החלטה

לפניי מונחת התנגדות לביצוע תביעה שהגיש המבקש. התקיים דיון בהתנגדות. עוד לפני קיום הדיון בהתנגדות ביקש המבקש להוסיף תצהירים בתמיכה להתנגדות. התצהירים התקבלו לתיק והמצהירה הנוספת התייצבה אף היא למועד הדיון. ב"כ המשיב ויתר על חקירת המבקש והמצהירה הנוספת, והצדדים סיכומו בפניי בעל-פה במהלך הדיון. עוד טרם מתן ההחלטה בהתנגדות, ולאחר שכאמור התקיים הדיון בהתנגדות הגיש המבקש שתי בקשות נוספות.

האחת, בקשה מיוחדת להוספת מסמכים (להלן: "הבקשה הראשונה"). כמו כן הוגשה תגובת המשיב לבקשה ותשובת המבקש לתגובה.

השניה, בקשה דחופה לתיקון טעות עובדתית בתצהיר בקשת הרשות להגן (להלן: "הבקשה השניה"), גם כאן הוגשה תגובת המשיב לבקשה ותשובת המבקש לתגובת המשיב.

התביעה הוגשה על ידי המשיב כנגד המבקש על סכום קצוב של 67,260 ₪, בגין אי תשלום יתרת חוב בעו"ש ובגין אי תשלום יתרת הלוואות בפיגור שלא שולמו.

אתן החלטתי בכל הבקשות ואתחיל לדון בבקשה לצירוף מסמכים:

1. המבקש ביקש לצרף את מכתבו של המשיב אליו מיום 18.5.15, וכן דף חשבון הבנק נשוא התובענה נכון מיום 11.5.15 עד 31.5.15. המבקש צירף את המסמכים לבקשתו וכן צירף עוד מסמכים שכבר מצויים בתיק ביהמ"ש. המבקש טען כי מסמכים אלה לא הספיק לצרפם משום שב"כ הזוכה לא סיפק לו אותם. כמו כן לא ידע שהוא יכול לבקש אותם למרות החלטה קודמת שלי בנושא.
2. המשיב הגיב לבקשה שלא ניתן לצרף מסמכים חדשים בשלב הסיכומים. עוד הוסיף המשיב שממילא עדיין עומדת לו הטענה בסיכומים כי אין הגנה לכאורית למבקש.
3. המבקש השיב לתגובה זו ובמסגרת התשובה לפתע חוזר המבקש על בקשה כללית וגורפת לצרף מסמכים בהתאם למכתבים שצירף להתנגדות ולמרות שכבר ניתנה החלטתי בנושא מיום 24.11.16, לפיה נדחתה בקשתו של המבקש לצירוף המסמכים כיון שהיתה גורפת.
4. ביקש גם לצרף את כל דפי חשבון הבנק משנת 2015 ועד שנת 2016 כשאיננו מפרט איזה טענת הגנה ספציפית הוא רוצה להוכיח. גם איננו מפרט אם דפי חשבון בנק אלה היו ברשותו בעבר ומדוע אינם נמצאים ברשותו כעת, אם סופקו לו בעבר כבעל חשבון. אינני יושבת כערכאת ערעור על החלטותיי. לכן החלטתי מיום 24.11.15 בעינה עומדת.
5. מקובלת עלי גם טענתו של המשיב כי לא ניתן לאחר שהסתיים שלב הסיכומים להגיש מסמכים נוספים. הטעם לכך הוא כי אם המסמכים היו מוגשים לפני שלב החקירה, היה זכאי המשיב לבצע חקירה בגין מסמכים אלו.
6. המבקש טען בבקשה לגבי דף החשבון הנ"ל והמכתב שהוזכר בבקשתו כי לא הספיק לצרף אותם כיון שב"כ המשיב לא סיפק לו אותם. אם ב"כ המשיב לא סיפק לו אותם, הרי שהשיג אותם בעצמו. כאמור, המסמכים הם משנת 2015. לכן, קרוב לוודאי שהיו ברשותו של המבקש כבר אז. המבקש לא פירט בבקשתו כיצד השיג אותם, למי פנה על מנת להשיג אותם ומדוע לא יכול היה להשיג אותם משנת 2015 ועד למועד הדיון בהתנגדות שבפניי שהתקיים בשנת 2017. הדברים גם לא פורטו במסגרת הדיון והסיכומים בהתנגדות.
7. יחד עם זאת, המשיב לא טען בפניי שהוא מעוניין לחקור מחדש לגבי מסמכים אלו, נהפוך הוא טען שהטענות בסיכומים מתייחסות גם לנושא זה וממילא גם לאחר הגשת המסמכים לא עומדת למשיב טענת הגנה לכאורית.

8. כבר נפסק שביהמ"ש יכול לרפא כל פגם בכפוף לתשלום הוצאות. לכן, אקבל את המסמכים (המכתב שכתב הבנק למשיב מיום 18.5.15 ודפי החשבון הנזכרים לעיל) לתיק ביהמ"ש אך המבקש ישלם למשיב את ההוצאות בגין הדיון בבקשה זו בסכום של 3,000 ₪ בתוך 30 ימים מהיום. מה גם שהבקשה להגשת יתר המסמכים, שהוגשה במובלע בתגובה לתשובה כבר נדחתה בהחלטתי מיום 24.11.16 ואין לי לדחות אותה ולהפנות לשם בשנית.

הבקשה השניה – לתיקון תיקון עובדתית בתצהיר ההתנגדות:

9. המבקש מבקש לתקן את סעיף 1 לתצהירו בהתנגדות באופן שבמקום המילים "ולא סיפק מסמכים לצורך תביעה נגדית" יש לרשום "לצורך הגנתו משפט". המבקש הגיש תצהיר בגצ"י וכללי בתמיכה לבקשתו וטען בבקשה כי למרות פניות רבות שלו לבנק לא זכה לקבל את המסמכים החיוניים לצורך הגנתו . נטען בבקשה כי הבנק הוציא ביום 18.5.15 הודעה כי לא יכבד חיובים שאינם משותפים לחשבון זה הן לעבר והן לעתיד. המשיב לא מגלה את דפי החשבון ולא את לוחות הסילוקין בדבר ההלוואות שהגרושה נטלה.

10. המשיב הגיב לבקשה זו כי הדיון הסתיים ולכן לא ניתן לפתוח את התצהיר לתיקון לאחר שכבר המבקש נחקר על תצהירו.

11.המבקש השיב לכך כי תגובת המשיב כללית והמשיב לא טען כי יצטרך לתקן את סיכומיו אם יתוקן התצהיר.

12. באשר לבקשה לתיקון לא מפרט המבקש מדוע יש להכניס את המילים "לצורך הגנתו במשפט" במקום המילים "לצורך תביעה נגדית". המבקש לא מפרט מדוע כתב מלכתחילה כי המסמכים דרושים לו לצורך הגשת התביעה הנגדית במקום לצורך הגנתו. הוא לא טוען כי נעשתה טעות מצידו. כאמור התצהיר שהוא מצרף הוא תצהיר כללי ולא מפורט הוא בג"צי וגם בעובדות המפורטות בבקשה עצמה לא שפך אור על נסיבות כתיבת התצהיר של ההתנגדות והטעות אם התקיימה.

13. נהפוך הוא, הוא היפנה לבקשותיו ומכתביו לבנק במסגרת ההתנגדות. מעיון במכתבים שצירף להתנגדות ושלח לבנק אכן עולה כי הגיש לבנק בקשות גורפות לגילוי כל המסמכים הקיימים בבנק. האחד מסמך מיום 31.10.16. שם נרשם בסעיף 5 למכתב ברחל בתך הקטנה כי המסמכים נדרשים למבקש לצורך הקמת תביעה כנגד המשיב לאחר שפירט כי המשיב גרם לו לנזקים:

"5. בהמשך לכך אבקש לקבל את צילומי המסמכים הנדרשים לצורך הקמת התביעה וזאת אפרט בדף הנלווה (בנוסף מכתבים מעידים ששלחתי)".

14. עוד צורפו – מסמך בכתב ידו של המבקש מיום 31.10 המפרט את כל המסמכים המבוקשים לו. המסמך מיום 1.2.16 שכתב לסניף עם כל המסמכים המפורטים בו. עוד צורף במכתב מיום 24.1.16, שגם בו יש דרישה גורפת לקבל רשימת מסמכים עניפה. במכתב מיום 3.4.16 ששלח לבנק שוב נכתב בסעיף 3 שקבלת המסמכים נחוצה לו לביצוע

תביעה כספית ותביעות נוספות כנגד השותפה לחשבון ולכן נגרמים לו נזקים כספיים.

15. מכאן שמכל המסמכים שצורפו להתנגדות עולה כי אכן המסמכים שאותם ביקש המבקש נדרשו לו לשם הגשת תביעות כנגד השותפה בחשבון וכנגד המשיב ולא לצורך הוכחת הגנתו ולכן אני דוחה את הבקשה לתיקון הטעות העובדתית בתצהיר.

המבקש ישלם למשיב את הוצאות הדיון בבקשה זו שנדחתה בסך של 3,000 ₪.

כעת אתפנה לדון בהתנגדות עצמה:

להלן יובאו טענות המבקש כפי שעלו בתצהיר ההתנגדות ולאחר מכן בשלב הסיכומים:

1. המבקש טען בתצהיר ההתנגדות כי המשיב התעלם מפניותיו ולא סיפק לו מסמכים לצורך הגשת תביעה נגדית.

2. עוד טען המבקש באופן כללי כי המשיב התנהל ברשלנות וגם להוצאת כספים מהחשבון בניגוד לחוק ולכן הפר את חוק הסודיות הבנקאית שמסר לשותפה בחשבון פרטים מכשילים על חשבונותיו הפרטיים.

3. עוד נטען באופן כללי כי המשיב גרם למבקש לנזקים כספיים כבדים כפי שפורט

במכתב ששלח לעו"ד רובס. עוד נטען כי הבנק שינה את תמהיל החובות של החשבון בניגוד למסמכים שנמצאים בידי המבקש. עובדי הבנק דרשו ממנו כספים והשתמשו בהם לתשלום משיכות לא מאושרות.

4. בשלב הסיכומים במהלך הדיון, טען בפניי המבקש כי פנה לבנק בימים 11.4.15 ו- 3.4.16 וביקש מסמכים ולא נענה על ידי המשיב, לכן המשיב לא יכול לתבוע את המבקש פתאום.

5. באשר להארכת המועד טען בשלב הסיכומים – כי לא בוצעה מסירה של האזהרה.

6. עוד חזר בשלב הסיכומים על טענותיו כי נגרמו לו נזקים ישירים ועתידיים בגובה של עשרות ומאות אלפי שקלים זאת משום שהבנק אפשר לשותפה בחשבון לקחת הלוואות בניגוד לחוק לאחר שפנה לבנק ועצר את כל החיובים (ראו שורות 6-12 לסיכומיו בעמ' 2 לפרוט' הדיון).

7. המבקש טען כי צירף מסמכים של כרטיס הויזה שהוא עצר ולמרות זאת הבנק המשיך לכבד אותו. השותפה נתנה שיקים והבנק כיבד, מה שאסור היה לכבד. המשיב גרם לגירושי המבקש ועל זה הוא יגיש כנגדו תביעה באלפי שקלים.

עוד נטען בשלב הסיכומים כי כל הסכסוך הוא בשביל 10,000 ₪ שניתנו כהלוואה לשותפה ביום 16.2.16 בניגוד לכל חוקי הבנקאות. לכן זה היה קו אדום שהביא לגירושיו.

להלן יובאו טענות המשיב בסיכומיו:

1. ב"כ המשיב סיכם והשיב לו כי לא נטענה כל טענה בקשר להארכת המועד, בגוף הבקשה. המבקש לא פירט מתי נודע לו על תיק ההוצאה לפועל לראשונה.
2. למבקש גם אין כל הגנה לכאורית כי טענותיו בדבר רשלנות המשיב הן טענות כלליות. לא ברור מה עשה המשיב בניגוד לחוק וכיצד נגרמו הנזקים הכלליים הנטענים, אין כל פירוט בתצהיר.
3. יש לדחות גם את טענתו כי לא קיבל מסמכים משום שדרישתו לא הייתה לקבל מסמכים לצורך ההגנה אלא לצורך תביעות. גם בקשתו לקבל מסמכים בתוך התיק עוד לפני מועד הדיון בהתנגדות נדחתה בהתאם להחלטה מיום 24.11.16 כיון שהייתה כללית וגורפת.
4. המבקש לא מתכחש לחוב הנתבע וכל סיכומיו הם הרחבת חזית שלא נטענה בשלב הבקשה והתצהיר בהתנגדות.
5. גם מהמכתב שהציג המבקש שברשותו מיום 18.5.15, זו הפעם הראשונה שהוא פנה לבנק לא לכבד חיובים על ידי אחד מבעלי החשבון והבנק נעתר לבקשתו. הוא טוען שבניגוד לכך הבנק כיבד חיובים לאחר התאריך הזה והוא לא הראה ולו חיוב אחד שכובד לאחר מועד ההודעה הנ"ל לכן טענתו היא טענה חסרת שחר.
6. המבקש השיב לכך שבמסמך ההתראה בטרם הגשת תביעה יש כתובת לא נכונה ואין ת.ז.

לגופו של עניין :

1. באשר לבקשה להארכת מועד – כאמור ביום 15.1.17 קיבלתי את התצהירים בנושא זה של המבקש ושל הגב' חיה דוד לתיק ביהמ"ש לפיהם לא קיבלו ולא סירבו לחתום על כל דבר דואר שנשלח בקשר לתיקי הוצאה לפועל. משלא נחקרו על תצהיריהם אלו יש לקבל את האמור בתצהירים האלה כנכון ולכן אני קובעת כי לא בוצעה למבקש מסירה של האזהרה בתיק ההוצאה לפועל.
2. משלא נחקר המבקש מתי נודע לו לראשונה על תיק ההוצאה לפועל ומשלא נמסרה לו האזהרה, הרי שיש להאריך את המועד להגשת ההתנגדות ולכן אני מקבלת את בקשת המבקש להארכת המועד.
3. באשר להתנגדות עצמה – הרי לאור הוספת המכתב מיום 18.5.15 שקיבלתי אותו לתיק ביהמ"ש, הרי עולה שרק בתאריך זה ביקש המבקש להפסיק לפעול על פי חיובים של בעל חשבון אחד בלבד ויש לפעול בחתימת שני הצדדים.
4. מנגד עולה במסמכים שצירף להתנגדותו, כי קיימות הלוואות בחשבון שניתנו על סך עשרות אלפי שקלים בשנים שקדמו להודעה זו. אני מפנה למסמך מיום 31.10 שם פורט כי בסעיפים 5, 6 ו-7 כי בשנת 2014 נלקחו 3 הלוואות – האחת על סך 60,000 ₪ והשניה כנראה מחודשת על סך 60,000 ₪ והשלישית על סך 10,000 ₪. עוד פורטו שתי הלוואות נוספות בסעיפים 9 ו-10 בסך 60,000 ₪ ו-30,000 ₪. אותן הלוואות פורטו שוב במסמך ששלח לבנק וצורף להתנגדות ביום 1.2.16.
5. מכאן שבחשבון המבקש המשותף כפי הנראה עם גרושתו, ניתנו הלוואות כדין שנים עוד לפני הסכסוך המשפחתי וההודעה שהגיש המבקש בעצמו ולכן ממכתבים אלה מופרכת גרסתו של המבקש כי הבנק פעל שלא כדין בניהול החשבון.
6. לא זו אף זו, המבקש הודה בפניי במסגרת הסיכומים שלו כי המחלוקת היחידה עם המשיב הוא סכום הלוואה של 10,000 ₪ שטען שנתן המשיב לשותפה ביום 16.2.16 (ראו דבריו בשורות 18-20 בעמ' 2 בפרוט' הדיון).
7. היות והתביעה הינה על סך של 67,260 ₪ שמתוכם יתרת חוב בעו"ש עומדת על כ-15,000 ₪ ויתרת חוב בגין הלוואות שעומדת על כ – 52,000 ₪ (ראה סעיף 3 לכתב התביעה), הרי שאין למבקש כל טענה לכל החיובים וההלוואות שהתבצעו בחשבון, למעט על סך 10,000 ₪. לכן היה עלי לדחות את מרבית ההתנגדות שהגיש המבקש ולתת לו רשות להגן אך ורק לגבי הסך 10,000 ₪.
8. באשר לטענה כי המשיב לא סיפק לו מסמכים, אני דוחה את הטענה כיון שכבר נקבע דלעיל שהבקשה הייתה לצורך הגשת תביעה נגדית ולא לצורך ההגנה של המבקש. אין כל חובה למשיב להעביר למבקש מסמכים לצורך הגשת תביעה כנגד המשיב.
9. כל הטענות של המבקש בדבר רשלנות ונזקים כספיים כבדים, הינן טענות כלליות שלא פורטו לפי דרישות הפסיקה. היה על המבקש לפרט איזה מהפעולות עשה המשיב שבהן התרשל, ולכן אין לתת למבקש רשות להגן בטענות של נזקים ורשלנות. יש לדחות טענות אלה.
10. לאור האמור לעיל, אני נותנת למבקש את הרשות להגן אך ורק לגבי הסך של 10,000 ₪ ודוחה את ההתנגדות שהגיש המבקש לגבי כל יתרת החוב בתביעה. הרשות הזו תינתן אך ורק לאחר שהמבקש ישלם למשיב את כל החוב בתיק ההוצאה לפועל בהפחתת סכום של 10,000 ₪ וכן בצירוף תשלום ההוצאות של שתי הבקשות הנ"ל בסך כולל של 6,000 ₪ כפי שקבעתי לעיל.
11. היות ובקשתו של המבקש נמצאה מוצדקת לכאורה לגבי הסך של 10,000 ₪ שגם לו אני נעתרת לפנים משורת הדין וזאת משום שטענה זאת אכן היא הרחבת חזית והיא הועלתה לראשונה במסגרת הסיכומים בלבד, והיות וקיבלתי את הבקשה להארכת המועד אך דחיתי את מרבית חלקי ההתנגדות, אינני עושה צו להוצאות הדיון בהתנגדות שהיה בדעתי להטיל אותם בנוסף על המבקש כנגד המשיב. אני מסתפקת אך ורק בכך שהמבקש ישלם את הוצאות הדיון בשתי הבקשות הנוספות.
12. את כל הסכומים הנ"ל (החוב בתיק הוצל"פ והוצאות הדיון) ישלם המבקש למשיב בתוך 40 ימים מהיום באמצעות הפקדת בקופת ביהמ"ש ולא יאוחר מיום 14.8.17. יש להגיש לביהמ"ש גם תדפיס חוב עדכני מתיק ההוצל"פ נכון ליום ההפקדה בפועל.
13. הארכות נוספות לא תינתנה מכל סיבה שהיא.
14. המזכירות תביא בפניי את התיק לבדיקת ההפקדה באמצעות משימה ביום 15.8.17 ואם לא תמצא הפקדה במלואה ובמועדה תדחה ההתנגדות שהגיש המבקש כולה ואחייב המבקש שהוצאות נוספות בגין דחיית ההתנגדות בסך של 3,000 ₪ נוספים.
15. המזכירות תשלח החלטתי זו לשני הצדדים והמשיב אף הוא ימציא כדין החלטתי זו למבקש ליתר בטחון.

ניתנה היום, ט' תמוז תשע"ז, 03 יולי 2017, בהעדר הצדדים.