1. עניינה של עתירה זו בארבע החלטות שניתנו ביום 31/10/16, על ידי ועדת המשנה להתנגדויות של הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה (להלן: "הוועדה המחוזית"), בגדרן אישרה הוועדה המחוזית ארבע בקשות למתן היתרי בנייה שהגישה חברת בתי זיקוק לנפט בע"מ (להלן: "בז"ן"), לבניית מתקנים שונים במתחם בז"ן, ואשר הוגשו מכוח תכנית מופקדת חפאג/1200/ב (להלן: "התכנית"). היתרי הבנייה אושרו על ידי הוועדה המחוזית מכוח סעיף 97א' לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ט-1969 (להלן: "חוק התכנון והבנייה").

2. במסגרת עתירתם ביקשו העותרים, בין היתר, לקבוע, כי השימוש בסעיף 97א' לחוק התכנון והבנייה, כפי שנעשה במקרה הנדון אינו חוקי. לחילופין, ביקשו העותרים לקבוע, כי גם אם השימוש בסעיף 97א' לחוק התכנון והבנייה היה בהתאם לחוק, יש להחזיר את הדיון לוועדה המחוזית על מנת שזו תיתן את דעתה לכשלים שעלו בקשר למתן היתרי הבנייה.

3. לאחר הגשת העתירה הגישו המשיבות את תשובותיהן לעתירה וביום 30/01/17 התקיים דיון בעתירה לגופה בו השלימו הצדדים את טיעוניהם.

4. לאחר הדיון שהתקיים, הגישו העותרים בקשה להוספת מסמך. המסמך שהעותרים ביקשו לצרף, עניינו בהחלטה שניתנה על ידי הוועדה הארצית לתכנון ובנייה ביום 07/02/17 בעניין תכנית חפאג/1200/ב, ממנה עולה, כי לאור מידע חדש שלא עמד בפני ועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית לתכנון ולבנייה עת החליטה לאשר את התכנית בתנאים, מתכוונת המועצה הארצית לשוב ולדון בערר שהוגש בעניין התכנית.

העותרים טענו, כי לנוכח החלטת הוועדה הארצית לתכנון ולבנייה מיום 07/02/17, ברור כי התנאי בסעיף 97א(א)(2) לחוק התכנון והבנייה לפיו ניתן לאשר היתר בנייה מכוח תכנית מופקדת בניגוד לתכנית שבתוקף רק אם לא הוגשה התנגדות לתכנית המופקדת, או שבמתן ההיתר אין כדי להשפיע על ההחלטה בדבר קבלת התנגדות שהוגשה לתכנית המופקדת, אינו מתקיים, שכן ייתכן כי תוצאות הדיון החוזר בפני הוועדה הארצית לתכנון ולבנייה יהיו שונות מאלה שהתקבלו לפני כן ושמכוחן הוצאו היתרי הבנייה.

5. בקשת העותרים להוספת מסמך, הופנתה לתגובת המשיבים. בז"ן ציינה בתגובתה, כי היא מותירה את בקשת העותרים להגשת מסמך לשיקול דעת בית המשפט. לגופו של עניין, טענה בז"ן, כי החלטת המועצה הארצית לקיים דיון חוזר בתכנית אינה רלוונטית לעניין העתירה, מאחר והדיון שאמור להתקיים יתמקד רק באפשרות לצמצם את המוצע בתכנית לאור הסכמות אפשריות בין עיריית חיפה לבין בז"ן והדיון אינו אמור לעסוק בהתנגדויות שהוגשו לתכנית.

6. הוועדה המחוזית ציינה בתגובתה, כי אין לה כל התנגדות להוספת המסמך המבוקש וכי לנוכח ההחלטה החדשה והחריגה לקיים דיון נוסף במליאת המועצה הארצית, חל שינוי בנסיבות שלמען הזהירות מצדיק גם קיומו של דיון נוסף בוועדה המחוזית בבקשות להיתרים נשוא העתירה, תוך בחינת שאלת השפעת ההליך הנוסף על התקיימות התנאים הקבועים בסעיף 97א' לחוק התכנון והבנייה. בנסיבות אלה, ומשעתידה להתקבל החלטה נוספת בבקשות להיתרים, ביקשה הוועדה המחוזית למחוק את העתירה כנוסחה ללא צו להוצאות.

7. בהמשך לאמור בתגובת הוועדה המחוזית, התבקשו העותרים ובז"ן לתת עמדתם. גם העותרים וגם בז"ן הסכימו על כך, כי בעקבות עמדת הוועדה המחוזית, אכן התייתר הצורך בהכרעה בעתירה. יחד עם זאת, נחלקו הצדדים בשאלת ההוצאות, מחד, סברו העותרים, כי נוכח החלטת המועצה הארצית לקיים דיון נוסף בנוגע לתכנית הרי שהעתירה הוכיחה את עצמה כמוצדקת. מאידך טענה בז"ן, כי הסיבה לקיום דיון נוסף בבקשות להיתרים אינה עצם הגשת העתירה אלא החלטת הוועדה הארצית לתכנון ולבנייה לקיים דיון בתכנית.

8. הצדדים אינם חולקים כי החלטת המועצה הארצית לתכנון ולבנייה לקיים דיון נוסף בתכנית ובהמשך החלטת הוועדה המחוזית לקיים דיון חדש בארבעת בקשות ההיתרים, מייתרת את הצורך בהכרעה בעתירה. עוד עולה כי החלטות המועצה הארצית נתקבלו בלא כל קשר לעתירה שהוגשה על ידי העותרים. משכך, אני מורה על מחיקת העתירה, ללא צו להוצאות.

9. לאחר קיום הדיון הנוסף בוועדה הארצית לתכנון ולבנייה באשר לתכנית, ובהתאם לתוצאותיו, יהיו הצדדים רשאים לפעול על פי שיקול דעתם.

10. המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ד' אדר תשע"ז, 02 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.