מבוא

1. לפניי עתירה מנהלית, בגדרה מבקש העותר, ד"ר אדריאן לזרוביץ (להלן: "העותר"), להורות על ביטול החלטת המשיבה לפיה נכשל העותר בבחינת שלב ב' ברפואה תעסוקתית. עוד מבקש העותר להורות על ביטול החלטתה של וועדת הבחינות העליונה של המשיבה שדחתה את ערעורו של העותר על תוצאות הבחינה ועל ביטול החלטתה של וועדת הערר מטעם המשיבה, שדחתה את עררו של העותר על החלטתה של וועדת הבחינות העליונה.
2. העותר הינו רופא המשרת בצה"ל.

המשיבה, ההסתדרות הרפואית בישראל- המועצה המדעית (להלן: "המשיבה") היא אורגן של ההסתדרות הרפואית בישראל, והיא אשר מוסמכת לפי דין לנהל את מערך ההתמחות של הרופאים ולפקח עליו, ובכלל זה לנהל ולפקח על הליך בחינות ההתמחות ברפואה, לרבות כתיבתן, עריכתן ובדיקתן.

1. בשנת 2008 החל העותר את התמחותו ברפואה תעסוקתית במחלקה לרפואה תעסוקתית בצה"ל. בשנת 2011 הוא עבר בהצלחה את בחינת שלב א' ברפואה תעסוקתית, וביום 4.11.2015 נערכה לו בחינת שלב ב', היא הבחינה שבמחלוקת.
2. ביום 8.11.2015 נמסר לעותר כי לא עבר את בחינת שלב ב'. בדיעבד נודע לעותר כי מתוך שישה בוחנים שבחנו אותו, שלושה בלבד קבעו כי עבר בהצלחה את הבחינה, שניים קבעו כי נכשל בבחינה ובוחן נוסף לא סימן בטופס הדיווח האם העותר עבר את המבחן או נכשל בו.
3. ביום 20.1.2016 הגיש העותר ערעור על תוצאות הבחינה. ביום 25.5.2016 החליטה וועדת הבחינות העליונה של המשיבה לדחות את הערעור.
4. ביום 10.7.2016 הגיש העותר ערר על החלטתה של וועדת הבחינות העליונה. ביום 7.9.2016 נשמע הערר בפני וועדת הערר של המשיבה וביום 25.9.2016 נמסרה לעותר ההחלטה לדחות את הערר.
5. מכאן העתירה שלפניי.

טענותיו של העותר

1. העותר טוען כי במסגרת הליך הבחינה והדיון בעררים שהגיש העותר, נפלו פגמים מנהליים קשים.

ראשית, המשיבה פעלה בחוסר סמכות, בעצם הגשתו למבחן לפי מתכונת הבחינות החדשה ולא לפי מתכונת הבחינות הישנה. במה דברים אמורים- מתכונת הבחינות הישנה כללה בחינה בפני שתי וועדות בוחנים, בנות ארבעה בוחנים סך הכל. לעומת זאת, מתכונת הבחינה החדשה כללה שלוש וועדות בוחנים בהן יש שישה בוחנים, כאשר הוועדה השלישית היא "וועדת מפעלים" בת שני בוחנים. לפי תיקון מיום 7.7.2010 לתקנות הרופאים (אישור תואר מומחה ובחינות) (תיקון) התש"ע- 2010 (להלן: "התיקון לתקנות הרופאים"), הוחלט על שינוי במתכונת ההתמחות ברפואה תעסוקתית, אך נקבע כי מי שערב תחילתן של התקנות השלים שליש מתקופת ההתמחות שלו, יוכל להמשיך ולהשלים את התמחותו לפי תוכנית ההתמחות שחלה עליו בעת תחילת התמחותו. הואיל והעותר אכן השלים למעלה משליש מתקופת התמחותו טרם התיקון הנ"ל, הוא היה זכאי להמשיך את התמחותו לפי התוכנית המקורית. ברם, כך טוען העותר, בפועל הוא נדרש להבחן לפי מתכונת הבחינות החדשה, בניגוד להוראות התיקון, בחינה הכוללת התייחסות לדו"ח סיור במפעלים, שהוא תולדה של התוכנית החדשה. משכך, הוא נבחן, חרף מחאתו, על ידי שלוש וועדות, לרבות וועדת מפעלים, ואגב כך הוא נבחן לגבי נושאים שלא היה אמור להבחן עליהם כלל, לאמור, דו"חות ביקור במפעלים, והוא גם לא נערך מראש לבחינה עליהם. העותר אף הקדים פנייה מראש למשיבה, עוד בטרם מועד הבחינה, וביקש להבחן במתכונת הישנה, אלא שלא זכה לכל מענה.

שנית, וועדת הבחינות העליונה של המשיבה חרגה מסמכותה, בכך שהחלטתה בערעורו של העותר ניתנה על ידי היועצת המשפטית של הוועדה ולא על ידי יו"ר הוועדה, כמתחייב מנהלי המשיבה.

שלישית, וועדת הערר העליונה של המשיבה התכנסה ודנה בערר על החלטתה של וועדת הבחינות העליונה בהרכב חסר של שלושה חברים בלבד, למרות שלפי תקנון ההסתדרות הרפואית בישראל, חייבת הוועדה להתכנס בהרכב של חמישה חברים. בעשותה כן, חרגה וועדת הערר מסמכותה.

כמו כן, המשיבה פגעה בזכות השימוע של העותר בכך שלא הודיעה לו מבעוד מועד כי הוא עתיד להבחן לפי המתכונת הישנה וללא בחינה בפני וועדת מפעלים, וכי אגב כך הוא ייבחן גם על דו"חות שהגישו מתמחים אחרים.

בנוסף, המשיבה פגעה בזכותו של העותר לשויון והפלתה אותו לרעה בכך שהוא נדרש להבחן על דו"חות סיור שלא ערך, בשונה ממתמחים אחרים שנבחנו על דו"חות שהם עצמם הגישו, דבר שהציב את העותר מראש בנקודת פתיחה נחותה לעומת נבחנים אחרים.

לדידו של העותר, המשיבה פעלה בחוסר סבירות קיצוני בכך שאילצה אותו להבחן לפי מתכונת בחינות חדשה שהוא היה פטור ממנה, ובכך הכשילה את קידומו המקצועי ופגעה באפשרותו להתקבל לעבודה לאחר שחרורו מצה"ל.

עוד טוען העותר כי יו"ר וועדת הבחינות של המשיבה, ד"ר רז דקל, היה מנוע מלעסוק בכל ענין הקשור לעותר על רקע של חיכוך מקצועי ביניהם בעבר, בעת שד"ר דקל, שכיהן בשעתו כראש תחום רפואה תעסקותית בצה"ל, סרב ליתן לעותר גיבוי אל מול מפקדיו של העותר שהתנגדו להעדרותו מהמרפאה בה שירת, והעותר סיפר על כך לקצין רפואה ראשי.

בנוסף מלין העותר על פרקי הזמן הארוכים בהם נאלץ להמתין עד שהמשיבה הכריעה בעניינו, תוך הפרת החובה לפעול במהירות ראויה. כמו כן טוען העותר כי המשיבה פגעה באינטרס ההסתמכות שלו והחלטותיה נגועות בהעדר הנמקה.

טענותיה של המשיבה

1. המשיבה טוענת כי דין העתירה להדחות. לדידה, מדובר בנסיון של העותר להפוך לרופא מומחה למרות שנכשל בבחינת ההסמכה, כאשר שלושה מתוך ששת בוחניו סברו שאין לו את הידע המקצועי המתאים לשם הפיכתו למומחה, וגם שניים מבין אלה שהחליטו להעבירו את הבחינה, קבעו שהוא עבר אותה באופן גבולי. במקום לרכוש את הידע המקצועי הנדרש לשם הצלחה בבחינה, מעדיף העותר שבית המשפט יתערב בשיקול דעתם המקצועי של הגורמים המוסמכים מטעם המשיבה, ויקבע כי ראוי להכיר בעותר כמומחה למרות שהוא חסר את היידע והכישורים לשם כך.

המשיבה טוענת כי התיקון לתקנות הרופאים שינה אך ורק את מתכונת ההתמחות אך לא את מתכונת הבחינה, וזו נותרה כפי שהיתה בעשור האחרון. גם בעבר נבחנו המתמחים בפני שישה בוחנים בשלוש ועדות שונות, כשנושא הסיור במפעלים היה מאז ומעולם חלק מהותי ובלתי נפרד מבחינות שלב ב', משום שמדובר בחלק מרכזי וייחודי בתחום ההתמחות של רפואה תעסוקתית. גם הדרישה להגשת דו"חות סיורים במפעלים היתה קיימת מזה שנים ולא נולדה לראשונה בעקבות שינוי מתכונת ההתמחות. מאז שנת 2012 אחת משלוש הוועדות נקראת וועדת מפעלים, ושאלות בוחניה מתרכזות בעיקר בתחום זה. וועדת המפעלים היא זו שמרכזת כיום את השאלות בתחום המפעלים, בעוד שבעבר כל שלוש הוועדות עסקו גם בתחום המפעלים.

לטענת המשיבה, העותר ידע מראש אודות המתכונת הצפוייה לבחינת שלב ב' שכן הוא שוחח טלפונית עם נציגי המשיבה עוד לפני הבחינה ונאמר לו מפורשות כי הוא ייבחן גם על סיורים במפעלים, כפי שנבחנו מתמחים אחרים בעבר, וכי לא ייבחן על דו"חות סיורים במפעלים אלא ישאל בנושאים ושאלות מובנות שהוכנו מראש, ויהיו זהים לכל הנבחנים (משמע, ללא קשר לדו"חות הסיורים במפעלים של אותם נבחנים אחרים). העותר אף הודיע כבר אז כי אין בכוונתו להבחן כלל בפני וועדת המפעלים, וכי בכוונתו לפנות לערכאות בענין זה. בנוסף, ביום 20.10.2015 זומנו ארבעת הנבחנים והעותר ביניהם לפגישה מקדימה עם יו"ר וועדת הבחינה ונמסרה להם מתכונת הבחינה, לרבות קיומה של וועדת מפעלים, שתבחן אותם לפי שאלות אחידות שנקבעו מראש ושאינן קשורות לדו"חות הסיורים. גם כאן חזר העותר והודיע כי בכוונתו לפנות לערכאות. מכאן שאין יסוד לטענתו של העותר לפיה לא ניתנה לו זכות טיעון.

המשיבה מציינת כי תנאי למעבר הבחינה הוא קבלת ציון עובר לפחות אצל חמישה מבין שישה הבוחנים, ומי שקיבל ציון עובר אצל ארבעה בוחנים בלבד, רשאי להבחן בפני ועדה אד הוק. ברם, מי שקיבל ציון עובר אצל שלושה בוחנים בלבד, נכשל בבחינה. העותר נכשל אצל שלושה בוחנים ולכן נכשל בבחינה כולה.

בנוגע לערעור בפני ועדת הבחינות העליונה, טוענת המשיבה כי ההחלטה לדחות את הערעור התקבלה על ידי הוועדה, והיועצת המשפטית רק הודיעה על כך לעותר, ולא מדובר בהחלטה שלה עצמה.

לגבי וועדת הערר, טוענת המשיבה כי נוכח כינוסה בהרכב חסר הוצע לעותר לדחות את מועד הדיון בערר, אלא שהוא התעקש על קיום הדיון בהרכב החסר, ולכן איננו יכול להלין על כך.

המשיבה מוסיפה וטוענת כי בית המשפט איננו משמש כערכאת ערעור על החלטותיה, והתערבות בהחלטות שלה תיעשה רק כאשר הוכח ששיקול הדעת המנהלי לוקה בפגמים של שיקולים זרים, הפליה, שרירות וכו'.

עוד טוענת המשיבה כי אין יסוד לטענת העותר בדבר פעולה בחוסר סמכות, משום שבחינת שלב ב' שנערכה לעותר תאמה את מתכונת ההתמחות שלו והוא כלל לא נבחן על דו"חות סיור במפעלים, שלו או של אחרים, אלא נשאל שאלות מובנות ואחידות שהוכנו מראש עבור כלל הנבחנים. מטעם זה אין גם יסוד לטענה בדבר אפליה אסורה ופגיעה בשויון לעומת נבחנים אחרים. כך גם אין יסוד לטענות העותר בענין חוסר סבירות קיצוני שדבק בהחלטות המשיבה.

בענין הטענה בדבר ניגוד עניינים של ד"ר דקל, טוענת המשיבה כי אין לכך כל יסוד. הקשר בין העותר לד"ר דקל היה מקצועי בלבד והוא נותק בשנת 2012. מכל מקום, לא ד"ר דקל הוא שקבע שהעותר נכשל בבחינה, כי אם אותם בוחנים שבחנו אותו בפועל, ואשר ד"ר דקל לא נמנה עליהם. יתר על כן, העותר דרש מבעוד מועד את פסילתו של בוחן אחר בשם ד"ר שלמה משה, אך לא דרש את פסילתו של ד"ר דקל, מה שמוכיח כי בזמן אמת לא סבר שיש מניעה למעורבותו של ד"ר דקל בהליך הבחינה.

המשיבה טוענת כי פעלה בעניינו של העותר במהירות ראויה ומבלי לחרוג מלוח הזמנים הוולנטרי שקיבלה על עצמה, וכל החלטותיה היו מנומקות כדבעי.

דיון והכרעה

1. לאחר עיון בטיעוני הצדדים באתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להדחות, מן הטעמים שיפורטו להלן.
2. נקדים ונאמר כי הגם שסעד זה לא נכלל מפורשות בין הסעדים המבוקשים בעתירה, הרי שבסופו של דבר, אם נקלף את העתירה ממחלצותיה המשפטיות, נגלה כי העותר מבקש הלכה למעשה שבית המשפט לעניינים מנהליים יקבע כי ראוי להכיר בו כרופא מומחה בתחום הרפואה התעסוקתית. כל זאת, חרף העובדה ששלושה רופאים מומחים המוסמכים לכך על פי הדין, הגיעו למסקנה שהעותר חסר עדיין את הידע והכישורים הדרושים לשם כך. תוצאה כזו, כפי שנראה להלן, לא רק שאינה מתקבלת על הדעת, אלא שהיא גם אינה מוצדקת לגופו של ענין.

לא יהיה למותר להזכיר כי בית המשפט לעניינים מנהליים איננו יושב כוועדה רפואית עליונה, איננו מסמיך רופאים מומחים ולא ימיר את שיקול הדעת של הגוף המוסמך לדון בבחינות מקצועיות, בשיקול דעתו שלו:

"אולם בית-משפט זה אינו יושב כוועדת ערעורים על הגוף שהוסמך על-פי חוק לדון בבחינות מקצועיות, ואינו מוכן להחליט, במקומו של הגוף המוסמך, מה התשובות הנכונות ואם הנבחן הצליח בבחינה. כך בתחום הרפואה ובתחום מקצועות אחרים שבהם אין בידי בית-המשפט ידע מקצועי. הכלל הוא שבית-המשפט אינו נוטה להתערב בשיקול-הדעת של מי שהוסמך לבחון את הכשירות המקצועית, אלא אם הוכח לו כי שיקול-הדעת לוקה בפגם של שיקולים זרים או בפגם אחר מן הפגמים שיש בהם כדי לפסול שיקול-דעת מינהלי."

(דברי כב' השופט י' זמיר בבג"ץ 7505/98 גלעד קורינאלדי נ' לשכת עורכי-הדין בישראל, פ"ד נג(1) 153, 166 (1999), פסקה 14) (להלן: "ענין קורינאלדי").

ראה גם בג"ץ 6250/05 איציק לוי נ' לשכת עורכי הדין בישראל (פורסם בנבו, 20.10.2005):

"מקובלת עלי הגישה הנקוטה מזה זמן רב בבית משפט זה לפיה אין הביקורת השיפוטית על בחינות לשכת עורכי הדין או על בחינות בתחומי מקצוע אחרים משתרעת, דרך כלל, על תוכנן של השאלות הנשאלות, אלא אם כן הוכח כי שיקול הדעת בעריכתן לוקה בשיקול זר או בפגם אחר היורד לשורש שיקול הדעת המנהלי." (דברי כב' השופטת א' פרוקצ'יה).

1. לגופו של ענין, ליבת טענותיו של העותר היא הטענה שהמשיבה חרגה מסמכותה בכך שהנהיגה לגביו בחינה במתכונת החדשה, בניגוד להוראות התיקון לתקנות הרופאים, שמכוחן הוא היה רשאי להבחן לפי המתכונת הישנה. לטענה זו אין כל יסוד. מקובלת עליי טענתה של המשיבה כי התיקון לתקנות הרופאים שינה אך ורק את מתכונת ההתמחות אך לא את מתכונת הבחינה, וזו נותרה כפי שהיתה בעשור האחרון. הנוהל של בחינה בפני שלוש וועדות שונות, כפי שהיה בעניינו של העותר, איננו נוהל חדש ואין יסוד לטענתו של העותר כי לפי נוהל הבחינות המקורי הוא היה אמור להבחן בפני שתי וועדות בלבד. הוא הדין בעובדה שבמסגרת הבחינה נשאלו הנבחנים שאלות בתחום המקצועי של מפעלים, דבר שהיה קיים גם בעבר, ולא בכדי, שכן מדובר בחלק מרכזי וייחודי בתחום ההתמחות של רפואה תעסוקתית. למעשה, השינוי היחידי שנערך בבחינות שלב ב' מאז שנת 2012 לעומת מתכונת הבחינות בעבר היה שינוי צורני, ולא שינוי מהותי, כאשר אחת משלוש הוועדות הוגדרה מראש כ"וועדת מפעלים", והיא זו שריכזה במסגרת הבחינה את כל השאלות בתחום המפעלים, שאלות שבעבר הופנו אל הנבחנים על ידי כל אחת משלוש הוועדות.
2. יתר על כן, גם הדרישה להגשת דו"חות של סיורים במפעלים לא היתה דרישה חדשה, אלא דרישה הקיימת מימים ימימה. תעיד על כך תוכנית ההתמחות הקודמת משנת 2007 החלה על העותר, לשיטתו שלו (נספח 3 לעתירה) המציינת בע' 5 כי "במסגרת תכנית הלימודים במרפאה התעסוקתית על המתמחה לבקר לפחות ב- 10 מסוגי המפעלים המפורטים בהמשך. בכל אחד מהסיורים תתבצע הערכת סיכונים של עמדות העבודה. סיכום הסיור ידווח בכתב על ידי המתמחה בהדרכת הרופאים הבכירים במרפאה. ... על המתמחה לנהל קלסר בו יתוייקו כל דו"חות הסיורים במפעלים. המתמחה יביא את קלסר הדו"חות עימו לשלב ב' ".

אכן, בתוכנית ההתמחות החדשה משנת 2010 (נספח 2 לעתירה) נקבע כי "בבחינה ייבחן המתמחה על דו"חות הסיור", דבר שלא היה כתוב מפורשות בתוכנית הקודמת, אלא שהחובה שהיתה קיימת לפי התוכנית הקודמת להביא את קלסר הדו"חות "לשלב ב'", קרי, לבחינה, משמעה שגם לפי תוכנית ההתמחות הקודמת, המתמחה עשוי היה להשאל במסגרת הבחינה שאלות בנוגע לדו"חות הסיור שערך. מכל מקום, וזה העיקר, במקרה דנן העותר כלל לא נשאל על דו"חות סיור במפעלים, לא שלו ולא של אחרים, אלא נשאל שאלות אחידות שנוסחו מראש עבור כלל הנבחנים, במנותק מדו"ח סיור קונקרטי כלשהו. ראיה מכרעת לכך מצוייה במסמך שהעותר עצמו הגיש לבית המשפט. מדובר בהודעת דואר אלקטרוני ששלח ד"ר רז דקל לבוחנים ביום 27.10.2015, כשבוע לפני מועד הבחינה, בו ציין כי "הבוחנים בוועדת המפעלים יכינו שאלה בתחום המפעלים (ללא קשר לדו"חות הסיור שיגישו הנבחנים במתכונת ה"חדשה") ". מכאן שמבחינת התוכן, לא חל כל שינוי בבחינה בה השתתף העותר, לעומת הבחינות שקדמו לתיקון לתקנות הרופאים.

זאת ועוד, עיון בטפסי המשוב שמילאו בוחני וועדת המפעלים בעניינו של העותר, ד"ר ישראל טרייבר וד"ר לובה פושנוי, מגלה כי העותר כלל לא נשאל על דו"חות סיור כלשהם, וכי השאלות שלא ידע להשיב עליהן, ואשר בגינן נכשל בוועדת המפעלים, אינן קשורות לדו"חות סיור אלא לתחום הידע והמיומנות: כך למשל, העותר לא ידע מדוע יש צורך לעשות בדיקה ראשונית לעובד במפעל שיש, לא ידע את דרישת התקנות בנוגע לאבק מזיק, לא ידע את מי לשלוח לבדיקות רפואיות, לא הכיר דגימות משטחים שנמצאות בשימוש להערכת חשיפה לעופרת, לא ידע שיש צורך בביצוע בדיקות פיקוח לעובדים בסיכון, לא הכיר את תקנות העופרת, לא ידע כיצד לטפל בעובדת החשופה לעופרת לפי ניטור ממשטח העבודה ועוד כהנה וכהנה פערי יידע ומתן תשובות שגויות. משמע, לא דו"חות הסיור היו בעוכריו של העותר, כי אם חוסר יידע מקצועי.

1. כדי לבחון האם וועדת הבחינות של המשיבה פעלה בגדר סמכותה כאשר כללה שאלות בתחום המפעלים במסגרת הבחינה, יש להזקק לתקנה 19 (א) לתקנות הרופאים (אישור תואר מומחה ובחינות), התשל"ג- 1973, הקובעת באילו תחומים תעסוק הבחינה בשלב ב' של ההתמחות. תקנה זו קובעת כי:

"הבחינה בשלב ב' תעסוק ביחוד במקרים ממשיים בתחום מקצוע ההתמחות, שעליהם יצטרך המתמחה ליישם את ידיעותיו, מבחינת האבחון, מבחינת הטיפול ומבחינת ייעוץ מומחי במקצועו."

ודוק: רופא תעסוקתי נדרש, בין השאר, לזהות ולמנוע פגיעה בעבודה ולקדם את בריאות העובדים. אגב כך הוא אמור לסייע למעסיקים לזהות סיכונים וחשיפות לחומרים מסוכנים וכן בהסברה לעובדים בנוגע לסיכונים סביבתיים. המומחים ברפואה תעסוקתית עוסקים בקביעת כושר עבודה של עובדים שחלו או נפצעו ובקביעת התאמתם לתפקיד כזה או אחר וכן בקביעת התאמתם לעבודה בחשיפות תעסוקתיות מסויימות. לפיכך, תחום המפעלים הוא חלק חיוני מהתמחותו של מי שמבקש הכרה כמומחה ברפואה תעסוקתית וקיים הכרח לבחון את מידת ידיעתו, שליטתו ומיומנותו של המתמחה בתחום זה בטרם יוסמך כמומחה. בצדק טוענת איפוא המשיבה כי בחינה ברפואה תעסוקתית ללא התייחסות לתחום המפעלים כמוה כבחינה ברפואת עיניים ללא התייחסות לבדיקת חדות הראייה. ממילא יש לדחות את טענתו של העותר כאילו המשיבה חרגה מסמכותה בכך שכללה בבחינת שלב ב' שאלות מתחום המפעלים. כמו כן, יש לדחות את טענתו של העותר כאילו השאלות עליהן נבחן היו לפי תוכנית ההתמחות החדשה, שאינה חלה עליו, וכי בכך חרגה המשיבה מסמכותה.

1. כך גם אין יסוד לטענתו של העותר כאילו גילה להפתעתו, לראשונה ביום הבחינה, שהוא עתיד להבחן גם בנושא המפעלים. העותר מבסס את טענתו זו על הודעות דואר אלקטרוני ששלח לנציגי המשיבה, אך נמנע מלציין את העובדה ששוחח על כך טלפונית עם יו"ר ועדת הבחינות של המשיבה, ד"ר רז דקל, עוד לפני משלוח ההודעות האמורות, והוסבר לו כי במסגרת הבחינה הוא לא ייבחן על דו"חות סיורים במפעלים אלא ישאל שאלות מובנות מראש שהבוחנים הכינו מראש, ויהיו זהות לכל הנבחנים באותו מועד. ייתר על כן, העותר נמנע מלגלות כי ביום 20.10.2015 זומנו ארבעת הנבחנים והעותר בתוכם לפגישה מקדימה עם יו"ר וועדת הבחינות, במהלכה נמסר באופן מפורש לנבחנים כי הבחינה תכלול גם את נושא המפעלים וכי וועדת המפעלים תבחן את כלל הנבחנים על סמך שאלות שהוכנו מראש, שיהיו זהות לכלל הנבחנים ושאינן קשורות לדו"חות הסיורים במפעלים. העותר אף הצהיר בריש גליי כי הדבר לא מקובל עליו וכי בכוונתו לפנות בענין זה לערכאות (דבר שלא עשה בזמן אמת, אלא רק לאחר שנכשל בבחינה). ראיה לדבר קיומם של מגעים כאלה בינו לבין נציגי המשיבה, ניתן למצוא בהודעת הדואר האלקטרוני של ד"ר רז דקל מיום 27.10.2015, בה עדכן את צוות הבוחנים כי "אחד הנבחנים פנה למפרע לוועדת הבחינות בבקשה כי הואיל והוא מתמחה מן המתכונת ה"ישנה"- לא ייבחן בוועדת ה"מפעלים" אלא ב- 3 ועדות קליניות. פנייתו נידונה ע"י וועדת הבחינות ונדחתה."

מטעם זה אין גם יסוד לטענתו של העותר כאילו נפגעה זכות הטיעון שלו. למעשה, העותר ניסה להכתיב לוועדת הבחינות של המשיבה את תוכן הבחינה הצפוייה, ולמנוע ממנה את האפשרות לשאול אותו שאלות כלשהן בתחום יידע מרכזי שהוא הכרחי לכל רופא תעסוקתי, קרי, תחום המפעלים. פנייתו זו נשמעה ונדחתה, ובדין נדחתה, משום שנבחן איננו יכול להכתיב לוועדת הבחינות להמנע מלבחון אותו בתחום יידע מרכזי וחיוני לעיסוקו.

1. כך גם אין ממש בטענתו של העותר בענין ניגוד עניינים או שיקולים זרים של ד"ר רז דקל, יו"ר וועדת הבחינות בתחום הרפואה התעסוקתית מטעם המשיבה.

ראשית, הארוע השולי המתואר על ידי העותר בעתירתו- העדר גיבוי בשנת 2011 להעדרותו של העותר מהמרפאה בה שירת, והבירור שנערך בקשר לכך אצל קצין רפואה ראשי- איננו מבסס חשש כלשהו לניגוד עניינים או שיקולים זרים מצידו של ד"ר דקל.

שנית, ד"ר דקל כלל לא נמנה על צוות הבוחנים שבחן את העותר, וגם לא חיבר את שאלות הבחינה. מי שחיבר את השאלות היו הבוחנים עצמם, וד"ר דקל רק ריכז מבחינה מנהלית את עבודת הבוחנים ואת קבלת תוצאות הבחינה. מי שקבע את כשלונו של העותר בבחינה היו הבוחנים, ולא ד"ר דקל.

שלישית, אפילו העותר עצמו, בזמן אמת, לא סבר שיש דופי כלשהו במעורבותו של ד"ר דקל בבחינה, והא ראייה לכך היא שהעותר פנה למשיבה ביום 7.10.2015 בהודעת דואר אלקטרוני, בה ביקש שלא להבחן ע"י ד"ר שלמה משה בשל קשר קודם שעלול להשפיע על נייטרליות הבוחן. העותר לא העלה כל טענה בקשר לד"ר דקל למרות שידע היטב כי הוא משמש כיו"ר ועדת הבחינות.

1. העותר מבקש להסתמך על התקלה שארעה כאשר אחד מבוחניו, ד"ר יגב, שכח בטעות לסמן את המילה "נכשל" בטופס ההערכה של הבחינה (כשם שלא סימן את המילה "עבר"), אלא שדבר הכשלון בבחינה עולה מתוך ההערות שרשם ד"ר יגב על גבי טופס ההערכה, שם ציין את כל השאלות שהעותר לא ידע להשיב עליהן. יתר על כן, ד"ר יגב דיווח לד"ר דקל על כשלונו של העותר, והדיווח נרשם ע"י ד"ר דקל על גבי טופס ריכוז הערכת נבחן (נספח 1 לתשובת המשיבה), תוך ציון השאלות עליהן לא ידע העותר להשיב: העותר לא ידע כי חשיפה לאבק אבן קיסר מסוכנת יותר מאבק שיש טבעי עקב אחוזי סיליקה גבוהים יותר בחומר, לא ידע על צורך בבדיקות שתן לעובד סיליקה, לא ידע שחובה להרחיק עובד ממקום העבודה בנסיבות של אבחון סיליקוזיס ולא ידע את ההבדל בין הולכה סנסורית לבין EMG.
2. לא מצאתי שיש לקבל את טענתו של העותר בענין אופן מסירת החלטתה של וועדת הבחינות העליונה. אכן, ההודעה בדבר דחיית הערעור נמסרה לעותר במכתב בחתימת היועצת המשפטית של הוועדה, ולא נחתמה ע"י יו"ר הוועדה, אלא שמדובר בפגם טכני בלבד, שכן המשיבה הבהירה בתגובתה שההחלטה התקבלה ע"י יו"ר הוועדה, כמתחייב מנהלי המשיבה, ורק דווחה לעותר באמצעות היועצת המשפטית. מכל מקום, יש למנוע הישנות מקרים כאלה בעתיד, ולכן טוב תעשה המשיבה אם להבא ייחתמו החלטות כאמור על ידי יו"ר הוועדה עצמו, ולא על ידי היועצת המשפטית של הוועדה.
3. באשר לטרוניה של העותר על כך שוועדת הערר דנה בעניינו בהרכב חסר, הרי שהלכה למעשה העותר הוא שעמד על כך שהוועדה תדון בעניינו חרף הרכבה החסר, משום שהוצע לו לדחות את הדיון בערר עד לכינוס הוועדה בהרכבה המלא, אלא שהעותר דחה הצעה זו נוכח רצונו לקבל הכרעה מהירה בענינו. משכך, הוא מנוע מלטעון כיום כי נפל פגם בכך שהוועדה דנה בעניינו בהרכב חסר. יפים לענין זה דברי בית המשפט העליון בע"א 4078/11 שלמה הלפרן נ' מנהל מיסוי מקרקעין (פורסם בנבו, 11.04.2013):

"עוד יצוין כי טענותיו של המערער, שעל פיהן הסכמתו לדיון בפני ועדת הערר בהרכב חסר היו מוגבלות לדיון עצמו ולא למתן החלטה בבקשות, אינן מקובלות עלי. נראה כי הבסיס להסכמה האמורה היה בכך שהמשיב לא התייצב לדיון בשל שביתת הפרקליטים. המערער, במסגרת הסכמתו, ציין במפורש כי: "ב"כ העורר מסכים כי הדיון יתקיים בהרכב חסר. אני חוזר על האמור בכתב הערר, אבקש שינתנו החלטות בשתי הבקשות". במעמד זה ממש, בנוכחות בא כוחו של המערער, ניתנה החלטת הועדה שעל פיה "נראה כי התיק בשל למתן החלטות בשתי הבקשות. החלטה תינתן על ידינו". הדברים מדברים בעד עצמם ואין צורך להרחיב בהם." (דברי כב' השופט ס' ג'ובראן, בפסקה 8).

זאת ועוד, דיון של גוף מינהלי בהרכב חסר, הגם שאיננו דבר רצוי או ראוי, לא בהכרח יגרור את בטלות ההליך המנהלי. עמד על כך בית המשפט בע"א 2518/02 ד"ר בנסון סמיון נ' שר הבריאות, פ"ד נז(1) 778, 785 (2003):

"כבתחומים אחרים גם בהקשרו של הדיון החסר בפני הרשות המינהלית (אף כשהיא פועלת כגוף מעין-שיפוטי) יש מקום להכיר ברעיון של בטלות יחסית ... יש להבחין בין הפגם ובין הנפקות ... על-כן נפקותו של הפגם בעניין ההרכב החסר צריכה להיקבע על-פי נסיבות העניין תוך שקילה, בין היתר, של חומרת הפגם, העוול שנגרם בהפרה ואינטרסים נוספים ... ניתן גם לבחון את זהות הגוף ומעמדו, את סוג ההליך ואת הפרוצדורה הקבועה לדיון בו. אכן, עצם העובדה כי מדובר בפגם חמור – של חריגה מסמכות – אינה מובילה כשלעצמה לבטלות ההליך כולו. כך אפילו באשר לטענות בדבר אי-חוקיות או חוסר סמכות של הרכב גופים מינהליים ... יש לבחון אם מדובר בפגם טכני ולא מהותי... אמת, ברוב המקרים יביא הרכב חסר לבטלות ההליך כולו נוכח חומרת הפגם והשלכותיו הן על בעלי-הדין הן על האינטרס הציבורי. במקרים אלו אפילו הסכמת הצדדים לא תועיל, אולם לא תמיד כך יהא הדבר. תיתכנה נסיבות שמדובר בהן בפגם טכני-שולי בלא שנגרם עיוות דין לבעל-דין ובלא פגיעה של ממש באינטרס הציבורי. במקרים אלו ניתן לשקול תוצאה יחסית של הפגם, שלעניין מסוים תראה את ההליך כתקף למרות הפגם שנפל בו." (דברי כב' הנשיא א' ברק).

ראה גם ענין קורינאלדי:

"יתרה מזאת. הסעד שהעותרים מבקשים בנוי על הטענה שבהרכב הוועדה הבוחנת נפל פגם הגורם לבטלות ההחלטות של הוועדה. אך זוהי טענה מפוקפקת. גם אם נפל פגם בהרכב הוועדה, עדיין לא נובע מכך בהכרח שהחלטות הוועדה בטלות. תוצאת הפגם תלויה בנסיבות המקרה." (דברי כב' השופט י' זמיר, בע' 161).

בעניננו, אין מקום לקבוע כי החלטתה של וועדת הערר בטלה, משום שהטענות שהעלה העותר נגד הכשלתו בבחינה נבחנו על ידי לגופו של ענין, ולא מצאתי בהן ממש. גם לא נטען כאילו וועדת הערר היתה מגיעה לתוצאה אחרת לו התכנסה בהרכבה המלא. עוד יש לציין כי לפי תקנון המשיבה, וועדת הערר אינה דנה בתוכן הבחינות, קרי, תוכן השאלות והתשובות (ס' 179 לתקנון), תוכן שהוא למעשה עיקר טענתו של העותר, אלא בטענות בדבר פעולה בחוסר סמכות, פגיעה בכללי הצדק הטבעי, פגיעה בעקרון השויון ופעולות בשרירות לב או ממניעים זרים (ס' 175 לתקנון). משמע, אמת המידה המדריכה אותה היא בחינת קיומם של ליקויים בתחום המשפט המנהלי. ממילא, הוועדה לא היתה אמורה לדון בטענות של העותר נגד תוכן הבחינה, שהן ליבת עתירתו.

יתר על כן, גם אם הייתי למסקנה כי יש ממש בטענתו של העותר, הרי שלכל היותר הסעד לו היה זכאי העותר במקרה כזה הוא החזרת עניינו לברור בוועדת הערר, וזהו סעד שהעותר איננו מעוניין בו, משום שהלכה למעשה הוא מעוניין לקבל הסמכה כמומחה מכוחו של צו שיפוטי בבית המשפט לעניינים מנהליים.

1. עוד הלין העותר על פרקי הזמן הארוכים בהם נאלץ להמתין עד שהמשיבה הכריעה בעניינו, דבר המהווה לשיטתו הפרת החובה לפעול במהירות ראויה. לענין זה הוא מפנה לנהלי המשיבה לפיהם החלטה בערעור על תוצאות בחינה תינתן תוך 60 יום. העותר הגיש ערעור על תוצאות הבחינה ביום 20.1.2016 אך ההחלטה ניתנה רק ביום 25.5.2016, בחלוף למעלה מארבעה חודשים. העותר טוען כי גם בנוגע להכרעה בערר על החלטת וועדת הבחינות העליונה חרגה המשיבה מלוחות הזמנים הקבועים בנהליה. הערר הוגש לוועדת הערר ביום 10.7.2016 ולמרות שלפי הנוהל, החלטה בערר אמורה להינתן תוך 60 יום, הרי שההחלטה נמסרה לעותר רק ביום 25.9.2016, בחלוף 77 ימים. על כך עונה המשיבה כי לוחות הזמנים הקבועים בנהלים הם וולנטריים, וההחלטות נתקבלו תוך פרק זמן סביר נוכח מורכבות הבירור שנדרש בטרם ההכרעה. בכל הנוגע להחלטתה של וועדת הערר, הרי שלפי התקנון, הוועדה מוסמכת לדחות את מתן החלטתה ב- 60 יום נוספים, כך שההחלטה ניתנה בתוך פרק הזמן המותר.

בכל הנוגע למועד בו ניתנה החלטתה של וועדת הערר, הדין עם המשיבה, נוכח הוראת התקנון המאפשרת לה חריגה מלוח הזמנים שנקבע להכרעה בערר. יחד עם זאת, יש ממש בטרונייה של העותר על העיכוב הממושך במתן ההחלטה של וועדת הבחינות העליונה. העובדה שלוח הזמנים למתן החלטה נקבע בנהליה של המשיבה עצמה, אינה פוטרת אותה מהחובה לכבד את הכללים שהיא עצמה קבעה, ולא התרשמתי שערעורו של העותר היה כה מורכב עד אשר הוועדה נדרשה לארבעה חודשים תמימים כדי לברר אותה ולהכריע בה. לא היתה איפוא כל הצדקה לאי מתן החלטה בתוך 60 יום מאז הוגש הערעור לוועדה זו. יחד עם זאת, ליקוי מנהלי זה, אין בו די על מנת להביא לבטלות החלטתה של וועדת הבחינות העליונה.

1. העותר הוסיף וטען כי החלטות הוועדות השונות שדנו בעניינו לוקות בהעדר הנמקה. דין טענה זו להדחות. עיון בהחלטות של הבוחנים ושל וועדת הבחינות העליונה מגלה כי מדובר בהחלטות מפורטות ומנומקות היטב. החלטות הבוחנים שקבעו כי העותר נכשל בבחינה, מתועדות ומנומקות בטפסי ההערכה שמילא כל בוחן בזמן אמת ובטופס הריכוז שערך ד"ר רז. כך גם החלטתה של וועדת הבחינות העליונה היא מפורטת ומנומקת (נספח 9 לעתירה). באשר להחלטתה של וועדת הערר (נספח 19 לעתירה), הרי שזו אכן כתובה בקיצור נמרץ, אך דומה כי וועדת הערר אחזה את השור בקרניו, וביטאה במשפטים ספורים את הנימוקים שהצדיקו את דחייתו של הערר- הקביעה כי זכותה של וועדת הבחינות לשנות את מתכונת הבחינה, הצורך להבחין בין שינוי מתכונת ההתמחות לבין שינוי מתכונת הבחינה, העובדה שסיור במפעלים היה חלק מההתמחות עוד בטרם התיקון במתכונת ההתמחות, העובדה שהודע לנבחנים מראש, והעותר ביניהם, כי לא ייבחנו על יסוד דו"חות הסיור אלא לפי שאלות מובנות זהות, והעדר פגיעה באינטרס ההסתמכות של העותר. ניתן לומר על החלטה זו כי מדובר במעט המחזיק את המרובה.
2. לבסוף, יש לדחות את טענתו של העותר בדבר חוסר סבירות קיצוני בהחלטותיה של המשיבה, שבא לביטוי בכך שבחינת שלב ב' מכסה את מה שהוא מכנה "כמות חומר אדירה" אשר מחייבת הכנה ממושכת בת מספר חודשים לקראת הבחינה. בהקשר זה גם מלין העותר על ההשלכות הקשות שיש להכשלתו בבחינה על עתידו המקצועי. כאשר מדובר במי שמבקש להיות מוסמך כרופא מומחה, בית המשפט לא ימנע מהגורמים המוסמכים לכך להציב סטנדרטים מקצועיים גבוהים, על מנת להבטיח את רמתם המקצועית של מי שהוסמכו כרופאים מומחים:

"בית-משפט זה קבע לא אחת כי שאלת הכשירות לעסוק ברפואה בישראל היא שאלה מובהקת לשיקול-דעתו המקצועית ולמומחיותו המקצועית של מנהל שירותי הרפואה וכי הרשות הרפואית המוסמכת רשאית לקבוע סטנדרטים גבוהים, ובית-משפט זה לא יבוא בטרוניה לרשות זו אם לא תתיר לרופאים לעסוק בישראל אלא אם כשירותם אינה מוטלת בספק. ההתערבות בשיקול-דעתה המקצועי של הרשות שהופקדה על הסדרת מקצוע הרפואה ורמתו אינה מדרכו של בית-משפט זה, כל עוד הופעל שיקול הדעת ללא התייחסות לשיקולים זרים וללא התעלמות משיקולים רלוואנטיים."

(דברי כב' השופטת ט' שטרסברג- כהן בבג"ץ 3930/94 זוהדי ג'זמאוי נ' שר הבריאות, פ"ד מח(4) 778, 785 (1994)).

ראה גם בג"ץ 734/80 ריבה חכם נ' מנכ"ל משרד הבריאות, פ"ד לה(4) 690, 695 (1981):

"כלל נקוט הוא בבית-משפט זה, כי מקום שמתעוררת שאלה, אם בעל דיפלומה מסוים הוא כשיר להתעסק במקצוע עיוני בישראל אם לאו, ושאלה זו נמסרה לשיקול-דעתו המקצועי של בר-סמכא לדבר, יחיד או ועדה, לא יתערב בית-משפט זה במסקנתו, אם קבע שאין הוכחה מספקת על כשירות כזאת ואם כך הדבר לעניין רואה-חשבון ... על אחת כמה וכמה כשנושא הדיונים הוא בשטח הרפואה, שהמורשה לכך חייב לטפל בחולים (בג"צ 102/64 [4]) ... כאן אין אף לבוא בטרוניה עם הרשות או הוועדה, שנקבעו לכך, גם אם קבעו לעצמן סטנדרטים גבוהים מתוך המגמה לשמור על רמה נאותה של אותו מקצוע, כמקובל במדינות מתקדמות, ולאו דווקא על-פי הממוצע במדינות נחשלות או מתפתחות. וגם בכך לא יתערב בית המשפט, משום שאין לו הידע המקצועי ואף לא הכלים הדרושים, ולא יחליף את שיקול הדעת של מי שנמצא כשיר לכך בשיקול-דעת משלו;" (דברי כב' השופט מ' בייסקי).

וכפי שנפסק בעת"מ (מינהליים ת"א) 4574-12-11 ד"ר אולג ברודסקי נ' ההסתדרות הרפואית בישראל (פורסם בנבו, 12.12.2011):

"במקרה דנן, אין מדובר בפגמים, אשר מצדיקים תוצאה קיצונית ולפיה בימ"ש יקבע, כי מתמחה ברפואה אכן עבר את המבחן, המקנה לו את היכולת להיות רופא מומחה בישראל, למרות שהגורמים המקצועיים קבעו ההיפך. בימ"ש, עם כל הכבוד, אינו בעל ידע מקצועי בתחום האורולוגיה, ובנסיבות העניין לא צריך להיות הגורם, אשר יסמיך בפועל מתמחה ברפואה להפוך למומחה." (דברי כב' השופטת א' כהן, בפסקה 10).

1. סוף דבר, מכל הטעמים שפורטו לעיל- העתירה נדחית.

יחד עם זאת, בכל הנוגע להוצאות המשפט, הרי שנוכח השיהוי הבלתי מוצדק בהחלטתה של וועדת הבחינות העליונה, נוכח העובדה שהחלטתה לא נחתמה ע"י יו"ר הוועדה אלא ע"י היועצת המשפטית, כמו גם נוכח העובדה שוועדת הערר התכנסה בהרכב חסר (למרות שהדבר נעשה על דעתו של העותר) העותר יישא בהוצאות המשפט של המשיבה על הצד הנמוך, בסכום של 7,500 ₪.

1. המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ז אדר תשע"ז, 25 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.