02 נובמבר 2017

1. לפני ערעור על החלטת ועדה לעררים (נפגעי עבודה) מיום 18.9.2016 (להלן – הועדה).
2. המערערת, רופאה במקצועה, ילידת 1954 נפגעה ביום 8.7.2015 בפגיעה שהוכרה כפגיעה בעבודה בקרסול ימין ומרפק שמאל. ביום התכנסות הוועדה הופיעה בפניה ושטחה את תלונות כדלקמן:

" עו"ד- התובעת החליקה, סבלה מקרע חלקי בשתי רצועות.

ניתן לראות בתיעוד בקופ"ח סבלה מכאבים ומגבלה בתנועות קרסול. עברה בדיקת US. נבדקה ע"י פרופ' נרובאי ומצא שיש התעבות בקרסול ימין לעומת שמאל. יש הגבלה בטווחי תנועה מפנה לחוו"ד. גם נכויות זמניות צריכות להיות מחולקות באופן שונה.

נכותה היא 10% לצמיתות. וציין את נימוקיו מדוע אינו מקבל את החלטת דרג 1.

תובעת-מאוד פגע בתפקוד היומיומי שלי. לא הולכת לחדר כושר או ללכת הרבה. יש כאבים בקרסול יש אי יציבות בקרסול. לא יכולה לבצע ביקורי בית, חולשה בקרסול. "

1. הוועדה פירטה את ממצאי הבדיקה הנוכחית וסיכמה כדלקמן:

" בעמידה אין להתרשם מכל עיוות או דפורמציה במבנה קרסוליים וכפות רגלים למעט אלוקס ולגוס דו צדדי לא רלוונטי. מדגימה הליכה בשמץ צליעה מימין מוסרת שאינה מסוגלת להלך על עקב ובהונות ימין. בשכיבה צבע טמפ' ודפקים פרופרים נמושו היטב, אין שינוים טרופיים אין הזעת יתר. נמדדו היקפים שווים סביב השוקיים היקפים שווים סביב פטישוני הקרסולים וכן בגובה מודטרסלי. מניעה אצבעות באופן חופשי בכח גס 5/5. בדיקת תחושה שטחית שמורה. תנועות קרסולים DF שמאל 15 ימין 10 PF 45 דו"צ אינוורסיה 30 דו"צ. אוורסיה 20 דו"צ . __ יציבות הקרסולים נמצאה דווקא חוסר יציבות לטראלית + 1 בקרסולה השמאלי ואילו בקרסול ימני נמצאה יציבות מלאה לחלוטין הן במישור הקדמי אחורי והן במישור הצדדים פנימי. בשכיבה על הבטן הושגה תנועתיות ויציבות הקרסוליים ללא שינוי, מבחן טומפסון שלילי דו"צ. הוועדה עיינה בחוו"ד פרופ' נרובאי 3/7/16 שהעניק 10% לפי סעי 35 (1) בגין קרע בשתי רצועות בקרסול. הוועדה עיינה בפיענוח של US של קרסול שמאל 14/7/15 שלא נמצא קרע לא מלא חלקי ב ATFL וב CFL הועדה בדעה שאין מדובר בקרעים מלאים אלא חלקיים הרי שלא ניתן להתרשם קלינית מחוסר יציבות בקרסול. הועדה התרשמה דווקא מחוסר יציבות בקרסול השמאלי.

הועדה לא התרשמה מכל מגבלה תפקודית בקרסול ימין כמתואר.

הועדה דוחה הערר. "

טענות הצדדים

1. ראשית יצוין כי בדיון ההערכה המוקדמת שנערך בתיק הסכים המשיב להשיב את עניינה של המערערת לוועדה לצורך בחינת שיעורי הנכות הזמנית שניתנו לה לאור היעדר התייחסות לממצאי פרופ' נרובאי באשר לכך אשר חוות דעתו הוצגה לוועדה והיא התייחסה לחלק מהאמור בה, כמו כן הסכים המשיב כי הוועדה תבהיר את האבחנה כאשר קבעה אבחנה לאחר חבלה בקרסול שמאל כאשר האיבר המוכר הוא קרסול ימין. מעבר לכך לא הסכים המשיב להחלפת הרכב הוועדה שכן לא הועלה לטעמו נימוק המצדיק זאת.
2. המערערת הסכימה להסכמה אולם ביקשה כי הוועדה תיתן דעתה לכך שבממצאי בדיקתה הקלינית נמצאה מגבלה בתנועות הקרסול וגם בחוות דעתו של פרופ' נרובאי ואילו הוועדה לא מקנה נכות על כך, עוד טענה כי הוועדה לא התייחסה באופן מפורט לממצאי פרופ' נרובאי בחוות דעתו. עוד טענה כי ככל שהוועדה תקבע נכות עליה לדון בהפעלת תקנה 15. לבסוף טענה כי יש להחליף את הרכב הוועדה וכן עמדה על הוצאותיה.
3. המשיב טען כי הוועדה התייחסה לחוות דעתו של פרופ' נרובאי וקובעת כי בניגוד לאמור שם המערערת אינה סובלת מקרעים מלאים אלא חלקיים ומבחינה קלינית לא ניתן להתרשם מחוסר יציבות בקרסול, ומדובר בהתייחסות מספקת. באשר לפריט הליקוי שיישם פרופ' נרובאי, הרי שהוועדה לא התרשמה כמוהו ממגבלה תפקודית ועל כן אין מקום להתאימו.
4. משקיימת הסכמה חלקית בין הצדדים נותר להכריע בעניינים השנויים במחלוקת.
5. כידוע, בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות לעררים רק בשאלות משפטיות. עוד נקבע כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל 10014/98 יצחק הוד - המל"ל פד"ע ל"ז 213)
6. אחת מהחובות המוטלות על הוועדה לעררים בהיותה גוף מעין שיפוטי היא חובת ההנמקה, אשר הנה חיונית גם על מנת לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (דב"ע (ארצי) שם/1318-01 עטיה – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60).
7. עיון בפרוטוקול הוועדה מעלה כי נתנה דעתה לחוות דעתו של פרופ' נרובאי וכן לבדיקת אולטרסאונד מיום 14.7.2015 אולם מאחר וממצאי בדיקתה הקלינית לא העלו חוסר יציבות בקרסול ימין, האיבר המוכר, וכן לא מצאה מגבלה תפקודית על כן לא העניקה למערערת נכות. לאור האמור לא מצאתי כי על הוועדה להתייחס למפורט בחוות דעתו יותר משעשתה וכן בהתאם להסכמה תתייחס רק לעניין קביעת שיעור הנכויות הזמניות על ידי פרופ' נרובאי.
8. כמו כן הטענה כי ממצאי הבדיקה של הוועדה מעידים על מגבלה בתנועה היא טענה רפואית ולבית הדין אין הסמכות לקבוע זאת.
9. באשר להחלפת הרכב הוועדה, ידוע כי דרך המלך היא החזרת עניינו של המערער לוועדה באותו הרכב לצורך הבהרת החלטתה והטוען כי נדרשת החלפת הרכב להצביע על טעם המצדיק זאת. לא מצאתי כי מדובר במקרה חריג המצדיק החלפת הרכב, שכן הוועדה התכנסה בעניינה של המערערת פעם אחת ולא ניכר כי היא נעולה בדעתה.
10. סוף דבר - לאחר ששקלתי את מכלול העובדות ואת החלטת הוועדה ובהתאם להסכמת הצדדים אני קובע שיש להחזיר את העניין לוועדה לעררים לצורך בחינת שיעורי הנכות הזמנית שנקבעו למערערת, תוך התייחסות מנומקת למפורט באשר לכך בחוות דעתו של פרופ' נרובאי מיום 3.7.2016.

בנוסף, הוועדה תבהיר את האבחנה שקבעה "לאחר חבלה בקרסול שמאל" וכן באשר לכך שעיינה באולטרסאונד של קרסול שמאל כאשר מדובר באולטרסאונד מיום 14.7.15 של קרסול ימין והכל בשים לב לכך שהאיבר המוכר הוא קרסול ימין.

החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת.

המערערת וב"כ יוזמנו לדיון בוועדה ויוכלו לטעון בפניה.

1. מאחר והעניין מוחזר בהסכמת הצדדים, וטענותיה הנוספות של המערערת נדחו, אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ג חשוון תשע"ח, (02 נובמבר 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.