התובעים הגישו תביעה כנגד הנתבעת, חברת איסתא, ע"ס של 30,000 ₪ עבור החזר עלות מלון אותה שילמו לנתבעת ועבור עוגמת הנפש שנגרמה למשפחותיהם בנופש אותו רכשו מהנתבעת. הנתבעת, בתורה, הגישה הודעת צד ג' כנגד חברת השטיח המעופף, בהיותה הספק שמכר לה את החבילה.עלות החבילה, לשתי המשפחות, הייתה 17,606 ₪ (4,535 $), לתקופה שבין 28/7/17 עד ליום 2/8/17. משפחה אחת מנתה 3 מבוגרים וילד, משפחה שניה מנתה 2 ילדים ו-2 מבוגרים.

טענות התובעים:

1. התובעים מלינים על שני אירועים שאירעו בתחומים שונים. האחד, כי הייתה טעות בכרטיס הטיסה של אחד התובעים, הטעות תוקנה על ידי הנתבעת, אולם כאשר הגיעו התובעים לשדה התעופה השם הנכון לא הופיע במחשב ולכן המתינו כשעה עד שהנושא סודר . התובעים מלינים על כך כי לא הספיקו לרכוש אוכל ושתיה לילדים בשדה התעופה עקב העיכוב .
2. טענתם השנייה של התובעים הייתה לגבי החדרים אותם קיבלו. משפחת גל טענה כי בחדר אותו קיבלו הייתה מיטת קומותיים , בה היה אמור לישון גם מבוגר וכן הייתה נזילת מים בחדר. רק בשעה 21.30 קיבלו חדרים אחרים (חדרים נפרדים) , חדר אחד ללא חשמל, עד לשעה 02.00. יום למחרת חזרה משפחת גל לחדר הראשון ואז התברר כי מיטת הקומותיים שסופקה למבוגר, לא תאמה לבת ה-16, אשר שילמה עלות של מבוגר.

משפחת ימר טענה כי כאשר הגיעו לחדר גילו לא קיבלו מזרון ורק למחרת קיבלו מיטה מתקפלת עם מזרון עם עובש וחלודה , כך שאחד הילדים נאלץ לישון על הרצפה. במהלך השבוע כל פעם ילדה אחרת ישנה על המיטה ועל הרצפה לסירוגין.

החדרים אותם קיבלו התובעים היו מלאי עובש, ג'וקים וחרקים.

טענות הנתבעת:

1. הנתבעת טענה כי היא סוכנות נסיעות וככזו פועל כמתווכת בין ספקי השירות השונים , היא אינה אחראית לביצוע שירותי התיירות ולכן יש לדחות את התביעה כנגדה. לטענתה, מי שאחראי הוא הספק, צד ג ', חברת השטיח המעופף. הנתבעת אישרה כי נעשתה אליה פניה של התובעים בעודם במקום, והיא הפנתה לאיש הקשר מצד השטיח המעופף, משה.

טענות צד ג':

1. השטיח טענה כי מדובר במלון פשוט יחסית ומחיר החבילה היה בהתאם. השטיח פרסמה את המלון כפשוט וככל וקיבלו רושם אחר הרי שאין הדבר באחריות השטיח. עוד טענה כי תקלות כאלה ואחרות שאינן צפויות , אינן באחריות צד ג' ולטענת צד ג' פעולות מהירות ומקצועיות של המלון ושל הנציג מטעמם הביאו לפתרון הבעיות.

דיון והכרעה:

1. לעניין כרטיס הטיסה מצאתי כי דין התביעה להידחות ואין מקום לפסוק פיצוי כלשהו בגין כך, לרבות בגין עוגמת נפש. מדובר בטעות שיכולה לקרות, הנתבעת מצידה הנפיקה כרטיס טיסה נכון, לאחר שהתובעים הצביעו על הטעות בשם ואין לדעת אחריות מי היא לכך ששם התובע לא הופיע בספרי חברת התעופה. בנוסף, גם אם מדובר באחריות הנתבעת, לא מצאתי כי נגרמה לתובעים עוגמת נפש בכך שלא רכשו מזון ושתיה בשדה התעופה. מדובר בטיסה קצרה מאד, התובעים הגיעו בשעות אחר הצהריים למלון כך שניתן היה אז לרכוש אז מזון ושתיה.
2. לעניין טענות התובעים לגבי המלון, אני מקבלת את העובדות שתוארו בכתב התביעה ועל ידי התובעים בדיון שלפני במלואן. צד ג' יכולה היתה להביא את הנציג מטעמו, גם אם זה כבר לא עובד אצלה, או למשל להציג תכתובת עם אותו נציג , בזמן אמת, לאחר שהתובעים דיווחו לו על אשר ארע במלון. השאלה היא, האם יש אחריות לנתבעת ולצד ג' לאשר ארע במלון. כבר כאן המקום לציין כי חלק מתביעת התובעים הינה בגדר "זוטות" (למשל לעניין אספקת נייר טואלט ) ולכן לגבי כל פרט נתבע שלא נעשתה אליו התייחסות ישירה, יש לראותו כנדחה מסיבה זו. הדברים העיקריים בהם יש להתמקד הינם מצב החדרים וגודל המיטות.
3. פסק הדין המנחה בעניין אחריות נתבעת וספק ומחויבותם ללקוח הוא הלכת "דיזנהויז" (ח"א (י-ם) 804-07 דיזנהויז יוניתורס נסיעות ותיירות בע"מ נגד היועץ המשפט לממשלה). בית המשפט שם הגדיר את מעמד סוכנות הנסיעות כמו גם את אחריות ומעמד הספק. מצאתי מקום להביא חלק מהתייחסות בית המשפט שם, לאחריות סוכנות נסיעות ואחריות הספק.

" הקונסטרוקציה המשפטית הנראית הולמת את מרבית המצבים היא של חוזה לטובת אדם שלישי, על פיו ספק השירותים מחוייב הן כלפי סוכנות הנסיעות (שהתחייבה לשלם לו) והן כלפי הלקוח (שהמבקשת הורתה לספק להעניק לו את השירות) במתן השירות, כנגד ההתחייבות שהמבקשת נטלה כלפיו...מכל מקום, אף לעניין זה אין לומר כי המבקשת (סוכנות הנסיעות- י.ה.א) יוצאת מהתמונה מרגע שהיא יוצרת את החבות המשפטית של ספק השירות כלפי הלקוח, אלא רק שבכך היא מממשת חבות מרכזית שלה על פי הסכם ההזמנה. המהלך השני בביצוע ההזמנה הוא מתן השירות ללקוח על ידי ספק השירות. בשלב זה תפקידה של המבקשת הוא אומנם משני, אולם לא חסר נפקות משפטית. מחויבויותיה הן בעיקר בהעברת מידע ללקוח מספק השירותים, ובטיפול בתלונות שיש ללקוח אל מול ספק השירותים. ודוק, התחייבותה המשפטית של המבקשת היא להקנות ללקוח זכות משפטית לקבלת השירות מספק השירותים, ולהבטיח כי שירות כזה אכן יינתן. אין היא נוטלת על עצמה אחריות לאיכותו של השירות האמור, ואף לא לליקויים העלולים ליפול בו (למעט כאלה בהם ניתן לייחס לה אשם)".(סעיף 18 לפסק הדין).

ובסעיף 44 לפסק הדין נקבע כי-

"כמובהר לעיל, המבקשת היא גורם מקצועי, אשר הלקוחות נעזרים בה לצורך קבלת החלטות בדבר שירותי הנסיעות שיזמינו, ומבצעים באמצעותה את הזמנותיהם. ניסיון של המבקשת לקבוע כי היא פועלת "בהתאם למידע הנמסר מספקי השירות", באופן ממנו משתמע כי אם מידע זה היה מוטעה אין הדבר באחריותה, נוגד לפיכך את מהות מודל הפעילות שהמבקשת בחרה לעצמה... אכן, אחד היתרונות המרכזיים שבשימוש בשירותיה של סוכנות נסיעות גלום באפשרות להסתייע בידע המקצועי העומד לרשותה, ובהיכרותה עם הגורמים השונים הפועלים בשוק. לא זו אף זו: מכוח מומחיותה, נדרשת סוכנות הנסיעות לבצע בדיקות סבירות על מנת לוודא כי שירותי התיירות שהיא מוכרת הם ממשיים, ותואמים את המובטח ללקוח".

1. ניתן ללמוד מהלכת דיזנהויז כי אין הנתבעת יוצאת על ידי חובתה ברגע שמכרה את החבילה וקיבלה את הכספים, אחריותה אינה מסתיימת בכך והיא אינה מתווכת בלבד. לנתבעת אחריות לוודא כי מה שנמכר על ידה, גם אם זה באמצעות ספק, אכן מתקבל אצל הלקוח וכי קיימת התאמה בין המוצע ללקוח לבין השירות אותו הוא מקבל בפועל. במקרה שלפני אישר סוכן הנסיעות מטעם הנתבעת כי המליץ על המלון, לשאלת בית המשפט מכח מה המליץ השיב כי לא הייתה לו היכרות אישית של המלון אלא הייתה לו הכרות של 4 בתי מלון אותם מוכרת הנתבעת באמצעות השטיח. לגבי המיטות, השיב, לא ידע כי זה מה שיקרה במלון.
2. סבורני כי היום, בעידן בו כל לקוח יכול להיכנס לאתר האינטרנט של המלון ולבדקו בעצמו, מצופה מסוכן נסיעות לא להסתפק גם הוא באותה כניסה לאתר ועיון בתמונות המלון, אלא לברר מעבר לכך, עם הספק ואף עם לקוחות שלו שהיו במלון, כיצד נהנו מהשהיה והאם המלון אכן מילא אחר ההזמנה כפי שהוצגה בפניהם. לעיתים יש אף מקום ליצור קשר עם המלון ולאמת עמו את המידע הנמסר. הדבר מקבל ביטוי בעיקר כאשר סוכן נסיעות ממליץ על מלון מסוים, כבמקרה שלפני . אם סוכן הנסיעות אינו מכיר את המלון, שלא ימליץ עליו, ואף יעדכן את הלקוח כי אינו מכיר את המלון ואינו יודע האם התנאים באתר האינטרנט אכן הם התנאים בפועל. אם מבקש הלקוח המלצה, יתכבד הסוכן ויעשה את עבודתו וידאג להיכנס לפרטי פרטים ביחס למלון , לרבות אף התקשרות עם המלון עצמו, על מנת לגלות האם קיימות בעיות מיוחדות באותה תקופה, כגון , למשל, בעיות נזילה או עבודות שיפוץ. כל פעולה אחרת של סוכן, אין בה כל עדיפות על פני בדיקת הלקוח בעצמו את אתר האינטרנט של המלון , לסוכן יש אחריות מעבר לבדיקה באתר האינטרנט לגבי אותו מלון ולעליו לבחון באופן יסודי את החבילה אותה הוא משווק. משכך מצאתי כי במקרה שלפני, בעיקר לאור המלצת הסוכן, בוודאי שלסוכנות הנסיעות אחריות למלון אשר שווק .
3. מובן כי לספק אחריות גם הוא לשיווק המלון ולבדיקה האם אכן מה שמשווק הוא נכון. גם אם לספק עשרות ומאות מלונות אותם הוא משווק, יש בהחלט לצפות כי יבדוק במקצועיות כי ההבטחות אותן מבטיח כאשר הוא מוכר את המלון, אכן אלו שמתקבלות בפועל. כאן גם המקום לציין כי איני מקבלת את הטענה כי מדובר במלון "פשוט יחסית". מדובר במלון 4 כוכבים אולם גם במלון בעל מספר כוכבים מועט יותר, לא אמור להיווצר מצב בו חדרים נמסרים כשאין בהם מזגן תקין ויש בו שלוליות מים, עובש וחלודה ,חרקים וג'וקים והדיירים בחדרים אינם יכולים לישון במיטות סבירות.
4. נציגת השטיח נשאלה לגבי שיווק המלון בתקופה הרלוונטית והאם היו תלונות דומות קודם לשיווק המלון ובתקופה בה לנו בו התובעים והיא לא יכולה הייתה לתת מענה. הדבר רלוונטי לשאלה, האם הייתה לשטיח סיבה לא לשווק את המלון לאור תלונות דומות. היא גם לא ידעה מה נאמר למשה בזמן אמת ומה עשה הוא על מנת לפתור את התקלה. יובהר, כי לשטיח נציג במקום, אשר כנראה נמצא שם רוב העונה ואולי כל השנה. הוא אמור להיות העיניים של השטיח במקום ואם יש מחדל כלשהו, למשל בדמות גודל מיטות או מצב חדרים, השטיח הייתה אמורה לקבל מידע על כך . לא יתכן כי אותו נציג לא יידע כי מבוגר במלון זה נאלץ לישון במיטה המתאימה לילד , או כי רמת החדרים נמוכה . תפקידה של השטיח הוא בדיוק לבדוק את תנאי המלונות אותם היא משווקת, יש לה נציג במקום ולכן הבדיקה אמורה להיות פשוטה, ואף לא יום יומית. לא צוין האם נעשו בדיקות כאלה על ידי השטיח. אינני סבורה כי לשטיח יכולה להיות אחריות לנזילה, אם זו אכן קרתה באופן חד פעמי, אולם יש לה אחריות לא לשווק חדרים במלון שיש בהם עובש, חלודה, חרקים וג'וקים וחדרים בהם מיטות לא מתאימות למידות מבוגר. זה מידע שיכול להיות ברשותה , בעיקר כאשר יש לה נציג במקום.
5. אינני מקבלת את טענת נציגת השטיח כי לא ניתן היה לבדוק את תלונות התובעים כאשר ההודעה על הבעיה הובאה לידיעת השטיח רק בעת הגשת הודעת צד ג'. התובעים עדכנו את נציג השטיח כבר בעת בה אירעו התקלות, ובכתב ההגנה מטעם צד ג' אף צוין כי אותו נציג פעל במהירות לתיקון הליקוי (ללא פירוט מה בדיוק עשה ,כאשר התובעים טענו כי הם אלו שפנו למלון) כך שהטענות לא באו לשטיח כהפתעה ואמור היה להיות לה מידע בדבר אשר התרחש באותה חופשה במלון.
6. לאחר שבית המשפט אפשר לצדדים הפסקה, חזרה נציגת השטיח ועדכנה כי לא היו תלונות לגבי המלון באותה שנה , לשאלת בית המשפט התברר כי הכוונה להגשת תביעות אולם לא נעשתה בדיקה לעניין תלונות שהיו כנגד המלון.
7. במקרה דומה, סקר בית המשפט את מערכת היחסים בין סוכנות הנסיעות לבין הספק וקבע כי "ניתן לסכם ולקבוע, כי במערכת יחסים משולשת בענף התיירות, הכוללת לקוח, סוכנות נסיעות וספק – בכל הקשור לשלב ביצוע ההזמנה, אחריותה של סוכנות הנסיעות מתמקדת בהעברת מידע בין הלקוח והספק ובתלונות שיש ללקוח אל מול הספק; תפקיד הספק הוא להבטיח שהלקוח יקבל את מלוא השירותים שהספק התחייב לספק ללקוח (באמצעות נותני שירותים זרים), אולם הוא לא יהיה אחראי על שיבושים או תקלות המהווים זוטות או על תקלות ושיבושים הנובעים מנסיבות שכלל אינן תלויות בספק, לא היו בידיעתו מבעוד מועד ולא ניתן היה לצפות אותם (הכוונה לתקלות ושיבושים חריגים במיוחד, בעיקרם של דברים – חיצוניים לפעילות השוטפת של בית המלון), אלא אם יוכח שבגין התקלות והשיבושים לא היה זכאי נותן השירותים הזר לתשלום והספק ממילא לא העביר אליו את התמורה המוסכמת, כולה או חלקה– כאשר מדובר בתנאים מצטברים" (ת"ק 14887-08-12 קועד ואח' נ' השטיח המעופף בע"מ ואח') .

בעניינו, קבלת חדר שלא ניתן לישון בו , שהוא במצב תברואתי שלא ניתן לחיות בו, והעדר יכולת לישון במיטה ראויה הם עניינים מהותיים שבאחריות הספק.

1. יובהר כי לא בכל פעם בה תהיה תקלה דומה בחדר, יהיה הדבר באחריות הספק. במקרה שלפני, לספק הייתה את האפשרות להוכיח כי לא מדובר בתקלה חוזרת וכי לא היו תלונות דומות כלפי המלון קודם למכירת החבילה לתובעים. את זאת ניתן היה להוכיח למשל על ידי הבאת משה, נציג השטיח במקום, למתן עדות, למשל בדיקה מקיפה לגבי תלונות של לקוחות (ולאו דווקא הגשת תביעות), אם היו כאלה, למשל פניה ללקוחות שהיו במקום באותה שנה וקבלת רשמים מהם ואף פניה ללקוחות שהיו באותו שבוע במקום. כל אלו ראיות שהשטיח יכולה הביתה להביא על מנת להוכיח כי מדובר באירוע חד פעמי ולא משקף, ולא עשתה ולכן קבעתי כי לא מילאה אחר אחריותה במקרה זה, לבדוק את טיב הסחורה אותה היא מספקת ללקוח.
2. לאחר ששמעתי את התובעים ואת נציגי הנתבעת וצד ג' , מצאתי כי לתובעים נגרמה עגמת נפש כתוצאה מאשר ארע אולם אין מקום להשיב לידם את מלוא התמורה ששולמה על ידם משגם הם לא טענו כי מלבד החדרים הייתה תקלה נוספת בעת השהיה במלון. את הפיצוי המגיע לתובעים ניתן לפסוק על ידי אומדן עגמת הנפש שנגרמה להם תוך לקיחה בחשבון של עלות החבילה כולה , מה מתוכה קוים ומה לא. בשים לב לאמור לעיל, אני סבורה כי הפיצוי המגיע לכל אחד מהנוסעים, לרבות הילדים, הינו בשיעור של 550 ₪ לאדם, וסה"כ 4,400 ₪ (8 נוסעים). עוד אני סבורה כי יש מקום לפסוק לטובת התובעים את הוצאות המשפט בסך של 500 ₪ לכל תובע (סה"כ 2,000 ₪) וכן להשיב לידם את אגרת בית המשפט בסך של 300 ₪.
3. אשר ליחסים שבין הנתבעת לבין צד ג', הרי שלאור קביעתי כי גם לנתבעת אחריות כלפי התובעים , אני סבורה כי יש לחלק את האחריות בין איסתא לשטיח כך שהנתבעת תשלם 25% מהסכום שנפסק וצד ג' 75% מהסכום. הנתבעת תשלם לתובעים את מלוא הסכום שנפסק תוך 30 יום מהיום ולאחר שתציג בפני צד ג' את העברת התשלום, ישפה צד ג' את הנתבעת ב75% הסכום שנפסק.

אין צו להוצאות ביחסים שבין הנתבעת לצד ג'.

רשות ערעור תוך 15 יום.

ניתן היום, י"ט חשוון תשע"ט, 28 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.