<#2#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה – עו"ד ליטל לוזון

ב"כ הנאשם – עו"ד לנה סטל ממשרד עו"ד אבו עמאר

הנאשם – בעצמו

פרוטוקול

ב"כ הנאשם:

הקראתי לנאשם את כתב האישום ותוכנו הוסבר לו והוא מודה.

בית המשפט מקריא לנאשם את כתב האישום בסיוע תרגום של עו"ד סטל

הנאשם:

אני מודה בעובדות כתב האישום.

<#3#>

הכרעת דין

הנאשם הודה בכל העובדות הנטענות בכתב האישום המתוקן.

בהתאם להודאתו הנני מרשיעה אותו בביצוע שתי עבירות של כניסה לישראל שלא כחוק.

<#4#>

ניתנה והודעה היום ד' שבט תשע"ז, 31/01/2017 במעמד הנוכחים.

ב"כ המאשימה:

אין ראיות לעונש, הנאשם נעדר עבר פלילי, הודה בביצוע שתי עבירות של כניסה לישראל שלא כדין, המועדים הינם 11.11.16 ו-14.5.13, מתחם העונש בו עותרת המאשימה הינו בין חודש ועד 6 חודשי מאסר וענישה נלווית.

הערך החברתי אשר נפגע בכניסה לישראל שלא כדין הינו זכותה של המדינה לקבוע את זהות הבאים בשעריה, תכלית חוק הכניסה לישראל היא מניעת כניסה של זרים ללא שנבדקו טרם כניסתם וזאת לאור נימוקים בטחוניים חברתיים וכלכליים. למעשה השוהים הבלתי חוקיים נכנסים למדינת ישראל כאשר הם מתחמקים מעיניהם הבוחנות של רשויות הבטחון דבר שיש בו כדי לפגוע ביכולתה של המדינה להגן על שלומם ובטחונם של אזרחיה. לאחרונה פוקד במדינה גל טרור שמבוצע לא אחת על ידי שוהים בלתי חוקיים שמרביתם צעירים נעדרי עבר פלילי, כחלק מהמאבק והאיום הבטחוני נלחמים שלטונות המדינה כנגד הימצאותם של שוהים בלתי חוקיים במדינה וכחלק ממאבק זה שומה על בית המשפט להירתם למאמץ ולהשית עונשים מרתיעים.

גם הטענה של השוהים הבלתי חוקיים שנכנסים לישראל לצורכי פרנסה ולעבודה ולכן המאשימה תבקש כי בנוסף לרכיב המאסר המותנה והמאסר נבקש להטיל גם ענישה כלכלית.

מגישה פסיקה. לשאלת בית המשפט הנאשם היה עצור 3 ימים.

המאשימה עותרת לעונש מאסר בפועל שלא יפחת מחודש מאסר בכל עבירה, מאסר מותנה התחייבות וקנס.

מגישה פסיקה גם של עצורים וגם של נאשם משוחרר ת"פ 50063-12-15 שנידון בעבירה של כניסה לישראל שלא כדין, נידון למאסר בפועל על אף שהיה משוחרר במועד מתן גזר הדין.

ב"כ הנאשם לעונש:

מדובר בנאשם יליד שנת 68 שנותן את הדין לראשונה בחייו בגין 2 כניסות לישראל שלא כדין, אציין כי כניסתו באישום השני הוא משנת 2013 קרי לפני כמעט 4 שנים ולכן אין לייחס לה את מלוא החומרה. אין חולק כי הנאשם נכנס לצורכי פרנסה וזאת בשל הדוחק הכלכלי בו חיים תושבי השטחים בכלל והנאשם בפרט. מציין כבר בחקירתו שאין לו למה להיכנס לארץ חוץ מעבודה. כמו כן לא יוחסו לנאשם עבירות נלוות כפי שאנו רואים במקרים רבים, הדבר בא לחזק את הטענה שבא לצורכי פרנסה, הוא לא ניסה להתחמק מהשוטרים ולא עשה מאומה על מנת להכשילם בתפקידם.

הנאשם מבוגר בן 48, אב למשפחה המונה 10 נפשות, מרביתם בנות ולכן הוא המפרנס היחיד והעיקרי במשפחה, הוא נעדר עבר פלילי, הנאשם קיבל בעבר הלא רחוק היתרים לא פעם להיכנס לארץ לצורכי פרנסה, הדבר יעיד על כך כי לא נשקפת ממנו כל מסוכנות כלשהי כפי שטוענת חברתי, המסוכנות הבטחונית צריכה להיות מוכחת על ידי המאשימה באופן אינדיבידואלי.

הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה, חסך זמן שיפוטי יקר, מתחם העונש ההולם בהתאם להלכת אל הרוש הינה מאסר מותנה ל-5 חודשים וההלכה הזו בעינה עומדת. כמו כן נקבע כי יש להימנע מהטלת קנס ולהשאיר זאת רק במקרים חריגים, הקנס ינוע בין 0 ל-2,000 ₪.

סוגיית ההחמרה בשב"חים שנכנסו לצורכי פרנסה בשל המצב הבטחוני נדונה כבר בבית המשפט המחוזי בחיפה בעניינו של פטאפטה שם נקבע כי אין כל הצדקה לשינוי המתחם האמור בעניינים של שב"חים הנכנסים לצורכי פרנסה. לכן אין מקום לטענה זו.

על פי הלכת אל הרוש והלכת פרג'ין ההחמרה צריכה להיות לגבי המעסיקים והמלינים ולמרבה הצער המאשימה אינה עושה מספיק לאתר אלה ולהענישם.

אבקש להסתפק בעונש צופה פני עתיד ולהימנע מהטלת קנס כלכלי ולהימנע מהחזרתו לבית הסוהר כי הענשה תהיה על בני משפחתו כי הפרנסה היא על כתפיו.

מגישה פסיקה לעניין מאסר מותנה.

לשאלת בית המשפט הנאשם הפקיד 2,500 ₪ במסגרת השחרור.

<#5#>

גזר דין

הנאשם הורשע בהתאם להודאתו בביצוע 2 עבירות של כניסה לישראל שלא כחוק, עבירות לפי סעיף 12 לחוק הכניסה לישראל תשי"ב – 1952.

עסקינן בשני ארועים, האחד, במאי 2013 דהיינו לפני קרוב ל-4 שנים והאחר בנובמבר 2016.

ב"כ המאשימה עתרה להטלת ענישה מוחשית בדמות מאסר בפועל, מאסר מותנה וכן ענישה כלכלית, זאת לאור מתחם הענישה שלטעמה נע בין חודש ל-6 חודשים, לאור הפגיעה המשמעותית שיש בעבירות אלה בערך החברתי המוגן וכן לאור המצב הבטחוני הקיים היום.

ב"כ הנאשם עתרה להסתפק בענישה צופה פני עתיד, זאת לאור מתחם הענישה שנקבע בהלכת אל הרוש, חלוף הזמן מאז ביצוע עבירת הכניסה הראשונה, גילו של הנאשם, העדר עבר והעובדה כי בעבר נכנס לישראל כחוק.

במקרה דנן הערך החברתי אשר נפגע הינו זכותה של מדינה לקבוע את הזהות הבאים בשעריה.

סבורני כי במקרה זה מידת הפגיעה בערך המוגן הינו ברף הנמוך, שכן הנאשם נכנס לישראל לצורכי פרנסה בלבד ולא ביצע כל עבירה נלווית עת שהה בישראל.

מדיניות הענישה הנוהגת ומתחם הענישה שנקבע בהלכת אל הרוש, הינה הטלת מאסר מותנה על כל עבירה ובכל מקרה עונש מאסר שלא יעלה על 5 חודשים הכוללים את המאסר המותנה.

כאמור במקרה דנן, סבורני כי הנזק הצפוי שעלול היה להיגרם מעבירת השהייה הינו נזק מינורי בלבד וכאמור הרקע הינו קושי כלכלי של הנאשם.

בשקלי אף את העדר העבר והעובדה כי העבירה הראשונה בוצעה לפני כ-4 שנים, סבורני כי במקרה זה יש להטיל ענישה ברף הנמוך של המתחם ועל כן הנני גוזרת דינו כדלקמן:

1. 3 חודשי מאסר על תנאי למשך 2 שנים, שלא יעבור שוב עבירה לפי חוק הכניסה לישראל התשי"ב – 1952.

2. קנס בסך 2,500 ₪ או 25 ימי מאסר תמורת הקנס.

הקנס יקוזז מכספי ההפקדה שהופקדו במסגרת תיק מ"ת 29091-11-16.

זכות ערעור כחוק.

<#6#>

ניתנה והודעה היום ד' שבט תשע"ז, 31/01/2017 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי רחל מושיאשוילי