1. התובעת, ילידת 1958, עבדה מיום 17.10.1979 ועד לפרישתה מטעמים רפואיים ביום 1.10.2014, כמטפלת במעון "חברת נעורים", בבעלות משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים.

2. במסגרת תובענה זו מבקשת התובעת כי כאבי גב מהם היא סובלת יוכרו כפגיעה בעבודה, לפי תורת המיקרוטראומה.

3. בישיבת ההוכחות התובעת תיארה את עבודתה במעון. כמו כן נשמעה עדותה של גב' זיוה הראל, אם בית ראשית במעון ומי שהיתה ממונה על התובעת.

4. העדויות תיארו את סדר יומה של התובעת, שעבדה במשמרות יום או ערב, 6 -7 פעמים בשבוע.

מעדותה של התובעת עולה כי בתחילת משמרת בוקר, לאחר חפיפה קצרה עם המטפלים ממשמרת לילה, התובעת ניגשה לחניך, הלבישה אותו, החליפה לו טיטול, גרבה לו גרביים ונעלה את נעליו. כך לגבי 8 – 10 חניכים. לאחר מכן העבירה את החניכים לכיתה, חלקם בכיסא גלגלים והתובעת הרימה אותם על מנת להושיבם בכיסא. לאחר מכן החניכים הועברו לאגף יום, שם הם אכלו ארוחת בוקר. העברת החניכים ארכה כשעה. משם החניכים נלקחו על ידי מדריכות והתובעת פנתה לטפל ב – 8 חניכים שבאחריותה (התובעת חזרה לצחצח שיניים לחניכים במקלחת והחזירה לכיתה כל חניך שסיים). פעולה זו ארכה כחצי שעה.

התובעת תיארה גם שהיא הכינה את ארוחת הבוקר לחניכים. בפרק זמן זה התובעת הגיעה עם סירים שהיא הרימה מהעגלה (דיסה, ביצים, חלב, שתיה), שמה על השיש וחילקה למנות לחניכים. פעולת ארוחת הבוקר ארכה 15 – 20 דקות. במהלך ארוחת הבוקר, התובעת סייעה לחניכים באכילה, עברה בין החניכים, שיכנעה את מי שזקוק לשכנוע ודאגה שכל החניכים יאכלו. ארוחת הבוקר נמשכה כעשרים דקות ולאחריה התובעת אספה את המגשים, שטפה ואספה את כל הנשאר.

לאחר ארוחת הבוקר, החניכים הועברו לשירותים, "חלק בכיסא רגיל וחלק בכיסא גלגלים. חלק צריך לדחוף לשירותים וחלק צריך להעביר לכיסא גלגלים ואז לדחוף. צריך לנגב להם, להחליף, לשים טיטול ולנקות". פעולה זו נמשכה 20- 30 דקות.

בשלב זה התובעת יצאה להפסקת קפה בת 10 דקות ואז פנתה להכנת ארוחת עשר, בהתאם להוראות היומיות ("פרי או מרוסק. כל אחד מה שהוא מקבל"). התובעת חילקה למנות, חתכה פירות ולאחר מכן החניכים נשארו בכיתות וחלק נלקחו לפעילות. בדרך כלל שני חניכים יצאו לפעילות והתובעת הפעילה את ששת החניכים שנותרו באחריותה – "מפעילה אותם, משחקת איתם משחקים, יושבת לידם. למשל מוליכה אותם, יש חניכים שקשורים בעגלה כי הם מכים את עצמם. ... אין שניים שהם אותו דבר. יש גם עקשנים ולא מתקשרים. יש אוטיזם שבכלל לא רוצה לשמוע אותך".

בסביבות השעה 11:00 התובעת טיפלה בכביסה הנקייה שיש להכניס למחסן. פעולה זו ארכה כחצי שעה.

בסביבות השעה 11:30 התחילו לרכז את החניכים לקראת ארוחת הצהריים ולהושיב אותם במקום. לעיתים התובעת נשארה עם החניכים והשגיחה עליהם, לעיתים היא עסקה בארוחת הצהריים (חלוקה לעגלות, הכנת המזון לקראת האכלת החניכים וכדומה). עד השעה 13:00 ארוחת הצהריים הסתיימה. בשעה זו ניתנה הפסקה לצוות, לסירוגין (אחד מחברי הצוות נשאר להשגיח על החניכים).

התובעת הבהירה ששגרת היום אינה קבועה ואוטומטית - "ברור שאם חניך צריך לשירותים, אז מפנים אותו או לוקחים למקלחת. זה דברים לא כתובים. יכול להיות ששניים שלושה יהרסו לך את המשמרת... לפעמים צריך לקחת חניך עד המרפאה. יש חניך חולה, חניך צריך משהו".

בסביבות השעה 14:00 מגיעה משמרת הצהריים לחפיפה ופונים למילוי דוחות.

כשהתובעת תיארה את משמרת הצהריים, ציינה פעילות נוספת של סידור המיטות – "למתוח סדין, להזיז את המיטה, ציפית, להתכופף. הכל על גלגלים כי צריך להספיק, כאילו בלחץ. אם הפוך רטוב צריך לזרוק אותו לכביסה ולשים פיקה יפה, כדי שההורים יבואו ויראו שזה כמו בבית".

לגבי משמרת הצהריים הוסיפה שהיא גם קיפלה סדינים, בדקה אם המיטות מסודרות ויבשות ואח"כ נכנסה למחסן להכין עגלה למקלחות שיתקיימו בשעה 18:00. לאחר כשעה חזרה לארוחת ארבע לחניכים, חלקם יצא לפעילות בחוץ ולאחר הפעילות שוב הפסקה לצוות, עד השעה 17:45. בשלב זה התחילה הכנת העגלות לארוחת ערב. לאחר ארוחת הערב החניכים הועברו לאגף, לקראת מקלחות (שני מטפלים לכל חניך). פעולה זו ארכה כשעה וחצי ולאחר מכן פנו לארגן את המטבח. בנוסף היה על התובעת וודא שכל החניכים במיטות, עד שהם נרדמים.

5. מהתיאור לעיל עולה שהתובעת ביצעה מגוון רחב של פעולות שונות. גם מסיכומי התובעת עולה כי כאשר תיארה את התשתית העובדתית, התייחסה לפעולות ותנועות שונות במהותן, גם אם כולן פעולות פיזיות – הורדת מטופלים מהמיטה לכיסא, העברת מטופלים מכיסא רגיל לכיסא מקלחת, העברת מטופלים מכיסא מקלחת לגיסא גלגלים, הרמת מטופלים מהכיסא למיטה, רחצת מטופלים, הלבשת המטופלים, סידור כביסה וסידור המיטות (סעיפים 12 – 15 לסיכומי התובעת).

6. זאת ועוד, לפי עדותה של גב' הראל, התובעת עבדה במספר מחלקות – "היא עבדה בכמה מחלקות וכל מחלקה שונה מהשניה. היא עבדה במחלקה מעורבת של סיעודים ובעיות רפואיות והיא עבדה במחלקות של דיירים מתהלכים עם בעיות התנהגות שמחויבים עזרה וטיפול צמוד". מתיאורה עולה כי בשל האופי השונה של החניכים בכל מחלקה, גם אופי הטיפול הוא אחר:

"ש. היא עבדה בערך 10 שנים עם דיירים מתהלכים?

ת. הסיעודים המוחלטים ששוכבים לגמרי שם כל הזמן צריך הרמות כי הם לא זזים בכוחות עצמם. מרימים אותם מהחדרים למיטת רחצה ולמיטת נכים. יש חניכים שצריכים סיעוד מלא כמו שינוי תנוחות כדי שלא יהיו פצעי לחץ.

ש. מה זה דיירים מתהלכים?

ת. הם מתהלכים לבד אבל הם צריכים סיוע כי הם יכולים ליפול. "

התיאור שהתובעת מסרה לגבי אופי הפעילות במחלקה, דומה לתיאורה של גב' הראל. עם זאת, גב' הראל ציינה כי "בצוות עובדים שלושה ארבעה אנשים והחלוקה הפנימית ביניהם מה כל אחד יעשה".

7. את המתואר לעיל יש לבחון לאור פסיקת בית הדין הארצי בנושא תורת המיקרוטראומה. ר' למשל הנפסק בעב"ל (ארצי) 4208-10-16 קרוטמן – המוסד לביטוח לאומי, 24.1.18, כדלקמן:

"על מנת לבסס תשתית עובדתית לעילת המיקרוטראומה על המבוטח להוכיח קיומן של תנועות חוזרות, זהות או דומות במהותן, הפועלות על מקום מוגדר בגוף, ועל קיומו של רצף בביצוע התנועות המשתרע על פני פרק זמן או פרקי זמן משמעותיים במהלך שגרת העבודה. לעניין זה נקבעו בפסיקה העקרונות הבאים:

1. אותן תנועות "חוזרות ונשנות" אינן חייבות להיות זהות, אלא "זהות במהותן", דהיינו "דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר" [עב"ל (ארצי) 313/97 המוסד לביטוח לאומי - אשר יניב, פד"ע לה 529 (1999)].

2. תדירות התנועות אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, קרי ברציפות וללא הפסקות ביניהן, וניתן לבודד פעולות אלו אצל המבוטח ממכלול הפעולות שהוא מבצע במהלך יום עבודתו [עב"ל (ארצי) 465/07 עופר יהודאי – המוסד לביטוח לאומי (20.12.2007)], אך עדיין יש להראות כי התנועות חוזרות ונשנות "בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע" [עניין אשר יניב].

3. יש לאבחן בין פעילות החוזרת על עצמה הכוללת מספר רב של תנועות לבין התנועות המרכיבות אותה [עב"ל (ארצי) 1012/00 אלי שבח – המוסד לביטוח לאומי (28.7.2002)]. יחד עם זאת, במקרה של עבודה מגוונת שבה ניתן לאבחן ולבודד תנועת גוף של מבוטח המבוצעת ברצף על פני פרק או פרקי זמן משמעותיים מתקיימת תשתית עובדתית מספקת לעילת המיקרוטראומה [עב"ל (ארצי) 90/06 אמנון כובש – המוסד לביטוח לאומי (17.8.2006)].

ראו גם: עב"ל (ארצי) 57714-11-12 המוסד לביטוח לאומי – אסתר נוח (22.12.2014).

עוד הודגש בפסיקה כי אין בכוחה של עבודה פיזית וקשה להפוך למיקרוטראומה, שכן "השימוש במונח מיקרוטראומה אינו יכול להפוך, כבמטה קסם, 'מאמצים קשים', לסדרת פגיעות זעירות מוגדרות החוזרות ונשנות אין ספור פעמים"[דב"ע (ארצי) מו/64 - 0 אבשלום מיכאלי - המוסד לביטוח לאומי, (לא פורסם), כפי שצוטט בדב"ע (ארצי) מח/77 - 0 אליעזר מזרחי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יט 538 (1988)]. "

8. לגבי מטפלות בקשישים, נפסקו הדברים הבאים, היפים גם לעניינה של התובעת (עב"ל (ארצי) 46946-06-16 חרסונסקי – המוסד לביטוח לאומי, 21.3.18 (ההדגשות במקור – ד.ו.):

"בבתי הדין הוגשו תביעות של מטפלות סיעודיות בבתים פרטיים ובבתי אבות ושל אחיות בבתי חולים, אשר טענו לפגיעה בגבן כתוצאה מעבודתן. ברקע העובדתי של תביעות אלו, הדומה למקרה שלפנינו, תוארו פעולות של הרמה, התכופפות, רחיצה, החתלה ועוד של מספר חולים בכל יום עבודה. מרבית תביעות אלה נדחו משהוברר כי לא התקיים אצלן רצף של תנועות חוזרות ונשנות כנדרש בפסיקה. (עב"ל (ארצי) 46178-03-14 פלונית – המוסד לביטוח לאומי (26.9.16); (עב"ל (ארצי) 664/08 כרמלה חימוביץ – המוסד לביטוח לאומי (18.5.09); עב"ל (ארצי) 208/10 ברכה גלעד – המוסד לביטוח לאומי (23.12.10); עב"ל (ארצי) ילנה גולוצוב – המוסד לביטוח לאומי (9.1.11); עניין אודוביצ'נקו, עניין אסתר נוח, עניין פנינה ישראל, עניין חג'יאג)

יחד עם זאת, על בית הדין לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו, ואין מדובר בכלל גורף, שיש בו להוביל לדחייתן של כלל התביעות של העובדים והעובדות בתחום הסיעודי, להכרה בפגיעה אורתופדית שנפגעו על פי תורת המיקרוטרואמה. על בית הדין לבחון כל מקרה ומקרה, ולקבוע על פי נסיבותיו אם התקיים הדרוש על מנת להכיר בפגיעה כפגיעה בעבודה. "

ר' גם עב"ל (ארצי) 40494-06-17 אוצרי – המוסד לביטוח לאומי, 26.11.17.

9. אין חולק שהתובעת עבדה בעבודה פיזית קשה. כפי שציינה גב' הראל בעדותה, מדובר בעבודה קשה ותובענית, הן פיזית והן נפשית. עם זאת, על פי הפסיקה, לא כל עבודה קשה תוכר כפגיעה על פי תורת המיקרוטראומה . כך גם בעניינה של התובעת, שתיארה מגוון רחב של פעולות שונות זו מזו, שמחייבות תנועות פיזיולוגיות שונות. ברי שאין דין תנועה להרמת מטופל ממיטה אל כיסא כפעולה של מתיחת מצעים על מיטה או הכנסת כביסה מקופלת למחסן. בדומה, אין דין הרמת סיר מזון לתנועות המבוצעות בעת הלבשת מטופל. לכך יש להוסיף כי מדובר בפעולות שארכו בין חצי שעה לשעה, במשכי זמן משתנים. כלומר אין מדובר בפרקי זמן משמעותיים ורצופים בהם התובעת ביצעה תנועות חוזרות ונשנות דומות במהותן (השוו לנפסק בעב"ל (ארצי) 47434-07-13 חקנזרי – המוסד לביטוח לאומי, 9.3.15; עב"ל (ארצי) 36130-01-48 גמליאל – המוסד לביטוח לאומי, 23.7.19).

10. לאור כל האמור לעיל, אין מנוס מדחיית התביעה.

מאחר שמדובר בתביעה מתחום הביטחון הסוציאלי – אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ח אדר תש"פ, (14 מרץ 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.