לאחר תום שמיעת הראיות בתיק קיבל התובע מספר 1 (הניזוק) את המלצתי ועתר לדחיית התביעה.

בהתאם הודיע המל"ל היום כי הוא מסכים לדחיית תביעת השיבוב שהוגשה על ידי כנגד הנתבעת 3 וזו נדחתה ללא צו להוצאות על פי ההסכמה אליה הגיעו הצדדים.

לעניין ההוצאות בתביעת הניזוק – התובע עתר שלא לחייבו בהוצאות בשים לב לפגיעה עצמה שאינה מוכחשת, מצבו הרפואי והכלכלי. עוד עתר לפטור אותו מיתרת האגרה.

הנתבעות 1 -3 עתרו לחייב את התובע בהוצאותיהן כולן או מקצתן בשים לב להוצאות שנגרמו להן לרבות שכ"ט מומחה בית המשפט, לשלב בו הסתיים ההליך ויתר הנסיבות.

פסיקת הוצאות לבעל דין שזכה בריבו - הכלל

רוח הפסיקה הנושבת מבית המשפט העליון בכלל, ובשנים האחרונות בפרט, הינה כי בעל דין שזכה בריבו זכאי לפסיקת הוצאות ריאליות, מידתיות, סבירות והכרחיות אשר יביאו בחשבון את העלויות בהן נשא בפועל, או התחייב לשאת בהן, במסגרת ניהול ההליך על ידו או כנגדו.

בבג"צ 891/05 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' הרשות המוסמכת למתן רישיונות יבוא-משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה (פורסם בנבו, החלטה מיום 30.6.05) פרש כב' השופט מרזל את השיקולים שצריכים להנחות את בית המשפט בבואו לפסוק הוצאות לבעל הדין הזוכה בזו הלשון:

"כעניין שבעקרון, וכנקודת מוצא, יש לפסוק לבעל הדין שזכה בדינו הוצאות ריאליות, כלומר ההוצאות שהוציא בפועל או שהתחייב להוציא. יחד עם זאת, זוהי נקודת מוצא בלבד. אין היא נקודת סיום, שכן על היושב בדין לבחון את שיעור ההוצאות הנטען ולבדוק אם המדובר בהוצאות סבירות, מידתיות והכרחיות לניהול ההליך בהתחשב בכלל נסיבות העניין. שכר הטרחה וההוצאות שהוצאו בפועל הן אפוא נתון רלבנטי במסגרת פסיקת ההוצאות אולם לא נתון בלעדי (השוו ע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" נ' סיעת "יש עתיד לביאליק (טרם פורסם). הוצאות המשפט אינן פרס או בונוס לצד הזוכה אלא החזר הוצאות נדרשות וראויות בהליך (השוו Crains הנ"ל, בעמ' 488). לפיכך, אין בהכרח לשפות על כל הוצאה שהוצאה בפועל אם אין היא הכרחית לניהול ההליך וכל יסודה הוא בזהירות יתר של בעל הדין (השוו Rechberger הנ"ל, בעמ' 71). ההוצאות צריכות להיות פרופורציונליות להליך עצמו ומהותו שכן בכך יש כדי למנוע הטלת עלות יתר על המפסיד להליך כמו גם עידוד ניהול הליך ראוי על ידי הזוכה (השוו Lownds v Home Office, [2002] 1 W.L.R. 2450, הלורד Woolf). פסיקת ההוצאות ושכר הטרחה מבוססת היא אפוא על הפעלת שיקול דעת אובייקטיבי בכל מקרה על פי נסיבותיו".

ובהמשך:

"נקודת המוצא לפיה ההוצאות שיפסקו יהיו הוצאות ריאליות מקדמת את הצדק כלפי הצד שזכה בדינו ויש בה כדי לשמור על קניינו כמו גם לקדם במידה מסוימת ניהול יעיל של הליכי אמת בבתי המשפט. יחד עם זאת, הכפפת נקודת מוצא זו לדרישות של סבירות, הכרחיות ומידתיות בהתחשב בכלל נסיבות העניין, באה למנוע מצב בו ההוצאות שיוטלו יהיו גבוהות יתר על המידה תוך הרתעת יתר של בעלי הדין, יצירת חוסר שוויון, ייקור מיותר של ההליכים המשפטיים ופגיעה בזכות הגישה לערכאות. שנית, לשון התקנות אינה קובעת אמנם את שיעור ההוצאות שיש לפסוק אולם הן בתקנה 512 והן בתקנה 513 יש יסוד לרעיון לפיו אין הכרח כי שיעור ההוצאות שיפסק יהיה תמיד השיעור המלא. כך, תקנה 512(א) מפנה את היושב בדין לשיעור שכר הטרחה המינימלי הקבוע בכללי לשכת עורכי הדין; תקנה 513(2) קובעת כי שיעור ההוצאות שיפסק יהא ההוצאות שהוצאו בפועל "אם היה סבור שהוצאות המשפט האמורות היו סבירות ודרושות לניהול המשפט". שלישית, נדמה כי פסיקת בית משפט זה לאורך השנים תומכת להלכה בכלל זה. בע"א 541/63 הנ"ל ציין השופט ברנזון כי "בהיעדר סיבה מיוחדת שתצדיק אי פסיקת הוצאות או פסיקת הוצאות מופחתות לבעל דין שזכה במשפט, מן הראוי לפסוק לו הוצאות מלאות שלא יגרמו לו חסרון כיס" (שם, בעמ' 127). על גישה זו חזרו בפסקי דין נוספים (ראו ע"א 208/66 בנק הפועלים בע"מ נ' עזבון מוחמד קלי, פ"ד כ(4) 169, 170; ע"א 600/67 פקיד השומה חיפה נ' ברגר, פ"ד כב(2) 490, 491; ע"א 300/77 רוזנר ואח' נ' בנייני ט.ל.מ. חברה לבניין בע"מ, פ"ד לב(3) 682, 689; ע"א 3769/97 דהן שמעון (פסול דין) נ' אביבה דני, פ"ד נג(5) 581, 598). בה בעת, הוכפף עקרון יסוד זה לאמת המידה של סבירות...".

כעולה מהפסיקה שהוצגה לעיל ומההלכות המנחות לעניין זה, בית המשפט נדרש לבחון מהן ההוצאות שהוצאו בפועל אולם בבדיקה זו לא די. נדרשת גם בחינה לגופו של עניין תוך הפעלת שיקול דעת בדבר מידתיות ההוצאות וסבירותן אל מול סוג ההליך, אופי ההליך, אופי ניהולו ותוצאתו כאשר כללי לשכת עורכי הדין במרבית המקרים מעמידים רף של סבירות ממנו רשאי בית המשפט לסטות לכאן או לכאן.

מן הכלל אל הפרט

במקרה זה עתר התובע לדחיית תביעתו רק לאחר שמיעת כל הראיות בתיק באופן שצודקות הנתבעות כי מרבית ההוצאות כבר הוצאו על ידן בפועל לרבות לאיסוף חומר רפואי, חוות דעת מומחה, שכ"ט עו"ד, חקירות ועוד. עם זאת לא ניתן להתעלם מחיסכון מסוים בהוצאות הנתבעת ובזמן השיפוטי בכך שהתייתרו הגשת סיכומים ומתן פסק דין. עוד נתתי דעתי לכך שהתובע ככל הנראה נפגע במועד האירוע המתואר.

זה המקום גם לציין כי התובע מלכתחילה לא טען לקיומו של מפגע וטענתו בעניין זה עלתה לראשונה במועד שמיעת הראיות כעדות יחידה של בעל דין. יחד עם זאת לאחר שמיעת עדותו מצא התובע לקבל המלצת בית המשפט לדחיית התביעה.

עם כל הכבוד לתובע ולפגיעתו אין לאפשר מצב בו הנתבעות, ובעיקר הנתבעות 1-2 , יסבלו מחסרון כיס עקב התנהלותו הדיונית והמהותית ובית המשפט לא יוכל לתת יד להתנהלות שכזו.

לעניין הנתבעת 3 יוער שבמסגרת הדיונים האחרונים הוברר כי הנתבעת 3 כפי שהוגדרה בכתב התביעה אינה אישיות משפטית כשירה ולכאורה דין התביעה כנגדה היה להיות מסולקת גם כך. עם זאת נתבעת 3 תרמה במידה מסוימת להתנהלות בשים לב לכך שהיא עצמה הגישה הודעה לצד שלישי תוך שימוש באותו "שם" בו עשה שימוש התובע הגם שברי שהיא עצמה יודעת מהי אישיותה המשפטית הנכונה. משכך יש מקום לפסוק הוצאות לטובת נתבעת זו, גם אם בשיעור מופחת יחסית.

סוף דבר

לבקשת התובע (הניזוק) - התביעה נדחית.

מכל הנימוקים שצוינו לעיל ולאחר ששקלתי בדבר אני מחייבת את התובע לשלם לנתבעות 1 ו - 2 ביחד ולחוד הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור כולל, מופחת, של 4,000 ₪.

כמו כן ישא התובע בהוצאות הנתבעת 3 ושכ"ט עו"ד בשיעור כולל, מופחת, של 2,000 ₪.

הסכומים שנפסקו ישולמו בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

הרבה לפנים משורת הדין יתרת האגרה בתביעת הניזוק תועמד על שליש בלבד ותשולם על ידי התובע (הניזוק).

בהתאם להסכמת הצדדים הרלבנטיים כל ההודעות לצדדים שלישיים שנשלחו נדחות ללא צו להוצאות.

בשים לב לכך שלא נשמעו ראיות בהודעות צד שלישי – שולחות ההודעות פטורות מיתרת האגרה בהן.

תם הדיון בתיק זה על כל רכיביו השונים.

ב"כ הנתבעות רשאים להגיש פסיקתא לחתימתי במקרה הצורך.

המזכירות תמציא את פסק הדין לכל הצדדים.

ניתן היום, י"ח סיוון תש"פ, 10 יוני 2020, בהעדר הצדדים.