לפני תביעה ותביעה שכנגד בגין תאונת דרכים.

לטענת התובעת והנתבעת שכנגד בכתב התביעה, איילון חברה לביטוח בע"מ (להלן: "התובעת"), התאונה ארעה בחניון בקניון עזריאלי בת"א עת הנתבע מס' 2 יצא מחניה בנסיעה לאחור ופגע בחלקו הימני האחורי של רכב התובעת אשר נסע ישר בנתיבו.

בהודעה למבטחת איילון חברה לביטוח, הודיע נהג הרכב מר גולדשטיין כדלקמן: "הייתי בנסיעה בתוך חניה בקניון עזריאלי, רכב צד ג' יצא מחניה בנסיעה לאחור בצורה אלכסונית ופגע ברכבי בחלקו הימני האחורי".

במהלך הדיון מסר נהג רכב התובעת, מר גולדשטיין, כי בחניון קניון עזריאלי בקומה מינוס אחד שני נתיבים בהם כלי רכב נוסעים האחד מול השני.

הוא נסע עם המונית בנתיב הימני. בעת שהתקרב לרכב הנתבע מס' 2, אשר עמד בחניה, הרכב החל בנסיעה במהירות לכיוונו. הוא ברח, וחרף האמור רכב הנתבע מס' 2 פגע ברכבו בחלק האחורי, בדלת האחורית ובמשקוף של הרכב.

במהלך עדותו העד הבהיר על גבי המוצג ת/2, תצלום מאזור הארוע, את כיווני נסיעת כלי הרכב, וציין פעם נוספת שהנתבע פגע ברכבו בדלת האחורית ועשה לו חור במשקוף הדלת, כך בלשונו.

בחקירתו הנגדית אישר העד כי הנתבע מס' 2 יצא מאחת החניות הנצפות במוצג ת/8.

עם זאת שלל את גרסת הנתבע מס' 2 לפיה בעת הארוע רכבו של הנתבע מס' 2 עמד וחלקו האחורי השמאלי בלט לתוך הכביש, והוא, קרי, העד, הגיע והסיט את רכבו שמאלה וחזר בהמשך בסטיה ימינה וכך נגרמו לכלי הרכב הנזקים במוקדים אשר נצפים בתצלומים.

טען כי בלתי אפשרי לאור מוקד הנזק ברכבו שהוא פגע ברכב הנתבע מס' 2 והמשיך בדרכו.

הנתבעים הראל חברה לביטוח בע"מ ודורון כהן והתובעת שכנגד הראל חברה לביטוח בע"מ בכתב הגנה ובכתב התביעה שכנגד (להלן: "הנתבעים"), טענו כי הארוע ארע כדקה לאחר שהנתבע יצא מחניה בחניון מגדלי עזריאלי ונעמד כשהוא חוסם חלק מהנתיב. הוא יצא מרכבו על מנת לשלם במכונת הכרטיסים, שב בחלוף 40 שניות לרכב, נכנס אליו ובטרם החל לנסוע נפגע ע"י רכב התובעת שכנראה לא שם לב לדרך שלפניו.

בכתב התביעה שכנגד טענה התובעת שכנגד כי בנסיבות שפורטו בכתב ההגנה פגעה הפוגעת ברכב העומד של נהג התובעת שכנגד.

בהודעה למבטחת הראל חברה לביטוח, ציין הנתבע מס' 2 כי בחניון עזריאלי הוא יצא מחניה ברוורס ועמד במסלול הנסיעה על מנת להוציא את הכרטיס, כארבעים שניות, כאשר נהג מונית התנגש ברכבו בצד.

במהלך הדיון מסר הנתבע מס' 2 כי הוא עמד בחניון עזריאלי בחלק הצפוני וחנה כאשר רכבו פנה לקיר החיצוני של החניון.

הדגים על גבי המוצג שסומן כת/5 את אופן החניה.

לדבריו הוא יצא ברוורס. טען כי יש ברכבו מצלמות רוורס.

הוא חסם את נתיב הנסיעה מדרום לצפון, חסם בערך 3/4 מהנתיב אשר היה סמוך לחלקו האחורי של רכבו.

מסר כי הוא חיפש את כרטיס החניה על מנת שיעלה בידו לשלם ביציאה מהחניה. ראה אורות של רכב, והרכב התנגש ברכבו בחלקו האחורי של רכבו.

בחקירתו הנגדית נשאל והשיב כי הוא עמד כשלושים ארבעים שניות כדי לחפש את כרטיס החניה אשר היה מונח על המושב לצדו, בין ניירות נוספים, ובעת שהוא מצא את הכרטיס הוא ראה את אורות הרכב שהגיע והתנגש ברכבו בחלקו האחורי של הרכב.

הנהג שפגע ברכבו נסע לכיוון דרום.

עת נשאל על ידי כיצד בנסיבות אותן מתאר נגרם נזק לרכב התובעת באזור הדלת האחורית כפי שעולה מהמוצג ת/9, השיב כי לרכבו נגרם נזק בפגוש האחורי ובפגוש בצדדים.

טען כי רכב התובעת נסע מאחוריו. הוא היה בתוך הנתיב ורכב התובעת פגע בו והמשיך לנתיב השני.

עת נשאל לאור גרסתו כיצד המפגש בין כלי הרכב לא היה עם חזית רכב התובעת, השיב "הוא כנראה ראה אותי באיחור, לא יודע מה הוא עשה...הוא פנה לנתיב ההפוך, נתן לי את המכה ועצר אחר כך אחרי שהוא הרגיש שיש תאונה".

בתשובה לשאלת ב"כ התובעת מסר כי נהג התובעת פגע ברכבו בפגוש האחורי בשני צידיו.

לשאלתי הבהיר כי נהג התובעת סטה על מנת להימנע מפגיעה בחלק האחורי והמשיך הלאה.

בתשובה לשאלת ב"כ התובעת טען כי רכבו בלט לנתיב הנסיעה ונהג התובעת פגע ברכבו בחלק הבולט של הרכב.

לשאלתי הבהיר כי לרכב התובעת לא נגרם נזק בחזית הרכב, הואיל והנהג הספיק לראות את רכבו וברח, ניסה לשבור, כך בלשונו, על מנת למנוע תאונה, ופגע ברכבו בחלק האחורי של הרכב.

עוד הבהיר כי נהג לא "הספיק כנראה לסטות מספיק מהר".

סיכומי ב"כ הצדדים

ב"כ התובעת בסיכומיו עתר לקבלת את התביעה ולדחות את התביעה שכנגד.

טען כי רכב הנתבעים יצא מחניה ולגרסת הנהג עמד כארבעים שניות על מנת למצוא את כרטיס החניה.

לשיטתו גרסת נהג הנתבעים אינה עולה בקנה אחד עם מוקדי הנזק של כלי הרכב המעורבים.

ב"כ הנתבעים בסיכומיו טען כי יש לדחות את התביעה ולקבל את התביעה שכנגד.

טען כי גרסת נהג התובעת לפיה הוא הסיט את הרכב שמאלה מתיישבת עם גרסת הנתבע.

טען כי השאלה היא מדוע נהג התובעת הסיט את רכבו. לטענת הנתבעים נהג התובעת הסיט את רכבו כדי לא לפגוע ברכב הנתבעים. משכך לא נפגע רכב התובעת בחזית הרכב, עם זאת בהמשך היה על נהג התובעת "לשבור" ובלשונו "כי אחרת הוא היה ממשיך לתוך כלי הרכב שחונים מצד שמאל בכיוון נסיעתו".

טען כי הנזק ברכב הנתבעים עולה בקנה אחד עם ההסבר כפי שעלה מגרסת הנתבעים.

לחלופין טען כי מדובר בתאונה בחניון ולפיכך מוטל אשם על שני המעורבים גם אם לשיטתו אין לקבל את גרסת נהג התובעת. בחניון יש לנהוג באופן זהיר ובאופן שיעלה בידי הנהג לבלום במועד.

דיון והכרעה

שקלתי את גרסאות הנהגים המעורבים, עיינתי בתצלומי כלי הרכב המעורבים, בתצלומי אזור הארוע ובדוחות השמאים.

לפני גרסה מול גרסה ועדויות שני הנהגים מהימנות עליי באותה מידה.

לרכב התובעת נזק בחלקו הימני, כנף אחורית נזוקה.

לרכב הנתבעים נזק בחלקו האחורי השמאלי.

נהג התובעת מסר בעדותו בבית המשפט כי בעת שהוא נסע בחניון בנתיב הימני והתקרב לרכב הנתבע מס' 2 אשר עמד בחניה, החל הרכב בנסיעה מהירה לכיוונו, הוא ברח, חרף האמור הנתבע מס' 2 פגע עם רכבו בחלקו האחורי של רכב התובעת, בדלת האחורית.

לציין כי בהודעת נהג התובעת לתובעת בזמן אמת, טען הנהג כי הרכב שיצא מהחניה יצא בצורה אלכסונית. עם זאת במהלך הדיון טען כי רכב הנתבעים נסע שלא באלכסון (עמ' 3 ש' 2-3).

בעוד הנתבע מס' 2 טען בבית המשפט כי הוא עמד בחניון כאשר רכבו פנה לקיר ויצא ברוורס, הוא חסם את נתיב הנסיעה, כשלושת רבעי מהנתיב. עמד כשלושים ארבעים שניות על מנת לחפש כרטיס חניה, ראה את אורות הרכב שהגיע, הרכב שהתנגש ברכבו בחלקו האחורי של הרכב. טען כי נהג התובעת ראה את רכבו באיחור ופנה לנתיב ההפוך, פגע ברכבו ועצר.

אני סבורה כי גרסת כל אחד מהנהגים המעורבים מתיישבת עם מוקדי הנזק בכלי הרכב המעורבים ואנמק.

אם התאונה היתה מתרחשת כאחת מגרסאות נהג התובעת בבית המשפט, קרי, כי רכב הנתבעים נסע לאחור שלא באלכסון (עמ' 3 ש' 2-3), אזי, מוקד הנזק ברכב הנתבע מס' 2 היה אמור להיות בצד ימין של רכב הנתבעים ולא בצידו השמאלי, כפי שארע בפועל.

דא עקא בהודעה למבטחת בזמן אמת, טען נהג התובעת כי רכב הנתבעים יצא בנסיעה לאחור בצורה אלכסונית, גרסה אשר מתיישבת גם עם גרסת נהג הנתבעים (עמ' 3 ש' 2), וגרסה אשר אינה סותרת את גרסתו של נהג התובעת בחקירתו הראשית, לפיה הנתבע מס' 2 נסע לכיוונו במהירות בעת שיצא מהחניה.

משמע, גרסתו של נהג התובעת בחקירתו הראשית ובהודעתו למבטחת, מתיישבת עם מוקד הנזק בכלי הרכב המעורבים, קרי, כי רכב הנתבעים נסע לאחור ופגע ברכבו ורכבו נפגע בצד ימין אחורי הואיל והוא סטה לנתיב הנגדי.

עם זאת גם גרסת נהג הנתבעים מתיישבת עם מוקדי הנזק בכלי הרכב המעורבים.

הנתבע מספר 2 מסר כי הוא נסע בנסיעה לאחור ועמד במסלול הנסיעה על מנת להוציא את כרטיס החניה ונהג התובעת התנגש ברכבו. טען כי הוא עמד במהלך הארוע. בבית המשפט הבהיר כיצד נסע לאחור, על גבי המוצג, התצלום ת/5, שרטט כי נסע לאחור בזווית ולא בנסיעה ישרה.

אם אכן נסע הנתבע מס' 2 לאחור בזווית, אזי, אפשרי שנהג התובעת פגע ברכב הנתבע מס' 2 בצידו השמאלי ,עת נהג התובעת עמד על גבי נתיב הנסיעה בחלקו וחיפש את כרטיס החנייה, ונהג התובעת הבחין ברכב הנתבע מספר 2, בשלב מאוחר, סטה מהנתיב שמאלה על מנת למנוע את התאונה, אולם הסטיה לא היתה חדה דיה, ובפועל התרחשה התאונה.

לאור האמור כאשר שתי הגרסאות נמצאו מהימנות ומתיישבות עם מוקדי הנזק, לא מצאתי כי מי מהצדדים הרים את הנטל המוטל על פי חוק ולא מצאתי כי מי מהצדדים הוכיח כי האחריות לקרות התאונה מוטלת לפתחו של הצד השני.

משכך מצאתי לדחות את התביעה והתביעה שכנגד.

כל צד ישא בהוצאותיו.

המזכירות תשגר את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ו כסלו תשע"ח, 14 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.