי. מסקנת פסקי דין אלו הם כי על בית המשפט לשקול את סבירות שכר הטרחה בהתאם לנסיבות. במקרה דנן, משאין פירוט לגבי העבודה שהושקעה, דין דרישת התובע בגין פרק זה, להידחות ושכר הטרחה ששולם הינו סביר.

ירידת ערך:

13. הנתבעת כזכור דחתה את הדרישה בגין נזק זה היות ולא צורף דו"ח עבר ביטוחי והיות והנזק הינו מוגזם ומופרך.

14. כבר קבעתי לעיל כי אני מקבלת את עדותו של התובע במלואה, לרבות לעניין הצהרתו כי מדובר בתאונה ראשונה , מה שלא נסתר על ידי הנתבעת.

14. בנוסף, הנתבעת לא צרפה חוו"ד נגדית ולכן לא ברור מאין הינה שואבת את טענתה כי מדובר בקביעה מופרזת של גובה ירידת הערך.

15. דין טענת הנתבע לעניין זה, להידחות.

הפסד ימי עבודה:

16. התובע צרף לכתב התביעה אישור מטעם יועצת המס מטעמו כי הפדיון היומי לשנת 2015 הינו 519 ₪. עד היום, לא צורף דו"ח שומה שנתי של מס הכנסה , מתוכו ניתן ללמוד מהו הרווחה בפועל של התובע נכון לשנת 2015, כך שניתן יהיה לערוך חישוב מדויק לגבי עלות ימי העבודה אותם הפסיד.

17. התובע אכן אישר כי הפסד ימי עבודתו הינו 150 ₪ ליום, אולם על פי עדותו, ההפסד הינו לתקופה הנוכחית ("אני מפסיד"- עמוד 4 שורה 6) ולא ניתן להסיק מכך כי זה היה הרווח, או ההפסד, נכון לשנת 2015. יצוין כי יועצת המס מתייחסת לפדיון יומי ולא לרווח וגם לאור זאת, אני מקבלת את עמדת הנתבעת כי הסכום ששולם לתובע עבור ראש נזק זה- סביר.

18. משמצאתי כי חלק מהנזק שהופחת, מזערי ככל שיהיה, הופחת בצדק, אינני מוצאת מקום לחייב את הנתבעת בפיצוי מיוחד ואיני מוצאת כי יש מקום לפסוק לתובע עוגמת נפש במקרה דנן.

19. לאור האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 14,420 ש"ח ₪, וכן את המחצית הראשונה של האגרה בסך של 375 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום התאונה (11/2/16) ועד מועד התשלום בפועל.

עוד אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את הוצאותיו בסך של 1,500 ₪ ושכר טרחת עו"ד בשיעור של 4,000 ₪. כמו כן תשלם הנתבעת לתובע את המחצית השנייה של האגרה בסך של 375 ₪.

התשלומים ישולמו לתובע תוך 30 יום מהיום.

ניתן היום, כ' חשוון תשע"ח, 09 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.