1. לפניי תביעתה של התובעת לקבלת פיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לה, לטענתה, כתוצאה מתאונת דרכים שאירעה ביום 1.1.2016 (להלן: התאונה). לטענת התובעת, במועד התאונה, בסביבות השעה 13:00 רצתה להיכנס לרכבה מסוג אאודי מ"ר 4861056 (להלן: הרכב), שחנה בחניון ליד מרכז מסחרי בלוד. לדבריה, במהלך הכניסה לרכב, כשביקשה להתיישב בכיסא הנהג, כשהיא נתמכת בגג הרכב וידה השמאלית מונחת על משקוף הדלת, נסגרה דלת הרכב בעוצמה על ידה השמאלית. כתוצאה מהתאונה נפגעה באצבע השלישית של כף ידה השמאלית.
2. הנתבעת חולקת על נסיבות אירוע התאונה כפי שהן מתוארות על ידי התובעת. לטענתה, התאונה לא אירעה בנסיבות שתוארו על ידה אלא בנסיבות אחרות שלא מהוות תאונת דרכים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונת דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפלת"ד). אין מחלוקת בין הצדדים לגבי קיומו של ביטוח בתוקף וגם אין מחלוקת על כך שבמידה וייקבע כי הנסיבות אותן תיארה התובעת אכן התרחשו – המדובר בתאונת דרכים על פי חוק הפלת"ד.
3. היום התקיימה ישיבה בה הובאו ראיות הצדדים. לפניי העידו התובעת וזוגה, הוגשו ראיות נוספות והצדדים סיכמו טענותיהם בעל-פה. לאור המחלוקת בין הצדדים, נדון תחילה בנסיבות התאונה וככל שתתקבל גרסתה של התובעת, נעבור לדון בשאלת הנזק.
4. נקדים ונציין כי כתוצאה מהתאונה הנטענת נפגעה התובעת בגליל הרחיקני של האצבע השלישית בכף יד שמאל ונגרם לה שבר תלישה. מהמסמכים הרפואיים שהוגשו עולה כי רק ביום 10.1.2016 פנתה התובעת לקבלת טיפול רפואי בקופת חולים. בתיעוד זה צוין כי התובעת התלוננה על מכה ישירה מדלת של רכב באצבע השלישית בכף יד שמאל. ביום 12.1.2016 קיבלה התובעת טיפול רפואי במרכז הרפואי "אסף הרופא". בתיעוד הרפואי עולה כי ביום 21.1.2016 התובעת עברה ניתוח לקיבוע השבר.

נסיבות אירוע התאונה

1. לתאונה לא היו עדים ונסיבות התאונה נלמדות מפיה של התובעת. ברור אפוא, כי מדובר בסיטואציה של עדות יחידה של בעל דין. כידוע, על פי סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, קיימת אפשרות לפסוק במשפט אזרחי על פי עדות יחידה שאין לה סיוע, אולם במקרים בהם "העדות היא של בעל דין או של בן-זוגו" או "של אדם המעוניין בתוצאות המשפט לטובת בעל הדין שקרא אותו להעיד", יש צורך לפרט מה הניע את בית המשפט להסתפק בעדות זו.
2. לאחר שראיות הצדדים הונחו לפניי אני מחליט לקבל את גרסתה של התובעת לגבי אופן התרחשות התאונה. כאמור, אין מחלוקת בין הצדדים כי גרסתה של התובעת לגבי אופן התרחשות התאונה מהווה "תאונת דרכים" במובנה לפי חוק הפלת"ד.
3. התובעת העידה לפניי והתרשמתי לחיוב מעדותה. התובעת ציינה כי ביום התאונה הייתה במרכז מסחרי בלוד ולאחר מכן ניגשה לרכבה שחנה בחנייה קרובה. צמוד לרכבה היה רכב אחר ועל כן היה לה קשה לפתוח את דלת רכב. התובעת נתמכה במשקוף הדלת תוך כדי תהליך הנחת גופה על מושב הנהג ובמהלך כך נטרקה הדלת על אצבעה והיא סבלה מכאבים. התובעת פירטה כי באותו יום שהתה במרכז המסחרי אך לא קנתה דבר ובהמשך גם פירטה כי הייתה אמורה לרכוש תרופות מסוימות מבית מרקחת שנמצא במרכז המסחרי (עמ' 4, עמ' 6 לפרוטוקול). התרשמותי כי התובעת דיווחה דיווח אמת לגבי נסיבות התרחשות התאונה, וכי התאונה אירעה לפי הנסיבות שמסרה. עדותה של התובעת הייתה עדות סדורה, מפורטת, ללא סתירות, הולמת את הסיטואציה בה היה רכבה, וכן מתיישבת עם ההיגיון ועם ניסיון החיים. זוגה של התובעת לא היה עד לתאונה והובא לעדות לעניין הנזק. עדותה של התובעת תאמה לחלוטין את עדותו של זוגה בנושאים פריפריאליים שאינם נוגעים לגרעין נסיבות התרחשות התאונה – וגם זה נתון שמלמד על מהימנות גרסתה.
4. אמנם התצהיר שהגישה התובעת (ת/1) לא כלל פירוט לגבי מקום חניית הרכב ולגבי מעשיה של התובעת עובר לתאונה, אך אין בכך כדי לפגום במהימנות התובע, שכן מסקנתי נובעת מהתרשמות ישירה מהתובעת. יש לזכור בהקשר זה, כי תצהיר הנסיבות לא הוגש במסגרת החלטת בית המשפט על הגשת תצהירי עדות ראשית, שכן לא ניתנה החלטה שכזו, אלא לפי החלטה מיום 18.9.2017 לאור יוזמה שעלתה על ידי ב"כ התובעת.
5. אכן, התובעת לא פנתה מיד לקבלת טיפול רפואי. היא העידה כי לא התייחסה לכאב בצורה רצינית, לקחה משככי כאבים וקיוותה שהכאבים יחלפו. אך לאחר מספר ימים הכאבים לא הרפו, והאצבע שנפגעה שינתה את צורתה (ראו עמ' 4 לפרוטוקול). ואכן, כפי שעולה מהמסמכים הרפואיים, הפנייה הראשונה של התובעת לקבלת טיפול רפואי הייתה רק לאחר כ- 10 ימים ממועד התאונה. אמנם העובדה שהתובעת לא אצה-רצה לקבלת טיפול רפואי, לא "ייצרה" רישום אותנטי סמוך להתרחשות התאונה, אולם אינני סבור שיש בכך כדי לפגום בגרסתה, נהפוך הוא. התנהלות זו מלמדת כי התובעת לא ייחסה משקל ומשמעות לפגיעה וחשבה כי מדובר בכאב שיחלוף ורק לאחר שהתבדתה והאצבע שינתה את צורתה, פנתה לקבלת טיפול רפואי. גם לאחר שפנתה לקבל טיפול רפואי, היא ציינה כי פגיעתה הייתה כשבועיים לפני הפנייה, אינדיקציה שמתיישבת עם טענתה לגבי מועד קרות התאונה. התנהלות זו – לפיה התובעת לא פנתה מיד לקבלת טיפול רפואי – תואמת את התרשמותי מעדותה ואת העובדה כי מדובר באישה שמתמודדת עם כאב כרוני (התובעת ציינה בעדותה כי היא מאובחנת כסובלת מפיברומיאלגיה ונוטלת תרופות באופן קבוע), ואינה ששה לפנות לקבלת טיפול רפואי. נקודה זו מביאה אותי לעניין נוסף שאף הוא מחזק את התרשמותי מהתובעת ומשתלב היטב עם מכלול התמונה העובדתית – והכוונה היא סוגיית ויתור התובעת על בדיקה על ידי המומחה הרפואי שמונה מטעם בית המשפט.
6. במסגרת ההליכים בתיק זה הגישה התובעת בקשה למינוי מומחה רפואי ובהחלטה מיום 18.9.2017 נקבע כי קיימת תשתית ברורה למינוי מומחה מטעם בית המשפט, ובית המשפט הורה על מינוי מומחה רפואי בתחום האורתופדי (פרופ' שטהל). חשוב לציין כי נקבע כי בהוצאות המומחה תישא הנתבעת. למרות זאת, הודיעה התובעת כי היא מוותרת על בדיקתה על ידי המומחה – הודעה, שיש להודות, איננה שגרתית במקומותינו.

אינני מקבל את טענת הנתבעת כי וויתורה של התובעת על מינוי המומחה היה מפאת חששה כי יקבע על ידי המומחה שפגיעתה באצבע השלישית לא יכולה להיגרם ממנגנון טריקת דלת, כנטען על ידה. מינוי מומחה בית המשפט לא נועד לשם מתן חוות דעת בשאלה אם הפגיעה הולמת את המנגנון המתואר על ידי התובעת, אלא לשם קביעת דרגת הנכות. יתרה מכך, טענה זו לא מתיישבת עם המונח בבסיס טענת הנתבעת כי התובעת מבקשת למסור גרסת שקר. מקובלים עלי הסברי התובעת, הגם שניתן לחלוק על הרציונאליות בהילוך שהיא נקטה, כי היא לא פנתה למומחה משום שהיא "עייפה נפשית מללכת לרופאים".

1. עוד טוענת הנתבעת, כי מנגנון הפגיעה שמתואר על ידי התובעת לא מתיישב עם פגיעתה באצבע השלישית בלבד, שכן לפגיעה באצבע לא נלוותה פגיעה נוספת ביתר חלקי היד. אין בידי לקבל טענה זו ואינני משוכנע כי כתוצאה מטריקת דלת לא יכולה להיגרם פגיעה באצבע אחת. חיזוק לעמדה זו ניתן למצוא בכך שמדובר בפגיעה בגליל הריחקני של האצבע השלישית והתיאור העובדתי שמתואר על ידי התובעת יכול בהחלט להתיישב עם הפגיעה. נזכיר, כי התובעת תיארה כי היא הכניסה את גופה לכיוון מושב דלת הנהג, החזיקה את ידה השמאלית בחלק העליון של משקוף הדלת והדלת נטרקה על ידה.
2. לסיכום, אני מקבל את גרסתה של התובעת ונימוקיי לכך פורטו בהרחבה. מכאן שאני קובע כי התובעת נפגעה ביום 1.1.2016 כתוצאה מתאונת דרכים, בעטיה נגרמה לה פגיעה באצבע שלישית של יד שמאל.

הנזק

1. בפתח פסק הדין התייחסתי לפנייתה של התובעת לקבלת טיפול רפואי ולשם שלמות התמונה נציין, כי ביום 21.1.2016 עברה התובעת תחת הרדמה ניתוח לקיבוע השבר באצבע, אשר תואר כשבר תלישה. מהמסמך הרפואי עולה כי התיקון בוצע באמצעות קיבוע במסמרים שבהמשך הוסרו. לאחר הטיפול בבית החולים התובעת המשיכה בקבלת טיפולים רפואיים בקופת חולים. במסמכים הרפואיים קיים תיעוד לפיו התובעת קיבלה אישורי מחלה עד ליום 1.4.2016, משך תקופה של כשלושה חודשים.
2. כפי שצוין, למרות שבית המשפט מינה לתובעת מומחה רפואי בתחום האורתופדי, התובעת וויתרה על בדיקתה על ידי מומחה ועל כן נקודת המוצא כי לתובעת לא נותרה נכות לצמיתות בעקבות התאונה. מכאן שלא ניתן לקבוע כי חלה גריעה בכושר השתכרותה וגם התובעת לא טוענת להפסד השתכרות בעתיד.
3. התובעת עובדת כתופרת עצמאית. מהמסמך שהוגש על ידה, ת/3, עולה כי הכנסתה בשנת 2015 הסתכמה בסך 26,310 ₪ ברוטו ובשנת 2016 - 23,333 ₪ ברוטו. מקובלת עלי טענת הנתבעת, כי לא ניתן ללמוד הרבה מהמסמך, שכן המסמך כולל רק את ההכנסה ואינו מפרט את ההוצאות ופרטים נוספים אחרים מהם ניתן להתחקות אחר הכנסתה החודשית לצורך חישוב הפיצוי. עם זאת, יודגש כי מקובלת עלי הטענה שמשך תקופה של כשלושה חודשים תפקודה של התובעת בעסק נפגע. כידוע, הפסד שכר בעבר הוא נזק מיוחד שטעון הוכחה בשני מישורים, עצם קיומו ושיעורו (ע"א 525/74 אסבסטוס נ' פזגז חברה לשיווק בע"מ, פ"ד ל (3) 281, 285 (1976)). התובעת לא הניחה תשתית ראויה להוכחת הפסד בהשתכרותה בעבר. יחד עם זאת, מקובלת עלי עדותה, כי היא נעזרה בבתה, שגם היא בעלת מיומנות בתפירה וכן בבעלה (עמ' 5 שורה 24 ואילך לפרוטוקול) לשם תפעול העסק בתקופת אי הכושר. התובעת מבקשת לפסוק לה בגין הפסד שכר לעבר סכום של 6,000 ₪. מנגד טוענת הנתבעת, שאין לפסוק מאומה בגין ראש נזק זה. בשים לב לנתונים שהובאו, אני רואה לפסוק לתובעת פיצוי בראש נזק זה בסך של 4,000 ₪ שמבטא את הסיוע שהושיטו בני המשפחה לתובעת בעסק בשל הפגיעה שנגרמה לה.
4. כתוצאה מפגיעתה, נזקקה התובעת לעזרה מוגברת מצד בני משפחתה בעבודות משק הבית וכן הוציאה הוצאות, בין היתר לצורך הנסיעות לטיפולים הרפואיים. מקובלת עלי עדותו של זוגה של התובעת כי הוא סייע בעבודות משק הבית סמוך לאחר הפגיעה ובמהלך החלמתה. אני מעריך את הפיצוי בגין ראש נזק זה בסכום כולל של 5000 ₪.
5. נזק לא ממוני: פגיעתה של התובעת לא הייתה פגיעה של מה בכך. כפי שפורט מעלה, כתוצאה מהתאונה נגרם לתובעת שבר תלישה באצבע השלישית, אשר הצריך ניתוח תחת הרדמה מקומית וקיבוע. סבורני כי בנסיבות אלו, יש מקום לעשות שימוש בסמכות הקבועה בתקנה 2 (ב) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון) התשל"ו-1976. לפיכך, אני מוצא לפסוק לתובעת בראש נזק זה סך של 12,700 ₪.
6. נזקיה של התובעת מסתכמים אפוא בסכומים הבאים: בגין הפסד השתכרות לעבר 4,000 ₪; בגין הוצאות ועזרת צד ג' 5,000 ₪ ובגין נזק לא ממוני 12,700 ₪ - סה"כ 21,700 ₪.
7. אשר על כן, אני מחליט לקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 21,700 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד והוצאות בסכום כולל של 4,000 ₪. הסכומים ישולמו תוך 45 ימים ממועד מתן פסק הדין, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית החל ממועד מתן פסק הדין ועד מועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ד אדר תשע"ח, 01 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.