1. לפניי בקשה שהוגשה על ידי חברת אוגלים בע"מ (להלן: "המבקשת") למינוי בורר לשם הכרעה במחלוקות שהתגלעו בין המבקשת לבין חברת אס.סי.ג'י ניהול נדל"ן בע"מ (להלן: "המשיבה").

2. בין הצדדים נכרת, בשנת 2014, הסכם קבלנות (להלן: "ההסכם"), לפיו התחייבה המבקשת לבצע עבודות בנייה של מבנים שונים, על מקרקעין הידועים כמגרש 23 בתב"ע א'1 בגוש 8229 חלקה 89 בנתניה (להלן: "המקרקעין").

המבקשת זכתה (ביחד עם חברה נוספת), במכרז, שהוציאה עיריית נתניה (להלן: "העירייה") לביצוע פרויקט פיתוח ובנייה במקרקעין והתקשרה עם העירייה בהסכם לביצוע הפרויקט. את עבודות בניית המבנים מסרה המשיבה למבקשת, כקבלן משנה, על פי ההסכם הנ"ל.

בסעיף 45 להסכם נקבע, כי "כל סכסוך אשר יתגלע בין הצדדים בקשר לפירושו ו/או ביצועו של הסכם זה יימסר להכרעתו של בורר דן יחיד, שימונה בהתאם להסכם זה" (להלן: "סעיף הבוררות").

3. לימים, התגלעו בין הצדדים מחלוקות, בנוגע לביצוע ההסכם, והמבקשת פנתה למשיבה וביקשה להפעיל את סעיף הבוררות, אך לא נענתה. מכאן פנייתה לבית משפט זה, בבקשה כי ימנה בורר.

המשיבה מתנגדת לבקשה. הנימוק העיקרי לבקשתה נעוץ בטענה, כי לא ניתן יהיה להכריע במחלוקות שבין הצדדים, ללא צירוף העירייה להליך, מהטעם שהפרויקט כולו הוקם על פי הזמנת העירייה ועבורה. העירייה היא זו אשר סיפקה את התכניות והמפרטים, ומפקחים מטעמה הם אשר פיקחו על ביצוע העבודה ואישרו (או לא אישרו) תוספות שונות. גם החשבונות שהגישה המבקשת הועברו לאישורם של המפקחים מטעם העירייה, זאת - אף טרם הועברו לאישורה של המשיבה. למעשה - נציגי המבקשת פעלו, בעניינים אלה, ישירות מול נציגי העירייה והמשיבה שילמה רק חשבונות שאושרו על ידי המפקח מטעם העירייה.

כן טוענת המשיבה, כי מעורבותה של העירייה בהליך נדרשת גם משום שהתגלו ליקויים, אי התאמות וחסרים, בתכניות שסופקו על ידי העירייה ונציגיה וכי נציגי העירייה העלו טענות בדבר טיב ביצוע העבודות על ידי המבקשת.

בנוסף טען ב"כ המשיבה כי כאשר נוסח סעיף הבוררות בהסכם, המשיבה לא צפתה ולא שיערה את עומק מעורבות העירייה בביצוע הפרויקט. לדבריו, המבקשת התנהלה אך ורק מול העירייה וכי המבקשת היא זו שאמרה למשיבה, כי היא מבצעת פרוייקטים רבים עבור העירייה וכי היא "תסתדר" עם העירייה. לתמיכה בטענה זו הגיש ב"כ המשיבה תכתובת מיילים, מחודש יוני 2016, בין המבקשת לבין מר עופר אליקים, המפקח מטעם העירייה (סומנה מש/1).

המשיבה הפנתה להלכה הפסוקה הקובעת כי אין לאכוף סעיף בוררות שבהסכם, מקום בו נדרש לצרף לבוררות, צד שאינו חתום על הסכם בוררות.

4. בדיון שהתקיים בפניי ביום 26.1.17, טען ב"כ המבקשת כי מי שפיקח על הבנייה הוא משרד גדיש. נטען, כי המבקשת לא ידעה ולא צריכה הייתה לדעת על ידי מי נשכר משרד זה ודי היה לה בכך שהמשיבה אמרה שמפקחים אלה אמורים לאשר את העבודה. עוד נטען, כי רק בדיעבד נודע למבקשת כי מפקחים אלה נשכרו על ידי העירייה.

עוד טען ב"כ המבקשת, כי על פי סעיף 40.2 להסכם, גם המשיבה יכולה לתת למבקשת הוראות לגבי שינויים ותוספות וכי התשלומים אינם "גב אל גב" עם העירייה, מאחר שחלק ניכר מהתמורה קיבלה המשיבה בקרקע.

5. בסיום הדיון ניתנה לצדדים שהות לנהל מו"מ ולהסדיר את המחלוקות או, לפחות, את אופן בירורן, בפגישה עם העירייה, אולם עד היום, לאחר שעברו יותר מ- 60 ימים ולא הוגשה כל הודעה. הגיעה, אפוא, העת להחליט.

דיון ומסקנות

6. דעתי אינה נוחה מכך שהמשיבה חתמה על סעיף בוררות בהסכם, כאשר בהסכם בינה לבין העירייה אין סעיף בוררות וכאשר היא יודעת, לכאורה, כי העירייה היא שתעסיק את המפקחים אשר יפקחו על ביצוע העבודות, על כל המשתמע מכך במקרה של מחלוקות.

עם זאת, גם המבקשת ידעה כי העירייה היא זו שהזמינה את ביצוע העבודה והעירייה אף נזכרת בהסכם בין המבקשת למשיבה, כך שאין בכך משום הפתעה למבקשת.

7. עסקינן בהתנגשות בין הכלל הקובע כי חוזים יש לכבד ובין השאיפה לריכוז הליכים תחת קורת גג אחת, שמטרתה היא מניעת כפילות בהליכים ומניעת חשש להחלטות ולתוצאות סותרות. בשאלה מה גובר - האם האינטרס של המבקשת בבירור המחלוקות בהליך בוררות, הליך עליו הוסכם ויתרונותיו ידועים, או שמא הטעם הענייני הכללי, המצדיק דיון במקשה אחת, בכל המחלוקות בין כל הצדדים הרלבנטיים, הוא שיכריע את הכף.

על הקשיים מכאן ומכאן, עמד בית המשפט העליון בעניין רע"א 985/93 אלרינה אינווסטמנט קורפוריישן נ' ברקי פטה המפריס (ישראל) בע"מ, פ"ד מח(1) 397 (01.09.1993) (להלן: "עניין אלרינה") בציינו, כי, אין די בשאיפה לריכוז הליכים כדי להצדיק התעלמות מהסכם בוררות, אלא יש צורך ב"נחיצות דיונית ומהותית" לקיומו של הליך מאוחד.

לעניין זה קבע ביהמ"ש מבחן דו שלבי: ראשי, יש לבחון את "הנחיצות הדיונית", היינו - האם הרצון לצרף צד לבירור הסכסוך, הוא רצון אמת - "צירוף אמת", או שמא הדבר מבוקש על מנת לאפשר לצד המבקש להתחמק מיישוב הסכסוך בבוררות.

בשלב השני יש צורך לבחון את "הנחיצות המהותית" שבקיום הליך אחד בבית המשפט נגד כל הצדדים. דהיינו - האם הדיון המשותף חיוני על מנת שיהא בידי התובע לזכות בסעד אפקטיבי. בעניין זה הטעים בית המשפט, כי "אם עולה החשש כי פיצול הדיון ישאיר את התובע חסר סעד, על אף שיזכה באחד ההליכים, משום שעלולים להקבע בהליך האחר ממצאים, מסקנות, או תוצאות סותרים, ­כי אז תקנת הציבור מחייבת שלא תגרם למתדיין תוצאת תיקו אשר כזאת".

על הלכה זו חזר בית המשפט העליון ברע"א 3331/14 Siemens AG (חברה זרה) נ' חברת החשמל לישראל בע"מ (13.8.2014) בהתייחס להודעות לצדדים שלישיים.

8. בענייננו, לא התובעת (המבקשת) היא זו שטוענת כי לא נכון יהיה לקיים את בירור הסכסוך ללא צד נוסף - העירייה, אלא הנתבעת (המשיבה) היא אשר טוענת, כי צרופה של העירייה חיוני לבירור ההליך ולשם מניעת חשש לתוצאה בלתי צודקת. המשיבה חוששת ממצב בו היא תחוייב בהליך בוררות, שיתנהל ללא צירופה של העירייה, כאשר, לאחר מכן, בתביעה שהיא תגיש נגד העירייה עלול בית המשפט לקבוע קביעות אחרות, סותרות, אשר יותירו אותה ללא סעד.

חשש זה אכן קיים וממשי במקרה דנן. טעם מיוחד, במקרה דנן, לנחיצות קיום הליך מאוחד היא העובדה שמי שפיקח על ביצוע העבודות, החליט בדבר ביצוע עבודות נוספות ואישר את החשבונות, הוא מפקח מטעם העירייה. הבקשה לצירוף העירייה היא, אפוא "בקשת אמת" וגם בחינת העניין על פי מהותו מחייבת דיון במאוחד. מדובר אפוא במקרה בו קיימת "נחיצות דיונית" וכן "נחיצות מהותית" לקיום הדיון במאוחד.

מאחר שהעירייה איננה חתומה על הסכם בוררות, אין מנוס מדחיית הבקשה למינוי בורר ומקביעה כי בירור המחלוקות בין הצדדים ייעשה (ככל שהצדדים לא יגיעו להסדר ביניהם) בבית המשפט.

9. לפיכך, אני דוחה את הבקשה.

לאחר שששקלתי בדבר, החלטתי לא לחייב את המבקשת בהוצאות וזאת - נוכח נסיבות העניין, כפי שפורטו לעיל ובכללן העובדה שהמשיבה חתמה על סעיף בוררות בהסכם בינה לבין המבקשת, ללא שחתמה על סעיף דומה בהסכם בינה לבין העירייה.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, י"ג ניסן תשע"ז, 09 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.