1. בפני תביעה לביטול עסקת רכישת רכב מסוג פיזו פרטנר 6861361 (להלן: "הרכב"), השבת התמורה ששולמה בגינו, השבת תמורת רכב מסוג פיאט פונטו (להלן: "הפיאט") שנמסר לנתבעים במסגרת עסקת רכישת הרכב וכן תשלום פיצויים.

התביעה הוגשה על ידי התובע 1 והתובעת 2, אחותו של התובע 1 , ומי שנכחה במעמד רכישת הרכב , נגד הנתבעת 1 , שעיסוקה מכירת רכבים משומשים, והנתבע 2 – מבעליה של הנתבעת 1.

הנתבע 2 לא התייצב לדיון שהתקיים בפני. עם זאת, מר מנשה רבי, שאף הוא מבעליה של הנתבעת 1 , התייצב לדיון, הודיע לבית המשפט שהוא שותף של הנתבע 2 , ומוסמך לקבל החלטות בשם הנתבעת 1 ועל דעת הנתבע 2.

בהתאם ובהסכמת מר משה רבי, תוקן כתב התביעה באופן שמר משה רבי הוסף כנתבע נוסף – הנתבע 3.

העובדות הרלבנטיות וטענות הצדדים

1. ביום 16.10.16 רכש התובע 1 את הרכב מהנתבעים.

במעמד הרכישה נחתם על ידי התובע ועל ידי הנתבע 2 מסמך בן חצי עמוד, שכותרתו "זכרון דברים" (להלן: "זכרון הדברים") . כן ניתן לתובע מסמך שכותרתו "כתב אחריות מכנית לרכב" בו צוין, בין היתר, כי מספר הקילומטרים שהרכב נסע עד למועד מכירתו לתובע 1 עמד על 340,000 ק"מ (להלן: "כתב האחריות").

מסכום התמורה ששולם בגין הרכב, ושלגביו יש מחלוקת בין הצדדים כפי שיפורט בהמשך הדברים, הופחת הסך של 1,000 ₪ בגין רכב הפיאט שהיה בידי התובע 1 עד לאותה עת, ושנמסר לנתבעים במסגרת עסקת רכישת הרכב.

1. התובעים טוענים כי במעמד הרכישה הבהירו לנתבעים שהתובע 1 הוא חייל וכי הוא מבקש לרכוש רכב לצרכי עבודות גינון. הנתבעים נתנו לתובעים להבין שהרכב במצב "מצויין" ושאין כל סיבה לדאגה. בהתאם רכש התובע 1 את הרכב ובתמורה שילם את הסך של 12,000 ₪ - סכום התמורה עליו הוסכם לאחר הפחתת הסך של 1,000 ₪ בגין רכב הפיאט, שהיה בידי התובע ונמסר לנתבעים במעמד רכישת הרכב.

לטענת התובעים, בסמוך לאחר רכישת הרכב , פלט הרכב "עשן לבן" והריח לא טוב.

ביום 25.10.16 פגשו התובעים את הנתבעים ופירטו בפניהם את הטענות אודות העשן והריח מהרכב ונאמר להם שמקור העשן והריח בכך שהרכב הוא "אוטו סולר" ו"ככה זה". כן נשלחו לבצע "טיפול שמנים".

ביום 10.11.16 התובע לקח את הרכב למוסך א.א.צ מאור בע"מ (להלן: "המוסך") שם בוצעה "החלפת מסננים + שמן" בעלות של 556 ₪ אלא שבעיית העשן והריח לא באה על פתרונה ואף הובהר להם על ידי מוסך מאור כי עקב הבעיות ברכב, הרכב לא יעבור את מבחן הרישוי השנתי.

התובעים פנו אל הנתבעים, או מי מהם, והבהירו להם כי הבעיה לא באה על פתרונה אלא שהאחרונים ,על פי הנטען, גידפו אותם וכל שהוצע להם, היה לרכוש רכב מסוג אחר בכפוף לתוספת תשלום בסך של אלפי שקלים.

התובעים מוסיפים כי הרכב מושבת למן תחילת שנת 2017 , ומאז ועד היום התובע 1 לא עושה בו שימוש ואף התבקש על ידי "המועצה" לפנותו מהמגרש עליו הוא עומד מאחר שהוא בבחינת מטרד ובשל האמור נשלחו אל התובעים קנסות לתשלום.

התובעים העמידו את סכום התביעה על סך של 17,255 ₪.

1. הנתבעים טוענים כי מדובר ברכב ששנת הייצור שלו 2007 ושמספר הקילומטרים שנסע עד למועד הרכישה על ידי התובע היה 340,000. מחיר הרכב עמד על 17,000 ₪ אך נוכח העובדה שהתובעים "בדקו את הרכב והגיעו למסקנה כי יש להשקיע טיפה ברכב..." התנהל מו"מ וסוכם שמחיר הרכב יעמוד על סך של 12,000 ₪.

עם זאת, מאחר ש"התובע בחור צעיר" ניאותו הנתבעים להפחית סכום נוסף של 500 ₪ מהתמורה כך שבפועל שולמה תמורה בסך של 11,500 ₪ וזאת לאחר זיכוי בסך של 1,000 ₪ בגין רכב הפיאט שמצבו המכני לא היה טוב והוא אינו נוסע.

לאחר כחודש, התלוננו התובעים על מצבו של הרכב ובתגובה נאמר להם כי יש לעשות טיפול לרכב. כן נטען, שהתובעים נמנעו מלציין שהרכב "נוסע להם טוב ומעולם לא נתקעו ולא הלך להם המנוע..." וכי , כל רכב שנסע 10 שנים על הכביש "יעשן טיפה ויהיו לו בעיות מכל מיני סוגים...".

זאת ועוד, בזכרון הדברים שנחתם בין הצדדים צוין מפורשות כי התובע 1 בדק את הרכב, כי הוא מתאים לצרכיו וכי לא יועלו על ידו טענות בעתיד.

הנתבעים מוסיפים כי הוצע לתובעים להחליף את הרכב לרכב אחר אלא, שהתובעים ביקשו להחליף את הרכב לרכב מסוג אחר ששנת הייצור שלו מאוחרת בהרבה ומחירו גבוה מזה של הרכב שנרכש, והכל מבלי להוסיף דבר על חשבון סכום התמורה.

בנסיבות אלה, טוענים הנתבעים, כי יש לדחות התביעה ולחייב התובעים בתשלום פיצוי בגין בזבוז זמנם היקר.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובמסמכים שהוגשו מטעמם ולאחר ששמעתי הצדדים, הגעתי לכלל דעה כי יש לקבל את התביעה אם כי לא ראיתי לפסוק לתובעים את מלוא הסכום הנתבע כפי שיפורט להלן.
2. העסקה בין הצדדים היא עסקת מכר של רכב משומש ובהיות הנתבעת 1 סוחרת רכב (ראו עמ' 2 שורה 30 לפרוטוקול), חל על העסקה חוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), תשס"ח- 2008 (להלן: "החוק").

סעיף 4(א)(1) לחוק, קובע, כי עוסק ברכב לא יעשה עסקה למכירת רכב משומש אלא אם נחתם בינו לבין הרוכש חוזה בכתב:

"לא יעשה עוסק ברכב עסקה בעניין מכירת רכב משומש, אלא אם כן התקיימו כל אלה:

(1) נחתם חוזה בכתב בינו לבין רוכש הרכב (בסעיף זה – החוזה);"

סעיף 4(א)(2) לחוק, קובע, כי על עוסק ברכב חובה למסור לקונה טופס גילוי:

"העוסק ברכב מסר לרוכש הרכב, עד למועד חתימת החוזה ובנפרד מהחוזה, טופס חתום בידו, שמפורטים בו הפרטים כאמור בסעיף קטן (ב) (בסעיף זה- טופס גילוי);".

סעיף 4(ב) לחוק, מפרט הפרטים שצריכים להיכלל בטופס הגילוי. בין היתר טופס הגילוי יכלול את הפרטים הבאים:

"(3) מספר הבעלים הקודמים של הרכב...".

"(4) פגיעות שנגרמו לרכב, ככל הידוע לעוסק ברכב, עד למועד מסירת טופס הגילוי;"

"(5) מספר הקילומטרים שעבר הרכב, ככל הידוע לעוסק ברכב, מיום רישומו לראשונה ועד למועד מסירת טופס הגילוי;"

1. עולה מהמפורט לעיל, כי קיימת חובת גילוי מכוח החוק, לפיה, עד למועד חתימת החוזה ובנפרד מהחוזה, על מוכר שהוא עוסק ברכב, למסור לקונה המעוניין לקנות רכב משומש, טופס גילוי בו יפורטו פרטים מהותיים אודות מצב הרכב. הקונה יחתום על טופס הגילוי ובכך יאשר קבלת הפרטים וידיעתו עליהם (ראה סעיף 4(א)(3) לחוק).

חובת הגילוי שחלה על נתבעים, נגזרת אף מחובת תום הלב במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה מכוח הוראות סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג 1973 (להלן : "חוק החוזים").

1. מעדות התובעת ,שהותירה עלי רושם מהימן, עולה כי בין הצדדים לא נחתם חוזה בכתב, כי לא נמסר לתובע 1 טופס גילוי וכי שני המסמכים שנמסרו לתובע 1 במעמד המכירה היו זכרון, הדברים וכתב האחריות:

"חוץ משני המסמכים האלה שהצגתי לא קיבלתי שום מסמך ולא חתמתי על שום דבר" (עמ' 3 שורה 27 לפרוטוקול).

גם מעדות הנתבע 3 נלמד שלא נמסר לתובע 1 טופס גילוי. הנתבע 3 העיד כי במעמד המכירה נמסרו לתובע הסברים כאלו ואחרים אודות מצב הרכב וכי הסברים אלה הם משום "גילוי נאות": "מה שאני יודע על הרכב הכל אמרתי לו. זה גילוי נאות" (עמ' 3 שורה 13 לפרוטוקול).

הנתבע 3 אישר במהלך עדותו, כי אין בידיו אסמכתאות אודות ההסברים שנמסרו לתובע 1 ואף לא הציג חוזה בכתב שנחתם בין הצדדים וטען טענה כללית לפיה:

"היו טפסים בינינו שזה היה חוזה אך לא שמרתי" (עמ' 3 שורה 14 לפרוטוקול).

בשים לב לאמור, באתי לכלל מסקנה כי הנתבעים לא מילאו אחר חובת חתימת חוזה בכתב עם התובע 1 וחובת הגילוי המוטלת עליהם בהתאם לחוק.

1. לא זו בלבד, אלא שכפי שיפורט להלן, שוכנעתי, כי הרכב שנמכר לתובע 1 , לא היה תקין בעת המכירה.

התובעת העידה כי בעיית הריח והעשן התגלתה בסמוך לאחר רכישת הרכב וכי נוכח האמור, יצרו התובעים קשר עם הנתבעים ומעט יותר משבוע לאחר רכישת הרכב הגיעו למגרש הנתבעת 1 והתלוננו בפני הנתבעים אודות בעיית הריח והעשן, אלא שהאחרונים השיבו לתובעים כי כך מקובל ב"אוטו סולר" וכי יש לבצע טיפול לרכב.

התובעת העידה כי:

"מתגלה הריח של העשן, בפעם הראשונה יש ריח ואין לי מילה לתאר.

יש עשן. חזרנו אליו והוא חזר מחול ובאים ומסבירים שהרכב מעשן. הם אומרים כי לא עשיתם טיפול שצריך לעשות ברכב כזה. טיפול של 10 אלף.

פעם הראשונה שהיה עשן. זה מהרגע הראשון. הלך לו מנוע" (עמ' 3 שורות 30-33 לפרוטוקול).

זאת ועוד, עקב בעיית הריח והעשן, הרכב נלקח למוסך על ידי התובע 1 ,כבר ביום 10.11.16 – קרי, פחות מחודש ימים לאחר רכישתו, ושם בוצעה "החלפת מסננים ושמן". על ביצוע הטיפול ניתן ללמוד מהחשבונית שהונפקה על ידי המוסך וצורפה כנספח לכתב התביעה.

עלות הטיפול היתה 556 ₪, אלא שהטיפול לא פתר את הבעיה, כפי שעולה ממכתב המוסך מיום 18.11.16 , יומיים לאחר ביצוע הטיפול וכחודש לאחר רכישת הרכב על ידי התובע 1, בו צוין כי הרכב נבדק על ידי מכונאי במוסך, כי היו חשדות לפיהם "המנוע חלש" וכי למרות הטיפול שבוצע לרכב במוסך "המכונית עדיין מוציאה עשן לבן והמנוע עדיין חלש בעקבות בעיה זאת המכונית לא תעבור את מבחן הרישוי השנתי". מכתב המוסך צורף כנספח לכתב התביעה.

במעמד הדיון העלה הנתבע 3 טענה ביחס למכתב המוסך לפיה, המכתב נכתב על ידי "איש משפחה" של התובעים וכי "אותו דבר אני יכול להביא אישור". אף אם נכונה הטענה כי קיימים קשרי משפחה כאלה ואחרים בין התובעים למי מאנשי המוסך, הרי שלא מצאתי כי יש בכך כדי למנוע מהתובעים להסתמך על אותו מכתב – שבעתיים כך, שעה שתוכן המכתב מתיישב עם הבעיות המכניות שהתגלו ברכב בסמוך לאחר רכישתו וכן עם העובדה שבסופו של יום, הרכב הושבת מספר חודשים לאחר שהמכתב נכתב.

מעדות התובעת 2 , שלא נסתרה, עולה כי הרכב הושבת לחלוטין מספר חודשים לאחר שנרכש וכי:

"מאז ועד היום לא עושים שימוש ברכב" (עמ' 4 שורה 4 לפרוטוקול).

השתלשלות העניינים, למן מועד רכישת הרכב, כפי שתוארה לעיל, מדברת בעד עצמה ואינה מותירה מקום לספק שבעת הרכישה, היו ברכב בעיות מכניות כאלה ואחרות.

1. ההימנעות מחתימה על חוזה כתוב ואי מסירת טופס הגילוי, בניגוד להוראת חוק מפורשת, מקימה חזקה לפיה מצב הרכב היה ידוע לנתבעים במעמד חתימת זיכרון הדברים אלא שהאחרונים נמנעו מלגלות לתובע 1 את המצב לאשורו, ומשכך, מושתקים הם , בשלב זה, מלהעלות טענה בענין זה.

יודגש, כי הנתבעים עצמם, לא טענו כי בעת מכירת הרכב לתובע 1 לא היו ברכב בעיות מכניות, ואף לא טענו כי לא ידעו אודות הבעיות המכניות של הרכב. יתרה מכך, הנתבע 3 הוסיף והעיד כי מסר לתובע 1 כל מה שידע אודות מצב הרכב:

"מה שאני יודע על הרכב הכל אמרתי לו...." (עמ' 3 שורה 13 לפרוטוקול).

עדות זו, שממילא לא נתמכה באסמכתאות כלשהן, אינה מתיישבת עם עדות התובעת ,שכאמור הותירה עלי רושם מהימן, לפיה במעמד רכישת הרכב נאמר לתובע 1 שמצבו של הרכב "מצויין, אוטו שנוסע סוף הדרך" (עמ' 3 שורה 21 לפרוטוקול).

עוד ראיתי לדחות את טענת הנתבעים לפיה, אין לקבל התביעה שעה שבמסגרת זיכרון הדברים, הצהיר התובע 1 כי בדק הרכב וכי מצאו לשביעות רצונו ולא תועלנה טענות על ידו בעתיד.

ראשית, לא שוכנעתי כי במעמד מכירת הרכב אכן התאפשר לתובע 1 לבדוק את הרכב (כפי שנטען שעשה בזכרון הדברים), שכן מעדות התובעת עולה שהמכירה התבצעה בסד זמנים צפוף מאוד מאחר שהנתבעים 2 ו- 3 או היו בדרכם לטיסה:

"אמרו שהאוטו הוא אוטו מצויין, אוטו שנוסע סוף הדרך, שאם אנו רוצים לסגור עסקה שנעשה מיידית שהם צריכים לצאת לחול ונביא להם את הכסף עכשיו. אברהם אמר שרוצה לקנות את הרכב על מנת לכלכל את עצמו...אמר שפוחד ליפול בפח" (עמ' 3 שורות 21-23 לפרוטוקול).

אף לא סביר בעיני, כי התובע 1 היה רוכש הרכב באם היה יודע על הבעיות המכניות קודם לרכישה, שכן אין מדובר בבעיות מכניות מינוריות – "טיפה מעשן" כטענת הנתבעים, אלא בתקלות, שבסופו של דבר השביתו את הרכב לאחר חודשים בודדים.

מעבר לכך, גם במקרה בו הרכב אכן נבדק על ידי התובע 1, הרי שאין משמעות הדבר כי ויתר על זכותו לקבלת מידע מדויק והנסיון לעקוף את חובת הגילוי הקבועה בחוק על דרך של הטלת חובות על הקונה, היא בניגוד לרוחן של הוראות החוק.

1. נוכח האמור, באתי לכלל מסקנה, כי הנתבעים נמנעו מלגלות לתובע 1 את מלוא הנתונים הרלבנטיים בקשר עם מצבו המכני של הרכב, ומשכך, עומדת לתובע 1 הזכות לבטל את זכרון הדברים במסגרתו עוגנו הסכמות הצדדים בדבר מכירת הרכב לתובע 1.

בסעיף 15 לחוק החוזים נקבע כי עומדת לתובע הזכות לעתור לביטול התקשרות שעה שמקורה בטעות או הטעייה:

"מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לענין זה, "הטעיה" - לרבות אי-גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן."

1. לאחר שנתתי דעתי לכלל טענות הצדדים, אני אכן סבורה כי יש במקרה הנ"ל כדי להצדיק ביטול ההתקשרות תוך השבה הדדית וזאת שעה שהחלטתו של התובע לרכישת הרכב התבססה על נתונים עובדתיים שסופקו לו על ידי הנתבעת ואשר בדיעבד התברר כי אינם מלאים.
2. נוכח האמור, אני מבטלת את ההתקשרות בין הצדדים.

משבוטלה ההתקשרות, על הנתבעים להשיב לתובע 1 את סכום התמורה ששילם בגין רכישת הרכב.

בזכרון הדברים ובכתב התביעה צוין כי סכום התמורה עמד על סך של 12,000 ₪.

כאמור, הנתבעים טענו כי סכום התמורה ששולם עמד על הסך של 11,500 ₪ לאחר שניתנה לתובע 1 הנחה.

בעדות התובעת בפני, טענה היא כי התמורה עמדה על הסך של 11,800 ₪ (עמ' 3 שורה 36 לפרוטוקול).

שעה שקיימת מחלוקת בין הצדדים ביחס לסכום התמורה, ושעה שעדות התובעת ביחס לסכום אינה מתיישבת עם הסכום שנכתב על גבי זכרון הדברים, ראיתי להעמיד את סכום התמורה על הסך של 11,500 ₪ כפי טענת הנתבעים.

בנוסף לסכום התמורה ששולם, על הנתבעים להשיב לתובע 1 את רכב הפיאט שנמסר להם במסגרת העסקה.

ככל שהנתבעים מכרו ו/או מסרו את הרכב למאן דהוא אחר והוא אינו בחזקתם, ישיבו הנתבעים לתובע 1 את הסכום של 1,000 ₪ שהופחת מסכום התמורה בגין רכב הפיאט.

להבהיר, כי טענת התובעים לפיה, שווי רכב הפיאט היה גבוה מהסכום האמור, לא הוכחה וממילא, אין מחלוקת בין הצדדים כי הסכום שהופחת מהתמורה בגין רכב הפיאט עמד על הסך של 1,000 ₪.

התובע 1 ישיב לנתבעים את הרכב.

14. בנוסף, ישלמו הנתבעים לתובע 1 את הסך של 556 ₪ בגין הטיפול שבוצע במוסך ושביחס אליו צורפה חשבונית.

התובעים תבעו סכומים נוספים בגין "איבוד ימי עבודה" ועלות "פרסום" על גבי הרכב אלא שלא צורפו אסמכתאות אודות הסכומים האמורים ואף לא פורט כיצד חושבו סכומים אלה ומשכך לא ראיתי לחייב הנתבעים לשלם לתובעים את הסכומים הנוספים האמורים.

עם זאת, ראיתי לחייב הנתבעים בתשלום הסך של 1,500 ₪ בגין עגמת הנפש שנגרמה לתובע

1 שביקש לרכוש רכב לצרכי עבודה ובסופו של יום, נקלע להוצאות, טרחה ובזבוז זמן יקר כתוצאה מעסקת הרכישה.

כן יישאו הנתבעים בהוצאות המשפט של התובעים בסך של 800 ₪. הוצאות אלה כוללת את סכום האגרה בסך של 173 ₪.

15. סוף דבר, הנתבעים ישלמו לתובע 1 את הסך של 13,556 ₪. כן יישאו הנתבעים בהוצאות המשפט של התובעים בסך של 800 ₪. סכומים אלה ישולמו תוך 30 ימים.

במקביל, ותוך פרק הזמן האמור, ישיבו הנתבעים לתובע 1 את רכב הפיאט ובאם נמכר ו/או נמסר על ידם למאן דהוא אחר, ישלמו לתובע 1 את הסך של 1,000 ₪ (בנוסף לסכומים שפורטו לעיל).

התובע 1 ישיב לנתבעים את הרכב תוך 30 ימים.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי (מחוז מרכז) תוך 15 ימים.

ניתן היום, כ"ה תמוז תשע"ז, 19 יולי 2017, בהעדר הצדדים.