31 אוקטובר 2017

1. הנתבע הודיע כי לפנים משורת הדין ובנסיבות העניין החליט שלא לקחת בחשבון בחישוב הכנסות התובעת את הכנסותיה מתמיכה משפחתית. התייצבות התובעת היא בהתאם לרישום בשירות התעסוקה לשלושה חודשים בלבד וכפי שפורט בהודעה.
2. התובעת ביקשה ליתן תוקף של פסק דין להודעת הנתבע, ולא למחוק התביעה.
3. ניתן בזאת תוקף של פסק דין להודעת הנתבע מיום 18.9.17 כמבוקש ובכך מסתיים ההליך שבפנינו. המשך זכאותה של התובעת ייבחן בהתאם למסמך שהמציאה ולהצהרתה.
4. התובעת ביקשה לפסוק לזכותה הוצאות, הואיל ונאמר לה שבהעדר זכאות לקבלת הבטחת הכנסה אין טעם בהתייצבותה. התובעת מבקשת שבפסיקת הוצאות יהא משום פיצוי והיא תקבל בפועל סכום שווה ערך לגמלה.
5. הנתבע התנגד לפסיקת הוצאות וטען כי יש לזכור שהתובעת מיוצגת מכוח מינוי של הלשכה לסיוע משפטי. הנתבע טען כי לא ברור לו מי אמר לתובעת לא להתייצב וניתן לראות שהיא כן התייצבה מספר חודשים כך שחובת ההתייצבות היתה ידועה לה. לטענתו פסיקת הוצאות תעודד מדיניות פסולה לפיה התייצבות בשירות התעסוקה היא רק לשם קביעת זכאות לגמלה ולא לשם חיפוש אמיתי של עבודה.
6. לאחר שעיינו בטיעוני הצדדים ובכתבי בי דין, לא שוכנענו כי במקרה זה יש מקום לפסיקת הוצאות כמעין פיצוי על אי הזכאות לגמלה. מדובר בצעד חריג שאין מקום לנקוט בו כל אימת שלא בוצעה התייצבות מלאה בשירות התעסוקה מטעם כלשהו. הבקשה לפסיקת הוצאות נדחית, משהתובעת מיוצגת מכוח מינוי של הלשכה לסיוע משפטי.
7. אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"א חשוון תשע"ח, (31 אוקטובר 2017), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.