1. לפניי תביעה כספית על סך של 140,968 ₪ שעניינה נזק נטען שגרמה הנתבעת למקרקעין של התובע הידועים כגוש 15619 חלקה 51 מגרש 1 בכפר מג'אר ( להלן: "המקרקעין").
2. לטענת התובע, בשנת 2014 נכנסו עובדי הנתבעת למקרקעין ללא כל הודעה מוקדמת וזאת לצורך ביצוע עבודות להנחת קו ביוב (להלן: "הקו"). התובע פנה לנציגי הנתבעת והתנגד לביצוע העבודות מאחר ולטענתו, באותה עת הוא הכין את המקרקעין לנטיעת עצי זית והשקיע עשרות אלפי שקלים לצורך יישור המקרקעין וגידורם.
3. התובע טוען מאחר שהובטח לו על ידי נציגי הנתבעת כי לאחר סיום העבודות יוחזר מצב המקרקעין לקדמותו, הוא הסכים להמשך ביצוע העבודות.
4. בנוסף, התובע טוען שבניגוד להבטחת הנתבעת לפיה הקו יונח בגבול המקרקעין, בשלב מאוחר יותר התברר לו שהנתבעת הניחה את הקו בתוך המקרקעין, במרחק של כ - 5 מ' מהגבול.
5. התובע צירף חוות דעת השמאי ד"ר עבאס פרג' (להלן: "שמאי התובע"), לפיה כתוצאה מביצוע העבודות נגרמו למקרקעין נזקים בסך של 140,968 ₪.
6. מנגד, הנתבעת טוענת כי העבודות תוכננו מראש בגבולות המקרקעין ולצורך כך נשלחה הודעה לתובע, אשר הסכים לביצוען.
7. לטענת הנתבעת, לא נגרם כל נזק למקרקעין שכן לאחר ביצוע העבודות, במועד שאינו ידוע לה, ביצע התובע עבודות בהיקף גדול במקרקעין לצורך בנייה בה, דבר המייתר את טענותיו בדבר הנזק הנטען.
8. הנתבעת צירפה חוות דעת של השמאי, מר יורם מירה (להלן: "שמאי הנתבעת") ולפיה הנזק שנגרם למקרקעין מוערך בסך של 7,000 ₪. עם זאת, קבע שמאי הנתבעת שאין רלוונטיות לטענות התובע לפיצוי בגין הנזקים הנטענים וזאת לאור השינויים שביצע במקרקעין במועד מאוחר יותר לביצוע העבודות נשוא התובענה.
9. לאור הפערים בין חוות דעת הצדדים, מונה מומחה מטעם בית המשפט, השמאי מר אייל שפירא (להלן: "מומחה בית המשפט") אשר על ממצאיה אעמוד בהמשך.

ראיות הצדדים

1. בישיבת ההוכחות שהתקיימה בפניי העידו התובע והשמאי מטעמו וכן עד הנתבעת, מר איוב עלם ובנוסף נחקר מומחה בית המשפט על חוות דעתו.
2. בתום הדיון סיכמו ב"כ הצדדים את טענותיהם בעל פה.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, עיינתי בחוות הדעת ושמעתי את הצדדים ומומחה בית המשפט, אני מורה על קבלת התביעה, באופן חלקי.
2. טרם דיון אציין שאין רלוונטיות לטענת התובע לפיה הנתבעת לא שלחה לו הודעה בדבר כוונתה לבצע את העבודות במקרקעין, שעה שבסופו של יום התובע הסכים לביצועם, כפי שהעיד בתצהירו.
3. מכאן, ההכרעה בענייננו תתמקד בשאלה, האם העבודות שביצעה הנתבעת במקרקעין גרמו נזק לתובע ומה שיעורו של נזק זה.
4. בהתאם לחוות דעת שמאי התובע, כתוצאה מביצוע העבודות נגרמו לתובע נזקים בשיעור של 138,350 ₪, וזאת בגין ביצוע עבודות חפירה, בגין הצורך במילוי אדמה, בגין בניית טרסה שנהרסה וכן בגין שימוש בערימות עפר שהתובע הביא למקרקעין לצורך נטיעת עצי זית.
5. אלא מאי, הסכומים שצוינו בחוות דעת שמאי התובע לא נתמכו בראיות ו/או באסמכתאות כלשהן.
6. משנשאל שמאי התובע כיצד העריך את עלות החפירה בסך 66,000 ₪ השיב שהוא התייעץ עם בן דודו בעניין. בנוסף, משנשאל כיצד חישב את עלות האדמה שלטענתו נלקחה מהמקרקעין, טען כי עשה כן מתוך ידיעתו האישית וכן הסתמך על דברי התובע בעניין (עמ' 6 לפרוטוקול ש' 30-34 , עמ' 7 ש' 1-36).
7. שמאי התובע, שעל פי עדותו ביקר במקרקעין ביום 13.4.14, היינו, במועד סמוך למועד ביצוע העבודות, לא תמך את קביעתו בדבר כמות האדמה שנחפרה במקרקעין על ידי הנתבעת או זו שהביא התובע לצורך נטיעת עצי זית, בראיות כלשהן, לרבות, בתמונות המשאיות שפינו מהמקרקעין ו/או הובילו אליהן את האדמה או בקבלות המעידות על רכישת האדמה לנטיעת העצים או בהוצאות שנדרשו לצורך בניית הטרסה שנהרסה.
8. מתשובות שמאי התובע עולה שהסכומים בחוות דעתו, התבססו על הערכתו האישית תוך הסתמכות דברי התובע בלבד וזאת ללא שהם נתמכו בראיות כלשהן כאמור לעיל.
9. לא זו בלבד, גם עדותו של התובע עצמו בדבר העלויות בהן נשא לצורך הכשרת המקרקעין נטענה בעלמא ולא גובתה בכל קבלה ו/או אסמכתה אחרת.
10. מנגד, שמאי הנתבעת קבע בחוות דעתו שלא הוצגה על ידי התובע כל אסמכתה בדבר הנזק הנטען או היקפו, מה גם שהעבודות שביצע התובע במקרקעין לצורך הכשרתה לבניה, מייתרות את טענותיו לנזק הנטען שנגרם מהעבודות שביצעה הנתבעת. שמאי הנתבעת לא נחקר וממצאי חוות דעתו לא נסתרו.
11. מומחה בית המשפט ציין בחוות דעתו לאחר ביקור שערך במקרקעין ביום 8.8.18, כי במקרקעין בוצעו עבודות פילוס והוספת חומר בניה המחלק את המקרקעין לשני מפלסים וזאת כהכנה לבניית מבנה ולא לנטיעת כרם זיתים.
12. בנוסף, מומחה בית המשפט קבע כי תוואי הקו שהונח במקרקעין הינו במרחק של כ- 2-3 מ' מגבול המקרקעין.
13. מומחה בית המשפט קבע כי בשל השינוי המסיבי שנערך במקרקעין, הנזק הממשי שנגרם בפועל לתובע הינו בסך של 19,220 ₪, המורכב מסך של 11,520 ₪ לצורך שיקום תוואי החפירה והדרך באורך של כ – 48 מ' ברוחב 3 מ' וכן מסך של 7,700 ₪ בגין פינוי טרסה שניזקוה ובניית טרסה חדשה.
14. התובע לא השלים עם חוות דעתו של מומחה בית המשפט וביקש לחקור אותו על חוות דעתו ואכן מומחה בית המשפט נחקר בדיון בפניי.
15. הלכה היא כי בית המשפט לא יסטה ממסקנות חוות דעתו של מומחה שמונה על ידו אלא במקרים חריגים. לעניין זה ראו ע"א 4179/17 יותר סוכנות לביטוח (1989) בע"מ נגד ערן רובין (פורסם בנבו), שם נקבע כי "סטייה מחוות דעתו של מומחה הממונה מטעם בית המשפט ומהווה ידו הארוכה, תיעשה במשורה, במקרים חריגים ומנימוקים כבדי משקל".
16. בנוסף לאמור לעיל, המומחה מטעם בית המשפט אינו מטעם צד כלשהו, על כן יש לייחס לדעתו משקל אובייקטיבי רב יותר מאשר לחוות דעתם של המומחים האחרים. (ע"א 680/87 המגן חברה לביטוח נ' יוסף אליהו פד"י מו (4) 154 ).
17. בענייננו, מעיון בחוות דעת של מומחה בית המשפט עולה כי עסקינן בחוות דעת שמספקת לטעמי תשובות לשאלות המקצועיות המצריכות הכרעה. מומחה בית המשפט התייחס למחלוקת שהובאה לעיונו על ידי הצדדים ובכללם חוות דעתם המומחים ונדרש לסוגיות הדרושות הכרעה.
18. כמו כן, עדותו של מומחה בית המשפט לפניי הייתה עדות מקצועית ואמינה ולא מצאתי כי יש בחקירתו כדי למוטט את הממצאים אותם קבע בחוות דעתו אלא להיפך, מומחה בית המשפט עמד מאחורי חוות דעתו ואף חיזק אותה.
19. בחקירתו הנגדית חזר מומחה בית המשפט וציין שבביקורו במקרקעין נוכח כי בוצעה בהם עבודת הכנת תשתית לצורך ביצוע עבודות בניה ( עמ' 9 לפרוטוקול ש' 10-19) , דבר שאושר על ידי התובע עצמו ( עמ' 4 לפרוטוקול ש' 28-29).
20. מומחה בית המשפט הסביר מדוע אין לפסוק לתובע כל פיצוי נוסף מעבר לפיצוי שנקבע בחוות דעתו, וזאת לאחר שהתובע הכשיר את המקרקעין לבניה ולא לצורך נטיעת זיתים, כפי שטען התובע בתחילה.
21. לעניין הפיצוי אותו דרש התובע בגין הנזק הנטען מביצוע החפירות להנחת הקו בגבול המקרקעין, הגם שנזק זה לא הוכח על ידי התובע, הרי שבחקירתו הנגדית עמד מומחה בית המשפט על קביעתו שלא לפסוק פיצוי בגין החפירות שבוצעו במקרקעין לאחר שהגיע למסקנה שהקן הונח במרחק של 2-3 מ' מגבול המקרקעין ולא במרחק 5 מ', כפי שטען התובע.
22. עדותו של מומחה בית המשפט בעניין זה הייתה מהימנה, מה גם שהתובע לא צירף כל חוות דעת מודד הקובעת את מיקומו של התוואי בו הונח קו במקרקעין ושטענות התובע לפיה הנחת הקו בוצעה בתוך המקרקעין ולא על הגבול נטענה בעלמא בלבד.
23. מומחה בית המשפט הסביר כיצד הגיע לפיצוי שיש להעניק לתובע בגין מילוי באדמה של הדרך שנסללה מתחת לקו וכן לפינוי הטרסה שניזוקה ובניית טרסה חדשה במקומה, כמצוין בסעיפים 7.2 ו – 7.3 לחוות דעתו ותשובתו בעניין לא נסתרה.
24. בהקשר זה אציין שלא מצאתי לקבל את טענת התובע לפיה יש להכפיל את הפיצוי שקבע מומחה בית המשפט בגין תוואי החפירה.
25. ראשית, התובע לא הוכיח מהו בפועל אורך גבול החלקה ואין בהסתמכותו על המסמכים שצורפו לתצהיר עד הנתבעת כדי לסייע לו, שכן לא ניתן ללמוד ממסמכים אלו על האורך הנטען, מה גם שעניין זה לא עלה בכתב התביעה, בתצהיר עדותו הראשית של התובע או בחוות דעת השמאי מטעמו ועל כן הדבר מהווה הרחבת חזית אסורה.
26. מכל האמור לעיל, מצאתי לקבל את חוות דעת של מומחה בית המשפט לעניין הנזקים אשר נגרמו בפועל לתובע כתוצאה מהעבודות שביצעה הנתבעת במקרקעין.

סוף דבר

1. לאור האמור לעיל , אני מקבלת את התביעה , באופן חלקי, ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 19,220 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד מועד התשלום בפועל.
2. בנוסף אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 4,300 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 4,500 ₪.
3. הסכומים האמורים לעיל ישולמו תוך 30 יום מהיום, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום פסק הדין עד ליום התשלום בפועל.

ניתן היום, ה' טבת תשפ"א, 20 דצמבר 2020, בהעדר הצדדים.